שקד כותבת:
פייר, היו לי ספקות. לקבל את תלמידי התיכון שלנו עם מסרים לא פשוטים
על מקרה האונס (עדיין לכאורה?!) באילת, לא היתה החלטה פשוטה.
כדאי "להכתים" את ההתרגשות של היום הראשון ללימודים עם מסרים קשים, נוקבים ולא מתפשרים??
כן. זה נכון ואפילו מאוד. אז הבוקר נפתח עם ההתרגשות הקבועה
של ה-1 בספטמבר, קשת בלונים קיבלה אותנו, התלמידים והמורים. כמעט כולם לבושים בלבן (לא תיאמנו). מתחילים את השנה המוזרה הזו וחוזרים לקצת שגרה. ולצד זה, במרכז בית הספר, חיכו גם הכרזות. מרגישות קצת כמו אגרוף בבטן, קשות לעיכול, מתוזמנות באופן מערער, לא צפויות. בדיוק כמו שהרגשתי
(ומאמינה שכולנו) כששמעתי בחדשות את הידיעה על מקרה האונס (לכאורה) באילת. אני מאמינה בכל ליבי שחינוך הוא, הוא, הוא הפתרון לכל בעיה חברתית. לאלימות במדינה, לתאונות הדרכים, לניקיון ושמירה על הטבע שלנו וגם לתרבות המינית בארץ. אני מאמינה שחלק מתפקיד החינוך (בכל גיל) הוא גם לחנך למיניות
אמשיך ואעשה את זה, כמו שעשיתי זאת בשנה האחרונה.
אני גם מאמינה שיום אחד, נגיע לשנה החדשה, לאחד בספטמבר ולא יהיה שום מקרה להזדעזע ממנו. לא אילת, לא נאפה... כי אנחנו נשנה ונשתנה.
קרדיטים ל @מועצתתלמידיםעמלחדרה שריכזו את המשפטים (ואם אפשר להשוויץ - אני המנחה שלהם), לויקי מאן על העיצוב מעורר ההשראה, ולמנהלת בית הספר שתמכה, עודדה ואיפשה לכל זה לצאת לאור. #חינוךלמיניות מועצת התלמידים והנוער הארצית #מיניות#מיןבביתהספר#חינוךמיני#תרבותהאונס#תרבותמינית
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
חידה: גבר חנק את בת זוגו, דקר אותה, והטיח את בנם המשותף על הרצפה כשזה ניסה לעצור בעדו.
במה יואשם הגבר?
התשובה הבלתי מתקבלת על הדעת הינה: תקיפה ופציעה. לא ניסיון לרצח. תקיפה ופציעה.
ואלו פרטי האירוע כפי שנמסרו מדוברות משטרת מחוז ירושלים (אזהרת טריגר)
כתב אישום הוגש בימים אלו ע״י יחידת התביעות ירושלים כנגד תושב בית שמש הנאשם בתקיפתה ופציעתה של רעייתו בשלושה מקרים שהתרחשו במהלך השנה, שהאחרון ארע בשלהי חודש מרץ השנה והודות לתושייתה ייתכן וניצלו חייה. לצד כתב האישום הגישה התביעה בקשה להמשך מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים נגדו.
מחקירת המקרה וכפי שעולה בכתב האישום, בתאריך 26.3.21 בשעות הערב גרם הנאשם נזק במכוון למכשיר הטלפון הנייד של רעייתו ולאחר ששאלה לפשר מעשיו, נעל הנאשם את דלת הבית ושם את המפתח בכיסו.
פידאמהות:
זוכרות את הרגעים הראשונים באמהות בהם המציאות ניפצה את התמונה אותה דמיינתן בראשכן?
לפעמים זה קורה כבר בהריון, בלידה, או אחריה. מגלות שתמונת האמהות המצטיירת בקולנוע, בתקשורת וברשתות שונה מהמציאות.
בואו לשתף אותנו ולשבור יחד את מיסוך הרומנטיקה סביב חווית האמהות הראשונית!
פרויקט חדש של פוליטיקלי קוראת עולה בימים אלו #אימהות_ללאפילטר חוויות אמהות שפורצת את האימג' של האינסטגרם. בשלב הזה אנחנו אוספות סיפורי לידה ואמהות ראשונית שונים של נשים על מנת להציף את המרחב הציבורי בחוויות שונות ומגוונות.
