Read on Twitter
אנדרי מורזוב, הידוע בתור מורז, קצין קשר בצבא הרוסי, נלחם נגד אוקראינה מאז 2014, כתב סדרה ארוכה של פוסטים על המצב בצבא הרוסי, תרגמתי אותם. זה כתוב מנקודה המבט שלו, אז קחו את זה בחשבון כשאתם קוראים. כמו כן זה נכתב לאחר נפילת רובוטינו לאוקראינה.
תסלחו על ציוץ ארוך, אבל אין לי כוח לחצות את זה, תסבלו הפעם.
🔽🔽
ישנה דאגה, אזרחים מודאגים תוהים שאם אנחנו "נסוגים לעמדות טובות יותר" עכשיו אז למה הלוחמים הגנו על העמדות הפחות טובות מלכתחילה?
בגדול זה מאוד פשוט, זה פשוט אומר שאנחנו לא הצלחנו לעשות שום דבר למול המאמץ של האויב לשפר את עמדותיו ולכן העמדות הנוכחיות שלנו הפכו לעמדות בנחיתות במגבלת הכוח שלנו, ולכן אנחנו מסיגים את הלוחמים שלנו משם, כדי להציל אותם ממוות מיותר.
איך עמדות טובות הופכות לעמדות שלא שווה להגן עליהן וצריך להסיג את הכוחות משם אפשר היה לראות כבר לפני המלחמה, אם לא היו מטייחים את זה.
הסיפור הוא על נ. גובה "דרזקייה", נ. גובה חשוב בין קומינטרנו ומריאופול, נ. גובה זה הוחזק עד שהאוקראינים שפעלו בנחיתות, במצב שאסור היה להפעיל ארטירליה, הצליחו לחפור ולהגיע למצב שהם שולטים על הציר לנ. גובה הזה, במצב הזה אי אפשר היה להמשיך לתספק נקודה זו ללא אבדות.
הם [הפיקוד הרוסי] איבדו את העמדה ב 2019, גילו שהשליטה של האוקראינים בה הופכת שתי עמדות אחרות לחסרות משמעות, ניסו לכבוש מחדש את הנ. גובה, איבדו אנשים, ולאחר מכן וויתרו גם על שתי העמדות שהפכו לחסרות משמעות. במצב הזה קומינטרנובו נשלטה באש על ידי האוקראינים עד כדי כך שאפילו התושבים המקומיים פחדו לצאת מהבית למלא מים מהבאר.
כך, הם מאבדים עמדות טובות ועוברים ל "עמדות טובות יותר" שבפועל פחות טובות מהעמדות המקוריות.
בכללי ניסיתי לסכם את מחשבותי על ההתקפה האוקראינית, שהכשלון המוחלט שלה נאמר במשך הרבה זמן ובאופן ממושך, אבל באופן מוזר הכוחות האוקראינים ממשיכים להתקדם קדימה "סופגים אבדות אדירות" וזה ולא נגמר.
פריסלגין [סתם איזה פרשן מוכר] כבר הרי אמר שההתקפה האוקראינית נכשלה ו"הם נעים רק על אינרציה". אני לא סופר אבל בערך עכשיו או באמצע ספטמבר מספר הלאופרדים המושמדים אמורים להגיע למספר הלאופרדים שאוקראינה קיבלה בכללי.
- מה אתה חושב, סמל, על הסרטון שמראה לאופרד פגוע בסרטון של האוקראינים?
- חוץ מהעובדה שראינו אותו כבר משלל זוויות.
- כן.
- אני חושב שהאוקראינים נעים לידו באמצע היום, בטור מסודר, על כלים קלים, מה שאומר שהם לא רק כבשו את השטח בו הטנק נפגע, כלומר, הם יתקנו אותו, אם הוא לא נשרף לגמרי, ובנוסף הם מתקרבים לקו החזית שלנו ללא חשש מארטילריה או מטוסי קרב.
העובדה שאף אחד לא מנסה להסביר את הסיטואציה הכללית לציבור הכללי לא רק מעודדת אי-הבנה של המצב בשטח, אלא גם המצב שבו כל מיני מיל-בלוגרים רק מדסקסים האם האוקראינים הצליחו לכבוש כפר או עמדה מסוימת או שבעצם הצבא הרוסי הצליח להדוף אותם משם.
כך בלי להבין את הסיטואציה הכללית ועם בדיחות כמו "נו זלוז'ני, האם הם כבשו את חרסון? לא מר הנשיא, עד עכשיו רק את הזין!" [ברוסית זה מתחרז] הגענו לאירועים הידועים של שנה שעברה, ולפאניקה המונית של "איך???" הכל הרי היה כלכך טוב, אז איך הגענו למצב של "איך???".
וכך כשאתם מסתכלים על התיעוד של הטנק הרוסי שנלחם לבד מול טור אוקראיני בצורה הרואית, מומחה קשר רואה מצב שבו טנק אחד נלחם, אין איתו קשר, וכל שאר הכוחות של אותו הכוח פשוט יושבים בצד ולא עושים כלום.
- זה ככל הנראה מפקד גרוע.
- מה למה גרוע?
- בגלל שהוא צריך לוחמים אמיצים, זה למה. אם הייתה לו תוכנית טובה להביס את האויב אז למה הוא צריך לוחמים אמיצים? אפשר היה לעשות את זה עם לוחמים רגילים, ככלל כשנדרשת הקרבה זה אומר שהמצב חרא.
- אבל חשבתי שזה סימן טוב.
- אומץ? לא, זה רע. אם מפקד או מלך מובילים את הלוחמים שלהם ישירות לתוך ערמת חרא אז כמובן צריך לוחמים אמיצים, וזה בסך הכל תכונות טובות. אם הוא לא מגייס מספיק אנשים אז הלוחמים צריכים להיות הרקוליאניים. ואם הוא מפגר שלא מפעיל את המוח שלו אז הלוחמים צריכים להיות חכמים כמו נחשים, אחרת יזיינו אותם. בנוסף הוא צריך נאמנות מיוחדת, כי הוא כל הזמן דורש יותר מידי מהלוחמים שלו. במילה, תכונות נעלות, במדינה נורמאלית, עם מפקד עליון נורמאלי לא נדרשות על ידי אף אחד. במדינה טובה אין צורך בתכונות נעלות, שם אתה יכול להיות אדם פשוט, לא מאוד חכן ואפילו פחדן.
לפי ההיגיון של המיל-בלוגרים צריך למלא את הקהל עם רגשות, לספר להם סיפורים אישיים, אשר הציבור עצמו לא יבין את ההיגיון הצבאי מאחוריהם. לצערי מסמכים ארוכים ומשעממים [כמו זה] אשר מנסים לדבר להיגיון לא יביא להרבה עוקבים חדשים או מכירות של להט"ב פיני. בסופו של דבר הציבור הכללי רוצה בגדול לראות את המלחמה מבחוץ, סדרת אקשן שבו אפשר לדאוג לגבי "האלה שלנו". אלה שיש להם קרובי משפחה או חברים שם, באמצע הגהנום, יוצאים מאוד מהר מהפוזיציה הזאת.
בגדול מי שלא רוצה לקרוא הרבה אותיות לא קורא. עכשיו אני אנסה לסקור את ההיגיון של השנה האחרונה ואגיד על בדיוק מה צריך להסתכל. לא כל הדברים יהוו דברים פופולאריים אבל בדיוק דברים אלה הם החשובים ביותר. ולא מה שהתעמולה שלנו ושל האויב מדברת עליו.
אמליץ לקרוא את המאמר הזה [יש שם קישור אבל זה לא חשוב] שמסביר יפה מדוע הבעיה היא לא מי שולט עכשיו בקלישצ'ייבקה או רובוטינו או כל יישוב אחר, ביצור או עמדה.
הבעיה היא לא אפילו הבקעה של החזית על ידי האויב, הבעיה היא שהאויב יצר במשך השנה האחרונה כלי לניצול ההבקעה, היחידות הממוכנות הגדולות הללו, חטיבות שלמות ואפילו גייסות, אשר בשליטה בלייב בזמן ניצול הבקעה יקריסו את החזית ויעבירו את הלחימה מ"שלב ההשקעה" ל"שלב הדיבידנדים".
"שלב ההשקעה" הוא שלב עקוב מדם בו תוקפים עמדות מבוצרות, בהן השליטה יכולה להשתנות כמה וכמה פעמים, פה יש אבדות משמעותיות לחי"ר וקבוצות מוגבלות של נגמ"שים וטנקים אשר מסייעים להם. זה ההריסה השיטתית של ההגנות של היריב, כולל ההשמדה של הארטילריה של האויב שסביבה מבוססת ההגנה.
