זה יותר תוכנן לסופ"ש, אבל נתקלתי בפוסט אנונימי של הלום קרב, ובאנשים שמייעצים לו דברים מטומטמים כמו להדחיק.
אז שלום: אני עמית, רס"ן במילואים, סובל מפוסט טראומה כתוצאה מאירוע קרבי. אלו מכם שבסירקל כבר ראו אותו.
#פידצבא #פידשיריון
כיום בן 36. מפקד הפלוגה והטנק שנעלם לרגע לפני 11 שנה
כמו כולם - התגייסתי בגיל 18, ובשנת 2011 בעודי מ"פ פלוגה ג' בגדוד 82 (פוסט קודם לא קשור ), בזמן פעילות מבצעית ברצועת עזה - פתיחת ציר מערבית, עליה פיקדתי, ממש לקראת סיום, נקלעתי למארב משולב שכלל מטען צד שוואז תקני (כ100 ק"ג), וירי של 2 טילי כתף, ככה"נ RPG29
שהחטיאו. הטען שלי נפצע קל ופונה ולאחר מכן שוחרר מהשירות. אני סבלתי ממעט רסיסים באיזור העיניים (תודה לאל על משקפי רא"ל). הטבור של בוגי 4 שמאל הלך קיבינימט, וזה בעצם מה שהציל אותנו מחדירת דופן התובה (מרכבה ס2).
המשכתי לשרת כשנה בקבע עד שהשתחררתי באקורד צורם, ומשם לחיים האזרחיים>
טיול גדול של חצי שנה, לימודי הנדסה, עבודה מבטיחה.
המשכתי לחיות את החיים שלי "כרגיל". מתישהו באיזור 2017 הבנתי שיש בעיה. שאני סובל מדיכאון בשילוב התקפי חרדה. שמעבר לבעיות השמיעה והמעי הרגיז, יש עוד משהו בחיים שלי. החל מקושי בהתמודדויות יומיומיות, דירדור ביכולת האקדמית,
חוסר עניין בדברים מסויימים, חוסר יכולת להפיק הנאה, לחיות בחשש תמידי שמשהו הולך להשתבש. קושי במערכות יחסים עם המשפחה ובנות זוג, קושי בלהחזיק מקומות עבודה. הדחקתי והתעלמתי עד שהבנתי שיש פה משהו מהותי. המסע שלי התחיל בקופת החולים, עם כדורים פסיכאטריים שעשו לי רע(עד מחשבות אובדניות)>
טיפול פסיכולוגי לא מתאים ועוד. זה לקח עוד שנה וחצי וקורונה אחת עד שאזרתי אומץ לפנות ליחידה לתגובות קרב של צה"ל, ולהתחיל בטיפול. 3 מפגשי אינטייק שהציפו הכל, אחרי זה סדנת שליטה בלחצים, והיום אני מעל לשנה בטיפול פסיכולוגי קלאסי עם מטפלת שמוכשרת להתמודד עם הלומי קרב - בחינם.
מתישהו באפריל האחרון, באחת הקבוצות הצבאיות שאני חבר בהן, רצה הזמנה לצאת למסע שחרור למפקדים של עמותת בשביל המחר בקולורדו. המסע העמיק עוד יותר את הפצע, הציף בזמן קצר המון בעיות, אבל הכרתי בו עוד 12 חברים חדשים, שהפכו אחים לנפש, ועוד 2 מנחים נהדרים.
בשבוע שעבר, ביום שני - בדיוק 18 שנים אחרי שהתגייסתי, לא רחוק מאותו מקום, עברתי ניתוח יחסית פשוט בהרדמה מלאה. הניתוח - ובעיקר מה שסבב אותו בדגש על מסירת שליטה מלאה למשך הניתוח, יצרו קו פרשת מים בכל מה שקשור לכמה אני 'מחוץ לארון' עם הפוסט טראומה שלי מול המשפחה המצומצמת והרחבה.
השבוע - ביום שני - הוגשה באופן רשמי הבקשה שלי להכרה במצבי מול משרד הביטחון. למזלי, בזכות המנחה במסע לקולורדו, הכרתי את עמותת שותפות מגן ישראלית, שהתגייסה לסייע לאנשים במצבי לקבל את ההכרה שמגיעה להם ממשרד הביטחון. הודות לרפורמת "נפש אחת", כבר למחרת קיבלתי זכאות חלקית.