את הסיפורים לא בהכרח נעלה בעמוד הפייסבוק שלנו וייתכן ונציג אותם באופנים שונים על ידי צילום וידאו או לחילופים כתבה באתר עם קרדיט מלא לכותבת הטקסט כמובן. נשמח לשיתוף חוויות שונות שלכן לפני אחרי ובמהלך הלידה בטופס המצורף: firebasehostingproxy.page.link/198886819888/f…
לאט לאט מתבהרת התמונה סביב הרצחה של דיאנה דדבייב, וזהו כמובן סיפור שאנחנו מכירות היטב: לאמיר רז היסטוריה של אלימות, גישה קלה מדי לנשק, סביבה מאפשרת שראתה וידעה, ואף מיהרה לעזרתו ברגע שאחרי.
זה הזמן להזכיר שבימים שאחרי הרצח התקשורת הישראלית מיהרה למסגר את אותו כ״רגע של טירוף״.
בתוך כרונולוגיה של אהבה ורומנטיקה, רגע אחד לא צפוי. בלי סימנים מקדימים, מחוץ לתבנית ה״אופיינית״, בלי הקשר חברתי רחב.
זו הנטייה המיידית התקשורת העברית כשהנרצחת אינה נראית כ״בת השכן״, ישראלית ותיקה כפי שהפרופיל מכונה בחדרי העריכה. כזו שאינה אשה ערבייה או עולה חדשה.
זו הדרך להסיט את המראה של האלימות המגדרית במקום להתבונן בה.
״אם חברות בתעשייה מעוניינות להעסיק עובדות בעלות מוגבלויות בדרגים גבוהים, הן חייבות להבין שהן צריכות ״להמר״ על אנשים שאינן בעלי ניסיון מתאים באופן מסורתי, מאחר והסוג הזה של רקורד תעסוקתי עקבי הוא הרבה יותר קשה להשגה עבורינו.״
>>
״העניין הוא לא רק להפוך את הבניין שלכם לנגיד כך שתוכלו לראיין אנשים עם מוגבלויות שיתאימו בדיוק לפרמטרים הנוקשים שהצבתם למשרה, אלא לשפץ את **כל** מתודולוגיית הגיוס שלכם.
האם העין שלנו כבר לא מבחינה בין זוהר אופנתי לדיכוי נשי?
מגזין האופנה האמריקאי V חושף את לוח השנה החדש שלו שנוצר בשיתוף פעולה עם קו ההלבשה התחתונה של המותג אמפוריו ארמאני ושורה ארוכה של כוכבות כמו בלה חדיד, ולנטינה סמפיו ואחרות.
דוגמנית העל אירינה שייק, נערת חודש פברואר, צולמה
על ידי הצלם רואן פפייר כשהיא נראית כנועה, כורעת בגבה אל המצלמה לבושה חזייה ותחתוני תחרה שחורים. ידיה משוכלות מאחורי הגב במראה שיכול להתפרש כידיים אזוקות. ראשה הנשמט לאחור והמבט המתחנן בעיניה מוסיפים לתצלום אווירה מתוחה של יחסי שולט-נשלטת שכביכול מתקיימים בין הצלם לדוגמנית.
באופן
מפתיע ומטריד, על אף שהתמונה פורסמה ברשתות החברתיות לאחרונה היא לא עוררה ביקורת משמעותית אצל מיליוני העוקבים של שייק ושל המגזין עצמו, כאילו הצילומים הללו הפכו חלק מהדרך בה אנו צורכות דימויי אופנה.
רק לא מזמן תמונות כאלה היו מעוררות ביקורת עזה, והיום- דממה.
״סלימאן מסארווה בן 25, אמו מנהלת בית ספר ״אלמוסתקבל״ יעני העתיד בערבית ואביו ראש המועצה לשעבר של כפר קרע במשולש. סלימאן נרצח ביריות כשהוא יושב בתוך הרכב שלו.
ברור לי ממעט פרטים, שהוא גדל בבית טוב וקיבל חינוך מעולה.
לא מצליחה להבין את הטוויסט בעלילה,
לא מצליחה להבין מה קרה שם שמגיע לו להירצח.
אלף שאלות מטרידות אותי מאז ששמעתי את הידיעה.
מי עומד מאחורי מסע הרציחות בתוך החברה הערבית?
זה השוק האפור? רקע רומנטי? כנופיות מסוכנות שמשליטות טרור בתוך החברה הערבית? סתם סכסוך? מדיניות מכוונת של ישראל לפרק את החברה הערבית מבפנים, בזה
שלא באמת אוכפת את העבריינים עם נשק בלתי חוקי או חוקי? מה זה זה לאלף עזאזל?
רק בשנה האחרונה נכנס השכול ליותר ממאה בית אם ואב בחברה הערבית. תכפילו את הנפגעות והנפגעים כתוצאה משרשרת האלימות.
איזה חברה תצמח להיות תוך כדי ואחרי זה?
אני כתבתי את זה כמה פעמים ואני חוזרת על זה שוב.