עם מותו של פדריקו פליני נשאל מנהל בית החולים במסיבת העיתונאים לסיבת המוות, וענה בפשטות: ליבו הפסיק לפעום. אז הסיבה שקרדיט סוויס נמצא בבעיה היא שכרגע יש פער גדול בין נכסיו, בפרט הנזילים, לבין התחיבויותיו. השאלה היא איך פאר מגזר הבנקאות העולמי, נצר לנוחי דנקנר, הגיע למצב הזה:
https://twitter.com/roh_min_hon/status/1576648914039894016
נתחיל בהבדל בין סוגי נכסים. גם אם יש לבנק לכאורה מספיק נכסים, עלול להיות מצב בו ההתחייבויות הן במזומן והנכסים אינם נזילים, ע"ע שרשור הנזילות הגדול:
https://twitter.com/roh_min_hon/status/1083745454364315648?t=dKreZ_1OVPSw5dRmOsEd6w&s=19.
ואז ננסה להבין איך בנק, לכאורה העסק המושלם בו על כל עסקה אתה יודע מראש כמה תרוויח, מגיע למצב בו הוא מפסיד כסף, ובעיקר בו לא ידוע בדיוק מה רמת ההתחייבויות שלו ומה שווי נכסיו.
וכאן מגיע ההבדל בין בנקאות "רגילה" לבין בנקאות להשקעות. "בנק" הוא עסק שמקבל הפקדות מלקוחות מסוימים בריבית נמוכה אם בכלל ונותן הלוואות ללקוחות אחרים בריבית גבוהה יותר, תוך שהוא גובה דמי ניהול על כל עסקה. אמריקה.
(לא אכנס עכשיו לשאלה האם זה אותו כסף, הנכנס והיוצא. נשאיר משהו לפעם אחרת).
בנק להשקעות לעומת זאת הוא גוף פיננסי שעוסק בשני סוגי פעילויות מרכזיים: תיווך עסקאות פיננסיות, מברוקראז' בבורסה ועד עסקאות מיזוגים ורכישות מורכבים, והסוג השני הוא בעלות על נכסים פיננסיים מורכבים. בשני המקרים יש סיכון מבני להפסדים כבדים.
סיכון מבני ראשון הוא מה שמכונה בטעות הסיכון המוסרי: לבנקאי בבנק להשקעות יש אינטרס מובנה לעשות עסקאות מסוכנות מאוד שכן פער הזמן בין סגירת העסקה לבין חלוקת הרווחים/הפסדים יוצר מצב בו הבנקאי יקבל בונוס גבוה היום על עסקה שתוכרז כהפסדית בעוד כמה שנים, ולכן יש לבנקים אינטרס לרמות.
הבעיה השניה היא שברוב העסקאות הפיננסיות מדובר בקניה ומכירה של נגזרים פיננסיים, וכאן כבר ידוע שאין *לאף אחד* יכולת להעריך נכונה את השווי שלהם, ע"ע שרשור המאה: twitter.com/i/events/12698…
למה שבנקים "רגילים" בכלל יעסקו בבנקאות להשקעות? כי לבנק מסחרי יש הכרות אינטימית מאוד עם לקוחותיו, אי אפשר להסתיר מהם כלום, ולכן בעזרת הידע הזה ניתן לקדם עסקאות מורכבות במיוחד. לא סתם הנוחי בחר לשבת בוועדת האשראי של בנק הפועלים. משם הוא זכה לידע מעמיק על כל החברות בישראל.
הקושי בשילוב בנקאות מסחרית ובנקאות להשקעות אינו רעיון חדש. לאחר קריסת וול-סטריט ב-29' הקונגרס האמריקני הבין שיש בעיה ויצאה עם שורת תקנות מורכבת שבקיצור רב אסרה על בנקים "רגילים" לפעול כבנקים להשקעות, א.ק.א גלאס-סטיגל. מאותו רגע כל גוף פיננסי היה צריך לבחור אחד מהשניים.
לא חלפו אלא שישים שנה ואחד וויליאם ג'פרסון קלינטון (הארכיטיפ של נאו-ליב שעשה כל נזק אפשרי למנגנוני ההגנה על מעמד הביניים, תוך חיוך ואונס נשים אקראיות) החליט שאין יותר צורך להפריד בין השניים ובזמנו גלאס-סטיגל בוטל כלאחר שבא.
לא חלפו עשרים שנה וביטול גלאס-סטיגל הביא לנו את משבר 2008, אך המערכת כבר היתה מושחתת מדי מכדי להחזיר את החוק לקדמותו. ב-2008 הבנקים האמריקאים למעשה הולאמו והופרטו מחדש, פלוס נוצר מנגנון אינסופי בו הפד ממשיך לתת להם כמה נזילות שהם רוצים, ולכן לכאורה הבנקים האמריקאים יציבים כעת.
הבנקים האירופיים לעומתם נשארו על כרעי תרנגולת, ושני ענקים מתוכם נשארו עם ערימות של נגזרים פיננסיים מורכבים שאף אחד לא יכול להעריך את שוויים, ספציפית ברגע בו ריביות הסיכון טיפה עולות ואין אפשרות למחזר חוב בחינם לנצח, והם מאבדים את כוחם. דוייטשה וקרדיט סוויס.
דוייטשה, כיאות לבנק הגדול בגוש היורו, נהנה מהזרמה בלתי פוסקת של יורו טריים שמודפסים כל הזמן ע"י הבנק האירופי המרכזי. לקרדיט סוויס, בנק שווייצרי, אין את הפריבילגיה הזו כי קשה בהרבה להדפיס פרנקים לעומת יורו.
דיסקליימר סיום: יש דרכים רבות לנתח את המשבר בקרדיט סוויס, רובן נכונות. הניתוח לעיל מנסה להציף כמה זוויות שונות כאן, אך ממליץ לחובבות הז'אנר לקרוא הסברים נוספים.
חתימה טובה לכולכן, למי שרוצה. לילה טוב! #רוחמיןהון
חתימה טובה לכולכן, למי שרוצה. לילה טוב! #רוחמיןהון
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
