Thread by @yoram19661004

🟦 הארץ שלי 🔹 מדור דעות 🔹
רק ישו היה חסר לו עכשיו: נראה שנתניהו ממש מתאמץ להיכנס לתפקיד הנבל • דר' עפרי אילני • שרשור 🧵
haaretz.co.il/opinions/2026-…

(1) יש שלב בקריירה של מנהיגים מגלומנים, שבו הם מתחילים לפלוט הגיגים על משמעותה של ההיסטוריה והדת. בשלב הזה הם בדרך כלל מגיעים לחלוק עם סביבתם את הרהוריהם על ישו. בנימין נתניהו הגיע לשלב הזה. אמירתו התמוהה ש"ישו אינו עדיף על ג'ינגיס חאן" מראה, שהוא כבר לא מסתפק בלהיות פוליטיקאי אלא רואה בעצמו חוזה והוגה המתבונן ממעוף ציפור על מהלך ההיסטוריה.
2/.
צילום: נתניהו, בחודש שעבר. בדרך כלל דיקטטורים אינם ממציאים שיטה משל עצמם אלא מתבססים על גרסה שטחית של פילוסוף כלשהו — למשל מקיאוולי, ניטשה או שפנגלר. במקרה של נתניהו אפילו לא מדובר בפילוסוף, אלא בוויל דוראנט — מחבר רבי מכר של היסטוריה פופולרית.

(2) פילוסופיה של ההיסטוריה היא עניין מסובך, ובדרך כלל דיקטטורים אינם ממציאים שיטה משל עצמם אלא מתבססים על גרסה שטחית של פילוסוף כלשהו — בין אם זה ניקולו מקיאוולי, פרידריך ניטשה או אוסוולד שפנגלר. במקרה של נתניהו אפילו לא מדובר על פילוסוף, אלא על ויל דוראנט — מחבר רבי מכר של היסטוריה פופולרית. דוראנט הוא כנראה פילוסוף הבית של משפחת נתניהו, לפחות מאז שירד להם מיובל נוח הררי (גם יאיר נתניהו נוהג להזכיר את שמו).
3/.

(3) אבל אפשר ללמוד עוד כמה דברים מפרשת ההתבטאות של נתניהו. ראשית — נראה שנתניהו ממש מתאמץ להיכנס לתפקיד הנבל. לא פלא שבימין הנוצרי האמריקאי התחילו לזהות את ראש ממשלת ישראל בתור האנטיכריסט — התגלמות הרוע שיוצא למלחמה נגד ישו. זיהוי בין יהודים לבין האנטיכריסט הוא מוטיב אנטישמי נפוץ, אבל במקרה של נתניהו הוא ממש הרים לאנטישמים להנחתה. זה קורה בתקופה שבה הימין האמריקאי עוסק ממילא באובססיביות בניסיון לזהות את האנטיכריסט בתוך הדרמה ההיסטורית של עידן טראמפ. המיליארד פיטר תיל, למשל, טוען שזאת גרטה תונברג. אבל עכשיו יש מועמד בולט יותר: ביבי.
4/.

(4) שנית — במאות השנים האחרונות היו אישים יהודים רבים שדיברו בשבחו של ישו, בין השאר ברוך שפינוזה, משה הס, מרטין בובר. חלקם ניסו לספח אותו בחזרה לתוך ההיסטוריה היהודית. נתניהו הוא למיטב ידיעתי היהודי הבולט הראשון שהעלה על נס דווקא את ג'ינגיס חאן — מנהיג המזוהה כאחד הכובשים האכזריים בהיסטוריה, שאחראי להרג של מיליוני בני אדם. אמנם הציטוט של דוראנט שעליו התבסס אינו משבח את המצביא המונגולי, הציטוט המדויק מתוך הספר "לקחי ההיסטוריה" אומר: "הטבע וההיסטוריה אינם תואמים לתפישותינו בדבר טוב ורע; הם מגדירים את הטוב בתור מי ששורד, ואת הרע בתור מי שמפסיד; ליקום אין העדפה לישו על פני ג'ינגיס חאן". אבל גם כך האמירה מבטאת השקפת עולם צינית וכוחנית להפליא — דרוויניזם חברתי גס. למזלנו, היו בהיסטוריה מנהיגים שלא החזיקו בגישה הניהיליסטית הזאת.
5/.

(5) שלישית — דוראנט ונתניהו פשוט טועים. אם הם היו מציינים דמות כלשהי של אידיאליסט שרעיונותיו נרמסו על ידי ההיסטוריה, אולי היה להם קייס. אבל ישו, בין אם מדובר בדמות היסטורית ובין אם בדויה — הוא דווקא הדוגמה הבולטת ביותר של אדם בודד ששינה באופן רדיקלי את ההיסטוריה. צדק הפילוסוף ניטשה כשאמר שהמוסר של ישו ניצח (גם אם לדעתו של ניטשה הניצחון הזה הוא האסון של התרבות המערבית).
6/.

(6) ומסקנה רביעית ואחרונה: כאשר מנהיגים מתחילים לברבר על ההיסטוריה, זה לא סימן טוב. אם להתבסס על התקדים של נפוליאון והיטלר, בדרך כלל הפאזה הזאת מגיעה כשהם מתקרבים לסוף הקריירה. אבל עוד לפני הנפילה, הם מובילים את מדינתם למפלה קטסטרופלית.
🟦

כתבתה של עיתונאית "הארץ" לינדה דיין בנושא זה:

@threadreaderapp Kindly unroll this thread 🧵