"שלב הדיבידנד" זה מתי שהטורים הממוכנים שלה נכנסים לפרצה של ההבקעה ופוגעים באויב במרחב המערכתי שלו, מפקדות, אספקה, תגבורות בטורים שמושמדות. זה מה שנקרא, אם אתם רוצים דוגמא טובה של ה "סופה מושלמת", הסיפור של המפקדה של ארמיה 40 במקרה כחול [Fall Blau], שיום אחרי יום עסוקה לברוח מהטנקים הגרמניים, מאבדת לוחמים ונוטשת את הציוד שלה, נסוגה אחורה עוד ועוד, מפקדה כזאת לא יכולה לשלוט בארמיה, אפילו אם היו לה את האמצעים לעשות זאת.
הבעיה היא לא האספקה של טנקים ונגמ"שים זרים לאוקראינה, כי אם הידיעה בדיוק למה הם צריכים אותם וההבנה בדיוק איך להשתמש בהם בצורה מיטבית. הוא ייצר לעצמו אמצעי לניצול הבקעות, שבלי הכלי הזה זה די מיותר לנסות להבקיע, כולנו זוכרים את מלחמת העולם הראשונה.
בנוסף זה הפך להיות ברור כי בחורף ובאביב הצבא הרוסי, ביחד עם פריגוז'ין, קטלו בהצלחה רבה חלק גדול מהמגויסים וחברי וואגנר מיומנים בהתקפות ללא תמיכה באש לאורך כל החזית, ובפרט בהתקפות חזיתיות על עמדה הגנתית אידיאלית לאוקראינים, עיר שלא כותרה [בחמוט]. הם שירתו את הצבא האוקראיני בעוד אופן, הם בעצם "החליפו" את לוחמי ההגנה המרחבית לעומת לוחמים רוסיים מנוסים, וזה היה מאוד חיובי מבחינתם. בנוסף הם דאגו לשמור כמה שיותר על הפיקוד הזוטר, כדי שיוכל לצבור ניסיון.
האויב, שפיתח שיטות קשר מתוחכמות, ביניהם רחפנים, מגברים וקשרים אחרים, הסיג את המ"פ והמג"דים שלו מאזורי הקרבות, ואצלנו המצב היה הפוך, ככל המצב היה גרוע יותר כך הקצין שנאלץ להציל את המצב היה מדרגה גבוהה יותר, אחרת איך?
בקטע הזה, של תקשורת בשדה הקרב וקשר ארוך טווח הלוחמים שלנו משפרים את המצב בעיקר בעזרת עזרה וכסף של מתנדבים. הצבא האוקראיני לעומת זאת פיתח בעצמו שלל פתרונות שונים לתקשורת בקרב עוד לפני תחילת המלחמה. הנקודה פה היא לא הסטארלינק, אלא העובדה שהמערכת עברה אינטגרציה למערכת כללית שכבר הייתה מוכנה לזה. העובדה היא שמומחי קשר בצבא האוקראיני הצליחו להגיע למצב שבו הם אלה שפותרים את הבעיות, מקשיבים להם והפיקוד מקשיב להם. לדוגמא ישנה מערכת שהיא צלחת תקשורת עם ראוטר 4G/3G, והיא מתקשרת עם כרטיסי SIM, שעברו אינטגרציה למערכת הקשר. זה לא נשק על או פתרון קסם, זה פתרון רגיל לבעיה רגילה.
הבעיה הראשונה על אירועי החורף והקיף האחרונים היא שהאוקראינים לא היו צריכים להתקיף על מנת לרתק את הכוחות שלנו על מנת לחכות שיגיע רק"מ מערבי. הם קיבלו במתנה בזבוז מטורף של החי"ר שלנו, בלי שום תמרונים מטעמו.
אז למרות שפריגוז'ין, שלמרות המחסור בתחמושת שהוא התלונן עליה, עדיין הצליח לכבוש את העיר הלא מכותרת בחמוט אז הצבא הרוסי פשוט שלח את השאריות של המיליציות העממיות להתקפות בשר ללא תוצאה.
2 תותחים 152 מ"מ עם שני פגזים כל אחד, זאת כל משימת האש להתקפה באזור אבדייבקה בחורף האחרון. כן, התקפות הבשר האלו ריתקו את האויב, כולל את כוחות הארטילריה והחרפנים המרכזיות שלו, וזה באופן מוגבל איפשר את המשך ההתקפות באזור בחמוט, אבל ללא כיתור, ועם אספקה סדירה וטובה, "העיר בתור מאפיין ההגנה האידאלי" עשתה את שלה בשביל האויב. ובמיוחד עזרה לאויב להסב נזקים לחלקים הקריטיים ביותר בצבא הרוסי. כך קיבל האויב את הקלף "המערכתי" השני שלו, ואז הוא התיישב למול השולחן בקיץ ופדה את הקלפים הללו התקפה בקיץ.
העובדה שהמטרה המבצעית של ההתקפה האוקראינית בדרום היא שחרור שאר מחוז חרסון, שחרור האזורים הכבושים בזפורוז'יה ואולי אפילו כניסה לחצי האי קרים היה ברור. התקפה באזור זפורוז'יה לעבר הים, ביחד עם התקפות על גשר קרץ' והצי, חותכים את המגנים באזור חרסון מאספקה ומכריחים אותם לסגת לקרים ללא אספקה כאשר האוקראינים דולקים בעקבותיהם. המטרה לא נראתה כלכך קשה, כן באזור הזה בחורף לא ביצענו בגזרה הזאת התקפות בשר, אבל אלו יחידות שהן כמעט לגמרי מגויסות, אשר התאמנו ברוסיה בערך 0 זמן. למרבה המזל היו כמה אנשים מנוסים שהיו מאוד מעורבים בהכנות למערכה הזאת.
האוקראינים כמובן לא ציפו לקרב קל, במקרה שבו לא אנחנו ולא האויב יכולים לרכז כמויות גדולות שלכוחות על מנת לייצר קרב הכרעה ולהבקיע דרך היריב.
אז בואו נשאל את עצמנו שוב, מה היא ההגנה בחזית?
שדות מוקשים הם ללא תועלת ללא שליטה עליהם באש ובתצפית על ידי החי"ר, כולל אמצעים בעלי טווחים ארוכים ובמיוחד טילי נ"ט. ללא חיפוי של הכוחות מיד מגיעים המוהנדסים של היריב ובונים פסים דרך שדות המוקשים. קח עובדות המערכות כגון צפע שריון ומערכות דומות ממדינות אחרות. אם למגן יש טילי נ"ט אש אז צפ"ש עם טונה וחצי של של חומר נפץ עליה מתפוצץ מאוד יפה. ואם אין דבר כזה, אז צפ"ש יבנה מסדרון בשדה מוקשים תוך כמה דקות.
ביצורים הם חסרי משמעות ללא חי"ר מיומן ובעל מוטיבציה אשר ממלא אותם, והן בתורם לא יכולים לשרוד הרבה זמן ללא ארטילריה, כולל כמובן האמצעים הנדרשים לאש נ"ס.
בנוסף כמובן צריכים עתודה, כולל עתודות משוריינות כדי לבצע התקפות נגד, ובנוסף על כל זה צריך מערכת קשר ושו"ב שיאפשרו את הכל.
ועכשיו בואו נסובב את לוח השחמט ונשאל את עצמו, מה עושים במצב כזה? איך פורצים הגנות כאלה ללא ריכוז כוחות גדול? אי אפשר לרכז כוחות בגלל כוח אש לעומק של היריב שלך. בעצם אם אתה כמו כל המיל-בלוגרים האחרים אתה תהיה "זהו! ההתקפה נכשלה!" והולך לשתות. ואם אתה איש צבא בצבא האוקראיני, או איש צבא בכללי, אתה מתחיל לחשוב איך לפרק את המערך הזה בשלבים, בגלל שבשבילך זאת עבודה.
איך אתה בתור איש צבא אוקראיני מפשט את הבעיה הבלתי פתירה הזאת והופך אותה בעצם לבעיה שפתרת בסתיו 2022, שם אספת מספיק כוחות כדי להבקיע דרך החזית הדקה של האויב?
התשובה ברורה – להכריח את האויב להלחם קרבות שחיקה במספר נקודות שאתה בוחר שהוא לא יכול לוותר עליהם ואתה נהנה מכמה שיותר יתרונות טקטיים, שם אתה יכול להבטיח את ה"החלפה" של העתודות שלך בעתודות של האויב ביחס האופטימלי בשבילך. כאשר אתה מצופף עתודות ביחד, פגיעה של חימושים מדויקים בהם תגרום לאבדות כבדות בקרב אנשי מקצוע ופיקוד. בחזית אתה יכול להחליף את הטוראים והסמלים שלך תמורת לא רק טוראים של האויב, אלה מ"מים, מ"פים ואפילו מג"דים. ואז אתה משחלף אבדות יחסית מהר, כי זה לא כזה ארוך להכשיר חי"רניק, ואת הטוראים ששרדו אתה מקדם לדרגת סמל.
