@giladerdan1#הייתי_שם
כשהייתי בכיתה ד' ניגשתי אליה והצעתי לה שנלך מהבית, היא ואני והאחים שלי.
היה ענתה לי בשקט ובכובד ראש כמו מי שבאמת חשבה על זה קצת.
אמרה שזה לא אפשרי והיא לא תסתדר כי אין לה מספיק כסף.
ואז אמרה את המשפט ששמעתי שוב ושוב כל חייהם: אל תתרגשי ממנו, זה תכף יעבור לו
#הייתי_שם@giladerdan1 הוא קצת עצבני כי היה יום קשה בעבודה / לא אכל עדיין ארוחת ערב / אח שלך עשה בעיות בביה״ס / כואב לו הגב.
לפעמים היתה אומרת - לא יודעת מה קרה לו היום. הוא אף פעם לא התנהג ככה בעבר.
כשהיה בהתקף היה חוזר על אותו משפט או ביטוי שוב ושוב במשך שעות כמו בטרנס.
#הייתי_שם@giladerdan1 בקול שהלך והתחזק עד שהפך לצעקות קשות שאילצו אותי להסתתר בארון ולסתום את אוזניי כדי שאוכל לנשום. בהמשך חזר ללחוש את הביטוי היומי במרווחים קצובים כמו מנטרה.
בהתחלה היא היתה עוד עונה לו אך קולו שלו היה מרעים מעל שלה.
#הייתי_שם@giladerdan1 הוא היה הופך את קרש הגיהוץ / מפיל כיסא / טורק דלתות / מעיף צלחות מהשולחן. פניו היו הופכות אדומות עד שחשבתי שהוא מפלצת ופיו היה מתעוות וחושף שיניים בפארודיה של חיוך.
אחי ואחותי היו לפעמים נסחפים למערבולת ומוסיפים את דעתם אך הקול שלו תמיד היה החזק ביותר.
#הייתי_שם@giladerdan1 גם הם למדו לזרוק חפצים ברחבי הבית וזה היה מאוד לא זהיר מצידם. הוא שנא בלאגן וחפצים שבורים. ולילדים הוא היה מרביץ. כן. עם חגורה. והיה אומר חוסך שבטו שונא בנו. הפעם האחרונה בה הכה את אחי היתה כשאחי היה חזק ממנו פיזית בגיל 15 והוא הצליח לקבע את זרועותיו כך
שלא יוכל להניף אותן.
החיבוק הקשה נמשך דקות ארוכות עד שנכנע. הוא לא הוציא מילה, הלך להתיישב ומלמל מנטרה אחת בשקט. לא העז לצעוק אותה בקול.
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
חידה: גבר חנק את בת זוגו, דקר אותה, והטיח את בנם המשותף על הרצפה כשזה ניסה לעצור בעדו.
במה יואשם הגבר?
התשובה הבלתי מתקבלת על הדעת הינה: תקיפה ופציעה. לא ניסיון לרצח. תקיפה ופציעה.
ואלו פרטי האירוע כפי שנמסרו מדוברות משטרת מחוז ירושלים (אזהרת טריגר)
כתב אישום הוגש בימים אלו ע״י יחידת התביעות ירושלים כנגד תושב בית שמש הנאשם בתקיפתה ופציעתה של רעייתו בשלושה מקרים שהתרחשו במהלך השנה, שהאחרון ארע בשלהי חודש מרץ השנה והודות לתושייתה ייתכן וניצלו חייה. לצד כתב האישום הגישה התביעה בקשה להמשך מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים נגדו.
מחקירת המקרה וכפי שעולה בכתב האישום, בתאריך 26.3.21 בשעות הערב גרם הנאשם נזק במכוון למכשיר הטלפון הנייד של רעייתו ולאחר ששאלה לפשר מעשיו, נעל הנאשם את דלת הבית ושם את המפתח בכיסו.
פידאמהות:
זוכרות את הרגעים הראשונים באמהות בהם המציאות ניפצה את התמונה אותה דמיינתן בראשכן?
לפעמים זה קורה כבר בהריון, בלידה, או אחריה. מגלות שתמונת האמהות המצטיירת בקולנוע, בתקשורת וברשתות שונה מהמציאות.
בואו לשתף אותנו ולשבור יחד את מיסוך הרומנטיקה סביב חווית האמהות הראשונית!
פרויקט חדש של פוליטיקלי קוראת עולה בימים אלו #אימהות_ללאפילטר חוויות אמהות שפורצת את האימג' של האינסטגרם. בשלב הזה אנחנו אוספות סיפורי לידה ואמהות ראשונית שונים של נשים על מנת להציף את המרחב הציבורי בחוויות שונות ומגוונות.
