מנהל בעיתון המפלגתי "הדרך", יצחק קקון, מבקש את רשימת העובדות של עיתון הדרך שבמקרה גם עובדות ברשת מעין החינוך התורני, כדי להוסיף להן שעות פיקטיביות דרך רשת החינוך של ש"ס וכך המדינה תממן את שכר עובדי העיתון המפלגתי של ש"ס
והנה מייל של יצחק קקון משלהי דצמבר 2020 על שכר עובדות עיתון הדרך.
שואלים אותו מה עם הכסף שמגיע לנו על הכתיבה לעיתון. הוא עונה: לכו למנהל הרכש של רשת מעיין החינוך התורני אביטן. תשלחו מייל לאביטן ולחיים ביטון מנכ"ל רשת מעיין החינוך התורני.
חיים ביטון כיום מכהן כשר במשרד החינוך.
והנה כאן מנכ"ל עיתון הדרך ואיש סודו של אריה דרעי, יוסף חיים כלף, נחרד מכך שהעובדות פנו למנכ"ל רשת מעיין החינוך התורני חיים ביטון ולגורמים נוספים כדי לשאול מה קורה עם הכסף.
"אין טעם בשרשור של גורמים נוספים. זה עלול להזיק למטרה".
מישהו יודע מה הנזק לכתב את חיים ביטון למייל? 🧐
העובדת שואלת את יוסף חיים מה קורה עם הכסף שהעיתון חייב לי.
מה עונה לה מנכ״ל "הדרך" ביולי 2021? "ישבתי על זה עם המנכ"ל החדש של הרשת. מתי אפשר לתאם שיחת ועידה".
המנכ"ל חיים ביטון הלך לפוליטיקה הארצית של ש"ס. אבל המנכ"ל שהחליף אותו ברשת החינוך זכה ישר לחפיפה הולמת ממנכ"ל העיתון
מנהל בעיתון הדרך, מאי 2021: "אביטן ביקש שמהיום נעביר הכל דרך חיים ביטון. לא מבין מה קורה שם"
האם השר חיים ביטון ירצה להסביר מה קרה שם?
והנה קטע משוגע: מנהל בעיתון הדרך אומר לעובדת של העיתון להוציא קבלה עבור הדפוס המהיר על השירותים שהעובדת סיפקה לעיתון.
מה הקשר למען השם של "הדפוס המהיר" לעיתון הדרך? אין קשר.
אבל... הדפוס המהיר הוא הספק של הדפסת הספרים והחוברות וכו' של רשת מעין החינוך התורני של ש"ס.
עולם קטן.
והנה כאן הדפוס המהיר משלם 100,000 שקל לעובדת של עיתון הדרך, שמעולם לא הייתה בקשר כלשהו עם בית הדפוס.
מטרת ההעברה: "תשלום לספקים"
תראו איזה נדיבות. בית דפוס מחליט להתנדב ולשלם 100,000 שקל לעובדת של עיתון "הדרך" למרות שהוא מעולם לא שמע עליה והיא לא סיפקה שירות כלשהו לבית הדפוס.
והנה פה תגובת בעלי "הדפוס המהיר" לשאלה מדוע העביר מאות אלפי שקלים לעובדות של עיתון הדרך:
"זכינו במכרז לביצוע הדפסות עבור רשת מעיין החינוך התורני בני יוסף, ואנחנו מבצעים בנאמנות את כל הפרויקטים הנדרשים עבור הרשת, המכרז כולל שירותי גרפיקה הדפסה והפצה, הכל לפי תנאי המכרז".
