לסא"ל יהונתן צור, מפקד גדוד הסיור של הנח"ל שנפל ב 7.10 כולם קראו "ברנש" במלעיל, קיצור של ברנשטיין, שם משפחתו המקורי. הוא הותיר אחריו אשה עם השם היפה ראשית ושלושה ילדים. בגינה שלהם יש חיפושית כחולה ישנה. ראשית סיפרה ל"ישראל היום" שעם המכונית הזו הוא ניסה להסביר לי למה שווה לה לצאת
איתו. ברנש אמר לה 'אני בשלדג, יש לי אופנוע ויש לי חיפושית'. שלדג לא הרשים אותה, גם לא האופנוע, אבל מול החיפושית כבר היא לא יכלה להישאר אדישה. הם חרשו את הארץ, והיו לה אינסוף תקלות. בין השאר, בכל פעם שלחצו על הבלם גם הצופר עבד. כל תאונה או עצירה היו מלוות ברעש מחריש אוזניים של
הצופר הסורר ובמבטים המומים של עוברים ושבים.
היה לו לברנש סיפור חיים מעניין. הוא הפך מנער גבעות עם תיקים פליליים לקצין מוערך. בדרך גם הסיר את הכיפה. אמנע מלהכניס כאן פוליטיקה.
בשנים האחרונות הוא איבד בלחימה את סגנו בר פלח ובצוק איתן את חברו בניה שראל.
יהי זכרו ברוך.
אחותו צרויה: "אחי הגדול והטוב, יהונתן.
'איך נפלו גיבורים ויאבדו כלי מלחמה', איזו אבידה לכל העם, לצבא ולחיילים שהעריצו אותך. סגן אלוף, מפקד הסיירת, ברנש - זה מה שהיית בעולם שבחוץ.
בשבילנו היית פשוט יהונתן. האח הבכור, המצחיק, השטותניק, זה שרואה מטרה ולא מרפה ממנה, מסמר הערב בכל
מקום. האח שדאג לכולנו בזמנים טובים וטובים פחות, שידע ליהנות מהחיים, לטייל, לאכול טוב ולתת לכולנו הרגשה של בית. האח שמת כמו שחי, ללא פחד ובלי להסתכל אחורה.
צר לי עליך אחי יהונתן. מקווה שאתה שם למעלה הופך עולמות ודואג לעם ולארץ שכל כך אהבת, מתפלל בשבילנו לניצחון גדול שייראה
בכל העולם, ולקידוש ה' שלא נראה כמוהו. אוהבת, צרויה אחותך."
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
סא"ל אור ליבני בן יהודה היא גיבורת ישראל.
אור היא מג"דית גדוד קרקל, האישה הראשונה שמפקדת על גדוד חי"ר קרבי. ב 2014 בהיותה סרן היא קבלה צל"ש ממפקד פיקוד דרום על שהראתה אומץ לב ודוגמא אישית בארוע חדירה ממצרים שאותו מנעה ובמהלכו נפצעה בו. ב 7 באוקטובר הגדוד בפיקודה הרג 15 מחבלים
חמושים במושב יתד. בקרב על מוצב סופה הרג הגדוד בפיקודה למעלה ממאה מחבלים וביחד עם לוחמי שייטת 13 טיהר את המוצב ממחבלים והציל עשרות חיילים.
"אנחנו מתקרבים אל המוצב מסביב ומזהים לפחות שבעה מחבלים. פתאום אני רואה מחבלים עולים על סוללת עפר (מחבלים שהיו אמורים לרתק בירי כל כוח צבאי
שינסה להגיע אל המוצב). כולם עם מטולי אר.פי.ג'י. וקלצ'ניקובים. אני מסיטה את הראש הצידה ומגלה מולי שיירה נוסעת במהירות מטורפת לעברנו 3 טנדרים, 5 אופנוענים בקיצור כמעט חמישים מחבלים וצלפים. כולם בכיוון שלנו. ואנחנו רק 12 לוחמים. את השאר הצבנו ביישובים ובמוצב סנאי כדי להתכונן להמשך.
