אמ;לק
חסמים בירוקרטיים. לא יעלה על הדעת לעקוף אותם, גם כשהאלטרנטיבה היא מוות. ואולי יהיו תופעות לוואי? אי אפשר לשחרר תרופה לפני שוידאנו שהיא בטוחה כמו מים.
לכן נניח לחולים למות, וניצמד לחיסון שבשבילו עקפנו את כל הבירוקרטיה, ונכפה על כל האוכלוסיה. הבריאה.
globes.co.il/news/article.a…
חצי מהכתבה מסבירה למה ישראל לא יכולה לאשר משהו לפני אישור אמריקאי (התשובה היא "ככה"). ולכן ישראל לא יכולה לאשר תרופות.
זאת בניגוד להחלטה ברמת האוכלוסיה שזו החלטה "לאומית" ולכן זה בסדר.
אז הילדים שלכם ימותו ממיוקרדיטיס וההורים שלכם ימותו מקורונה, בגלל משחקי מילים והגדרות.
עוד פנינה מהכתבה (מקור? @galiw2)
מסתבר שמנגנון הפעולה של החיסון "ידוע סך הכל", ולכן פחות צריך לבדוק תופעות לוואי; כידוע, כולם ידעו בדצמבר 2020 את הסיכון למיוקרדיטיס, טרשת נפוצה, התפרצות מחלות אוטואימיוניות וכו' וכו'. וכולם יודעים היום מה שיתגלה עוד בעתיד.
הו, ההיבריס.
זאת לעומת תרופות שניתנות לאנשים חולים שבשבילם האלטרנטיבה היא מוות בסיכוי עצום, ולכן אי אפשר לשחרר לפני שמוודאים שהתרופה לא תגרום תופעת לוואי כלשהי בעתיד...
הרי לא נרצה שמישהו גוסס מקורונה יבריא, אבל תהיה לו טרשת נפוצה, נכון? חלילה.
אם זה חיסון? קורה...
ולגבי "זאת לעומת החיסון שניתן רק פעם אחת"
חחחח.
תגידי @galiw2, הכתבה מאוקטובר, כבר אחרי שכפו את השלישי על אוכלוסיית ישראל.
את חיה ביקום מקביל?
עוד דיון נחמד שם:
אחת ד"ר טל רווה אומרת סביר שיש תופעות תת-קליניות של מיוקרדיטיס כתוצאה מהחיסון. וזה אולי יעזור גם להבין מה המנגנון. אבל גליה רהב אומרת שמשרד הבריאות מנוע מלעשות "ניסוי קליני" (שזה בסה"כ אומר לתת לחלק את החומר ולחלק פלסבו) בגלל ההתחייבות לפייזר (!)
בורלא הושיענו
בטח התבאסתם. למה שלא נוכל לבחון את המוצר אצלנו?
באיזה עולם לא יכול הלקוח לבחון את המוצר לאחר שקנה אותו?
(בעולם בו הלקוח המטומטם התחייב את עורו למוכר, תמורת שום וכלום. כלומר הלקוח לא קיבל. אבל המתווכים קיבלו הרבה מאוד...)
בשבילכם יש את בן עמי שמסגביר לכם מה מותר לשאול ומה לא:
לפי בן עמי אין סיבה לחפש בעיות באופן מכוון אצל אנשים בריאים.
רק אם מדובר ב"לונג קוביד" כמובן...
שם צריך לחפש בנרות עייפות בין שתיים לארבע שישה חודשים אחרי האירוע.
כמו כן, הוא *יודע* ש"ממילא" שיעורי המיוקרדיטיס במחלה הרבה יותר גבוהים.
כמובן קשקוש מקושקש בפילוח גילאים רלוונטיים
רהב מסכמת:
לבדוק - לא תפקידינו, ולא ביכולתנו (ההתחייבות לפייזר). אנחנו מחליטים משהו. אולי זו לא החלטה נכונה, אבל ההחלטה השניה אולי לא אתית (האתיקה היא פונקציה של מספר הזריקות או טובת המטופל?). וואלה מה שיוצא אני מרוצה. זו פאקינג פנדמיה, אין מקום לרפואה מותאמת אישית (מה???)
היה עולה בדעתכם בתקופת הדבר השחור שאיזה רופא יאמר שיש תרופה שיכולה לעזור אבל לא עברה שלב III מורחב אז הוא לא יכול לתת אותה?
איזה קשקוש.
במגיפה אמיתית אנשים יעשו הכל כדי להציל את החולים. כאן יש מיליון אופציות, ואין שום דבר מלבד בירוקרטיה, כסת"ח ואינטרסים כלכליים.
אפס אמון.
אגב, החבר'ה העשירים והמקושרים יקבלו את כל התרופות ה"נסיוניות" האלו. רק הקרוב שלכם לא יוכל לקבל כי זה "לא מאושר FDA ואי אפשר לדעת מה תופעות הלוואי, והמאמר על פאזה III לא עבר ביקורת עמיתים"
זה למה אף אחד שם לא מפחד, כפי שהתנהגותם מעידה...
הם יודעים שאם יחלו יצאו מזה. לא בשמיים
Share this Scrolly Tale with your friends.
A Scrolly Tale is a new way to read Twitter threads with a more visually immersive experience.
Discover more beautiful Scrolly Tales like this.