Thread by @RoieLabes

זו השנה הכי מורכבת שהייתה לי.

שנה שיצאתי אליה עם תוכניות גדולות. 
סיבוב הופעות לאלבום החדש, שיר למונדיאל ושיר לשנת המאה של הפועל,
היו לי אלפי מאזינים חדשים שהגיעו בלי יותר מדי תמיכה מהרדיו, אלבום 4 בקנה.

אף אחת מהתוכניות לא הייתה לקבל בעיטה בבטן ותחושה שהחיים שלי מתפרקים.

>>

בעיצומה של השנה, לפני כ 9 חודשים, התבשרנו שלאמא שלי יש סרטן במוח.
מכאן החיים התחילו להתפרק.

מעבר לעיסוק הטבעי במאבק במחלה,
גיליתי שאני מלא בהדחקה לגבי הרבה מהרגשות ומהקשיים שבחיים האלה. גיליתי מה זו חרדה.

גיליתי שכבר שנים אני בורח, והתחלתי לגלות דברים שניסיתי לא לראות במשך >>

כל החיים עד כאן.
והיה חרא גדול. ועדין. 

היו בשנה הזו גם רגעים קטנים נפלאים, שאני לומד להעריך יותר.
למדתי מה זה לאהוב והתארסתי לזו שאני רוצה לבנות איתה בית,
שיר שלי הגיע לבלומפילד ולהיכל שלמה, ולמרות הכל הספקתי לעשות השנה 12 הופעות ולפגוש עוד ועוד קהל, חדש וכזה שרץ איתי.
>>

גיליתי מה חשוב, ואיפה הגבולות שלי.
וגם הספקתי להגשים כמה חלומות אישיים קטנים וגם להיות בגמר מונדיאל.

מה הלאה? אני לא יודע.
האלבום הרביעי יהיה מוכן בחודשים הקרובים וגם הספיקו להשתחל אליו כמה שירים שמשקפים את התקופה הנוכחית,

אבל יש בו גם שירים מהתקופה שבה החיים עצמם היו >>

מבחינתי משהו אחר לגמרי.

אני תוהה אם החיים עצמם יכולים להיות גם חרדות עצומות על מוות ועל אובדן בית, וגם דאגות קטנות על איפה לגור,
ואני תוהה אם כל אלה יכולים להתקיים ביחד באותו אלבום כמו שהם מתקיימים בי.

אגלה בהמשך השנה, וגם אתם.

חוץ מכל אלה הזדמנה לי הזכות להגשים חלום >>

ילדות (ובגרות) ולהיכנס לליינאפ של פסטיבל הפסנתר,
והדיסוננס של כתיבת העיבודים המיוחדים לאירוע המשמח הזה לצד ריצות בין נוירואונקולוגים הוא אתגר שאני ממליץ להימנע ממנו ככל האפשר.

אני מאחל לעצמי >>

שבשנה הבאה אצליח להגשים קצת יותר את החלומות שרצים איתי כבר שנים,
אבל אני בעיקר מאחל לעצמי שקט, בריאות, ומשפחה.

שנה טובה לכולנו. נתראה בקרוב, ובספוטיפיי. ❤️