והאויב שלך, במקרה הזה רוסיה, תאבד לא רק לוחמים איכותיים וחשובים יותר, כי אם גם תאבד בכמויות גדולות יותר בגלל בעיות פו"ש.
האויב מבצע את התוכנית הזאת בגודל המירבי, במהלך הקיץ ראינו המון פעילות של האויב שמכריחה למתוח את העתודות שלנו בכיוונים שונים. בכל מקום שלוחם אוקראיני אחד יכול לרתק שלוש, חמישה או עשרה משלנו הוא מנסה לעשות את זה. ואנחנו לא מדברים רק על חי"ר או כוחות מתמרנים, כי אם גם ארטילריה, נ"מ ואמצעים אחרים.
הפגזות ופעולות בתוך רוסיה הן דרכים מעולות לעשות את זה, במיוחד הפגזה של אזרחים, כאשר המושל של מחוז מסוים מתקשר לצבא ומבקש שתעצור איכשהו את ההפגזות, ובשביל זה הצבא צריך ארטילריה, כוחות סיור, רחפנים וכו', דברים שהצבא מאוד צריך במקומות אחרים.
הפגזה של העיר דונצק, בעדיפות עם מוות של אזרחים, והכי טוב ילדים, מכריחה את הצבא שלנו להתסער על עמדות מבוצרות של היריב בפאתי העיר כדי לנסות להרחיק אותו מטווח ארטילריה מהעיר. וגם אם זה לא קורה זה מכריח אותנו להשאיר כוח ארטילריה משמעותי בעיר על מנת לבצע אש נ"ס.
התקפות ארוכות טווח על ידי כטב"מים מתאבדים הם דרך מצוינת לדלל את הנ"מ בחזית, כי כל מיני בכירים מתחילים לדרוש נ"מ אצלם ברוסיה.
פשיטות של כוחות מיוחדים בחצי האי קרים, דרך מצוינת להכריח אותנו להשאיר חיילים לשמור על חצי האי קרים.
הקמה של ראש גשר מעבר לדנייפר, במקומות האידיאליים לכך נותן לאויב ייתרון איסופי עלינו והופ, זהו!
ולבסוף קרבות פתוחים גדולים באזורים שעדיפים על ידי הצבא האוקראיני, איפה שלא רק שיקולים טקטיים-מערכתיים נשקלים כי גם מטרות שזה בעייתי פוליטית לאבד. אני ציפיתי קרבות כאלה לא רק באגפים של בחמוט כי אם גם באגפים של העיר דונצק, אבל עד עכשיו בדונצק הם רק מפגיזים. באותו הזמן האויב כל הזמן תוקף גם צפונית וגם דרומית לבחמוט, איפה שנוח לו להתקיף, איפה שאין בנייה, איפה שהוא יכול לממש את היתרון שלו באיסוף, ארטילריה והימארס.
האויב משתמש בכל הנ"ל כדי לשחוק את ההגנה בזפורורז'יה בקצב איטי, בגלל שבמצב של מלחמה מודרנית, עם איסוף שרואה כמעט הכל, אי אפשר כמעט לרכז הרבה כוחות ביחד בלי שהם יפגעו.
לכן, הבקעה, שבמלחמת העולם השנייה לקחה כמה ימים עכשיו נעשית במשך חודשים. האויב מטיל כמה חטיבות לקרב, הם לוחצים כמה משלנו, שלנו מביאים עתודה, העתודה עושה התקפה נגד, נשחקת אבל מצליחה לכבוש מחדש כמה עמדות, האויב מחליף חטיבות לחטיבות חדשות ושוב לוחץ.
הזמן מתארך, הקרב שוחק את העתודות של הצדדים, בחלקים די מצומצמים של החזית, והם אומרים לנו: "הנה תראו כמה קצת האוקראינים הצליחו לכבוש, הם נכשלו בטוח!".
אבל ההתקפה היא לא כיבוש שטחים לאורך זמן, המטרה שלה היא הבסה חד משמעית של האויב שתביא לשחרור שטחים הרבה יותר גדול.
האוקראינים מבינים די מהר מאיפה העתודות הרוסיות מגיעות לרובוטינו, אהא, זה אומר שמאיפה שהם הגיעו הם חלשים יותר עכשיו, אז אפשר לזיין את הרוסים שם, לשתות להם את הדם, ואז להשאיר יחידות הגנתיות ולשלוח את היחידות ההתקפיות למקום אחר.
לאויב יש מערכת הרבה יותר יעילה לשחלוף אבדות, הוא במשך זמן רב חוטף מהרחוב, מאמן אותם, מצייד אותם ומביא אותם בתור חי"ר לא כלכך חשוב לחזית, מבנה האבדות של האויב הרבה יותר חיובי מאשר אצלנו. התוצאה העיקרית של כל זה ברורה – החטיבות האוקראיניות שהוחרבו כמעט על היסוד בתחילת המערכה על ידי התעמולה שלנו יופיעו מחדש, מצוידות מחדש ומלאות בלוחמים ומוכנות ללחימה.
והחטיבות האלה יפגשו את היחידות שלנו שוב, אבל הפעם היחידות שלנו יהיו שחוקות לגמרי, עייפות כי כולן נלחמות מאז תחילת הקיץ, ושלאט לאט מאבדות את אורך החזית שהן יכולות להחזיק.
פה האויב מקווה להחזיר את המצב למצב הקודם, לא משנה כמה שדות מוקשים יהיו, לא משנה כמו מכשולי נ"ט יהיו, לא משנה כמה שוחות יהיו ...
אם אין מספיק חי"ר למלא את היחידות ואין מספיק ארטילריה ורחפנים, לפחות בשלבים הקריטיים ביותר על מנת לשתק את הארטילריה של היריב, אז כל האמצעים הפאסיביים האלה לא יעזור, האויב פשוט יפרק אותם במהירות.
אגב זאת אחת הסיבות שאנחנו רואים כלכך מעט שימוש בצפ"ש, ומשתמש כרגע כמעט ורק באמצעים נגררים, להשתמש בצפ"ש זה בעייתי מול אויב ער ועם יכולות נ"ט.
אז האויב מנסה לפנות את שדות המוקשים באמצעות ארטילריה, ואז מבודד את מרחב הלחימה באמצעות מיקוש ארטילרי, ואז תוקף עם חי"ר.
כאשר חודקובסקי כותב שהאויב מצא דרך לפנות חלקית שדות מוקשים באמצעות ארטילריה זה אומר שהוא כבר עושה את זה באופן מאסיבי, והוא היה מטומטם אם הוא לא היה עושה את זה.
השיטה הזאת קיימת כבר עשורים רבים, אפילו רומל השתמש בה בזמן הקרב בטוברוק, כאשר מפציצים קלים הפציצו את העמדות הבריטיות הם פשוט פרקו את הביצורים באזור אחד, ומיד המוהנדסים הגרמניים פינו שביל לרק"מ דרך שדה המוקשים והקימו גשר מעל תעלת הנ"ט, כך הגיעו טנקים גרמנים לעומק המערכתי הבריטי.
כאשר התעמולה שלנו מדברת על זה שהאוקראינים מטהרים שדות מוקשים באמצעות חי"ר ולא באמצעות כלי הנדסה, הייתי שואל אותם מה הם חושבים על גיבור רוסיה ז'וקוב, שלכאורה עשה דברים מאוד דומים.
כאשר התעמולה שלנו הציגה תיעודים של צק"מ אוקראיני שנפגע בשדות מוקשים ואמרה "הא תסתכלו, האוקראינים לא ידעו על שדה המוקשים הזה והם נפגעו וההתקפה עצרה, הם והלאופרדים והבראדליז שלהם" אני רוצה לשאול אותם אם הם בכלל הסתכלו על התמונות שהם בעצמם פרסמו:
1. הכלי הראשון שנפגע בטור הזה היה רק"מ לפינוי מוקשים על בסיס טנק T-55, הם היו מודעים לזה שהם נכנסים לשדה מוקשים.
2. הם היו מוכנים עם ספייר זחל במקרה של פגיעה במוקש.
3. הם פגעו במוקש TM-62נ"ט סטנדרטי, האויב עשה הכל נכון, הבעיה בשבילו במקרה הזה היא שגם המוהנדסים שלנו עשו הכל נכון.
4. יש רק טנק לאופרד אחד בכוח הזה, כלומר האויב לא רץ באמוק להבקעה, הם שלחו כוח לכבוש את העמדות שלנו, כוח סער במיוחד בשביל זה.
