למה אנחנו כותבות על האסי בפוליטיקלי קוראת/ מאיה רומן
בקצרה, כי זה מאבק פמיניסטי.
בחפירה, כי בעיניי כל מאבק על פירוק היררכיות וחלוקה שווה של משאבים הוא פמיניסטי מיסודו. הפמיניזם שלי כולל בתוכו את הרצון לפרק את כל ההיררכיות באשר הן ולכן הוא גם רוצה לפרק היררכיות של גזע >
וגם של מעמדות כי יש גם נשים מזרחיות ויש גם נשים עניות ואף אחת מאיתנו לא חופשייה עד שכולנו לא חופשיות.
וכן, יש גם נשים קיבוצניקיות, כפי שהרבה מהעוקבות שלנו מעירות לנו בכעס. ואני אעמוד איתן בסולידריות מול יחסי הכוח שמשפיעים עליהן - מול אלימות מינית, מול אפליה בקבלה למקומות עבודה >
ועוד. אבל בשם התמיכה בהן לא אשתוק ולא אשתיק את החברות שלי שנאבקות במערכת שמיטיבה עם חלק מהנשים אך פוגעת בחלק אחר.
זה בדיוק כמו שהמחאה בבלפור פמיניסטית בעיניי, אפילו ששרה נתניהו מתגוררת שם. זה בדיוק כמו שהמחאה הגד הכיבוש פמיניסטית בעיניי, אפילו שיש נשים בצה״ל.
וכן, מותר לא להסכים, ודאי שאפשר להיות פמיניסטית ולראות את הדברים אחרת. יש גוונים לפמיניזם וזה בסדר ואנחנו גם מביאות את נקודות המבט האלו בפוליטיקלי. אנחנו תמיד נבחר להביא יותר קולות ולא פחות. להרחיב את ההשקפה הפמיניסטית שלנו ולא לצמצם.
ככה בעיניי מפרקות היררכיות ואני מאוד מאוד גאה בכל פעם שאני רואה שאנחנו לוקחות חלק בפירוק הזה, מכל צד שהוא.
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
חידה: גבר חנק את בת זוגו, דקר אותה, והטיח את בנם המשותף על הרצפה כשזה ניסה לעצור בעדו.
במה יואשם הגבר?
התשובה הבלתי מתקבלת על הדעת הינה: תקיפה ופציעה. לא ניסיון לרצח. תקיפה ופציעה.
ואלו פרטי האירוע כפי שנמסרו מדוברות משטרת מחוז ירושלים (אזהרת טריגר)
כתב אישום הוגש בימים אלו ע״י יחידת התביעות ירושלים כנגד תושב בית שמש הנאשם בתקיפתה ופציעתה של רעייתו בשלושה מקרים שהתרחשו במהלך השנה, שהאחרון ארע בשלהי חודש מרץ השנה והודות לתושייתה ייתכן וניצלו חייה. לצד כתב האישום הגישה התביעה בקשה להמשך מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים נגדו.
מחקירת המקרה וכפי שעולה בכתב האישום, בתאריך 26.3.21 בשעות הערב גרם הנאשם נזק במכוון למכשיר הטלפון הנייד של רעייתו ולאחר ששאלה לפשר מעשיו, נעל הנאשם את דלת הבית ושם את המפתח בכיסו.
פידאמהות:
זוכרות את הרגעים הראשונים באמהות בהם המציאות ניפצה את התמונה אותה דמיינתן בראשכן?
לפעמים זה קורה כבר בהריון, בלידה, או אחריה. מגלות שתמונת האמהות המצטיירת בקולנוע, בתקשורת וברשתות שונה מהמציאות.
בואו לשתף אותנו ולשבור יחד את מיסוך הרומנטיקה סביב חווית האמהות הראשונית!
פרויקט חדש של פוליטיקלי קוראת עולה בימים אלו #אימהות_ללאפילטר חוויות אמהות שפורצת את האימג' של האינסטגרם. בשלב הזה אנחנו אוספות סיפורי לידה ואמהות ראשונית שונים של נשים על מנת להציף את המרחב הציבורי בחוויות שונות ומגוונות.
את הסיפורים לא בהכרח נעלה בעמוד הפייסבוק שלנו וייתכן ונציג אותם באופנים שונים על ידי צילום וידאו או לחילופים כתבה באתר עם קרדיט מלא לכותבת הטקסט כמובן. נשמח לשיתוף חוויות שונות שלכן לפני אחרי ובמהלך הלידה בטופס המצורף: firebasehostingproxy.page.link/198886819888/f…
לאט לאט מתבהרת התמונה סביב הרצחה של דיאנה דדבייב, וזהו כמובן סיפור שאנחנו מכירות היטב: לאמיר רז היסטוריה של אלימות, גישה קלה מדי לנשק, סביבה מאפשרת שראתה וידעה, ואף מיהרה לעזרתו ברגע שאחרי.
