Thread by @PopsTheBear

1/20
בתגובה לשאלה של זואי, #שרשור על כלכלה.
ראשית – חשוב לציין – שאני לא כלכלן. את הדעות שלי אני מבסס על סמך קריאה והאזנה לתקשורת, קריאה של צייצנים שמבינים בתחום, ומפודקאסטים (חיות כיס, מילכוד 99, המארקרים).
>>>

https://twitter.com/PopsTheBear/status/1535915370418151424

2/20
בוודאי לא יפתיע אף אחד אם אני אגיד שמחירים הם פונקציה של היצע וביקוש. בשוק שמנוהל נכון, יש איזון בין ההיצע לביקוש, כך שרמת המחירים תישאר שפויה. יש שני מונחים סובייקטיביים במשפט לעיל: "שוק מנוהל נכון", "רמת מחירים שפויה".
>>>

3/20
יש הרבה תפיסות לגבי האופן הנכון לניהול שוק.
בשתי הקצוות – ובצורה מאד פשטנית – יש את העמדות:
1. ליברטריאית – הכל צריך להיות לגברי פתוח ונטול רגולתיה, והשוק יסדר את עצמו
2. קומונוסטית – הכל צריך להיות סגור ומנוהל על ידי הממשלה
>>>

4/20
לגבי רמת מחירים שפויה, גם כאן התפיסה האישית של האדם היא זו שקובעת מהו "שפוי". אני היית מציע לחשוב באופן יחסי מאשר באופן אבסולוטי – היינו רמת מחירים יחסית לשאר העולם הכלכלי הדומה לנו (או שהיינו רוצים להידמות לו). במילים אחרות, יחסית למדינות המערב.
>>>

5/20
כמו בכל שוק כלכלי, יש אינטרסים כלכליים, והשחקנים מנסים להשפיע על המבנה של השוק כדי שהאינטרסים האלה יקבלו מקום דומיננטי בסך השיקולים של השוק. האינטרס הפרטי לא חופף לאינטרס של הציבורי, ומכאן שנתינת משקל יתר לאינטרס פרטי מוביל לעליית מחירים. זה שרשור על גורמים כאלה
>>>

6/20
ייבוא בלעדי

להרבה מוצרים, יש יבואן שחתם על הסכם בלעדיות על היצרן. יש ליצרן הצדקה לעשות דבר כזה, אבל ליבואן בלעדי יש כוח עודף בקביעת זמינות מוצרים (היצע) או מחירי המוצר. היינו, בלעדיות = היעדר תחרות = מחירים גבוהים
>>>

7/20
היעדר אכיפה

מי שאמור ניצול כוח לרעה הוא הממשלה (הרגולטור) וזאת ע"י קביעת חוקים ותקנות. בישראל, הגוף האחראי הוא רשות החדשנות. כמו בכל גוף, גם כאן – זהות נושאי התפקידים משפיע על תיפקוד הגוף. אם הרגולטורי אוכף את החוק, מי שסובל הם הצרכנים
>>>

8/20
כלכלת אי

אין אפשרות להכניס או להוציר סחורות מישראל במשאיות או ברכבות. נקודות הכניסה והיציאה הם הנמלים הימיים והאוויריים. המקומות האלה יוצרים צווארי בקבוק בכניסת מוצרים, וצווארי בקבוק מתרגמים לעלויות שינוע. מי שמשלם הם, שוב, הצרכנים
>>>

9/20
כוחנות שאלטר

ישנם שווקים שבהם יש היעדר (כמעט) מוחלט של תחרות בשילוב עם וועד כובדים חזק שיושב על שאלטר. דוגמה לכך הם נמלי הים (או חברת החשמל). לכאורה, היה ניתן לייעל את תעבורת הסחורות דרך הנמלים, אבל בשביל זה צריך להגיע להסכמות עם העובדים שמחד מחזיקים ביד על השאלטר, >>>

10/20
ומאידך לא מעוניינים לשחרר את השאלטר. כל תחרות היא פחות שאלטר, ולכן קשה להניע רפורמות. חוסר היעילות הזו מתרגמת – כמה מפתיע – למחירים שאנחנו משלמים
>>>