5. ההתנהגות של הכוח עצמו לאחר הפגיעה במוקשים ברורה, הכוח למרות הפיצוץ הראשוני המשיך קדימה וקיווה להסתער בכל זאת, קיווה להקריב כמה כלים, שיוכל אחר כך לתקן בקלות, על מנת לכבוש את העמדה שלנו. הפעם זה לא עבד, הפעם המוהנדסים שלנו היו עקשנים יותר. אז איך תגידו לי עכשיו שהאויב שומר על רק"מ ומעדיף לאבד לוחמים? האם ראיתם גופות בתיעודים הללו? לא, אין בכלל, הם פשוט חזרו ברגל, אחד מנגמ"שי הבראדלי אפילו הצליח להסתובב ולחזור.
6. הקטע הזה שהם אומר ש "כולם בוערים כמו גפרורים" לא ברור, הרק"מ של האויב פעל בדיוק כמו שהוא מתוכנן לפעול במקרה של מוקש נ"ט, הם רק "השילו נעליים". הלאופרד כבר ככל הנראה תוקן, אם המגנים שלנו לא ווידאו השמדה בהמשך [הוא באמת תוקן], למעשה ככל הנראה אפילו לא כלי אחד הושמד בשדה המוקשים הזה, כולם רק ניזוקו.
רשימת השאלות הללו מבוססת רק על תמונה אחת, שהגיעה מהתעמולה הרוסית. אני מקווה שאתם מכינים שיש הבדל עצום בין מה שאומרים בתקשורת לבין מה שקורה בשטח.
בקטע הזה הסיפור של התעמולה שלנו על הטיפשות של האוקראינים שנשלחים כצאן לטבח על ידי הדוד סאם, מציעה לכם להפסיק עם זה.
האויב לא טיפש, והוא לא נשאר טיפש, ורוצה להשאר ככה, כשאר הוא מקריב את הטוראים והסמלים, אבל שומר על הקצינים, בעצם אוסף את הדבר הכי חשוב במלחמה, ניסיון לפיקוד הזוטר.
בגזרות בהם האויב בחר לעשות זאת הוא פועל בדרך קרת רוח ב"קרב העתודות", מחליף את החי"ר שלו ביחס האופטימלי בשבילו, בלי להתקמצן, אבל בלי לבזבז, על מנת לשחוק אותנו.
ככה נראה יוזמה של האויב, ההתקפה שלנו בקופיאנסק היא בדיוק ההפך הגמור מכך, אחרי ששחלפנו אבדות בפיקוד מערב שלחנו אותם קדימה, זה נראה הגיוני, בכל זאת זה עדיף מאשר לשלוח את הכוחות האלה לאזורים בהם מנסים להדוף את ההתקפה האוקראינית. הם [הפיקוד הרוסי] אומרים "תנו להם להזיז עתודה מאיפה שהם רצו להשתמש בה לפה".
הדבר העצוב הוא שקופיאנסק בתור המטרה של ההתקפה הזאת יכולה להפוך לקורבן של המציאות, יחס הכוחות באזור יכול להשתנות לרעתנו, אבל יהיה לנו קשה לנטוש את הרעיון של כיבוש קופיאנסק על ידי הגנרלים שלנו. זה יגרום בסופו של דבר לאבדות מיותרות ולא יכול להפוך את חזית קופיאנסק לחזית חרקיב, כי כדי לכבוש את קופיאנסק יש עוד את נהר האוסקיל לחצות. הרעיון עצמו סולידי, לדחוף את האוקראינים מעבר לנהר, אבל התקפות נגד אוקראיניות הן יעילות בקטע הזה, כיבוש מחדש של עמדות שכבר דווח שהם נכבשו על ידי הצבא הרוסי ידחפו אותנו להתקפות נואשות על מנת לטאטא את זה מתחת לשולחן.
השאלה המרכזית עכשיו היא כמה עתודה יש לכל צד ומה הפוטנציאל שלה, מי יגמר קודם? האוקראינים התוקפים או אנחנו?
אני חושב שזה ברור שהאויב רוצה להשתמש בעוד חודש חודשיים של קרבות כאלה על מנת להמשיך בקרב השחיקה הזה, אבל הוא רוצה להבקיע לפני שיהיה עוד גיוס ברוסיה.
המצב שלנו יכול להיות קריטי לקראת סוף ספטמבר ותחילת אוקטובר, מתי שיתחיל מזג אוויר סתווי, ברגע הזה, בדיוק לפני ההגעה של המגויסים החדשים יהיה הקשה ביותר לכוחות שלנו. בנוסף לא צריך לשכוח את המחסור האקוטי של צמיגים בצבא שלנו, דבר אסוני בבוץ של הסתיו.
השאלה השנייה היא מה יקרה אם זה לא ילך במקרה האופטימי "האנשים שלנו החזיקו את זפורוז'יה ללא הבקעה", "שלב הדיבידנדים" לעולם לא הגיע, אבל לפי הערכות אופטימיות פחות, עם הבקעה אחת או יותר האויב יכול לנצל את זה בצורה מאוד יעילה.
זה המקום בו האויב ינצל את קלף הסודי שלו, הקלך שהושחז לניצול ההבקעה, זה בדרך כלל כוחות משוריינים או ממוכנים, כוחות שנעים מהם ומקבלים מידע מהר על הסביבה.
כמה פעמים לפני החליפו את הלוחמים הפשוטים זה לא חשוב, זה חשוב שהם השאירו את הפיקוד הזוטר שבשלב זה כבר הפך להיות מקצועי. בשלב הזה הוא יוכלו לבצע "איזיום" שוב, אבל במקום הרבה פחות נעים בשבילנו.
אולם יש מידע מהסתיו הקודם שהציבור הכללי לא אליו, אבל הגיע הזמן שידע. המצב ליד איזיום היה יכול להיות הרבה הרבה יותר גרוע אם מאחורי החזית הדקה של חי"ר קל שלא היה לו נשק קטלני ולא היה מחופר טוב האויב לא היה פוגע בשני צק"גים שבדיוק סיימו אימון והיו מלאים. זה הסתיים במצב מאוד לא נעים, זה לא נעים בשני מובנים ביחד, ראשית ההבקעה האוקראינית נפלה בדיוק על הצק"גים האלה, הכוח הזה ביחד עם כוחות מינוריים אחרים ניסו לעצור את ההבקעה האוקראינית, מחכים לעתודה שהייתה אמורה לפרס מאחוריהם. העתודות לעולם לא התממשו, הכוח שהיה אמור להוות אותם פשוט ברח. הכוח היחיד שנלחם כמו שצריך היו הצק"גים האלה.
בתדריך לאחר ההתקפה הפיקוד של הצק"גים האלה היה בישיבה עם הפיקוד הרוסי האזורי, וזה הקטע הלא נעים השני, הם לא שיקרו בקשר למצב, ולכן אחד המג"דים אפילו הודח מהצבא הרוסי.
אנחנו זוכרים היטב איך אחרי ההתקפה הזאת ואחרי סיום המערכה בחרסון כולם התחילו מיד לדבר על ההתקפה הצפויה בזפורוז'יה, לשם הגיעו כמה מגיבורינו מהצק"גים האלה, הם גילו מצב די מזעזע, קשר לא קיים והמון מגויסים טריים ללא שום ידע בלחימה.
שם הם ניסו לשלוח חלק מהיחידות להתאמן, אבל המפקדים הבכירים בפיקוד לא אהבו את זה, וסגרו את היוזמה. למרות זאת חלק מהמגויסים כן הצליחו להתאמן קצת, לפחות לדעת איך לחפור שוחות.
הכשרה זאת היא אחד ה"מנועים" שהיו בלב ההתנגדות הרוסית בדרום.
כמובן שלא כל ההפתעות הלא נעימות לאוקראינה בחזית הדרומית היו עבודתם של אותם אנשים, אבל כמות לא מבוטלת בכלל בהחלט כן. יותר מידי קצינים חושבים רק על איך להתקדם בדרגות או איך לפרוש מהר, וזה גורר החלטות לא חיוביות.
לב רמוביץ' צודק כשהוא כותב שמשהו רע מתבשל בזפורוז'יה, כן, משהו שלקח להבשיל כמה ימים במלחמת העולם השנייה כמה ימים מבשיל עכשיו במשך כמה חודשים, אבל זה עדיין מבשיל. עכשיו השאלה לא האם זה יבשיל, אלא כמה גרוע זה יהיה לנו.
ומה יקרה אם לא נצליח למנוע את ההבקעה? ואם התקפות הנגד שלנו יכשלו?
המצב הפאסימי ביותר בשבילנו הוא הכחשה של המצב כמה שיותר זמן, ככל שיותר כך המצב יהיה יותר גרוע, ואז בבת אחת להבקיע כמו שצריך, ואז שוב נראה איך זורקים מגויסים טריים לחזית כדי לעצור את מכונת המלחמה האוקראינית.
אגב עכשיו כשמנסים לגייס בכוח מהגרי עבודה ממרכז אסיה, מי מבטיח שהם לא יעברו צד במצב כזה?
עדיין יש בעיות חמורות בשדה הקרב, ובזמן הקרוב אנחנו צפויים להקרבה הרבה יותר חמורה. וזה עוד בלי שנאטו עצמו התערב במלחמה.
