עננים.
הוא רק התעניין בעננים, ערפל, ברקים וסופות רעמים.
אבל אז, כדי לחקור זאת במעבדה הוא המציא את "המכשיר המקורי והנפלא ביותר בהיסטוריה המדעית".
בלי כוונה הוא גילה עולם נסתר ומופלא,
חלקיקים...
והפיזיקה אחריו כבר לא הייתה אותו הדבר.
אבל בכל זאת, הוא אהב את העננים.
שרשור מעורפל⬇️🧵
צ'ארלס תומסון ריס וילסון (C.T.R. Wilson) נולד ב-1869 בסקוטלנד למשפחת חוואים. הוא תכנן ללמוד רפואה אבל התאהב בפיזיקה וכימיה.
חיבתו למדע ולטבע הובילה אותו ב-1894 למצפה מטאורולוגי על ההר הגבוה ביותר בממלכה המאוחדת - Ben Nevis.
אבל במקום לצפות בכוכבים הוא התלהב ממשהו אחר לגמרי.
ערפל.
בפסגת ההר, מוקף בעננים, וילסון נשבה בקסמה של תופעה נדירה ומרהיבה - Brocken spectre - הילה דמוית קשת בענן סביב צל דמותו שהוטל על גבי הערפל.
(כיום אפשר לראות תופעה זו גם כשצילו של מטוס באוויר מוטל על העננים).
הוא עוד לא ידע שתופעה זו תשנה את מסלול חייו.
ואת הפיזיקה.
פרס הנובל בדרך.
כשחזר לקיימברידג', החליט ליצור עננים במעבדה ולשחזר את התופעה.
איך ענן נולד?
מים מתאדים באויר חם (לחות) אשר נע מעלה, מתפשט ומתקרר. כשהאוויר מתקרר הוא לא יכול לשאת את הלחות ונוצרת רווית יתר (Supersaturation). במצב זה האדים "יתעבו" סביב "גרעיני התעבות" כגון חלקיקי אבק - והנה עננים.
וילסון בנה מכשיר פשוט - שני תאים מחוברים.
באחד אוויר לח, בשני גליל עם בוכנה. בעזרת הבוכנה, הגליל ינק את האויר אשר התפשט והתקרר.
כך, נוצרה רווית יתר, ועם קצת אבק באויר - התעבות. ענן.
תא הערפל נולד (Cloud Chamber).
אבל רגע.
משהו מוזר.
גם בלי אבק הופיעו טיפות.
וקווים חדים, לבנים.
משהו היה שם בכל זאת, מאז ומתמיד, חוצה את התא ומשאיר עקבות.
וילסון העלה השערה מהפכנית: ה"משהו" הזה יוצר יונים טעונים לאורך המסלול ואלו מושכים אליהם חשמלית טיפות מים.
קרינה מייננת.
רק שימו לב שאנחנו ב-1895 ואף אדם עוד לא ראה חלקיק.
אלקטרון? פרוטון? אלפא? חלקם אפילו לא נחזה עדיין.
באותה שנה רנטגן מגלה את קרני ה-X. וילסון מעביר את הקרינה דרך תא עם אויר סופר נקי...
והקרינה מייננת ונוצר "ענן".
הוכחה!
כך, במקביל להמשך המחקר בתופעות אטמוספריות בהן התעניין באמת, וילסון המשיך לשפר ולשכלל את תא הערפל.
הקולגות שלו, כמו רת'רפורד, הכירו את עבודתו.
העולם עדיין לא.
מבלי להבין, וילסון ראה קרינה קוסמית - חלקיקים טעונים שמקורם בחלל החיצון או מהתנגשויות באטמוספירה.
כבר בהתחלה וילסון העלה השערות על מקור המסלולים בתא שלו אבל רק ב-1912 ויקטור הס יגלה את מקור הקרינה.
בכל מקרה - תא הערפל של וילסון עוד יפגוש את הקרינה הקוסמית בהמשך הדרך.
ובענק.
