1/16
בהמשך לשרשור הקודם, על הסיור של יום שישי האחרון, עכשיו אספר מעט, עם תמונות, על שני הכפרים העקורים אשר בשרידיהם סיירתי בשבת - נבי יושע וסלחה. שני הכפרים ישבו בגליל העליון, בשטח של נפת צפת המנדטורית, עד חורבנם ב-1948. רוב משפחות פליטי הכפרים חיות כיום בלבנון.
2/16
מבנה הקבר של אל-נבי יושע ("הנביא יהושע") נבנה במאה ה-18. מסביבו נבנה כפר קטנטן עבור המשפחות שדאגו לתחזוק המתחם, שהיווה מוקד עלייה לרגל למוסלמים שיעים מהאיזור ומלבנון. האיזור מסביב למתחם שימש כבית קברות. שלוש שנים לפני הנכבה, ב-1945, התגוררו בכפר 70 תושבים.
3/16
תושבי הכפר, כמו תושבי הכפר סלחה עליו אספר בהמשך, היו "מתואלים" - כך כונו בזמנו המוסלמים השיעים בלבנון. מלבד שני הכפרים הנ"ל נותרו עד 1948 עוד 5 כפרים מתואלים בשטחי המנדט הבריטי, סמוך לגבול עם לבנון - קדס, הונין, תרביח'ה, אבל אל-קמח ואל-מלכיה.
בשחור-לבן: נבי יושע בשנות ה-30
4/16
כידוע, בתקופה העות'מנית לא הפריד גבול בין הגליל לבין שטחי הלבנון. ב-1916 חילקו ביניהם בריטניה וצרפת מראש את השטחים העות'מנים שתכננו לכבוש. לפי קו הגבול שנקבע בהסכם המקורי, שבעת הכפרים המתואלים אמורים היו להישאר בשטחי המנדט הצרפתי של סוריה והלבנון, וכך אכן היה בשנים 1920-1924
5/16
אין הסכמה לגבי זיהוי הקבר המרכזי. מסורתית הוא זוהה כקברו של יהושע בן-נון, אך ישנם שלל אתרים שמזוהים כמקום מנוחתו של הלה. לרוב מתייחסים למקאם בכפר כיפל חארת' כקברו "האמיתי" של יהושע.
כמו במקאמים רבים, גם כאן "גילו" יהודים דתיים כי במקום בעצם קבור צדיק יהודי, רבי יוסי ממילחייא
6/16
ב-1923 החליטו המעצמות לשנות שוב את הגבולות בין שטחי הכיבוש שלהן, שוב ללא שום התחשבות בנתינים המקומיים. כך, ב-1924, מצאו עצמם תושבי 7 הכפרים בצידו הפלסטיני של הגבול הבינלאומי. עם זאת, הקשר ההדוק עם המתואלים מעבר לגבול נשמר, ורבים מהלבנונים היו מגיעים להילולה השנתית בנבי יושע.
7/16
מלבד מתחם הקבר עצמו, שרדו במקום קברים רבים. מסביב פזורות חורבות בתי הכפר ההרוסים.
מגג המתחם, בין הכיפות, אפשר לראות את עמק החולה פרוש מלמטה בכל הדרו.
על חומה של אחד המבנים שנהרס חלקית, כתב מישהו, כנראה עולה רגל חרדי: "צבא=שמד".
8/16
בגלל זיקת הכפרים ל"ארץ הארזים", ובניגוד לשאר הפליטים הפלסטינים החיים כיום בלבנון, לפליטי שבעת הכפרים ומשפחותיהם הוענקה ב-1994 אזרחות לבנונית.
גורמים שיעים כאלו ואחרים בלבנון, ובמיוחד חיזבאללה ומשפחות פליטי הכפרים, טוענים כי יש להעביר לידי לבנון את שבעת הכפרים המתואלים.
9/16
ב-48 נערכו קרבות קשים בנבי יושע. הפלמ"ח תקף שוב ושוב את המצודה הסמוכה וספג אבידות כבדות עד שהצליח לכבוש את המקום.
רק בדיעבד גיליתי את הקשר, אבל לפני הסיור רחצתי בנחל הדן, בקטע שעובר בקיבוץ דפנה (בתמונות). מתוך 28 הרוגים יהודים בקרבות נבי יושע, 12 הגיעו מהכשרת הצופים בדפנה.
