עורך הדין הכי חזק בעולם- נציב הסחר של ארה״ב רוברט (בוב) לייטהייזר - פרסם לאחרונה מאמר ב-Foreign Affairs שמסביר את ההיגיון מאחורי מדיניות הסחר של ממשל טראמפ. קריאה מומלצת לכולם, אתן כאן נקודות מרכזיות משום שהוא מאחורי paywall מחשבות בסוף השרשור foreignaffairs.com/articles/unite…
1/21 הקדמה קצרה:רוברט לייטהייזר הוא המוח והמבצע של מדיניות הסחר של ממשל טראמפ. הוא האיש שיצק את הבסיס החוקי למכסים של טראמפ והוא האיש שעבד ב-4 שנים לשנות את יחסי הסחר של ארה״ב מהקצה אל הקצה. התקשורת בארץ כמובן לא מדברת עליו כי הוא פחות מעניין מהכתום עם הפה הגדול. 
2/21 מטרת מדיניות הסחר של הממשל לפי לייטהייזר היא פשוטה: להשיג חברה בה אמריקנים, כולל אלה ללא השכלה אקדמית, יכולים להגיע למעמד הביניים ע״י עבודות יציבות ורווחיות. זהו. המטרה היא רווחתו של העובד האמריקני.
3/21 לייטהייזר מאמין שמדיניות הסחר של ארה״ב עד טראמפ עוותה ע״י שתי נקודות מבט: זו שרואה במדיניות הסחר כלי דיפלומטי, וזו שרואה בסחר חופשי מטרה בפני עצמה.
4/21 הגישה הדיפלומטית הכפיפה את האינטרסים הכלכלים של ארה״ב לאינטרסים דיפלומטים, מכניסה לדוגמה הודו להסכם להורדת מכסים ב-1948 למרות שהודו לא נדרשה להוריד מכסים תעשייתים. המטרה הייתה לצטרף את הודו למחנה המערבי - בכל מחיר.
5/21 הגישה הזו גם מנעה מארה״ב להשתמש בצעדי אכיפה מול הפרות של הסכמי הסחר שלה, מחשש שהם ״יטלטלו את הספינה״. כך ממשל בוש ואובמה בלעו את ההפרות הסיניות בנושא סחר, מחשש שזה יפגע ביחסים הדיפלומטים בין המעצמות.
6/21 לייטהייזר מצביע ובצדק לעובדה שארה״ב גם היום היא בעלת אחוז מכס נמוך לעומת מדינות אחרות (האיחוד האירופי או סין לדוגמה) ושיחסים דיפלומטים נותרים חזקים למרות סכסוך סחר. יפן וארה״ב התנגשו בשנות ה-80׳ והיחסים ביניהן נותרו חזקים.
7/21 לייטהייזר פוסל את הגישה הדיפלומטית משום שהיא עודדה את ארה״ב להוריד מכסים ללא הדדיות, והיא מנעה מארה״ב לשמור על האינטרסים שלה. זו זכותה וחובתה של ארה״ב לשמור על האינטרסים שלה בתחום הסחר, וודאי כשהיא שומרת על רמת מכסים נמוכה לעומת חלק מהשותפות שלה.
8/21 הגישה השנייה, שקודמה ומוקדמת בקרב כלכלנים,רואה בסחר חופשי מטרה בפני עצמו. לפי הגישה הזו סחר חופשי מביא ליעילות כלכלית, שמורידה מחירים ומביאה שגשוג לחברה ככלל ולצרכן האמריקני בפרט.
9/21 אולם יעילות לפי לייטהייזר אינה מחליפה את החשיבות של עבודה יציבה והגונה לחיים הפרטיים של בני אדם. מוצרי צריכה במחיר זול או מענקי רווחה אינם מחליפים את החור שנפער בחייהם של אמריקנים שאין להם עבודה יציבה והכנסה הגונה.
10/21 כפי שבאיכות הסביבה, במיסוי, בבריאות ועוד יעילות מאוזנת ע״י עוד שיקולים, גם במדיניות סחר יעילות חייבת להיות מאוזנת מול עוד שיקולים, בראשם הבטחת תעסוקה למיליוני אמריקנים. זה לא אומר שיעילות לא חשובה - אלא שהיא *עוד* שיקול במדיניות הסחר של ארה״ב.
