Discover and read the best of Twitter Threads about #וולניי
Most recents (7)
מתקשים אנו לזהות בשם צוֹר את השם Tyre, שקבּלה הוא בידינו מן הלאטינים. אך אם נזכור שה-y היתה מבוטאת פעם ou, ואם נשים אל ליבנו שהלאטינים המירו את ה-θ של היוונים באות t ושאותה θ היה לה הצליל השורקני של th האנגלי במילה think (ולא הצליל z כמו במילה there), לא יפתיענו השינוי כל כך.
אצל המזרחיים לא חל שינוי זה כלל, ומאז ומתמיד המקום שעליו אנו מדברים קרוי בפיהם צוּר.
המשטר בבית זה [מנזר מר-חנא], ומידותיהם של הנזירים השוכנים בו, יש בהם כמה זרויות שראוי לעמוד עליהן.
...
רשאים הם להתנזר מגיל 16, שהרי מאז ומתמיד שאפו כל מחוקקי המנזרים לשבות את הלבבות בגיל רך כדי להכשירם לקבלת עול. כבכל מקום אחר מדובר בנדרים של עניות, ציות, מסירות למסדר, ופרישות.
...
רשאים הם להתנזר מגיל 16, שהרי מאז ומתמיד שאפו כל מחוקקי המנזרים לשבות את הלבבות בגיל רך כדי להכשירם לקבלת עול. כבכל מקום אחר מדובר בנדרים של עניות, ציות, מסירות למסדר, ופרישות.
יש להודות שבארץ זו מקפידים על מילויים [של הנדרים] יותר יותר מאשר באירופה. בכללו של דבר מצב הנזירים המזרחיים קשה הרבה יותר מזה של נזירי אירופה. נוכל להסיק זאת מן התמונה הבאה של חיי יומיום במנזרם.
בכל יום יש להם שבע שעות של תפילות בכנסייה, ואין גם אחד פטור מהן.
>
בכל יום יש להם שבע שעות של תפילות בכנסייה, ואין גם אחד פטור מהן.
>
קמים הם בשעה 4 בבוקר, שוכבים לישון בתשע בערב, ואינם סועדים אלא שתי סעודות, אחת בתשע ואחת בחמש. מזונם דל תמיד, בדוחק מתירים לעצמם אכילת בשר במחלות הקשות ביותר. בדומה לשאר היוונים יש להם 3 עונות צום גדולות בשנה, ותעניות לרוב שבהן אין אוכלים לא ביצים, לא חלב, לא חמאה, ואף לא גבינה.
ארבעים נזירים יש במנזר מר-חנא, השוכן במדרון תלול שלרגליו זורם בחורף נחל הנשפך אל נהר אל-כאלב. המנזר, שנבנה בין סלעים וגושי אבן, רחוק מלהיות מרהיב עין. עיקר שבחו הוא הוא בית דפוס ערבי, היחיד שהצליח בקיסרות התורכית. הוא הוקם לפני כחמישים שנה, אולי ירשה לנו הקורא לספר על קורות המפעל
...
הם הוסיפו להדפיס ולצקת אותיות אך העסק דועך, ולכאורה עתיד להיפסק בקרוב. אין קופצים על ספרים, פרט לספר תהלים, שהנוצרים עשאוהו ספר קלאסי לילדיהם ולכן יש לו ביקוש בכל עת.
ההוצאות מרובות, שהרי הניר בא מאירופה, והפועלים עצלים מאד. בקצת תושיה אפשר למצוא תקנה, אך יש בעיה מהותית יותר:
הם הוסיפו להדפיס ולצקת אותיות אך העסק דועך, ולכאורה עתיד להיפסק בקרוב. אין קופצים על ספרים, פרט לספר תהלים, שהנוצרים עשאוהו ספר קלאסי לילדיהם ולכן יש לו ביקוש בכל עת.