יועמ״ש בתי הסוהר עירן נהון בהתבטאויות חריגות נגד הקונספציה של השב״ס שקרסה לדבריו ב-7 באוקטובר:
״היו מראות נוראיים של אסירים ביטחוניים שעושים חינגות, אוטונומיה מלאה, ניהלו כלכלה משלהם, השלטונות התנהלו מול הדובר של האסירים ולא מול האסירים עצמם, השב״ס העדיף את השקט. הוא התמכר לשקט. שקט הוא רפש. בעקבות ה-7 באוקטובר הבנו שהשב״ס צריך להיות גוף ביטחוני במלוא מובן המילה, נחוש והתקפי״
>>>
יועמ״ש בתי הסוהר עירן נהון: ״האסירים הביטחוניים יקבלו את המינימום של המינימום שמגיע להם על פי החוק ועל פי האמנות הבינלאומיות שמגיעות להם, ולא גרם אחד יותר. זה גם עניין ביטחוני אבל גם עניין של מדיניות״.
>>>
עוד מדברי עירן נהון בכנס לשכת עורכי הדין: ״בעבר האסירים הביטחוניים ניהלו את שב״ס, עד כמה שזה נשמע רע להגיד את זה״
חיילות מגל״צ מתלוננות אצל הממונה על אבנר הופשטיין, שכיהן כעיתונאי בכיר בגל״צ.
לטענת הדס שטייף, הממונה הדליפה לה את זהות המתלוננת. היא פונה למתלוננת פעמיים בנוגע לידידה הותיק הופשטיין. בהמשך, העיתונאית הבכירה קנטי מקבלת פרטים משטייף כי ״זה עניין אותי כרכילות״.
לקרוא ולא להאמין
יו״ר ארגון העיתונאים נורית קנטי כתבה בתצהירה כי מכיוון שהופשטיין הוא חבר בוועד המנהל של ארגון העיתונאים, "כאשר פורסמה הכתבה ב'פוליטיקלי קוראת', חשתי חובה כיו"ר הארגון לערוך בירור אודותיה, וכך גם הוחלט בוועד המנהל של הארגון". קנטי מציינת כי "סוכם כי ננסה לערוך בירור ככל שניתן כדי להתרשם כיצד יש להמשיך להגיב לעניין".
קנטי מונתה לברר ובסופו של דבר הגיעה למסקנה כי "הפרסומים נראו בעיניי פרסומים שאינם עומדים בסטנדרט של עיתונות מקצועית והנטען בכתבה לא בורר עד תום".
כאשר עלתה קנטי לדוכן העדים, היה צריך לאחוז את הראש כדי להאמין שהיא עיתונאית בכירה, ושהיא העזה לחוות דעתה אודות איכות הפרסומים.
קנטי סיפרה בעדותה שבזמן אמת ב-2016, כאשר פורסם בידיעות אחרונות על האירוע בלי שמות, היא פנתה להדס שטייף. "התחלתי לברר, התקשרתי למי שיודעת את הדברים האלה תמיד, וזאת הדס שטייף".
עורך הדין שמייצג את "פוליטיקלי קוראת" ניסה להבין מקנטי על מה ולמה היא פנתה לשטייף. קנטי השיבה "זאת הייתה שיחת רכילות", ושזה עניין אותה כרכילות.
גרסתה של קנטי הלכה והסתבכה. לדבריה, היא פנתה לידידה אבנר הופשטיין שהכחיש בפניה שהוא הטריד מינית למרות שמלכתחילה טענה שכלל לא ידעה באותה תקופה כי הטענות כלפיו הן על הטרדה מינית.
קנטי, חברתו של הופשטיין מגל"צ מינתה את עצמה לבדוק את התלונות כלפי חבר הוועד המנהל של ארגון העיתונאים שהיא עומדת בראשו.
היא פנתה להופשטיין, שלדבריה הכחיש מכל וכל את הטענות כלפיו וטען כי מדובר בעלילת דם. כאשר עו"ד אסף דרעי המייצג את הבלוג ניסה להבין ממנה מה בדיוק הכחיש הופשטיין היא הסתבכה.
לדבריה, היא דיברה עם ראש מדור משאבי אנוש בגל"צ שאמונה גם על תחום ההטרדות המיניות טניה פוליאק, "שבזמנו שמעה את הטענות ישירות מפי הבנות. טניה, שבזמן שיחתנו כבר משוחררת מצה"ל, השיבה לי שלמיטב זכרונה לא דובר על עבירות סדרתיות אלא על הערה מילולית, ונטען גם שהיה מגע פיזי שאינו בגדר הטרדה מינית".
