Thread by @thmr

סרט האנימציה האיראני בַּצֶ'ה-זֶרַנְג ("ילד חכם", אבל זה לא סתם חכם, זה חוכמת רחוב כזאת עם זריזות, מיומנות, תחמנות ושובבות) הוא הסרט המצויר האיראני המצליח ביותר בכל הזמנים. וגם הסרט עצמו די חכם ותחמני, כפי שנגלה מיד.

זוהי הפקה משותפת של אולפני הֹנַר-פּוּיָא והמרכז לטיפוח-מחשבתי של ילדים ובני נוער (היי, זה נושא הדוקטורט של @SharonaMazalian)!
המרכז הזה נוסד עוד בתקופת השאה (1965), ומאז המהפכה האסלאמית, הוא הפך ליחיד במשרד החינוך (שנקרא משרד החינוך והטיפוח), ומפוקח על ידיו.

הסרט הוצג לראשונה בפסטיבל פַגְ'ר ה-41 בבַּהְמַן 1401 (ינואר/פברואר 2023), שם היה מועמד בשלל קטגוריות וזכה בפרס הסרט המצויר הטוב ביותר*. לאקרנים הוא הגיע במֶהְר 1402 (סוף ספטמבר 2023), ולפי ויקיפדיה עשה כבר 62,761,744,000 תומאן, שזה 627,617,440,000 ריאל, שזה 14,910,434$.

ב-21.11.2023 הכריזו האולפנים ש-1% מכל הכנסות הסרט ייתרמו לילדי עזה (תרגום: כ-140 אלף דולר יועברו לחמאס "כדי שיחלק אותן לילדי עזה"). ההכנסות כוללות מן הסתם גם הכנסות מהקרנות במדינות אחרות. תזכרו את המשפט הזה.

סיפור הסרט:
מֹחְסֶן רַחְמַתִי הוא ילד שאוהב סרטים של גיבורי על, ותמיד מנסה לעזור לכולם. כוח-העל שלו הוא דיבור עם חיות. מחסן נפגש עם טיגריס מאזאנדראני, שהוא אחת החיות שבסכנת הכחדה באיראן, ומחליט לעזור גם לחיה הזאת, ולהחזיר אותו למקום הולדתו במחוז מאזנדראן. בסוף הציידים מבינים שטעו

בצ'ה-זרנג מתרחש ביער (פרסית: גַ'נְגַל) הענן באמצע הדרך בין טהראן למשהד. זה יער אמיתי ויפהפה ועם חיות בסכנת הכחדה. בסרט, ליער הזה יש שומרת מיוחדת, איילה שקוראים לה "לב היער". האיילה הזאת מוגנת על ידי דמות שרואים ממנה רק צללית עם פרצוף קורן, שזה בדיוק איך שמציירים את קדושי האסלאם

על פי האגדה השיעית, צייד אחד ביער צד איילה ורצה לקחת אותה. לאיילה הזאת היו כמה עופרים, שמן הסתם לא ניצודו יחד איתה. היא הייתה אובדת עצות, ובנס, נס גדול, עבר שם בסביבה אמאם רצ'א, שבמקרה גם ידע את שפת החיות. האיילה אמרה לו "העופרים שלי רעבים.

דבר עם הצייד שייתן לי ללכת להיניק את ילדיי ואחזור." אמאם רצ'א מדבר עם הצייד, מבטיח לו שהאיילה תיניק את העופרים שלה ותחזור. האיילה הולכת, מיניקה את העופרים וחוזרת. הצייד רואה את הנס הזה, מבין שטעה וחוזר בתשובה.
האגדה הזו, שהיא בת מאות שנים, מופיעה בסרט פעמיים:

פעם אחת בפלאשבק כאשר אחת הדמויות מספרת אותה לגיבור כפי שהיא, ופעם בתור קו העלילה הכללי של הסרט - יש לנו ילד שמדבר את שפת החיות, חיה שניצלת על ידי אותו גיבור על שמדבר את שפת החיות, וציידים שחוזרים בתשובה בסוף.

למקרה שחשבתם שזה לגמרי במקרה, חאמד ג׳עפרי, אחד מיוצרי הסרט, אמר בריאיון: כדי לחנך ילדים, אנחנו צריכים להשתמש באלמנטים שאי אפשר לקלקל אותם (unblemishable). התמימים - כלומר 12 האמאמים, פאטמה וזה, קדושי האסלאם - הם אלמנטים שאי אפשר לקלקל אותם.

ובתוצרים שלנו אנחנו משתדלים להתייחס אליהם, ומשתדלים שהצופים ייצרו איתם קשר טוב, ושגם יהיה כיפי. אנחנו רואים לעצמנו חובה ליצור את הקשר הזה. בתשובה לשאלה בנוגע לדגש שהושם בסרט הזה על איכות הסביבה (נושא שאיראנים הולכים עליו לכלא ולפעמים גם מוצאים את מותם שם בנסיבות לא ברורות), ענה:

יש לנו לא מעט תוכן בנושא איכות הסביבה בסיפור על אמאם רצ'א (האמאם השמיני מתוך 12 התמימים הנ"ל), ואנחנו ניצלנו את ההזדמנות הזאת בסרט הזה.
אם זה לא מספיק, אז כשנשאל בריאיון על הפקת הסרט מה דעתו על הפקת סרט ילדים על הגיבור הלאומי קאסם סלימאני**, ואמר שאינו מתנגד לכך.