רק ב-1911 וילסון מפרסם תאור מפורט של תא הערפל ותמונות של מסלוליהם של חלקיקי אלפא ובטא.
לראשונה אי פעם - אפשר "לראות" חלקיקים!
העולם המדעי נרעש.
את מה שתא הערפל יעשה למדע בשנים הבאות אפשר להקביל אולי רק לטלסקופ.
גבולות היקום הנגיש לבני האדם התרחבו באחת והתגליות - לא איחרו להגיע.
רגע לפני...
התא של וילסון היה גאוני אך פשוט. עם השנים, חוקרים שונים שיפרו והרחיבו את יכולותיו.
אויר הוחלף באלכוהול להגדלת הרגישות.
שדה מגנטי חיצוני הפעיל כוח שסובב את החלקיק וגילה את מטענו החשמלי.
הצילום חובר ל"טריגר" חיצוני לתזמון אופטימלי.
ועוד.
התא הפך לכלי מגוון יותר ויותר.
ב-1919, רתרפורד "הפציץ" חנקן עם חלקיק אלפא ויצר חמצן וחלקיק שהיה זהה לאטום מימן... הפרוטון.
ב-1923 ארתור קומפטון הסביר את הפיזור של פוטון על אלקטרון.
תהליכים אלו נמדדו תחילה באופן עקיף ולאחר מכן, תוך שימוש בתא הערפל.
חלקיק נכנס - שניים יוצאים.
תהליך האינטראקציה מתרחש לנגד עיננו.
וכשמגיע - מגיע.
ב-1927 חלק וילסון את פרס הנובל בפיזיקה עם קומפטון "על שיטתו להפיכת מסלולי חלקיקים חשמליים גלויים באמצעות התעבות".
וילסון, עם התא שפיתח וקומפטון, עם האפקט שעל שמו, סימנו נקודת ציון משמעותית בהתהוותה של פיזיקה חדשה.
פיזיקת החלקיקים.
ואז הגיעו התגליות המפתיעות באמת!
ב-Caltech, קארל אנדרסון (Anderson) הפעיל שדה מגנטי חזק במיוחד על תא ערפל במטרה לחקור קרינה קוסמית.
ב-1932 הוא זיהה משהו מוזר במיוחד.
המסלול בתא נראה כמו אלקטרון, בגודל ובמהירות. אבל תחת השדה המגנטי הוא הסתובב לכיוון ההפוך.
אלקטרון עם מטען חיובי?
אנטי חומר!
פוזיטרון...
ופרס נובל.
גילוי הפוזיטרון הוכיח שדיראק צדק באופן בו שילב את תורת היחסות הפרטית ופיזיקת הקוונטים.
אבל הייתה לו עוד תחזית:
פוטון מעל אנרגיה מסוימת יכול להפוך לזוג, אלקטרון ופוזיטרון.
אנרגיה הופכת למסה.
ב-1933 פטריק בלאקט (Blackett) צפה לראשונה ביצירת זוגות...
בתא ערפל.
גם הוא יזכה בפרס נובל.
בחזרה לאנדרסון.
ב-1936 הוא גילה משהו מוזר עוד יותר בקרינה הקוסמית.
שוב, זה נראה אלקטרון. הפעם מסתובב בכיוון הנכון, אבל רדיוס הסיבוב גדול בהרבה...
כבד פי 207 מאלקטרון!
"מי הזמין אותו?" שאל הפיזיקאי איזידור רבי.
המיואון (Muon), שאף אחד כלל לא חזה, התגלה.
תא הערפל הקדים את התיאוריה.
ב-1947 יתגלה בתא ערפל החלקיק ה"מוזר" הראשון - הקאון (Kaon) שלימים ישחק תפקיד מרכזי בגילוי המרעיש של שבירת הסימטריה (CP violation).
ב-1952 פותח ה"יורש" - תא הבועות (Bubble chamber): אותו עקרון, הפעם עם נוזל מעל לטמפרטורת הרתיחה.
צפיפות גבוהה = רגישות גבוהה.
ובמקום טיפות, בועות.
