Thread by @moshe_tsach

ב-30/6/2012 התבקשתי להיות נוכח בלוויה של סא"ל תותחן, אחד יעקב מידד (מיו) שמו. לא הכרתי את האיש. כשהגעתי לבית העלמין זיהיתי מרחוק את רמס"ד אפרים הלוי, וכבר הבנתי שהייתי צריך להשקיע בקו"ח "קצת" יותר. עוד אני מקשיב להספדים, לחישה באוזני: אתה יודע שהוא חנק אותו עם הידיים?
את מי? ⬇️

שאלתי. "את הנאצי המטונף, את 'התליין מריגה'. הוא נקם בו על מה שעשה למשפחתו". רמס"ד עלה להספיד: "הוא היה הגיבור שלי, הוא היה יותר מכל מה שהכרתי עד אליו". כבר הבנתי שאין לי מושג לאן הגעתי.
ארנסט מיודובסקי (מיו) נולד בברסלאו (פרוסיה) בשנת 1919, לאבא רופא ואמא מורה. ההורים המתבוללים⬇️

של מיו הופתעו כאשר בגיל 12 ביקש להצטרף לתנועת הנוער הציונית 'הבונים'. בפתיחות מפתיעה אישרו את הבקשה החריגה, ומיו התאהב בתנועה, והיה בה פעיל מאוד. שנתיים לאחר מכן עלה היטלר לשלטון ומיו כתב בביוגרפיה (לא פורסמה, כתב-היד אצלי): "כספורטאי מצטיין, הזהירו אותי חברים, שמו עלי עין...⬇️

קיבלתי תעודה נושאת צלב הקרס. בביולוגיה החלו ללמד את תורת הגזע. לקראת סוף השנה החלטתי לבקש מהורי לשלוח אותי ארצה...". כבר כילד מיו הבין שהמצב השתנה ופעל מיד. תכונה שתשרת אותו בעתיד. ההורים יצרו קשר עם ארתור בירם, המנהל האגדי של ביה"ס הריאלי, שסידר למיו סרטיפיקאט וקיבלו ללימודים.⬇️

בכיתתו פגש מיו את חיים לסקוב (חברו הטוב) ואת מוטק'ה מקלף. הוא חזר לבקר את הוריו מס' פעמים, עבר את הבגרויות והתקבל לטכניון. במקביל שירת כגפיר בהגנה, עבר את קורס המ"כים ואת קורס המ"מים. לא מפתיע שב-3/9/39 התייצב בביתן כיבוי האש בחיפה, ודרש להתגייס. "ב – 7/9 היה לחייל הישראלי⬇️

ה-1 שהתגייס לצבא הבריטי בא"י, לסוללת תותחי החוף ה-17. מספרו האישי היה PAL-8001. מיו שירת עד תום המלחמה, כולל בגד' 200 של הבריגאדה, וחזר לארץ. באוג' 47 התקשר אליו, אז המג"ד, מקלף כדי לגייס אותו. "הייתי כבר זקן (28) אבל לא הייתה לי התלבטות". מיו הצטרף למג"ד המבטיח סייע לו והוביל⬇️

פעולות, כולל בליל הגשרים, ופעולות חשאיות בחיפה. בינתיים החל חת"ם להתארגן, ויצאה פק' להעביר את מיו. הוא מיד מונה למפקד סול' בגד' 1 - נפוליאונצ'יקים. מאוחר יותר הפך למפקד גונדה (3 סול') בגד' 402, והשתתף במבצע יואב, אסף וחורב ועוד. בסיום המלחמה מונה למגד 404⬇️

https://twitter.com/moshe_tsach/status/1479849190335340550?t=9EuUupWki9QfydVvWT9FXw&s=19

הוא המשיך בקבע עד 54' אז החליט לעזוב את הצבא. "הזמין אותי ס. הרמטכ"ל צבי צור בהצעה לא רגילה: לצאת לחו"ל בשליחות ביטחונית-ציונית...לקדם את עליית יהדות צפון-אפריקה". עם סיום, עבר ליח' קיסריה במוסד בה החל להתקדם. ב-1960 הוא אותר להשתתפות במבצע ללכידת אייכמן: "שני הורי נרצחו בשואה⬇️

ואני היחיד שהשתתפתי ב-2 מבצעי החיסול: אייכמן וצוקורס" [נגיע אליו]. במוסד לא רצו אנשים שמעורבים רגשית, אבל לא יכלו לוותר עליו. שולט בשפות וקר כקרח, הוא התמנה לאחראי הלוג' של המבצע. לא אתאר את המבצע, אבל תקשיבו לאנקדוטה שמאפיינת את מיו: "...בסוף מצאתי שברולט שנת 43 להשכרה ושילמתי⬇️

עליה 5,000 ד' פיקדון. לאחר שחטפו את אייכמן אמרתי לאיסר הראל: חבל על הכסף של המדינה. חזרתי למוסך, החזרתי את האוטו ודרשתי את הכסף. הם נתנו לי". כשאיכמן הוחזק בדירה בבואנוס-איירס יצא מכליו כשחבריו נתנו לנאצי לשמוע רדיו "לקחתי לו את זה מהיד, והוצאתי החוצה, יש גבול לסובלנות".⬇️

'התליין מריגה' ימש"ו: באמצע שנות ה-60 עלתה בפרלמנט הגרמני הצעת חוק להתיישנות פשעי הנאצים. בארץ חיפשו דרך לעורר את הנושא. וב-1965 התקבל מידע על מיקומו של הרברט צוקורס (צ'), מי שהיה אחראי לרצח כ-30 אלף יהודי לטביה. צ' היה גיבור תעופה של לטביה. סלב של ממש. עיתונאי-טייס. ורוצח חסר⬇️