זה הזמן להזכיר שבימים שאחרי הרצח התקשורת הישראלית מיהרה למסגר את אותו כ״רגע של טירוף״.
בתוך כרונולוגיה של אהבה ורומנטיקה, רגע אחד לא צפוי. בלי סימנים מקדימים, מחוץ לתבנית ה״אופיינית״, בלי הקשר חברתי רחב.
זו הנטייה המיידית התקשורת העברית כשהנרצחת אינה נראית כ״בת השכן״, ישראלית ותיקה כפי שהפרופיל מכונה בחדרי העריכה. כזו שאינה אשה ערבייה או עולה חדשה.
זו הדרך להסיט את המראה של האלימות המגדרית במקום להתבונן בה.
״אם חברות בתעשייה מעוניינות להעסיק עובדות בעלות מוגבלויות בדרגים גבוהים, הן חייבות להבין שהן צריכות ״להמר״ על אנשים שאינן בעלי ניסיון מתאים באופן מסורתי, מאחר והסוג הזה של רקורד תעסוקתי עקבי הוא הרבה יותר קשה להשגה עבורינו.״
>>
״העניין הוא לא רק להפוך את הבניין שלכם לנגיד כך שתוכלו לראיין אנשים עם מוגבלויות שיתאימו בדיוק לפרמטרים הנוקשים שהצבתם למשרה, אלא לשפץ את **כל** מתודולוגיית הגיוס שלכם.
האם העין שלנו כבר לא מבחינה בין זוהר אופנתי לדיכוי נשי?
מגזין האופנה האמריקאי V חושף את לוח השנה החדש שלו שנוצר בשיתוף פעולה עם קו ההלבשה התחתונה של המותג אמפוריו ארמאני ושורה ארוכה של כוכבות כמו בלה חדיד, ולנטינה סמפיו ואחרות.
דוגמנית העל אירינה שייק, נערת חודש פברואר, צולמה
על ידי הצלם רואן פפייר כשהיא נראית כנועה, כורעת בגבה אל המצלמה לבושה חזייה ותחתוני תחרה שחורים. ידיה משוכלות מאחורי הגב במראה שיכול להתפרש כידיים אזוקות. ראשה הנשמט לאחור והמבט המתחנן בעיניה מוסיפים לתצלום אווירה מתוחה של יחסי שולט-נשלטת שכביכול מתקיימים בין הצלם לדוגמנית.
באופן
מפתיע ומטריד, על אף שהתמונה פורסמה ברשתות החברתיות לאחרונה היא לא עוררה ביקורת משמעותית אצל מיליוני העוקבים של שייק ושל המגזין עצמו, כאילו הצילומים הללו הפכו חלק מהדרך בה אנו צורכות דימויי אופנה.
רק לא מזמן תמונות כאלה היו מעוררות ביקורת עזה, והיום- דממה.
״סלימאן מסארווה בן 25, אמו מנהלת בית ספר ״אלמוסתקבל״ יעני העתיד בערבית ואביו ראש המועצה לשעבר של כפר קרע במשולש. סלימאן נרצח ביריות כשהוא יושב בתוך הרכב שלו.
ברור לי ממעט פרטים, שהוא גדל בבית טוב וקיבל חינוך מעולה.
לא מצליחה להבין את הטוויסט בעלילה,
לא מצליחה להבין מה קרה שם שמגיע לו להירצח.
אלף שאלות מטרידות אותי מאז ששמעתי את הידיעה.
מי עומד מאחורי מסע הרציחות בתוך החברה הערבית?
זה השוק האפור? רקע רומנטי? כנופיות מסוכנות שמשליטות טרור בתוך החברה הערבית? סתם סכסוך? מדיניות מכוונת של ישראל לפרק את החברה הערבית מבפנים, בזה
שלא באמת אוכפת את העבריינים עם נשק בלתי חוקי או חוקי? מה זה זה לאלף עזאזל?
רק בשנה האחרונה נכנס השכול ליותר ממאה בית אם ואב בחברה הערבית. תכפילו את הנפגעות והנפגעים כתוצאה משרשרת האלימות.
איזה חברה תצמח להיות תוך כדי ואחרי זה?
אני כתבתי את זה כמה פעמים ואני חוזרת על זה שוב.