Thread by @naamaonafrica

הצמח הזה הוא אולי לא הצמח היפה ביותר שנתקלתם בו, אבל הוא כנראה אחד המרשימים שבהם. הכירו את הוולוויצ'יה, צמח שחי במדבר נמיב ב #נמיביה וב #אנגולה, #אפריקה.
#שרשור

למה הוא מרשים כל כך? קודם כל, כי הוא היה פה לפנינו, הרבה לפנינו. צמחי הוולויצ'יה הראשונים כנראה התפתחו בעידן היורה, לפני 200 מיליון שנה. כלומר, הוולוויצ'יה היא אחד ממיני הצמחים העתיקים ביותר על פני כדוה"א שעדיין קיימים היום, מה שנקרא מאובן חי.

הפרטים של הצמח הזה חיים לאורך תקופה ארוכה. הפרט הזקן ביותר המתוארך הוא בן 3,000 שנה, כלומר, הוא התחיל לצמוח קצת אחרי תחילת תקופת הברזל, קצת לפני הקמת ספרטה, ובערך כשהיפנים התחילו לגדל אורז. אבל הוא באמת זקן השבט, צמחי וולוויצ'יה אחרים צעירים בהרבה ומרביתם בני 500 שנה בלבד.

קצב הצמיחה של הוולוויצ'יה נמוך מאד, כ-13 ס"מ בשנה. הם כמעט לא צומחים לגובה, ומרביתם מגיעים לגובה של 50 ס"מ, אם כי יש יוצאי דופן שצומחים לגובה של 1.8 מ'.

אבל הוולוויצ'יה כן צומחת לרוחב. אם נמתח את העלים שלה נראה שהם יכולים להגיע לאורך של יותר מ-8 מ'. שלושת המטרים הצעירים יותר נותרים ירוקים, בעוד שהחלק הוותיק שלהם קמל בהדרגה. אבל מה שמעניין בעלים זה שלמרות שנראה שיש הרבה מאד מהם, לוולוויצ'יה יש רק שני עלים.

לאורך מאות ואלפי השנים שוולוויצ'יה חיה, היא נתונה לתנאים קשים מאד – רוחות חזקות מנשבות במדבר, חול משפשף את העלים ובעלי חיים מנסים לאכול אותה או פשוט דורכים עליה. וכך, לאט לאט, העלים מתחילים להישחק ולהתפצל, עד שמתקבלות הרצועות הרבות שרואים כאן, אבל בבסיסן הן עדיין אותם שני עלים.

ואיך הוולווי'ציה שורדת את המחסור במים? ראשית, יש לה שורשים עמוקים, אבל הם מספקים רק כמות מעטה מתצרוכת המים שלה. את עיקר המים היא מקבלת מהלחות שבאוויר.

מדבר נמיב נמצא ממש לחופי האוקיאנוס האטלנטי שנושא איתו זרמים קרים מאנטרקטיקה. המפגש בין האויר החם המדברי לזרמים האוקיאניים הקרים יוצר רצועת ערפל שמכסה מדי בוקר את המדבר. הערפל מתעבה על גבי העלים וטיפות המים נושרות לשורשים.

המים מאוחסנים בשורש הראשי שאורכו 3 מ' ושהוא גם אחראי לעגן את הוולוויצ'יה לאדמה.
זו גם הסיבה שבתקופות בצורת בעלי חיים רבים לועסים את עלי הוולוויצ'יה, כדי לקבל לחות.