THAT HAPPENED TONIGHT IN JERUSALEM: hundreds of Jews and Arabs were STANDING TOGETHER against the violence and the occupation, and for an immediate ceasefire. Next to Jerusalem, @omdimbeyachad
Organised dosends of other rallies.
This is how hope looks like in such dark days.
The rally in the Negev
The rally in Kfar Saba
Many Jews and Arabs outside of Jerusalem earlier today in the rally organized by the Jewish Arab @omdimbeyachad
Jews and Arabs came together in Haifa saying no to violence and yes to an Israeli-Palestinian peace 💜
Hundreds in Tel Aviv! After days of clashes in the streets between Arabs and Jews. It was inspiring to see so many people.
All around Israel, in more than 30 different cities, villages and towns, Jewish and Arab-Palestinian citizens of came together, protested together and demanded together a better future for us all.
This was a truly powerful evening in Israel, in such a tough and depressing time. We created light that shows that there is hope for this place.
בארץ הזו שאנחנו חיים בה ישארו 7 מיליון פלסטינים. במזרח התיכון, השכונה שלנו, ישארו 88 מיליוני איראנים, 22 מיליוני סורים, 33 מיליון תימנים, 5 מיליון לבנונים. הבנתם את התמונה.
להתנהל כאילו אין מגבלות לכוח, כאילו אפשר תמיד לחיות על החרב - זו תפיסה בטחונית מסוכנת. לא לעולם חוסן >>
הרי אי אפשר לחיות בבניין מגורים ולריב עם השכנים כל יום, עם כל השכנים. באיזה שלב הכוח נגמר, האנרגיה נגמרת, וצריך לבחור: להסדיר את העניינים או לעזוב. מכיוון שאנחנו לא רוצים לעזוב, אנחנו חייבים להסתכל על האמת בפנים: במשך עשורים אנחנו מסרבים להסדיר את העניינים, להגיע לפתרון >>
התפיסה שלנו היא שתמיד נוכל לנצח צבאית. שנוכל לשלוט על מיליוני אנשים, כאילו זה לא מייצר אלימות והתנגדות, שנוכל לשלוח צבא ומטוסים לכל איום, שנוכל להפר את הריבונות של מדינות שכנות מבלי שיהיו השלכות. ובזמן שאנחנו מסרבים לפתור את הבעיות, ובוחרים לחיות על החרב במקום, הבעיות מתעצמות >>
מחר - שיירת סיוע ומזון לתושבי עזה. את המזון תורמים מאתמול מאות אזרחים ישראלים, השיירה יוצאת מכמה ערים בישראל, ותגיע עד למעבר לעזה, ובתקווה גם תיכנס. למה אנחנו עושים את זה?
קודם כל כי רעב המוני, כמו זה שמתפשט בעזה כבר חודשים, הוא בעיה אנושית מטורפת, ואסור ואי אפשר לעמוד מנגד>>
ושנית, זו לא רק בעיה של ״אחרים״, זו לא רק בעיה של הפלסטינים. זו גם לגמרי בעיה שלנו הישראלים. אנחנו לא מתכננים לעזוב את הארץ, ואין לנו שום אינטרס לחיות באותה הארץ שבה יש רעב המוני של מיליונים. אנחנו צריכים לחיות בארץ שטובה ליושביה, שבה לכולם יש ביטחון בסיסי. המציאות בעזה פוגעת בנו
את המלחמה הזו חייבים לסיים וצריך לעשות את זה בהסכם הפסקת אש שיחזיר את החטופים - כולם ובחיים - ושיעצור את ההרג וההרס בעזה. ואז חייבים להתחיל לשקם את החיים. מה שקורה בעזה פוגע באפשרות של חיים כאו, גם לישראלים וגם לפלסטינים. צריך לעצור את זה ולפנות לכיוון ההפוך, של הסכם מדיני.