רס"ן במיל' עמרי מיכאלי, 35, גדל בקיבוץ כפר רופין ומשם עבר לנס ציונה. אחיו הדר מספר שהיה בן אדם יפה תואר גדול, חזק. בגיל 15 בלי להתאמן הוא עשה חצי מרתון, בלי חימום. הוא שירת 17 שנים במילואים ביחידת דובדבן ובקרב הסדירים חשבו שהוא קצין בקבע כי הוא תמיד היה שם במילואים.
האח הדר מספר שעמרי נפצע ב"צוק איתן". היה להם קרב עם איזה 15 מחבלים, הוא ישר רץ לאירוע, חטפו צרור רוחב והוא חטף כדור, אבל הוא המשיך להילחם עד שהוא חיסל את כל החבר'ה בתוך הבית, ואז באו לפנות אותו הוא לא הסכים להתפנות. הוא התעקש ללכת עם כדור ברגל למסוק. הוא הגיע לבית החולים.
ומי שמכיר אותו יודע שהוא שונא את כל הדבר הזה של מצלמות, אז הוא פשוט לקח את מה שהיה הכי קרוב לו ליד, שזה דגל ישראל, וזה פשוט יצא הכי טוב - כי זה מה שהכי קרוב לו ללב - ושם את זה על הפנים". הוא הגיע לצוק איתן בטיסה מהירה ממקום עבודתו באפריקה.
הוא קיבל צל"ש רמטכ"ל על גבורתו בקרב.
השנה ימלאו 50 שנה למלחמת יום כיפור הקשה.
3 חודשים לפני מלחמת יום כיפור ביקר נשיא המדינה פרופ' אפרים קציר ברמת הגולן. את הסיפור הבא סיפר אבנר לנדאו מ"פ בחטיבת שריון 188 שנפגעה קשות בקרבות השריון עם הסורים ברמת הגולן:
"במהלך חודש יולי, 1973, כשהפלוגה שלי הייתה ברמת הגולן, הכל שליו,
הכל פסטורלי. מגיע לבקר בפיקוד הצפון נשיא המדינה אפרים קציר. הוא מגיע בהליקופטר, והנשיא יורד מהליקופטר ואיתו כמובן הצמרת של צה"ל – דדו, חופי אלוף הפיקוד, מפקדי האוגדות, בן שוהם מפקד החטיבה, יוסי בן חנן מפקד הגדוד. אני עם החיילים שלי. הנשיא מסתכל, נוגע לי בכתף – אבנר, קוראים לך,
נכון? תגיד לי אבנר. כאן אני מסתכל על כל הסורים, כמה טנקים סורים יש בקו. אני אומר לו, הנשיא בקו הראשון יש כאלף טנקים, ומאחור יש עוד טנקים."
"ואז הוא אומר, תגיד אבנר, עכשיו הסורים מניעים מנועים ואלף טנקים מתקרבים לכיוון שלך. מה אתה עושה? ואני עם חטא היוהרה, אומר לנשיא – הטנקים שלי
בתמונה אחד מחוקרי האבולוציה המוכרים בעולם: פרופ' ריצ'ארד לנסקי, 66, מאוני' מישיגן. לנסקי אחראי לאחד הניסויים היפים בעולם וזה ניסוי שלא מספיק מוכר מחוץ לעולם המיקרוביולוגיה והאבולוציה ולכן חשבתי לכתוב עליו פה.
בפברואר 1988, לפני שחלקכם נולדתם, לנסקי רצה לראות את תהליך האבולוציה בשידור חי. מכיוון שאבולוציה היא תהליך איטי הוא התמקד בחיידק הא. קולי שבתנאים אופטימליים מתחלק כל 20 דקות. הוא לקח 12 אוכלוסיות חיידקים שם אותם בבקבוק ארלנמייר כמו שמתואר בתמונה עם מצע מזון וגידל אותם במשך יממה.
לאחר יום לנסקי לקח 1% מתרבית החיידקים והעביר לבקבוק חדש עם מצע מזון טרי לחיידקים. בעצם בתהליך הזה הוא ביצע סלקציה כי הוא לקח חלק מתרבית החיידקים אבל הגיוני שהוא לקח את מי שהתחלק מהר יותר. הוא נתן לחיידקים שוב יממה לגדול (כלומר להתחלק) ועד עכשיו...