כיום ב-CERN, ובמעבדות ענק אחרות, צאצאי תא הערפל - גלאים עצומים, עמוסי טכנולוגיה, עם מיליוני ערוצים ובקרה ממוחשבת - הם כלי מחקר מרכזי בפיזיקה של אנרגיות גבוהות, קרינה קוסמית והמפץ הגדול.
יסודות הפיזיקה.
יותר ממאה שנה לאחר שוילסון ראה עננים על ההר, מורשתו עדיין בחוד החנית של המדע.
אחרי 1911 וילסון כמעט ולא פרסם על תא הערפל.
גם פרס הנובל לא הסיט אותו מאהבתו הראשונה: חשמל אטמוספרי, סופות רעמים ו...
עננים.
עד למותו בשנת 1959 הוא המשיך בחקר ברקים ופיתח תיאוריות חדשות על תופעות אטמוספריות.
אבל תרומתו המשמעותית למדע תיזכר לנצח דווקא בתחום בו לא ממש התעניין.
אגב, כ-60 ק"מ בקו אווירי מההר Ben Nevis נמצא ההר Schiehallion בו כ-200 שנה לפני שוילסון קיבל השראה לתא הערפל התבצע ניסוי צ'יהליון המפורסם שם נמדדה לראשונה צפיפות כדור הארץ.
שני הרים סמוכים בסקוטלנד שימשו השראה לפריצות דרך מדעיות.
מעניין...
וילסון "הלך לחפש אתונות ומצא מלוכה".
נהוג לחשוב שאם תגלית מסוימת לא הייתה מתרחשת כשהתרחשה, מישהו אחר היה מגלה אותה בהזדמנות קרובה.
לא בטוח שאם וילסון לא היה מתעניין בעננים (ולא היה בעל כושר טכני מעולה) מישהו אחר היה מגלה את תא הערפל כל כך מהר.
מעניין כיצד המדע היה נראה בלעדיו?
ארנסט רת'רפורד אמר על תא הערפל שהוא "המכשיר המקורי והנפלא ביותר בהיסטוריה המדעית".
מתקן כה פשוט שהפך לאחד מכלי המחקר החשובים ביותר במאה ה-20.
אבל גדולתו איננה בפשטותו אלא "ביכולתו להפוך את הבלתי נראה לנראה" והיא מסבירה לנו משהו בסיסי על המדע ועל החיים בכלל:
אין טוב ממראה עיניים.
זהו טיבו של המדע.
אתה מתחיל עם שאלה אחת, רק כי היא מעניינת, ואתה אף פעם לא יודע היכן תסיים.
פעם זה מתחיל בגיל כדוה"א ומסתיים בהצלת מיליוני ילדים מזיהום עופרת.
הפעם זה התחיל בעננים והסתיים...
טוב קראתם.
אם השרשור עניין אתכם, אשמח שתשתפו את הציוץ הראשון⬇️
מזהים את מגדל המפורסם של פיזה?
התמונה מימין נוטה הצידה יותר? האם זה אומר שהוא נוטה יותר עם הזמן?
אז זהו שלא.
תסתכלו טוב - שתי התמונות זהות!
שוב פעם המוח שלנו נופל כשהוא מנסה להסיק על מציאות תלת-ממדית מתוך תמונה דו-ממדית.
הכירו את ה-Leaning Tower Illusion.
שרשור קצר. ומוטה...🧵⬇️
עדיין לא משוכנעים?
תפסתם את האשליה מיד ולא נפלתם בפח?
אז ננסה עוד דוגמא - פחות "מפורסמת" אבל לפעמים הרבה יותר חזקה.
הנה שתי תמונות של פסי רכבת.
הפסים משמאל נראים כשהם פונים חזק יותר שמאלה?
שוב פעם - זו אותה תמונה!
אפשר להמשיך אבל נראה לי שהבנו את העקרון.
אז מה לעזאזל קורה כאן?
אנו רגילים מהניסיון, שמבנים מקבילים כגון מגדלים סמוכים או פסי רכבת, "מתקרבים" זה לזה ככול שהם מתרחקים מאיתנו.
