Thread by @ShayYeger

מוכנים לשרשור האבוד מאתמול??? אז יאללה בואו יש מכות - שרשור על צ'וי הונג-הי, שנחשב לאבי אומנות הלחימה הקוריאנית טאקוונדו >>

צ'וי הונג-הי נולד בנובמבר 1918, בזמן הכיבוש היפני בקוריאה, במה שהוא היום חלק מצפ"ק. הוא היה ילד צנום ושברירי, מה שגרם להורים שלו לדאגה תמידית. בגיל 12 הוא סולק מביה"ס לאחר שיזם הפגנה המונית של התלמידים נגד השלטונות היפניים >>

אביו של צ'וי שלח אותו ללמוד קליגרפיה אצל האן איל-נאם, שהיה אחד המורים המפורסמים ביותר לקליגרפיה בקוריאה. בנוסף לכישוריו כקליגרף, האן היה גם מאסטר בטאקיון (Tae Kyon), אומנות לחימה קוריאנית עתיקה. האן היה מודאג ממבנה הגוף הצנום של צ'וי והוא התחיל ללמד אותו טאקיון כדי לחזק אותו >>

ב-1938 צ'וי נשלח ליפן כדי ללמוד אנגלית ומתמטיקה. לפני שנסע, הוא נקלע למריבה עם מתאבק שאיים לקרוע את צ'וי אם אי פעם יעיז לחזור לקוריאה. מהפחד, צ'וי החליט שביפן הוא ילמד קראטה, למקרה שיצטרך להגן על עצמו כשיחזור לקוריאה. הוא החל להתאמן בשוטוקאן קראטה ותוך שנתיים הגיע לדרגת דאן-2 >>

אחרי 4 שנים ביפן צ'וי חזר לקוריאה, וב-1943 גויס בכוח לצבא היפני והוצב עם הדיוויזיה ה-30 בפיונגיאנג. אחרי שניסה לברוח כדי להצטרף לצבא השחרור הקוריאני המחתרתי, הוא נעצר, נשלח לכלא באשמת בגידה וקיבל עונש מוות. ההוצאה להורג נקבעה ל-18 באוגוסט, 1945. אממההההה >>

מלחה"ע II נגמרה ב-15 באוגוסט, וצ'וי שוחרר מהכלא 3 ימים לפני שהיה אמור למות. בכל מקרה, כדי לא להשתגע בכלא, צ'וי תרגל שילוב של טאקיון וקראטה ואפילו לימד את שאר האסירים >>

בכלא הוא קיבל החלטה ליצור אומנות לחימה קוריאנית חדשה שתתעלה מעל כל אומנויות הלחימה האחרות הן בהיבטים הרוחניים והן בהיבטים הטכניים כדי להפגין את הרוח והחוכמה של האומה הקוריאנית לכל העולם, והחל לשנות ולשפר את טכניקות הקראטה שתרגל >>

עם סיום המלחמה צ'וי נסע דרומה, נרשם לאקדמיה הצבאית בסאול והיה לאחד ממקימי הצבא הדר"קי. לאורך כל הקריירה הצבאית שלו, צ'וי חקר ללא הרף אומנויות לחימה שונות, בעיקר טאקיון, קונג פו וקראטה, ולקח קצת מכל אחת אל תוך אומנות הלחימה החדשה שהוא פיתח >>

ב-1953 צ'וי הקים את דיוויזיית הרגלים ה-29 (הידועה כ"דיוויזיית האגרוף"). חטיבה זו, שבסיסה באי ג'ג'ו, תייצר בסופו של דבר מדריכי טאקוונדו לכל הצבא הקוריאני. ב-1954, צ'וי הציג את אומנות הלחימה החדשה שלו בפני נשיא דר"ק דאז סינגמן יי, שלא היה מרוצה מהשם שנבחר לה וביקש שתיקרא טאקיון >>

צ'וי ידע שמה שהוא מלמד שונה לחלוטין מטאקיון ולכן הוא יצטרך לחשוב על שם חדש. הוא ניצל את השכלתו המתקדמת ואת כישורי הקליגרפיה שלו שכללו ידע נרחב בשפה הסינית, ובאפריל 1955 קבע שהיא תיקרא טאקוונדו (בתרגום חופשי: "דרך הבעיטה והאגרוף") >>

בשנת 1959 הוקמה אגודת הטאקוונדו של קוריאה (KTA) עם צ'וי כנשיאה הראשון, אך חוסר היציבות הפוליטית של אותה תקופה וחילוקי דעות נוספים בתוך הארגון דחו את רישומה הרשמי של האגודה עד 1965. ב-1962, צ'וי נשלח למלזיה כשגריר דר"ק ודאג להפיץ משם את הטאקוונדו למקומות נוספים באסיה >>

רק ב-1965, אחרי הרבה מאבקי אגו, ממשלת דרום קוריאה קיבלה סופית את הטאקוונדו והכריזה עליה כאומנות הלחימה הלאומית של קוריאה. צ'וי נשלח כשגריר של רצון טוב מטעם הממשלה לסיור ברחבי העולם כדי שיפיץ את בשורת הטאקוונדו >>

במרץ 1966, כשהפוליטיקה העיבה על ה-KTA, צ'וי התפטר מתפקידו כנשיא והקים את הפדרציה הבינלאומית של הטאקוונדו (ITF). בשלב הזה, היו אגודות טאקוונדו בוויטנאם, מלזיה, סינגפור, מערב גרמניה, ארה"ב, טורקיה, איטליה ומצרים >>

צ'וי האמין שהטאקוונדו הוא לכולם ורצה להגיע גם לצפ"ק, אבל נשיא דר"ק פארק צ'ונג-הי סרב לשמוע. הנשיא פארק השתמש בטאקוונדו ככלי תעמולה פוליטי ואנטי-קומוניסטי, וזה ביאס מאוד את צ'וי. אחרי שהתבטא מס' פעמים בחריפות נגד הנשיא פארק, ב-1972 הגנרל החליט לעזוב את דר"ק >>

צ'וי בחר לגלות לקנדה ולקח איתו את מטה ה-ITF לטורונטו. דרום קוריאה הגיבה בהקמת ארגון חדש, פדרציית הטאקוונדו העולמית (WTF), שבסיסה בסאול. צ'וי המשיך ללמד טאקוונדו בכל העולם, כולל בצפון קוריאה, וב-1974 ארגן את אליפות העולם הראשונה במונטריאול >>

צ'וי הפך לפרסונה נון גרטה בעולם הטאקוונדו בדר"ק, בין השאר בשל האידיאולוגיה האישית שלו שדגלה בנכונות ללמד טאקוונדו בכל מקום בעולם. אהבתו של צ'וי לטאקוונדו בלטה גם כשחייו וחיי משפחתו היו בסכנה. בתקרית אחת למשל >>

המודיעין הדר"קי חטף את ילדיו של צ'וי שנשארו מאחור בדר"ק. הם יצרו קשר עם צ'וי ונתנו לו 2 אפשרויות: לחזור, או שהם ימותו. צ'וי ענה את התשובה המתבקשת שטאקוונדו זה מעל הכל, אבל בסופו של דבר הילדים שלו שוחררו.
צ'וי נפטר בגיל 83 ביוני 2002, לאחר מאבק במחלת הסרטן.
הסוף :))