חשוב להבין שיוצרים באיראן לא יכולים להוציא תוצר אמנותי בלי לקבל רישיון ממשרד ההדרכה וההכוונה האסלאמית. יוצרים רבים חייבים ללכת בין הטיפות ולהמציא צידוקים שיעיים ליצירות שלהם פשוט כדי שירשו להם לעשות מה שהם עושים. יש מצב שיוצרי הסרט לגמרי אחלה, אבל יש אילוצים מהסביבה.

במאי השנה התחילו מגעים למציאת מפיץ בינלאומי.
למעשה הסרט הופק בשתי גרסות, גרסה להפצה באיראן וגרסה לשאר העולם. בגרסה העולמית, אולי כדי לעקוף את החרם על איראן, מכונה הסרט extinction, ונעשו בה התאמות קטנות כדי לגרום לסרט להיראות כאילו הוא מתרחש במלזיה,

למשל הטיגריס הפך ממאזנדראני למלזי, גם הוא מין בסכנת הכחדה. וכמובן שם הילד השתנה למיטשל. אבל הגבות שלו עדיין איראניות.

מלזיה היא אחת המדינות היחידות בעולם שבה איראנים לא צריכים ויזה. זו הסיבה שיש בה המון המון המון פליטים איראניים (זוכרים את המטוס המלזי שנפל ואז גילו שהיו עליו שני איראנים עם דרכונים מזויפים ואמרו שזה פיגוע ואני אמרתי שאלה כנראה פליטים שניסו את מזלם בהברחה בלתי חוקית?).

אבל אם איראנים מתנגדי משטר לא צריכים ויזה, זה אומר שגם סוכנים של המשטר לא צריכים ויזה, או אנשים שעובדים יחד-עם. כך שיש מצב (לא מצאנו עדיין הוכחה) שהמפיץ הבינלאומי הוא חברה שרשומה במלזיה ויושבת במלזיה אבל למעשה שייכת לרפובליקה האסלאמית.

הקמת חברות קש איראניות בארצות שאין עליהן חרם זה א-ב של עקיפת החרם על ידי גופים ממשלתיים, כפי שסיפר לי פקיד ממשלתי לשעבר (שלא חי כיום באיראן) אחרי כנס שהיה בו בנושא הזה בדיוק אבל במשרד ממשלתי אחר.

אם אתם הורים לילדים, בוודאי זיהיתם את אחד מסרטי הקיץ לילדים שמוקרנים כרגע בכל רחבי הארץ בבתי הקולנוע ובהקרנות מטעם עיריות וכאלה, בשם "נמר מי שמדבר" (למרות שזה טיגריס, לא נמר). הסרט מוגדר כסרט "לכל הגילאים".

לא ראיתי אותו, אבל אם לשפוט לפי מה שאני קוראת בקבוצות הורים מודאגים - כנראה עדיף שבאף גיל לא תצפו בו. לפי הורים שצפו בו - והבנתי שגם טייכר וזרחוביץ' דיברו על זה - מדובר בסרט אלים מאוד, טריגרי, במיוחד אחרי 7 באוקטובר,

ועם מסרים בעייתיים על הקרבה עצמית, שמתאימים לרפובליקה האסלאמית - זאת ששלחה ילדים בני 14 עם קראן (ממותג כמפתח לגן-עדן) לשדות מוקשים כדי לפנות את הדרך לחיילים אמיתיים. וחוץ מזה, שוב - לא מצפייה אישית אלא לפי מה שהולך בקבוצות הורים - הוא גם די גרוע.

זה בטח לא מתאים לילדים לא-שיעים, וגם לילדים שיעים של היום אני לא בטוחה עד כמה זה מתאים.
לפי אותם הורים מודאגים - הוא כנראה לא היה צריך להיות מוצג בישראל מלכתחילה, וראוי שירד מהמסכים בהקדם.
בלי קשר לכך שההכנסות מהסרט מגיעות גם אל איראן ואל חמאס.

הסרט בינתיים מופץ רק ברוסיה, טורקיה, איראן כמובן - וישראל. איך הגיע לישראל, זו שאלה מעניינת שאין לי תשובה עליה. אני די בטוחה שחברת ההפצה הישראלית של הסרט, Red Cape, לא מודעת לכל ממצאי התחקיר הזה, שהתחיל מפוסט של אמא מודאגת בקבוצת הורים. לא מצליחה גם לתייג אותם.

התחקיר נכתב בשיתוף פעולה עם חברים שלא מעוניינים להפוך ליעדים של משמרות המהפכה וביקשו בלי קרדיט. ניסינו למצוא את הגרסה האיראנית של הסרט כדי לעשות צפייה השוואתית בינה לבין הגרסה הבינלאומית, שהיא זו שמוקרנת בישראל, אבל לא הצלחנו למצוא אתר בלי וירוסים להוריד ממנו עותק.

* הוא גם היה סרט האנימציה היחיד בפסטיבל.
** קאסם סלימאני הוא גיבור של הרפובליקה האסלאמית, וכולנו זוכרים את הפסטיבל אחרי חיסולו (נכון?) האיראנים אמרו שהוא היה יותר חזק מסופרמַן, בַּתְמַן ואֶסְפָּאידֶרְמַן ביחד, אז הוא ממש מתאים כגיבור לסרטי פעולה.