תסלחו על ציוץ ארוך, אבל אין לי כוח לחצות את זה, תסבלו הפעם.
🔽🔽
ישנה דאגה, אזרחים מודאגים תוהים שאם אנחנו "נסוגים לעמדות טובות יותר" עכשיו אז למה הלוחמים הגנו על העמדות הפחות טובות מלכתחילה?
בגדול זה מאוד פשוט, זה פשוט אומר שאנחנו לא הצלחנו לעשות שום דבר למול המאמץ של האויב לשפר את עמדותיו ולכן העמדות הנוכחיות שלנו הפכו לעמדות בנחיתות במגבלת הכוח שלנו, ולכן אנחנו מסיגים את הלוחמים שלנו משם, כדי להציל אותם ממוות מיותר.
איך עמדות טובות הופכות לעמדות שלא שווה להגן עליהן וצריך להסיג את הכוחות משם אפשר היה לראות כבר לפני המלחמה, אם לא היו מטייחים את זה.
הסיפור הוא על נ. גובה "דרזקייה", נ. גובה חשוב בין קומינטרנו ומריאופול, נ. גובה זה הוחזק עד שהאוקראינים שפעלו בנחיתות, במצב שאסור היה להפעיל ארטירליה, הצליחו לחפור ולהגיע למצב שהם שולטים על הציר לנ. גובה הזה, במצב הזה אי אפשר היה להמשיך לתספק נקודה זו ללא אבדות.
הם [הפיקוד הרוסי] איבדו את העמדה ב 2019, גילו שהשליטה של האוקראינים בה הופכת שתי עמדות אחרות לחסרות משמעות, ניסו לכבוש מחדש את הנ. גובה, איבדו אנשים, ולאחר מכן וויתרו גם על שתי העמדות שהפכו לחסרות משמעות. במצב הזה קומינטרנובו נשלטה באש על ידי האוקראינים עד כדי כך שאפילו התושבים המקומיים פחדו לצאת מהבית למלא מים מהבאר.
כך, הם מאבדים עמדות טובות ועוברים ל "עמדות טובות יותר" שבפועל פחות טובות מהעמדות המקוריות.
בכללי ניסיתי לסכם את מחשבותי על ההתקפה האוקראינית, שהכשלון המוחלט שלה נאמר במשך הרבה זמן ובאופן ממושך, אבל באופן מוזר הכוחות האוקראינים ממשיכים להתקדם קדימה "סופגים אבדות אדירות" וזה ולא נגמר.
פריסלגין [סתם איזה פרשן מוכר] כבר הרי אמר שההתקפה האוקראינית נכשלה ו"הם נעים רק על אינרציה". אני לא סופר אבל בערך עכשיו או באמצע ספטמבר מספר הלאופרדים המושמדים אמורים להגיע למספר הלאופרדים שאוקראינה קיבלה בכללי.
- מה אתה חושב, סמל, על הסרטון שמראה לאופרד פגוע בסרטון של האוקראינים?
- חוץ מהעובדה שראינו אותו כבר משלל זוויות.
- כן.
- אני חושב שהאוקראינים נעים לידו באמצע היום, בטור מסודר, על כלים קלים, מה שאומר שהם לא רק כבשו את השטח בו הטנק נפגע, כלומר, הם יתקנו אותו, אם הוא לא נשרף לגמרי, ובנוסף הם מתקרבים לקו החזית שלנו ללא חשש מארטילריה או מטוסי קרב.
העובדה שאף אחד לא מנסה להסביר את הסיטואציה הכללית לציבור הכללי לא רק מעודדת אי-הבנה של המצב בשטח, אלא גם המצב שבו כל מיני מיל-בלוגרים רק מדסקסים האם האוקראינים הצליחו לכבוש כפר או עמדה מסוימת או שבעצם הצבא הרוסי הצליח להדוף אותם משם.
כך בלי להבין את הסיטואציה הכללית ועם בדיחות כמו "נו זלוז'ני, האם הם כבשו את חרסון? לא מר הנשיא, עד עכשיו רק את הזין!" [ברוסית זה מתחרז] הגענו לאירועים הידועים של שנה שעברה, ולפאניקה המונית של "איך???" הכל הרי היה כלכך טוב, אז איך הגענו למצב של "איך???".
וכך כשאתם מסתכלים על התיעוד של הטנק הרוסי שנלחם לבד מול טור אוקראיני בצורה הרואית, מומחה קשר רואה מצב שבו טנק אחד נלחם, אין איתו קשר, וכל שאר הכוחות של אותו הכוח פשוט יושבים בצד ולא עושים כלום.
- זה ככל הנראה מפקד גרוע.
- מה למה גרוע?
- בגלל שהוא צריך לוחמים אמיצים, זה למה. אם הייתה לו תוכנית טובה להביס את האויב אז למה הוא צריך לוחמים אמיצים? אפשר היה לעשות את זה עם לוחמים רגילים, ככלל כשנדרשת הקרבה זה אומר שהמצב חרא.
- אבל חשבתי שזה סימן טוב.
- אומץ? לא, זה רע. אם מפקד או מלך מובילים את הלוחמים שלהם ישירות לתוך ערמת חרא אז כמובן צריך לוחמים אמיצים, וזה בסך הכל תכונות טובות. אם הוא לא מגייס מספיק אנשים אז הלוחמים צריכים להיות הרקוליאניים. ואם הוא מפגר שלא מפעיל את המוח שלו אז הלוחמים צריכים להיות חכמים כמו נחשים, אחרת יזיינו אותם. בנוסף הוא צריך נאמנות מיוחדת, כי הוא כל הזמן דורש יותר מידי מהלוחמים שלו. במילה, תכונות נעלות, במדינה נורמאלית, עם מפקד עליון נורמאלי לא נדרשות על ידי אף אחד. במדינה טובה אין צורך בתכונות נעלות, שם אתה יכול להיות אדם פשוט, לא מאוד חכן ואפילו פחדן.
לפי ההיגיון של המיל-בלוגרים צריך למלא את הקהל עם רגשות, לספר להם סיפורים אישיים, אשר הציבור עצמו לא יבין את ההיגיון הצבאי מאחוריהם. לצערי מסמכים ארוכים ומשעממים [כמו זה] אשר מנסים לדבר להיגיון לא יביא להרבה עוקבים חדשים או מכירות של להט"ב פיני. בסופו של דבר הציבור הכללי רוצה בגדול לראות את המלחמה מבחוץ, סדרת אקשן שבו אפשר לדאוג לגבי "האלה שלנו". אלה שיש להם קרובי משפחה או חברים שם, באמצע הגהנום, יוצאים מאוד מהר מהפוזיציה הזאת.
בגדול מי שלא רוצה לקרוא הרבה אותיות לא קורא. עכשיו אני אנסה לסקור את ההיגיון של השנה האחרונה ואגיד על בדיוק מה צריך להסתכל. לא כל הדברים יהוו דברים פופולאריים אבל בדיוק דברים אלה הם החשובים ביותר. ולא מה שהתעמולה שלנו ושל האויב מדברת עליו.
אמליץ לקרוא את המאמר הזה [יש שם קישור אבל זה לא חשוב] שמסביר יפה מדוע הבעיה היא לא מי שולט עכשיו בקלישצ'ייבקה או רובוטינו או כל יישוב אחר, ביצור או עמדה.
הבעיה היא לא אפילו הבקעה של החזית על ידי האויב, הבעיה היא שהאויב יצר במשך השנה האחרונה כלי לניצול ההבקעה, היחידות הממוכנות הגדולות הללו, חטיבות שלמות ואפילו גייסות, אשר בשליטה בלייב בזמן ניצול הבקעה יקריסו את החזית ויעבירו את הלחימה מ"שלב ההשקעה" ל"שלב הדיבידנדים".
"שלב ההשקעה" הוא שלב עקוב מדם בו תוקפים עמדות מבוצרות, בהן השליטה יכולה להשתנות כמה וכמה פעמים, פה יש אבדות משמעותיות לחי"ר וקבוצות מוגבלות של נגמ"שים וטנקים אשר מסייעים להם. זה ההריסה השיטתית של ההגנות של היריב, כולל ההשמדה של הארטילריה של האויב שסביבה מבוססת ההגנה.
"שלב הדיבידנד" זה מתי שהטורים הממוכנים שלה נכנסים לפרצה של ההבקעה ופוגעים באויב במרחב המערכתי שלו, מפקדות, אספקה, תגבורות בטורים שמושמדות. זה מה שנקרא, אם אתם רוצים דוגמא טובה של ה "סופה מושלמת", הסיפור של המפקדה של ארמיה 40 במקרה כחול [Fall Blau], שיום אחרי יום עסוקה לברוח מהטנקים הגרמניים, מאבדת לוחמים ונוטשת את הציוד שלה, נסוגה אחורה עוד ועוד, מפקדה כזאת לא יכולה לשלוט בארמיה, אפילו אם היו לה את האמצעים לעשות זאת.