11/21 אין טעם ביעילות, כשהיא מגדילה אבטלה בקרב חלקים באוכלוסייה והופכת אותם לבלתי רלוונטים. אין טעם ביעילות כשאנשים מדרדרים לסמים, פשע והתאבדות. foreignaffairs.com/articles/unite…
12/21 לייטהייזר לא מכחיש את היתרונות של סחר חופשי וגלובליזציה, אך מבקש להכניס אותם בתוך הסתכלות רחבה יותר על שוק העבודה האמריקני. במאה ה-19 כשעובדים יכלו לעזוב חוות חקלאיות הם ברחו למפעלים שהציעו להם עבודה טובה יותר. היום עובד אמריקני שמפוטר ממפעל יתקשה למצוא עבודה רווחית אחרת.
13/21 המעבר לכלכלת שירותים לא יביא מספיק עבודות למיליוני אמריקנים עם השכלה תיכונית והעבודות האלו גם הן אינן בטוחות מפני מיקור חוץ - מה ימנע מאפל להעביר יום אחד את המהנדסים שלה לסין?
14/21 הקורונה גם חשפה את התלות של ארה״ב בייבוא של ציוד קריטי ממדינות אחרות כמו גרמניה או סין, שברגע של משבר אסרו על ייצוא של ציוד רפואי. בסיס יצרני חזק חשוב אסטרטגית לארה״ב.
15/21 הסכמי סחר לכן חייבים לקחת בחשבון יעילות כלכלית, ביטחון כלכלי וצרכי המעמד העובד. ה-USMCA לדוגמה גובש מתוך דאגה לאכיפה של משכורות מינימום במקסיקו, כך שהעובד המקסיקני לא ינוצל ע״י תאגידים, מה שבתורו פוגע בעובד האמריקני שהופך יקר יותר.
16/21 כך גם ה-USMCA קובע שרובו של הערך של מכוניות לדוגמה מיוצר בצפון אמריקה, דואג שהסחר החופשי בצפון אמריקה לא ינוצל ע״י שחקנים חיצוניים ושומר את הערך שהסחר החופשי יוצר לרוווחתן של השותפות בהסכם.
17/21 לייטהייזר מזהה שני אתגרים עתידיים: סין וה-WTO. המטרה מבחינת לייטהייזר עם סין היא לשנות את הקפיטליזם בניהול המדינה שלה, כך שסין תפסיק לעוות את יחסי הסחר עם ארה״ב והכלכלה האמריקנית תתחיל לייצא סחורות לסין במקום רק עבודות.
18/21 שלב 1 של הסכם הסחר נועד בעיקר להגן על הקניין הרוחני האמריקני, כששלב 2 מטרתו תהיה לשנות מהיסוד את השיטה הכלכלית בסין: ״Whether there will be a Phase 2 depends on whether China is willing to fundamentally change its model of state-run capitalism.״
19/21 עם ה-WTO הבעיה העיקרית שמגוף שמטרתו לאפשר מו״מ על סחר הוא הפך לבמה לדיונים משפטיים, בו מדינות מתמקדות באיך לתבוע זו את זו על הפרות, או להתחמק מתקנות הארגון.
20/21 לייטהייזר רוצה שה-WTO יחזור לאפשר למדינות מרחב פעולה להגן האינטרסים שלהן ולדבוק במדיניות סחר שמגנה על העובדים שלהן. כל עוד אין התחייבות לכך, ארה״ב תשמור על השיתוק של בית הדין של הארגון, שיתוק שהתחיל בדצמבר 2019 כשארה״ב סירבה למנות שופט לפאנל שלו.
21/21 העתיד של מדיניות הסחר של ארה״ב נמצא לא במכסי מגן ולא בסחר חופשי ללא הבלה, אלא בדרך ביניים: שילוב של יעילות כלכלית עם דאגה לעבודות יציבות והגונות לציבור האמריקני. לדרך הזו יש תמיכה דו-מפלגתית רחבה והיא הדרך להבטיח את החיות לטווח ארוך של מערכת הסחר הגלובאלית. מחשבות:
א/ג אני חושב שהמאמר הזה מוכיח עד כמה שוגים מי שמקטלגים את טראמפ והממשל כמתנגדים לסחר חופשי. הנטייה של פרשנים מדיניים לצבוע הכול בשחור ולבן הופכת אותם עיוורים למורכבות של המדיניות של הממשל.
ב/ג לייטהייזר לא מתנגד לסחר חופשי, אלא לסחר חופשי לא מבוקר. ממשל טראמפ מעוניין לאזן בין סחר חופשי לצורך בעבודות יציבות, איזון שאם לא יעשה הוא האיום הגדול יותר על מערכת הסחר הגלובאלית.
ג/ג חוסר שוויון כלכלי, הירידה בהכנסה של מעמד הביניים, הם המקורות של חוסר-יציבות שמאיימים לפגוע במערכת הסחר הגלובאלית. ספר מצוין בנושא: amazon.com/Trade-Wars-Are…