המסע שלי לא נגמר. יש לי עוד ועדה לעבור, ולהבין בדיוק מה המצב החדש הזה אומר. יש לי עוד דרך ארוכה לשקם חלקים שונים בחיים שלי: מקום עבודה חדש מהווה אתגר - עכשיו אני עובד על הצעה שהיא נהדרת שהגיעה דרך הטוויטאפ, ואני מתמודד בה עם לא מעט שדים. האתגר ימשיך בלהצליח לדבוק בעבודה כלשהי -
כי כל שיחת סטטוס היא מקור לחרדה - חושבים שהחרדה גדולה מלקבל זימון לשיחה עם הר"צ בלי שהוא ציין מה הנושא? אז תחשבו מה זה עם פוסט טראומה מאירוע מתוכנן ומנוהל היטב שהשתבש בשניה.
כל ביצוע - קודם כל משתבש בעיניי ויקרה ממנו הדבר הגרוע ביותר, וכל אירוע של סיום התקשרות/פיטורים הוא
אירוע של ביקורת עצמית קשה והלקאה אינסופית, שלא נדבר על סיום/ביטול חוזים כשהם קורים.
מערכות יחסים עם בנות זוג? כמובן - יש פה תמיד את הצד השני, לטוב ולרע. אבל לפחות 50% מכל הכשלונות הם עליי. לפעמים יותר.
משפחה - אני לא יודע איפה להתחיל אפילו.
כמובן שקורים דברים טובים גם. חוואייג' חזר אליי, ובמרץ אנחנו עתידים להתחיל קורס "כלבים ללוחמים" בטבעון כדי להפוך אותו לכלב תמיכה רגשית עבורי.
אני רץ בקבוצת ריצה נהדרת שמהווה מקור להפגת מתחים, התמודדות עם אתגרים פיזיים, ועוד משפחה נוספת שעוטפת עם מאמנת נהדרת - שהייתה מ"פית קרבית,
בדיוק כמוני, ויודעת להבין אותי, גם כשאני לא מבין את עצמי.
זה לא רק האירוע שבוידיאו (אם תרצו, ארחיב). זה אירועים שקרו קודם לכן בגזרות אחרות. זה אובדן חברים לנשק לאורך השירות הצבאי. זה ההתמודדות עם המערכת הצהלית אחרי האירוע שחוויתי - מערכת שיצרה 2 מציאויות, דבר שמאתגר אותי גם כיום.
זה המון דברים, שבמרכזם אירוע אחד, אבל לא רק.
ואיך אתם נכנסים לתמונה? אז קודם כל - לדעת לאן אפשר להפנות את מי שצריך.
בראש ובראשונה: ליחידה לתגובות קרב. הם נהדרים.
אחרי זה: קיימות עמותות שמטרתן להוכיח ללוחמים שהם לא לבד. רסיסים, אחים לחיים, או "בשביל המחר" הנהדרת, שבאמת זכיתי
לצאת למסע בקולורודו, ולהיות חלק מקבוצה נהדרת, ששם עבורי בכל רגע נתון.
עמותת שותפות מגן ישראלית עם עורכי דין נהדרים, שנרתמו כולם יחדיו לסייע ללוחמים מול הבירוקרטיה המפלצתית של משהב"ט.
מה ביום יום? תבינו שמסתובבים ביניכם אנשים עם נכות שקופה. והם יעשו הכל כדי להסתיר אותה:
אנחנו עובדים איתכם ותחתיכם. אנחנו משתדלים מאוד להביא את כל הערכים שהביאו אותנו לאירוע שנפגענו בו, מבלי לדעת שהאירוע הזה מנהל אותנו ביום יום.
אנחנו לפעמים צריכים יותר זמן, לפעמים חוששים יותר מסיטואציות עסקיות, לפעמים רוצים מאוד להיות חלק מהצוות אבל מצליחים. קחו את זה לאן שצריך.
בארה"ב וטרנים(ובכלל, בעלי נכויות ומוגבלויות שונות) מקבלים נקודות בונוס בתהליך ההתמיינות לעבודה בחברות, במיוחד בעולם הטק. בארץ אין מנגנון כזה בשוק הפרטי, ולהפך - מרביתכם תימנעו מהעסקת לוחם הסובל מפטסד כי זה כורך בתוכו סיכונים, לכאורה. מעבר לעובדה שלמדנו לחימה בצבא.