הבעיה היא לא האספקה של טנקים ונגמ"שים זרים לאוקראינה, כי אם הידיעה בדיוק למה הם צריכים אותם וההבנה בדיוק איך להשתמש בהם בצורה מיטבית. הוא ייצר לעצמו אמצעי לניצול הבקעות, שבלי הכלי הזה זה די מיותר לנסות להבקיע, כולנו זוכרים את מלחמת העולם הראשונה.
בנוסף זה הפך להיות ברור כי בחורף ובאביב הצבא הרוסי, ביחד עם פריגוז'ין, קטלו בהצלחה רבה חלק גדול מהמגויסים וחברי וואגנר מיומנים בהתקפות ללא תמיכה באש לאורך כל החזית, ובפרט בהתקפות חזיתיות על עמדה הגנתית אידיאלית לאוקראינים, עיר שלא כותרה [בחמוט]. הם שירתו את הצבא האוקראיני בעוד אופן, הם בעצם "החליפו" את לוחמי ההגנה המרחבית לעומת לוחמים רוסיים מנוסים, וזה היה מאוד חיובי מבחינתם. בנוסף הם דאגו לשמור כמה שיותר על הפיקוד הזוטר, כדי שיוכל לצבור ניסיון.
האויב, שפיתח שיטות קשר מתוחכמות, ביניהם רחפנים, מגברים וקשרים אחרים, הסיג את המ"פ והמג"דים שלו מאזורי הקרבות, ואצלנו המצב היה הפוך, ככל המצב היה גרוע יותר כך הקצין שנאלץ להציל את המצב היה מדרגה גבוהה יותר, אחרת איך?
בקטע הזה, של תקשורת בשדה הקרב וקשר ארוך טווח הלוחמים שלנו משפרים את המצב בעיקר בעזרת עזרה וכסף של מתנדבים. הצבא האוקראיני לעומת זאת פיתח בעצמו שלל פתרונות שונים לתקשורת בקרב עוד לפני תחילת המלחמה. הנקודה פה היא לא הסטארלינק, אלא העובדה שהמערכת עברה אינטגרציה למערכת כללית שכבר הייתה מוכנה לזה. העובדה היא שמומחי קשר בצבא האוקראיני הצליחו להגיע למצב שבו הם אלה שפותרים את הבעיות, מקשיבים להם והפיקוד מקשיב להם. לדוגמא ישנה מערכת שהיא צלחת תקשורת עם ראוטר 4G/3G, והיא מתקשרת עם כרטיסי SIM, שעברו אינטגרציה למערכת הקשר. זה לא נשק על או פתרון קסם, זה פתרון רגיל לבעיה רגילה.
הבעיה הראשונה על אירועי החורף והקיף האחרונים היא שהאוקראינים לא היו צריכים להתקיף על מנת לרתק את הכוחות שלנו על מנת לחכות שיגיע רק"מ מערבי. הם קיבלו במתנה בזבוז מטורף של החי"ר שלנו, בלי שום תמרונים מטעמו.
אז למרות שפריגוז'ין, שלמרות המחסור בתחמושת שהוא התלונן עליה, עדיין הצליח לכבוש את העיר הלא מכותרת בחמוט אז הצבא הרוסי פשוט שלח את השאריות של המיליציות העממיות להתקפות בשר ללא תוצאה.
2 תותחים 152 מ"מ עם שני פגזים כל אחד, זאת כל משימת האש להתקפה באזור אבדייבקה בחורף האחרון. כן, התקפות הבשר האלו ריתקו את האויב, כולל את כוחות הארטילריה והחרפנים המרכזיות שלו, וזה באופן מוגבל איפשר את המשך ההתקפות באזור בחמוט, אבל ללא כיתור, ועם אספקה סדירה וטובה, "העיר בתור מאפיין ההגנה האידאלי" עשתה את שלה בשביל האויב. ובמיוחד עזרה לאויב להסב נזקים לחלקים הקריטיים ביותר בצבא הרוסי. כך קיבל האויב את הקלף "המערכתי" השני שלו, ואז הוא התיישב למול השולחן בקיץ ופדה את הקלפים הללו התקפה בקיץ.
העובדה שהמטרה המבצעית של ההתקפה האוקראינית בדרום היא שחרור שאר מחוז חרסון, שחרור האזורים הכבושים בזפורוז'יה ואולי אפילו כניסה לחצי האי קרים היה ברור. התקפה באזור זפורוז'יה לעבר הים, ביחד עם התקפות על גשר קרץ' והצי, חותכים את המגנים באזור חרסון מאספקה ומכריחים אותם לסגת לקרים ללא אספקה כאשר האוקראינים דולקים בעקבותיהם. המטרה לא נראתה כלכך קשה, כן באזור הזה בחורף לא ביצענו בגזרה הזאת התקפות בשר, אבל אלו יחידות שהן כמעט לגמרי מגויסות, אשר התאמנו ברוסיה בערך 0 זמן. למרבה המזל היו כמה אנשים מנוסים שהיו מאוד מעורבים בהכנות למערכה הזאת.
האוקראינים כמובן לא ציפו לקרב קל, במקרה שבו לא אנחנו ולא האויב יכולים לרכז כמויות גדולות שלכוחות על מנת לייצר קרב הכרעה ולהבקיע דרך היריב.
אז בואו נשאל את עצמנו שוב, מה היא ההגנה בחזית?
שדות מוקשים הם ללא תועלת ללא שליטה עליהם באש ובתצפית על ידי החי"ר, כולל אמצעים בעלי טווחים ארוכים ובמיוחד טילי נ"ט. ללא חיפוי של הכוחות מיד מגיעים המוהנדסים של היריב ובונים פסים דרך שדות המוקשים. קח עובדות המערכות כגון צפע שריון ומערכות דומות ממדינות אחרות. אם למגן יש טילי נ"ט אש אז צפ"ש עם טונה וחצי של של חומר נפץ עליה מתפוצץ מאוד יפה. ואם אין דבר כזה, אז צפ"ש יבנה מסדרון בשדה מוקשים תוך כמה דקות.
ביצורים הם חסרי משמעות ללא חי"ר מיומן ובעל מוטיבציה אשר ממלא אותם, והן בתורם לא יכולים לשרוד הרבה זמן ללא ארטילריה, כולל כמובן האמצעים הנדרשים לאש נ"ס.
בנוסף כמובן צריכים עתודה, כולל עתודות משוריינות כדי לבצע התקפות נגד, ובנוסף על כל זה צריך מערכת קשר ושו"ב שיאפשרו את הכל.
ועכשיו בואו נסובב את לוח השחמט ונשאל את עצמו, מה עושים במצב כזה? איך פורצים הגנות כאלה ללא ריכוז כוחות גדול? אי אפשר לרכז כוחות בגלל כוח אש לעומק של היריב שלך. בעצם אם אתה כמו כל המיל-בלוגרים האחרים אתה תהיה "זהו! ההתקפה נכשלה!" והולך לשתות. ואם אתה איש צבא בצבא האוקראיני, או איש צבא בכללי, אתה מתחיל לחשוב איך לפרק את המערך הזה בשלבים, בגלל שבשבילך זאת עבודה.
איך אתה בתור איש צבא אוקראיני מפשט את הבעיה הבלתי פתירה הזאת והופך אותה בעצם לבעיה שפתרת בסתיו 2022, שם אספת מספיק כוחות כדי להבקיע דרך החזית הדקה של האויב?
התשובה ברורה – להכריח את האויב להלחם קרבות שחיקה במספר נקודות שאתה בוחר שהוא לא יכול לוותר עליהם ואתה נהנה מכמה שיותר יתרונות טקטיים, שם אתה יכול להבטיח את ה"החלפה" של העתודות שלך בעתודות של האויב ביחס האופטימלי בשבילך. כאשר אתה מצופף עתודות ביחד, פגיעה של חימושים מדויקים בהם תגרום לאבדות כבדות בקרב אנשי מקצוע ופיקוד. בחזית אתה יכול להחליף את הטוראים והסמלים שלך תמורת לא רק טוראים של האויב, אלה מ"מים, מ"פים ואפילו מג"דים. ואז אתה משחלף אבדות יחסית מהר, כי זה לא כזה ארוך להכשיר חי"רניק, ואת הטוראים ששרדו אתה מקדם לדרגת סמל.
והאויב שלך, במקרה הזה רוסיה, תאבד לא רק לוחמים איכותיים וחשובים יותר, כי אם גם תאבד בכמויות גדולות יותר בגלל בעיות פו"ש.