את הסיפורים לא בהכרח נעלה בעמוד הפייסבוק שלנו וייתכן ונציג אותם באופנים שונים על ידי צילום וידאו או לחילופים כתבה באתר עם קרדיט מלא לכותבת הטקסט כמובן. נשמח לשיתוף חוויות שונות שלכן לפני אחרי ובמהלך הלידה בטופס המצורף: firebasehostingproxy.page.link/198886819888/f…
לאט לאט מתבהרת התמונה סביב הרצחה של דיאנה דדבייב, וזהו כמובן סיפור שאנחנו מכירות היטב: לאמיר רז היסטוריה של אלימות, גישה קלה מדי לנשק, סביבה מאפשרת שראתה וידעה, ואף מיהרה לעזרתו ברגע שאחרי.
זה הזמן להזכיר שבימים שאחרי הרצח התקשורת הישראלית מיהרה למסגר את אותו כ״רגע של טירוף״.
בתוך כרונולוגיה של אהבה ורומנטיקה, רגע אחד לא צפוי. בלי סימנים מקדימים, מחוץ לתבנית ה״אופיינית״, בלי הקשר חברתי רחב.
זו הנטייה המיידית התקשורת העברית כשהנרצחת אינה נראית כ״בת השכן״, ישראלית ותיקה כפי שהפרופיל מכונה בחדרי העריכה. כזו שאינה אשה ערבייה או עולה חדשה.
זו הדרך להסיט את המראה של האלימות המגדרית במקום להתבונן בה.
״אם חברות בתעשייה מעוניינות להעסיק עובדות בעלות מוגבלויות בדרגים גבוהים, הן חייבות להבין שהן צריכות ״להמר״ על אנשים שאינן בעלי ניסיון מתאים באופן מסורתי, מאחר והסוג הזה של רקורד תעסוקתי עקבי הוא הרבה יותר קשה להשגה עבורינו.״
>>
״העניין הוא לא רק להפוך את הבניין שלכם לנגיד כך שתוכלו לראיין אנשים עם מוגבלויות שיתאימו בדיוק לפרמטרים הנוקשים שהצבתם למשרה, אלא לשפץ את **כל** מתודולוגיית הגיוס שלכם.
האם העין שלנו כבר לא מבחינה בין זוהר אופנתי לדיכוי נשי?
מגזין האופנה האמריקאי V חושף את לוח השנה החדש שלו שנוצר בשיתוף פעולה עם קו ההלבשה התחתונה של המותג אמפוריו ארמאני ושורה ארוכה של כוכבות כמו בלה חדיד, ולנטינה סמפיו ואחרות.
דוגמנית העל אירינה שייק, נערת חודש פברואר, צולמה
על ידי הצלם רואן פפייר כשהיא נראית כנועה, כורעת בגבה אל המצלמה לבושה חזייה ותחתוני תחרה שחורים. ידיה משוכלות מאחורי הגב במראה שיכול להתפרש כידיים אזוקות. ראשה הנשמט לאחור והמבט המתחנן בעיניה מוסיפים לתצלום אווירה מתוחה של יחסי שולט-נשלטת שכביכול מתקיימים בין הצלם לדוגמנית.
באופן
מפתיע ומטריד, על אף שהתמונה פורסמה ברשתות החברתיות לאחרונה היא לא עוררה ביקורת משמעותית אצל מיליוני העוקבים של שייק ושל המגזין עצמו, כאילו הצילומים הללו הפכו חלק מהדרך בה אנו צורכות דימויי אופנה.
רק לא מזמן תמונות כאלה היו מעוררות ביקורת עזה, והיום- דממה.
״סלימאן מסארווה בן 25, אמו מנהלת בית ספר ״אלמוסתקבל״ יעני העתיד בערבית ואביו ראש המועצה לשעבר של כפר קרע במשולש. סלימאן נרצח ביריות כשהוא יושב בתוך הרכב שלו.
ברור לי ממעט פרטים, שהוא גדל בבית טוב וקיבל חינוך מעולה.
לא מצליחה להבין את הטוויסט בעלילה,
לא מצליחה להבין מה קרה שם שמגיע לו להירצח.
אלף שאלות מטרידות אותי מאז ששמעתי את הידיעה.
מי עומד מאחורי מסע הרציחות בתוך החברה הערבית?
זה השוק האפור? רקע רומנטי? כנופיות מסוכנות שמשליטות טרור בתוך החברה הערבית? סתם סכסוך? מדיניות מכוונת של ישראל לפרק את החברה הערבית מבפנים, בזה
שלא באמת אוכפת את העבריינים עם נשק בלתי חוקי או חוקי? מה זה זה לאלף עזאזל?
רק בשנה האחרונה נכנס השכול ליותר ממאה בית אם ואב בחברה הערבית. תכפילו את הנפגעות והנפגעים כתוצאה משרשרת האלימות.
איזה חברה תצמח להיות תוך כדי ואחרי זה?
אני כתבתי את זה כמה פעמים ואני חוזרת על זה שוב.