כאשר שתי תמונות זהות נמצאות זו לצד זו, המוח מנסה לשייך להן "נקודת מגוז" אחת אליה הן יתכנסו.
לכן הן אמורות להתקרב.
ומשלא, הוא "מבין" אותן כמתרחקות.
זה קורה גם ל-Big Ben...
נכון שהתמונה נראית תלת-ממדית למרות שהמסך שטוח?
רובכם רואים את הטבעות האדומות בולטות החוצה ואת החלק הכחול מאחור. אם זה הפוך, זה גם בסדר (למרות שאתם במיעוט).
אז מה קורה כאן?
איך הפיזיקה מצליחה לעבוד על המוח שלנו?
הסבר קצר על תופעה אופטית מגניבה עם שם מפוצץ.
כרומוסטריאופסיס🧵⬇️
כולם יודעים שהאור נשבר בעדשה למרכיביו. לתופעה הזו קוראים נפיצה והיא הסיבה שיש קשת בענן ועוד תופעות אופטיות צבעוניות.
לכל צבע "מקדם שבירה" קצת שונה בהתאם לאורך הגל וככל שהוא קצר יותר - כך השבירה גדולה יותר.
לכן כחול נשבר יותר מירוק, שנשבר יותר מאדום.
אבל,
גם העין שלנו היא עדשה...
כשאור מגיע לעדשת העין הצבע הכחול נשבר חזק יותר ומתמקד לפני האדום.
הפיזיקה לא מוותרת לאף אחד.
התוצאה? בעיקר כאב ראש וטשטוש. לכן מעצבים גרפיים יודעים להיזהר משילוב של אדום וכחול.
אבל האפקט התלת-ממדי המגניב?
הוא דורש שתי עיניים.
(חזרו לתמונה הראשונה ועצמו עין אחת - האפקט ייעלם)
"אבא, אתה יכול לבוא לעזור לי רגע?"
משפט טבעי, מובן מאליו, שבדר"כ מסתיים במשהו פעוט, יומיומי, מחווה בין אב לבנו.
אבל אם נתקלת במשהו מוזר בסלע בן 66 מיליון שנה ואבא שלך הוא זוכה פרס נובל לפיזיקה וממפתחי פצצת האטום - אולי הפעם זה יהיה שונה.
אולי תגלו יחד,
איך הדינוזאורים נכחדו🧵⬇️
הגיאולוג וולטר אלוורז (Alvarez) בן ה-37 גירד בראשו.
השנה הייתה 1977 והחיים הובילו אותו לצוק גיר לבן בגבעה שליד העיר גוביו באיטליה.
שם, הוא ראה משהו חריג - שכבת סלע דקה, בעובי של כסנטימטר, מלפני כ-66 מיליון שנה.
מתחתיה - אינספור מאובנים, עדות לעולם שוקק חיים.
ומעליה - שממה.
מוות.
שכבת הסלע, המכונה גבול K-Pg, מסמנת רגע מפנה בהיסטוריית החיים בכדוה"א.
במשך 165 מיליון שנה שלטו הדינוזאורים בפלנטה, נצח ביחס ל-300 אלף שנות קיומנו כהומו-סאפיאנס.
אבל אז, בבת אחת,
הם נעלמו.
ואיתם קרוב ל-75% מהמינים.
וולטר עמד מול השכבה ובמוחו ניקרה שאלה אחת בלבד:
מה לעזאזל קרה כאן?
שני אנשים.
שתי תקופות.
הראשון, איש דת שתהה בעודו ממתין להוצאתו להורג, מה גרם לעמו להידרדר לשפל המוסרי הנורא בהיסטוריה.
השני, מדען שהביט במאה ה-21 והתריע מפני דחיית המדע ואובדן החשיבה הביקורתית.
שניהם הבינו שהסכנה הגדולה ביותר לאנושות אינה מלחמה, אסון טבע או מגפה.