האויב מבצע את התוכנית הזאת בגודל המירבי, במהלך הקיץ ראינו המון פעילות של האויב שמכריחה למתוח את העתודות שלנו בכיוונים שונים. בכל מקום שלוחם אוקראיני אחד יכול לרתק שלוש, חמישה או עשרה משלנו הוא מנסה לעשות את זה. ואנחנו לא מדברים רק על חי"ר או כוחות מתמרנים, כי אם גם ארטילריה, נ"מ ואמצעים אחרים.
הפגזות ופעולות בתוך רוסיה הן דרכים מעולות לעשות את זה, במיוחד הפגזה של אזרחים, כאשר המושל של מחוז מסוים מתקשר לצבא ומבקש שתעצור איכשהו את ההפגזות, ובשביל זה הצבא צריך ארטילריה, כוחות סיור, רחפנים וכו', דברים שהצבא מאוד צריך במקומות אחרים.
הפגזה של העיר דונצק, בעדיפות עם מוות של אזרחים, והכי טוב ילדים, מכריחה את הצבא שלנו להתסער על עמדות מבוצרות של היריב בפאתי העיר כדי לנסות להרחיק אותו מטווח ארטילריה מהעיר. וגם אם זה לא קורה זה מכריח אותנו להשאיר כוח ארטילריה משמעותי בעיר על מנת לבצע אש נ"ס.
התקפות ארוכות טווח על ידי כטב"מים מתאבדים הם דרך מצוינת לדלל את הנ"מ בחזית, כי כל מיני בכירים מתחילים לדרוש נ"מ אצלם ברוסיה.
פשיטות של כוחות מיוחדים בחצי האי קרים, דרך מצוינת להכריח אותנו להשאיר חיילים לשמור על חצי האי קרים.
הקמה של ראש גשר מעבר לדנייפר, במקומות האידיאליים לכך נותן לאויב ייתרון איסופי עלינו והופ, זהו!
ולבסוף קרבות פתוחים גדולים באזורים שעדיפים על ידי הצבא האוקראיני, איפה שלא רק שיקולים טקטיים-מערכתיים נשקלים כי גם מטרות שזה בעייתי פוליטית לאבד. אני ציפיתי קרבות כאלה לא רק באגפים של בחמוט כי אם גם באגפים של העיר דונצק, אבל עד עכשיו בדונצק הם רק מפגיזים. באותו הזמן האויב כל הזמן תוקף גם צפונית וגם דרומית לבחמוט, איפה שנוח לו להתקיף, איפה שאין בנייה, איפה שהוא יכול לממש את היתרון שלו באיסוף, ארטילריה והימארס.
האויב משתמש בכל הנ"ל כדי לשחוק את ההגנה בזפורורז'יה בקצב איטי, בגלל שבמצב של מלחמה מודרנית, עם איסוף שרואה כמעט הכל, אי אפשר כמעט לרכז הרבה כוחות ביחד בלי שהם יפגעו.
לכן, הבקעה, שבמלחמת העולם השנייה לקחה כמה ימים עכשיו נעשית במשך חודשים. האויב מטיל כמה חטיבות לקרב, הם לוחצים כמה משלנו, שלנו מביאים עתודה, העתודה עושה התקפה נגד, נשחקת אבל מצליחה לכבוש מחדש כמה עמדות, האויב מחליף חטיבות לחטיבות חדשות ושוב לוחץ.
הזמן מתארך, הקרב שוחק את העתודות של הצדדים, בחלקים די מצומצמים של החזית, והם אומרים לנו: "הנה תראו כמה קצת האוקראינים הצליחו לכבוש, הם נכשלו בטוח!".
אבל ההתקפה היא לא כיבוש שטחים לאורך זמן, המטרה שלה היא הבסה חד משמעית של האויב שתביא לשחרור שטחים הרבה יותר גדול.
האוקראינים מבינים די מהר מאיפה העתודות הרוסיות מגיעות לרובוטינו, אהא, זה אומר שמאיפה שהם הגיעו הם חלשים יותר עכשיו, אז אפשר לזיין את הרוסים שם, לשתות להם את הדם, ואז להשאיר יחידות הגנתיות ולשלוח את היחידות ההתקפיות למקום אחר.
לאויב יש מערכת הרבה יותר יעילה לשחלוף אבדות, הוא במשך זמן רב חוטף מהרחוב, מאמן אותם, מצייד אותם ומביא אותם בתור חי"ר לא כלכך חשוב לחזית, מבנה האבדות של האויב הרבה יותר חיובי מאשר אצלנו. התוצאה העיקרית של כל זה ברורה – החטיבות האוקראיניות שהוחרבו כמעט על היסוד בתחילת המערכה על ידי התעמולה שלנו יופיעו מחדש, מצוידות מחדש ומלאות בלוחמים ומוכנות ללחימה.
והחטיבות האלה יפגשו את היחידות שלנו שוב, אבל הפעם היחידות שלנו יהיו שחוקות לגמרי, עייפות כי כולן נלחמות מאז תחילת הקיץ, ושלאט לאט מאבדות את אורך החזית שהן יכולות להחזיק.
פה האויב מקווה להחזיר את המצב למצב הקודם, לא משנה כמה שדות מוקשים יהיו, לא משנה כמו מכשולי נ"ט יהיו, לא משנה כמה שוחות יהיו ...
אם אין מספיק חי"ר למלא את היחידות ואין מספיק ארטילריה ורחפנים, לפחות בשלבים הקריטיים ביותר על מנת לשתק את הארטילריה של היריב, אז כל האמצעים הפאסיביים האלה לא יעזור, האויב פשוט יפרק אותם במהירות.
אגב זאת אחת הסיבות שאנחנו רואים כלכך מעט שימוש בצפ"ש, ומשתמש כרגע כמעט ורק באמצעים נגררים, להשתמש בצפ"ש זה בעייתי מול אויב ער ועם יכולות נ"ט.
אז האויב מנסה לפנות את שדות המוקשים באמצעות ארטילריה, ואז מבודד את מרחב הלחימה באמצעות מיקוש ארטילרי, ואז תוקף עם חי"ר.
כאשר חודקובסקי כותב שהאויב מצא דרך לפנות חלקית שדות מוקשים באמצעות ארטילריה זה אומר שהוא כבר עושה את זה באופן מאסיבי, והוא היה מטומטם אם הוא לא היה עושה את זה.
השיטה הזאת קיימת כבר עשורים רבים, אפילו רומל השתמש בה בזמן הקרב בטוברוק, כאשר מפציצים קלים הפציצו את העמדות הבריטיות הם פשוט פרקו את הביצורים באזור אחד, ומיד המוהנדסים הגרמניים פינו שביל לרק"מ דרך שדה המוקשים והקימו גשר מעל תעלת הנ"ט, כך הגיעו טנקים גרמנים לעומק המערכתי הבריטי.
כאשר התעמולה שלנו מדברת על זה שהאוקראינים מטהרים שדות מוקשים באמצעות חי"ר ולא באמצעות כלי הנדסה, הייתי שואל אותם מה הם חושבים על גיבור רוסיה ז'וקוב, שלכאורה עשה דברים מאוד דומים.
כאשר התעמולה שלנו הציגה תיעודים של צק"מ אוקראיני שנפגע בשדות מוקשים ואמרה "הא תסתכלו, האוקראינים לא ידעו על שדה המוקשים הזה והם נפגעו וההתקפה עצרה, הם והלאופרדים והבראדליז שלהם" אני רוצה לשאול אותם אם הם בכלל הסתכלו על התמונות שהם בעצמם פרסמו:
1. הכלי הראשון שנפגע בטור הזה היה רק"מ לפינוי מוקשים על בסיס טנק T-55, הם היו מודעים לזה שהם נכנסים לשדה מוקשים.
2. הם היו מוכנים עם ספייר זחל במקרה של פגיעה במוקש.
3. הם פגעו במוקש TM-62נ"ט סטנדרטי, האויב עשה הכל נכון, הבעיה בשבילו במקרה הזה היא שגם המוהנדסים שלנו עשו הכל נכון.
4. יש רק טנק לאופרד אחד בכוח הזה, כלומר האויב לא רץ באמוק להבקעה, הם שלחו כוח לכבוש את העמדות שלנו, כוח סער במיוחד בשביל זה.
5. ההתנהגות של הכוח עצמו לאחר הפגיעה במוקשים ברורה, הכוח למרות הפיצוץ הראשוני המשיך קדימה וקיווה להסתער בכל זאת, קיווה להקריב כמה כלים, שיוכל אחר כך לתקן בקלות, על מנת לכבוש את העמדה שלנו. הפעם זה לא עבד, הפעם המוהנדסים שלנו היו עקשנים יותר. אז איך תגידו לי עכשיו שהאויב שומר על רק"מ ומעדיף לאבד לוחמים? האם ראיתם גופות בתיעודים הללו? לא, אין בכלל, הם פשוט חזרו ברגל, אחד מנגמ"שי הבראדלי אפילו הצליח להסתובב ולחזור.