#פידטק
לחלקינו יש תעודת תו נכה, מסיבות שונות נוספות, או פטור מתור. תכבדו את אלו שמשתמשים בזה ואל תצייצו על זה בשביל הלייקות. לא אפשר לראות כל נכות, ונכון - יש אנשים שמנצלים את זה לרעה. אז תפתחו דיווח באפליקציה אם יש לכם חשד תנו לרשויות לטפל בזה. צדקתם? צייצו. אני הראשון שיתן לייק.
תראו אותנו - אחד הקשיים הוא התחושה שכל העולם נגדנו, ואף אחד לא רואה אותנו, גם כשאנחנו מנסים שיראו אותנו.
בשבוע האחרון עם החבישה על היד הרגשתי שהרבה יותר אנשים "רואים" אותי, מאשר בכל פעם אחרת שהרגשתי שממש רואים עליי שאני עוד שניה מתפוצץ או אבוד לחלוטין >
והם היו דווקא האנשים שהכי לא ציפיתי שיראו אותי: העובדים במסעדה מקסיקנית פה ליד, בערב אחרי השחרור, שנייה לפני התקף חרדה קשה. הספר במספרה הרועשת שקיבל אותי כשאני בMOOD צמר גפן ולא שאל למה אני דומע בתספורת. הורה לילד חבול בתור לרופא. נכה אחר בכיסא גלגלים.
אנחנו פה מסביבכם.
חלקינו מתקשים עם מערכות יחסים אישיות(בנות זוג, משפחה), חלקינו שוקעים תחת גלים, ואז יוצאים שוב לעולם עד הפעם הבאה שאנחנו נבהלים, נפגעים, וחוזרים למאורה.
חלקינו גם ממש מדחיקים, וחיים במחשבה שהכל בסדר, מבלי להבין שאנחנו נרקבים מבפנים. חלקינו מתביישים. כי זו הנורמה או הסטגימה.
ומה מעבר?
הפסקול שלי בשבועיים האחרונים הוא:
"מהגגות אפשר היה לראות
חלומות של אנשים הולכים נעלמים
בתוך שמיים בוערים"
אם תחזרו לסרטון, תבינו למה. הערב יתחיל אירוע התרמה של עמותת בשביל המחר. אני עובד על משהו שיסכם את כל מה שכתוב לעיל, כנראה עם השיר. ואתם?
כאמור אני בן 36. לפני 18 שנה התגייסתי לצה"ל. השבוע, 18 שנה אחרי אני בשיא של מסע אחד ארוך. אחת מנקודות האור הייתה המסע שיצאתי אליו בקיץ האחרון.
ברגע שיפתח הקמפיין, אשמח אם תוכלו לתרום סכום סמלי: 18 שקלים, או אולי 36 שקלים. לא משהו רציני.
הסכום שיתרם יאפשר לעמותה להוציא עוד מסעות,
ולעזור לעוד לוחמים או מפקדים לוחמים כמותי.
אז אשמח אם תרטווטו כל אחד מהציוצים ב 🧵 המשתפך הזה, שקצת איבד קוהרנטיות.
בין אם זה הציוץ הפותח, או הציוץ על דרכי העזרה, או הציוץ על התרומה.
העיקר שאיכשהו נצליח לעזור לעוד אחד מאותם 40 אלף שקופים שמסתובבים בינינו - ½ חיים, ½ מתים.
אז למי שמעוניין לתרום, הקמפיין עלה לאוויר ואיתו היעד הצנוע שלי 3600 - 100 פעמים הגיל שבו התחלתי את החיים מחדש.
אתם/ן יכולים לתרום כל סכום - 36/18 יותר או פחות.
כמובן שאם נגיע ליעד אפשר להמשיך מעבר.
אשמח לסיוע שלכם כדי לעזור ללוחמים אחרים!
הקישור בתגובה הבאה.
מוזמנים להיכנס לקישור ולתרום
(כל סכום יתקבל בברכה)
בהמשך אקבע יעדים, ואם נעמוד בהם - יצאו דברים טובים!