10/16
המשכתי על כביש הצפון עד קיבוץ יראון, המקום בו ישב עד הנכבה הכפר סלחה. מהכפר נותר מבנה אחד - בית הספר היסודי לבנים, אשר שימש את ילדי סלחה והכפר הסמוך, פארה. ביה"ס נבנה בימי המנדט וצורתו דומה לשאר מבני ביה"ס שנבנו בכפרים באותה תקופה. כיום עומד המבנה באמצע הכרמים של יקב יראון.
11/16
ביה"ס, הבנוי אבן ובטון, נשמר היטב. בחלק מהכיתות אף נשמר לוח ההוראה. לפני כמה שנים הוכרז כמבנה לשימור, והוצב לידו שלט מטעם המועצה לשימור אתרים. בקרוב אמור לקום במקום מרכז איזורי, עם בי"ס, מוסדות ציבור ועוד. ביה"ס של סלחה אמור להשתמר ולהפוך ל"מבנה ציבור ותרבות לשימור ומורשת".
12/16
כשראיתי את שלל הגרפיטי הילדותי במקום, עברה לי בראש המחשבה כי זה בדיוק סגנון הגרפיטי האינפנטילי שהייתי מצפה מילדים לרסס בבית הספר בו הם לומדים, אם היה נסגר. אבל ילדי סלחה, וילדיהם, וילדי ילדיהם, מעולם לא זכו לראות את בית הספר הנטוש של כפר מוצאם, גם לא לרסס על קירותיו שטויות.
13/16
בעת כיבוש סלחה, במהלך מבצע חירם, בסתיו 1948, ביצעו חיילי צה"ל טבח המוני, אשר מתועד גם במסמכים ישראליים. לאחר שהתושבים נכנעו והניפו דגל לבן, רצח הכוח הישראלי בין 60 ל-105 תושבים. יש גרסאות שונות לגבי פרטי הטבח, אך כולן ברוטליות בצורה שווה. לאחר הטבח, גורשו התושבים הנותרים.
14/16
לפי אחד הניצולים, החיילים הרגו ביריות את הכפריים והשאירו את הגופות מוטלות על הקרקע. כעבור מספר ימים, הכניסו עם בולדוזר את הגופות המרקיבות לתוך מבנה המסגד של הכפר, ופוצצו אותו. לפי גרסה אחרת, עשרות התושבים הסתתרו במבנה (כנראה המסגד) מפחד הכוחות, והחיילים פוצצו אותו על ראשיהם
15/16
יוסף נחמני כתב: "בסאליחה, שהרימה דגל לבן, עשו שחיטה ממש. הרגו גברים ונשים בערך 70-60 איש. מאין לקחו מידת אכזריות כמו הנאצים[?] למדו מהם. קצין אחד אמר לי, שבעיקר הצטיינו אלו שבאו מהמחנות[...] האם אין דרך יותר אנושית להרחיק את התושבים, אלא בדרכים כאלה ואח"כ לשדוד את רכושם[?]"
16/16
מלבד ביה"ס לא נותר כמעט אף שריד מהכפר, שמנה ערב החורבן כ-1,200 תושבים. עד לפני כמה עשרות שנים שרד גם בית הקברות של סלחה, בשטח הקיבוץ. כאשר הקימו בסמוך פינת חי, סללו את החניה על שטח בית הקברות, וכיום הוא מוסתר תחת האספלט. את כרמי הזיתים ששרדו מסלחה מוסקים מדי שנה אנשי יראון.
בתמונה בציוץ 14: הכפר סלחה לפני הריסתו. מתוך תיק התיעוד של מבנה בית הספר.
על כפר אחר מ"שבעת הכפרים", הונין, כתבתי מאמר מפורט, כולל תמונות, באתר שלי:
placestimeforgot.com/%D7%94%D7%95%D…
לשרשור הראשון:
שני הכפרים ההרוסים, נבי יושע וסלחה, במפה משלהי שנות ה-40
Share this Scrolly Tale with your friends.
A Scrolly Tale is a new way to read Twitter threads with a more visually immersive experience.
Discover more beautiful Scrolly Tales like this.