6. הקטע הזה שהם אומר ש "כולם בוערים כמו גפרורים" לא ברור, הרק"מ של האויב פעל בדיוק כמו שהוא מתוכנן לפעול במקרה של מוקש נ"ט, הם רק "השילו נעליים". הלאופרד כבר ככל הנראה תוקן, אם המגנים שלנו לא ווידאו השמדה בהמשך [הוא באמת תוקן], למעשה ככל הנראה אפילו לא כלי אחד הושמד בשדה המוקשים הזה, כולם רק ניזוקו.
רשימת השאלות הללו מבוססת רק על תמונה אחת, שהגיעה מהתעמולה הרוסית. אני מקווה שאתם מכינים שיש הבדל עצום בין מה שאומרים בתקשורת לבין מה שקורה בשטח.
בקטע הזה הסיפור של התעמולה שלנו על הטיפשות של האוקראינים שנשלחים כצאן לטבח על ידי הדוד סאם, מציעה לכם להפסיק עם זה.
האויב לא טיפש, והוא לא נשאר טיפש, ורוצה להשאר ככה, כשאר הוא מקריב את הטוראים והסמלים, אבל שומר על הקצינים, בעצם אוסף את הדבר הכי חשוב במלחמה, ניסיון לפיקוד הזוטר.
בגזרות בהם האויב בחר לעשות זאת הוא פועל בדרך קרת רוח ב"קרב העתודות", מחליף את החי"ר שלו ביחס האופטימלי בשבילו, בלי להתקמצן, אבל בלי לבזבז, על מנת לשחוק אותנו.
ככה נראה יוזמה של האויב, ההתקפה שלנו בקופיאנסק היא בדיוק ההפך הגמור מכך, אחרי ששחלפנו אבדות בפיקוד מערב שלחנו אותם קדימה, זה נראה הגיוני, בכל זאת זה עדיף מאשר לשלוח את הכוחות האלה לאזורים בהם מנסים להדוף את ההתקפה האוקראינית. הם [הפיקוד הרוסי] אומרים "תנו להם להזיז עתודה מאיפה שהם רצו להשתמש בה לפה".
הדבר העצוב הוא שקופיאנסק בתור המטרה של ההתקפה הזאת יכולה להפוך לקורבן של המציאות, יחס הכוחות באזור יכול להשתנות לרעתנו, אבל יהיה לנו קשה לנטוש את הרעיון של כיבוש קופיאנסק על ידי הגנרלים שלנו. זה יגרום בסופו של דבר לאבדות מיותרות ולא יכול להפוך את חזית קופיאנסק לחזית חרקיב, כי כדי לכבוש את קופיאנסק יש עוד את נהר האוסקיל לחצות. הרעיון עצמו סולידי, לדחוף את האוקראינים מעבר לנהר, אבל התקפות נגד אוקראיניות הן יעילות בקטע הזה, כיבוש מחדש של עמדות שכבר דווח שהם נכבשו על ידי הצבא הרוסי ידחפו אותנו להתקפות נואשות על מנת לטאטא את זה מתחת לשולחן.
השאלה המרכזית עכשיו היא כמה עתודה יש לכל צד ומה הפוטנציאל שלה, מי יגמר קודם? האוקראינים התוקפים או אנחנו?
אני חושב שזה ברור שהאויב רוצה להשתמש בעוד חודש חודשיים של קרבות כאלה על מנת להמשיך בקרב השחיקה הזה, אבל הוא רוצה להבקיע לפני שיהיה עוד גיוס ברוסיה.
המצב שלנו יכול להיות קריטי לקראת סוף ספטמבר ותחילת אוקטובר, מתי שיתחיל מזג אוויר סתווי, ברגע הזה, בדיוק לפני ההגעה של המגויסים החדשים יהיה הקשה ביותר לכוחות שלנו. בנוסף לא צריך לשכוח את המחסור האקוטי של צמיגים בצבא שלנו, דבר אסוני בבוץ של הסתיו.
השאלה השנייה היא מה יקרה אם זה לא ילך במקרה האופטימי "האנשים שלנו החזיקו את זפורוז'יה ללא הבקעה", "שלב הדיבידנדים" לעולם לא הגיע, אבל לפי הערכות אופטימיות פחות, עם הבקעה אחת או יותר האויב יכול לנצל את זה בצורה מאוד יעילה.
זה המקום בו האויב ינצל את קלף הסודי שלו, הקלך שהושחז לניצול ההבקעה, זה בדרך כלל כוחות משוריינים או ממוכנים, כוחות שנעים מהם ומקבלים מידע מהר על הסביבה.
כמה פעמים לפני החליפו את הלוחמים הפשוטים זה לא חשוב, זה חשוב שהם השאירו את הפיקוד הזוטר שבשלב זה כבר הפך להיות מקצועי. בשלב הזה הוא יוכלו לבצע "איזיום" שוב, אבל במקום הרבה פחות נעים בשבילנו.
אולם יש מידע מהסתיו הקודם שהציבור הכללי לא אליו, אבל הגיע הזמן שידע. המצב ליד איזיום היה יכול להיות הרבה הרבה יותר גרוע אם מאחורי החזית הדקה של חי"ר קל שלא היה לו נשק קטלני ולא היה מחופר טוב האויב לא היה פוגע בשני צק"גים שבדיוק סיימו אימון והיו מלאים. זה הסתיים במצב מאוד לא נעים, זה לא נעים בשני מובנים ביחד, ראשית ההבקעה האוקראינית נפלה בדיוק על הצק"גים האלה, הכוח הזה ביחד עם כוחות מינוריים אחרים ניסו לעצור את ההבקעה האוקראינית, מחכים לעתודה שהייתה אמורה לפרס מאחוריהם. העתודות לעולם לא התממשו, הכוח שהיה אמור להוות אותם פשוט ברח. הכוח היחיד שנלחם כמו שצריך היו הצק"גים האלה.
בתדריך לאחר ההתקפה הפיקוד של הצק"גים האלה היה בישיבה עם הפיקוד הרוסי האזורי, וזה הקטע הלא נעים השני, הם לא שיקרו בקשר למצב, ולכן אחד המג"דים אפילו הודח מהצבא הרוסי.
אנחנו זוכרים היטב איך אחרי ההתקפה הזאת ואחרי סיום המערכה בחרסון כולם התחילו מיד לדבר על ההתקפה הצפויה בזפורוז'יה, לשם הגיעו כמה מגיבורינו מהצק"גים האלה, הם גילו מצב די מזעזע, קשר לא קיים והמון מגויסים טריים ללא שום ידע בלחימה.
שם הם ניסו לשלוח חלק מהיחידות להתאמן, אבל המפקדים הבכירים בפיקוד לא אהבו את זה, וסגרו את היוזמה. למרות זאת חלק מהמגויסים כן הצליחו להתאמן קצת, לפחות לדעת איך לחפור שוחות.
הכשרה זאת היא אחד ה"מנועים" שהיו בלב ההתנגדות הרוסית בדרום.
כמובן שלא כל ההפתעות הלא נעימות לאוקראינה בחזית הדרומית היו עבודתם של אותם אנשים, אבל כמות לא מבוטלת בכלל בהחלט כן. יותר מידי קצינים חושבים רק על איך להתקדם בדרגות או איך לפרוש מהר, וזה גורר החלטות לא חיוביות.
לב רמוביץ' צודק כשהוא כותב שמשהו רע מתבשל בזפורוז'יה, כן, משהו שלקח להבשיל כמה ימים במלחמת העולם השנייה כמה ימים מבשיל עכשיו במשך כמה חודשים, אבל זה עדיין מבשיל. עכשיו השאלה לא האם זה יבשיל, אלא כמה גרוע זה יהיה לנו.
ומה יקרה אם לא נצליח למנוע את ההבקעה? ואם התקפות הנגד שלנו יכשלו?
המצב הפאסימי ביותר בשבילנו הוא הכחשה של המצב כמה שיותר זמן, ככל שיותר כך המצב יהיה יותר גרוע, ואז בבת אחת להבקיע כמו שצריך, ואז שוב נראה איך זורקים מגויסים טריים לחזית כדי לעצור את מכונת המלחמה האוקראינית.
אגב עכשיו כשמנסים לגייס בכוח מהגרי עבודה ממרכז אסיה, מי מבטיח שהם לא יעברו צד במצב כזה?
עדיין יש בעיות חמורות בשדה הקרב, ובזמן הקרוב אנחנו צפויים להקרבה הרבה יותר חמורה. וזה עוד בלי שנאטו עצמו התערב במלחמה.
קישור וורד למי ששונא ציוצים ארוכים
docs.google.com/document/d/13O…
docs.google.com/document/d/13O…
אגב זה עוד יחסית מצומצם, הורדתי את כל החפירות הפרטיות שלו על חברים וכו', הטקסט המקורי בערך 8000 מילה
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