עוד הוסיפה קנטי בתצהירה כי "לשאלתי האם התרשמה כי מדובר בעובד מטריד מינית - אמרה שלא".
מפאת ההכרח לקצר, אציין רק שבמהלך דיון ההוכחות התברר שאותה טניה, עליה התבססה קנטי כבת סמכא בפרשה, ילדה כמה שבועות קודם לטיפול במקרה מול הופשטיין שנעשה בתחילה על ידי ירון דקל, מפקד התחנה דאז, ובהמשך, לאחר שדקל דיווח על הענין ליועצת לענייני נשים של הרמטכ"ל, גם מול קצין חינוך ראשי.
לטענת פוליאק, פעלה לפי הנוהל ומילאה דיווח על האירוע אותו העבירה לאכ"א ולפרקליטות הצבאית. יחד עם זאת, כאשר צה"ל נדרש על פי צו, להציג מספר מסמכים ובהם מסמך זה, לאור בקשת רשת 13 וחיים לוינסון, שיוצגו ע"י עו"ד דור ליאונד, נטען מאת הצבא כי לא מוצאים מסמך כזה, ככל שהיה קיים.
קנטי הודתה שבכלל לא דיברה עם המתלוננות, אך הצטדקה שכלל לא ידעה מיהן ולכן לא הייתה יכולה לדבר עימן. קנטי הצהירה על "מגע פיזי שאינו בגדר הטרדה מינית" אך בכלל לא ידעה היכן, על פי הנטען, נגע הופשטיין בגופן של החיילות (גרסתה של פוליאק בענין זה התעדכנה בחקירה הנגדית מ"ברך" אל "מעל הברך", אגב).
קנטי גם לא הכירה שהיה תהליך בירור של הופשטיין אצל מפקד התחנה דאז ירון דקל ולא שוחחה איתו.
קנטי למעשה לא בדקה דבר, לא ביקשה מסמך כלשהו, לא ידעה שפוליאק עליה היא מתבססת בכלל הייתה בזמן הבירור מול הופשטיין בחופשת לידה, אך יצאה בכתב זיכוי לידיד שלה, הופשטיין, ועוד מתחה ביקורת על התחקיר.
לקרוא ולא להאמין שזו עיתונאית בכירה בגל״צ, פס הייצור של העיתונאים בישראל, ומכהנת כיו״ר ארגון העיתונאים.
השופט חאלד כבוב משמש כפרזנטור לאורך שנים עבור בתו מרים כבוב, שיש לה משרד עריכת דין פרטי.
איך זה בא לידי ביטוי? שתי תמונות ענק של השופט כבוב עם מדי שופט מעטרים את משרדה. שימו לב לטקסט שמופיע בתמונה.
אבל זה לא הכל. סרטון התדמית של המשרד מציג את תמונת השופט.
חכו, זה לא הכל
>>>
השופט כבוב בעצמו הצטלם כמה פעמים על רקע תמונתו.
עו״ד כבוב העלתה את התמונות הללו לחשבונות שלה ברשתות החברתיות.
כללי האתיקה לשופטים קובעים כך: ״לא יעשה שופט שימוש במעמדו כשופט לקידום ענין שלו או של אחר״.
לפני מספר שבועות פרסמתי כתבה על התנהלות השופט
>>>
כבוב מסר בתגובה כך: ״בתו של השופט היא עורכת דין בעלת משרד עצמאי. השופט אינו מעורב בעיצוב משרדה או בכל היבט אחר של פעילותה ואף הקפיד שלא להגיע לאירוע הפומבי של חנוכת משרדה החדש. מכל מקום הפוסט הוסר״.
ארגון לביא, התנועה למשילות ועוד, הגישו תלונה לנציב התלונות על שופטים