11/20
תקנים מחמירים

למוצרים בשוק, יש תקני בטיחות. יש בישראל תקנים בעלי חפיפה חלקית עם שווקים הרבה יותר גדולים (אירופאי וכדו’) – שגורמים לכך שיש מוצרים שלא מגיעים לארץ בכלל - כי לא שווה לייצר מוצר לשוק כל כך קטן.
פחות מוצרים בקטגוריות מסויימות = פחות תחרות = מחיר יותר גבוה.
>>>

12/20
לחילופין, יש מוצרים שמגיעים לארץ אחרי ייצור מיוחד שיתאימו לתקנים שלנו. כמובן שייצור מיוחד גם מעלה את המחיר. לאחרונה, הועברה רפורמה בייבוא שאומרת שניתן לייבא מוצרים מסויימים ע"פ תקנים בינלאומיים ולא תקנים ישראליים
>>>

13/20
כשרות

אני מפריד כאן בין הכשרות עצמה – שחשובה לפלח גדול בשוק המקומי, לבין המונופול שששר פה (עד לרפורמה שהעביר השר כהנא) על היכולת להעניק תעודת כשרות.
המילה "כשר" היתה מעין סימן רשום של הרבנות הראשית, ואף גוף לא היה רשאי להעניק תעודת כשרות מלבדה.
>>>

14/20
גם הבד"צים למיניהם העניקו תעודה שניונית בנוסף לתעודה של הרבנות.
מונופולים - כולל מונופולים ממסדיים - מובילים לעיוותי שוק, ועיוותי שוק מובילים לעליות מחירים.
>>>

15/20
ריכוזיות גבוהה

ישנם שווקים שיש בהם מספר מצומצם של שחקנים. כולנו הרגשנו את זה לאחרונה כשנכנס סלמונלה לקו מוצרי השוקולד של שטראוס, ומדפים שלמים בסופרים התרוקנו. דוגמה נוספת היא הפתיחה שביצע השר כחלון בשוק הסלולר, שהוריד את מחיר הקו מ 250 ש"ח לכיוון ה 30 ש"ח.
>>>

16/20
בכמעט כל פלח שוק ישנה ריכוזיות, ועל מנת להבין את זה הכי טוב, אני מציע לחפש ביוטיוב את המיני סדרה "מגש הכסף".

בזמן האחרון יש שני נושאי ריכוזיות שמדובר בהם:
1. משק שיווק הגז הטבעי
2. הפסטה 🙃
>>>

17/20
פראיירים מתחלפים

ואחרי שדנו בכל הצד של ההיצע, בואו נדבר עלינו – הצד של הביקוש. אנחנו הם מי שמוכנים לשלם שכ"ד של 10 אש"ח, רק כדי לגור במקום מסויים (לא רק תל אביב). אנחנו מי שמוכנים לשלם מחיר מלא על מוצר, במקום לחכות למבצע (שמוריד את המחיר למחיר המהוג בשאר העולם).
>>>

18/20
אנחנו מי שמעדיפים לקנות מותגים ולא מוצרים פחות מוכרים אך לא פחות טובים.
אנחנו אלה שאומרים –" כולם כבר משלמים יקר, ואם לא נשלם יקר היום, נשלם יקר יותר מחר". ובזה שאנחנו משלמים יקר, אנחנו מאותתים למוכרים שאנחנו מוכנים לשלם מחירים כאלה.
>>>

19/20
מאד מפתה לחשוב שאין לנו – כבודדים – השפעה על השוק. והאמת היא, שזה כמעט נכון. מה שלא נכון הוא שאנחנו לא בודדים, אנחנו רק מתנהגים ככאלה. מחאות הפסטה (2022) ויוקר המחיה (2011) הובילו לשינויים. הראשון, לשינוי קטן. השני, לשינוי עצום (מי זוכר מי זה נוחי דנקנר?).
>>>

20/20
אם תשאלו אותי, הנושא הכלכלי אמור להיות נושא הרבה יותר חשוב מאשר המצב בשטחים/יו"ש כשניגשים להטיל פתק לקלפי.
#הסוף

@ZoeeAnnie @lobbying99 @TheMarker @amsterdamski2

למי ששרד על הסוף - סליחה על כל טעויות ההגהה

https://twitter.com/RachelGur/status/1536258468784521218?t=u75cFhGzz5l-Bnhrb2Fl8g&s=19