עקבות. צ' נהג לנסוע בגטו ריגה ולירות באנשים כאוות נפשו. לרצוח תינוקות ואימותיהם ברחוב. כשמצא ביכנ"ס ששימש כמקלט ל-300 יהודים, הורה לפתוח את ספרי התורה, שפך עליהם נפט, וזרק רימון רסס פנימה. בפעם אחרת הוא פקד על מאות יהודים להיכנס לתוך אגם ולהטביע את עצמם. סדיסט מטונף.⬇️

במוסד החליטו על צ' כיעד לחיסול. "יוסק'ה בחר אותי למבצע כי אני הייתי רגיל להופיע בזהויות שונות. הסכמתי בתנאי שאין אבטחה שתסכו אותי". מיו החליף זהות ויצא לדרך. עכשיו הוא אנטון קינצלה (זה גם השם של אחד המחברים של הספר שנכתב בעברית על החיסול😉). שולט בספרדית מיו נטמע בריו דה ז'נרו⬇️

בספר חדש יחסית בשם 'המתנקש הטוב' שנכתב על הפרשייה ועל מיו במרכזה, כתב סטפן טילטי: "כשמיו התחיל להתכונן למשימה, דבר אחד הפריע לו: המשקפיים שירכיב. במקום להזמין זוג עם עדשות זכוכית שקופה שישאירו את ראייתו ללא פגיעה, אך עלולות לעורר חשד, הוא בחר בזוג כהה שעלול היה לפגוע בראייתו".

מיו החל ליצור קשרים עם אנשי עסקים, ובעיקר לחפש את הרוצח. מיד כשאיתר אותו נסע אליו למעגן הסירות שבו נפש. מיו הציג עצמו כמשקיע אוסטרי, וכקצין שנפצע בחזית הרוסית. כהוכחה הוא הראה לצ' צלקת בחזה (שהיא באמת רק תוצאה של ניתוח שעבר בבלינסון). כך הצליח לזכות באמונו של הנאצי, ולפתות אותו⬇️

לקיום עסקה גדולה באורוגוואי (הבחירה לבצע את החיסול באורוגוואי היא משום שאין בה עונש מוות בגין רצח אם יתפסו). הנאצי התלהב, אך כחלק מהחשדנות עליה הקפיד כל חייו, דאג לצלם את מיו בסתר, ולאשתו (בתמונה) אמר לפני שטס: "אם מישהו יצליח לחסל אותי, זה יהיה קינצלה ידידי החדש". 4 סוכני⬇️

המוסד כבר חיכו בדירת המסתור במונטווידאו, וברשותם ארגז גדול.
23.2.1965- יום הדין. אחרי בילוי של מס' ימים לקח מיו את צ' "לביתו" לדבר עסקים. מיו נכנס לדירה וצ' אחריו. עם כניסתם התנפלו על צ' הסוכנים. "תנו לי לדבר" צעק הרוצח. יוסק'ה דחף לא יד לתוך הפה כדי להשתיק אותו. צ' נשך את⬇️

יוסק'ה (את הצלקת סחב עד יומו האחרון). צ' המשיך להיאבק, וסוכן אחר הכניס לו מכה עם פטיש בראש. צ' שכב על הרצפה והשתולל. בסוף נאלץ יוסק'ה להוציא אקדח וירה לו 2 כדורים בראש. הם הכניסו אותו לארגז עליו הדביקו את גזר הדין, וכך נכתב: "בהתחשב באחריותו האישית לרציחתם של 30 אלף יהודים⬇️

באכזריות נוראה, הנדון הוצא להורג. על החתום, אלה שלא ישכחו לעולם".
רק ידיעות מסתורית שנמסרו לסוכנויות ידיעות גרמניות ע"י אנונימים שהציגו עצמם כחברי ארגון הקרוי "לעולם לא נוכל לשכוח", הן שהביאו למציאת הגופה. לאחר חקירה היה ברור שידה של ישראל במעל. החיסול הצליח לסכל את החוק הגרמני⬇️

גם היום בלטביה לא שוכחים את צ'. הם אפילו העלו עליו מחזמר: "הרברט עדיין חף מפשע...יש אנשים בודדים שיעידו שהוא היה רוצח ואחרים שיגידו שהוא היה גיבור", אמר הבמאי. אך בממשלת לטביה מתייחסים לצוקורס כפושע מלחמה, ולאורך השנים דחו בקשות של קרובי משפחתו "לשקם" את זכרו במדינה. הדברים של⬇️

הבמאי באמת הכעיסו אותי מאוד, בעיקר כנכד למשפחה שנספתה כליל. אבל אז שמתי לב שגם כאן בארץ הקודש, כשאתה מקליד את השם של הנאצי המטונף בגוגל, אתה יכול לחשוב בטעות שהוא רק טייס תמים (בתמונה). ברור לי שזו רק טעות, ועדיין...⬇️

חזרה למיו שסיכם את הפעולה: "אין כל ספק שזו גם נקמה, גם סיפוק וגם שליחות של העם היהודי לנקום את נקמת הנרצחים".
השירשור הזה הוקדש ליעקב מידד, שהיה תותחן עז נפש, לוחם וציוני גדול.
עליו ועל שכמותו ניתן לנו, בעבר ובהווה, מגש הכסף.
תודה מיו!!