אפשר להגיד עד מחר שחמאס זו הבעיה הגדולה ושאין ברירה אלא להמשיך במלחמה עד שיעלם וימוטט. אני יודע שגם הרבה מחבריי בשמאל מחזיקים בעמדה הזו. אבל לא רק שזו לא עמדה ריאלית, חמאס רק הולך ומתחזק, אלא שגם מדובר בעמדה שמתעלמת לחלוטין מהגדה המערבית ומהעובדה שהבעיה הפלסטינית לא הולכת להיעלם>
בזמן המלחמה עם חמאס בעזה, בגדה המערבית מתחוללת מיני מלחמה נוספת. מאות פלסטינים נהרגו בגדה המערבית מאז ה-7 באוקטובר, החמאס מתחזק שם באופן חסר תקדים, המתנחלים מתחמשים עוד יותר, פושטים על כפרים ויורים בפלסטינים חפים מפשע והצבא משתולל ומחריף את המתיחות. וזו לא הזירה היחידה שמחריפה >>
וגם כשחוזרים לעזה, מבינים עד כמה המלחמה הזו לא רק שלא פותרת בעיות, אלא מייצרת בעיות גדולות יותר מאלו שהיו כאן לפני ה-7.10. אם מתעלמים לחלוטין מהזווית של זכויות האדם של הפלסטינים, מבינים שנוצר כאן תרחיש אימים של עשורים קדימה: 2.3 מיליון אנשים שלא הולכים להיעלם ושאין להם מה להפסיד>
הרשו לי להתעלם משאלת זכויות האדם, ולשאול את זה מהזווית הישראלית - למה אנחנו חושבים שהדבר הזה הוא לא בעיה שלנו? איך יחיו שם 2 מיליון איש אחרי המלחמה? איך נתמודד עם המחלות שיהיו שם? עם הרעב? עם מאות אלפי ילדים שלא הולכים לבית ספר ועם רוב מוחלט של אנשים שיחיו באוהלים? איזה עיוורון.
בואו נשים לרגע בצד את השאלה של זכויות האדם של הפלסטינים, ואת הזכות שלהם לחיים, ולגמרי נתמקד בשאלה האסטרטגית של למה לעזאזל זה דבר חכם לייצר מציאות כזו מטר מאיתנו. למה זה דבר חכם להפעיל כזו עוצמת אש ולייצר כאלה מימדים של הרס. איך האנשים שבשלטון מדמיינים את העשור הבא? מה יקרה שם?
לחשוב שעזה זו זירה מנותקת, שאפשר לשים שם איזה גדר או אזור חיץ, ושמה שקורה שם לא ישפיע עלינו הישראלים - זו מחשבה מנותקת והזויה. במיוחד אחרי ה-7 באוקטובר. לחשוב שמה שקורה בעזה לא משפיע על מה שקורה בגדה המערבית, בירושלים המזרחית, בישראל או בלבנון - זו עוד מחשבה מנותקת.
אתמול פשטו מתנחלים חמושים ברובים - שהתחפשו לחיילים! - על כפר פלסטיני בבקעת הירדן. הם הגיעו אחרי חצות, בלי שום סיבה, לבתים בכפר מערג׳ת, נכנסו לבתי התושבים, הכו אותם, בזזו חפצים והתפרעו במקום, כן לעיני המצלמות כאילו לא אכפת להם >>
המצב בגדה המערבית גם ככה על סף פיצוץ. החזיתות מתרבות והסכנה המוחשית לשלומם של בני האדם שחיים בארץ הזו גוברת מיום ליום. אנחנו לא צריכים חזית אלימה נוספת בגדה המערבית, אבל לשם דוחפים המתנחלים בכל הכוח.
בכל יום שעובר מתרבים מקרי האלימות בגדה המערבית. לצערי, רבים מהם הם בליווי הצבא שלא עושה דבר כדי לעצור את המתנחלים ואת האלימות שלהם.
It needs to be said: We, the Jewish people who live in Israel, are not going anywhere. Too often we here calls to "go back where we came from", or "from the river to the sea..", and the only answer to that is the simple fact that millions of Jews are going to remain on this land.
Like it or not, it's a fact. And unless you're supporting a force-transfer or a genocide, which makes you not a nice person, we need to work with this fact. Now, we need to understand the completing fact: the Palestinians are not going anywhere as well (hope you listen, bibi).
And if both people who live on this land, millions of Palestinians and millions of Jews, are to ramain here, so that's the only starting point to any solution. It does not help to the end the occupation, to achieve peace or the end the killing of innocent people, to ignore this.