אלא טיפשות 🧵⬇️
דיטריך בונהופר (Bonhoeffer) נולד ב-1906 למשפחה גרמנית מבוססת ומשכילה. מות אחיו במלחה"ע ה-I שינה את מסלול חייו לעבר תיאולוגיה, שם הפך לכוכב עולה.
אך בתקופה שהרוע עלה וחבריו שתקו, הוא בחר להשמיע קול.
קול בעד אנושיות ומוסר.
אבל הרוע היה רק התוצאה.
הסיבה, הוא גילה, מסוכנת בהרבה.
יומיים לאחר שהיטלר עלה לשלטון, בונהופר כבר קרא ברדיו הגרמני להתנגד לרעיון של ה"פיהרר", שליט העל.
השידור נקטע באמצע.
לאורך השנים הטיף להתנגדות לא אלימה ולאחריות אישית.
הוא לא ברח ולא נכנע לשלטון.
ואז, ב-1943, נעצר באשמת סיוע ליהודים וקשירת קשר להתנקש בהיטלר.
את מורשתו כתב בכלא.
מזג האוויר בשטוקהולם היה מושלם.
אלפים התכנסו בהתרגשות למשט הבכורה של ה-Vasa - ספינת המלחמה העוצמתית בהיסטוריה.
ואז, בקושי 1300 מטרים מהנמל,
היא נטתה על צידה...
וטבעה!
זה היה באוגוסט 1628.
כ-360 שנה אח"כ, בקייפ קנברל,
הצ'לנג'ר התפוצצה 73 שניות לאחר השיגור,
והתברר שלא למדנו דבר🧵⬇️
הצופים היו בהלם.
מה שהיה אמור להיות יום חג והפגנת עוצמה לאומית - הפך לטרגדיה ופארסה. 30 מלחים טבעו.
עם 64 תותחי ברונזה, ה-Vasa נועדה להפוך את שוודיה למעצמה החזקה בצפון אירופה.
במקום, היא הפכה למוצג.
עדות היסטורית.
סימן אזהרה.
מה קורה כאשר חוקי הטבע נכנעים בפני השררה.
בפני הפחד.
גוסטב אדולף רצה להיות המלך החזק ביותר בצפון אירופה ובים הבלטי.
אבל הצי השוודי היה חלש ומיושן, והפסיד בכל קרב.
וכך, ב-1624, הוא החליט לבנות את ספינת המלחמה החזקה ביותר שאי פעם שטה.
הוא לא חסך בתקציב.
או בזמן.
רק דבר אחד היה חסר.
מישהו שיעז להגיד לו שהתוכנית שלו פשוט...
לא תעבוד.
גובהו 116 מטר - יותר מפסל החירות וכמעט כמו מגדל שלום.
בתוך יער מרהיב, מיקומו היה סודי. היום אסור לגשת אליו.
לא בניין.
רק עץ...
הגבוה בעולם.
מאז גלילאו, גובהם של עצים אתגר את חוקי הפיזיקה:
איך לעזאזל הם מצליחים להעלות מים לצמרותיהם?
ועד כמה עץ בכלל יכול לגדול?
שרשור ירוק 🧵🌲⬇️
אי אפשר שלא להתפעל מיערות ה-Redwoods של צפון מערב ארה"ב - עצי ענק ירוקים וצפופים הצפים בתוך ערפל המגיע מהאוקיינוס השקט יוצרים תמונה עוצרת נשימה.
ובתוך יערות אלו מסתתר העץ הגבוה ביותר בעולם.
עץ שמותח את חוקי הטבע לקצה.
שגודלו נראה לא הגיוני.
שמו - מהמיתולוגיה היוונית.
היפריון.
היפריון הוא עץ צעיר יחסית בן כ-600 שנה. חלק מבני מינו החיים חזו בעליית האימפריה הרומית.
משקלו כמו של כמאה פילים, אבל כדי להתקיים הוא צריך להעלות כל יום כאלף ליטר מים לגובה של 116 מטר.
כמו להרים מאה דליי מים לקומה 40.
בלי משאבות וחלקים נעים.
נגד הכבידה.
איך?
צריך לחזור לגלילאו.