charidy.com/bshvil/5455878…

• • •

Missing some Tweet in this thread? You can try to force a refresh
 

Keep Current with Amit Gilboa 🐕‍🦺אַבּוּ-חוואייג' המקורי

Amit Gilboa 🐕‍🦺אַבּוּ-חוואייג' המקורי Profile picture

Stay in touch and get notified when new unrolls are available from this author!

Read all threads

This Thread may be Removed Anytime!

PDF

Twitter may remove this content at anytime! Save it as PDF for later use!

Try unrolling a thread yourself!

how to unroll video
  1. Follow @ThreadReaderApp to mention us!

  2. From a Twitter thread mention us with a keyword "unroll"
@threadreaderapp unroll

Practice here first or read more on our help page!

More from @F4TMONK3Y

Dec 8
סליחה, והתנצלותי, אבל ההיאחזות של אנשים בנאום של טלי גוטליב כאילו זה מה שמכשיר אותה כמישהי רגישה ואנושית - מגוחכת. היא מדברת מדם ליבה על נושא רק כי הוא חשוב לה. כי זה מה שיש לה בבית. היא מייצגת את ההתקרנפות של אנשים כמוה - שעוסקים ומסוגלים להביע רגישות רק כשזה אצלהם בבית>
היא גם אומרת את זה מפורשות בנאום שלה - לא ידעתי.
אז לא - היא לא פתאום רגישה, והיא לא פתאום אמא שמדברת מדם ליבה. היא מייצגת את הזרם המתקרנף שבז לכל מי שהחיים חילקו לו קלפים פחות מוצלחים. היא משתייכת לאותו זרם שתוקף עמותות כמו כנפיים של קרמבו, וטוען ששילוב אנשים בעלי מוגבלויות>
והתחשבות בהם במרחב החברתי פוגע בחוסן החברתי. היא מדברת כ"כ ברגש על החוויה שלה כאם לילדה על הספקטרום, כשרגע לפני היא עשתה ותעשה הכל כדי להגן על אנסים, מבלי שתהיה לה היכולת לגלות אמפתיה כלפי הקורבנות - כי זה לא קרה לה או לביתה. וזו המהות בעצם: היא ממש לא אדם רגיש שיש להתרגש מדבריו>
Read 5 tweets

Did Thread Reader help you today?

Support us! We are indie developers!


This site is made by just two indie developers on a laptop doing marketing, support and development! Read more about the story.

Become a Premium Member ($3/month or $30/year) and get exclusive features!

Become Premium

Don't want to be a Premium member but still want to support us?

Make a small donation by buying us coffee ($5) or help with server cost ($10)

Donate via Paypal

Or Donate anonymously using crypto!

Ethereum

0xfe58350B80634f60Fa6Dc149a72b4DFbc17D341E copy

Bitcoin

3ATGMxNzCUFzxpMCHL5sWSt4DVtS8UqXpi copy

Thank you for your support!

Follow Us on Twitter!

:(