ההוצאות מרובות, שהרי הניר בא מאירופה, והפועלים עצלים מאד. בקצת תושיה אפשר למצוא תקנה, אך יש בעיה מהותית יותר:
האותיות הערביות מחייבות שיקשרו ביניהן, וכדי לחברן ולצרפן היטב דרושה הקפדה מדוקדקת מאוד. נוסף על כך קישור האותיות משתנה מאות לאות לפי מקומן - בתחילתה של מלה, באמצעה או בסופה - ולכן יש לצקת הרבה אותיות כפולות.
>
>
העיר הראשונה המופיעה לעינינו כשאנו ממשיכים בדרכנו היא בֵּרית, שהערבית מבטאים את שמה כדרך היוונים הקדמונים בַּירוּת (אכן זה המבטא הנכון של Βήρυτ).
עד הזמן האחרון היא היתה שייכת לדרוזים, אך ג'זאר מצא לנכון לקחתה מהם ולהציב בה חיל מצב תורכי.
עד הזמן האחרון היא היתה שייכת לדרוזים, אך ג'זאר מצא לנכון לקחתה מהם ולהציב בה חיל מצב תורכי.
הניב המדובר בפי התושבים מפורסם בצדק כגרוע שבכל ניבי הארץ, שהרי נצטרפו בו תריסר המוּמים שֶמוֹנים המדקדקים הערבים.
...
נמל בירות, שככל נמלי החוף נוצר על ידי מזח, סתום הוא כמוהם בחולות ובהריסות.
העיר מוקפת חומה שיכול כדור תותח לפלח את אבניה הרכות והחוליות בלי לפוצצן.
...
נמל בירות, שככל נמלי החוף נוצר על ידי מזח, סתום הוא כמוהם בחולות ובהריסות.
העיר מוקפת חומה שיכול כדור תותח לפלח את אבניה הרכות והחוליות בלי לפוצצן.
יש להוסיף על כך שתי מגרעות שבגללו נדונה ביירות להיות מקום ביש לעולם ועד: מצד אחד חולשת עליה חגורה של גבעות המתמשכות דרומית מערבית לה, ומצד שני אין לה מים בתוכה פנימה. הנשים נאלצות ללכת לשאוב מים ממרחק שמינית פרסה, למעיין שמימיו אינם טובים כלל.
לא נוכל לבטא בשום פנים את שלל ההרגשות שהפירמידות מעירות בנו. גובהן האדיר, תלילות שיפוען, מִשטחן המופלא, מוצקותן האדירה, התקופות הקדומות שהן מעלות בזכרוננו, זֵכר כל העמל שהושקע בהן, המחשבה שסלעי ענק אלה הם מעשה ידי אדם הזוחל למרגלותיהן כה קטן וחלוש -
כל אלה נוסכים על הלב והשכל [רגשי השתוממות, אימה, ענווה, התפעלות ויראת כבוד. אך לאחר ההתלהבות יבואו רגשות אחרים. כל כמה שהוֹכחה רוֹממה כל כך לכוחו של האדם מביאה אותנו לידי התעלות נפש, הרי כשאנו נותנים דעתנו על המטרה אשר לה נועדו המפעלים המדהימים האלה לא נוכל להתבונן בהם אלא בצער.
ידאב הלב על כי לשם בנייתו של קבר שאין מועיל בו צריכים היו לאַמלל אומה שלמה למשך עשרים שנה. מתאנחים אנו על המעשים הרבים מספור של עוול ודיכוי שוודאי היו כרוכים ביגיעות מתישות אלו, בהעברתה של שִפעת אבנים עצומה שכזאת, בסיתותה ובגיבובה.
התופעה הבולטת לעין [!] היא מספר של אנשים שראייתם אבדה או נפגמה. מגיע הדבר לידי כך שבלכתי בחוצות קהיר פגשתי לעתים קרובות על כל מאה איש עשרים עיוורים, עשרה שתומי עין, ועוד עשרים שעיניהם אדומות, דולפות או מוכתמות. כמעט הכל חובשים תחבושות.
לא פחות מכך השתוממתי למראה קור-הרוח או האדישות שבה הם משלימים עם צרה צרורה שכזאת: 'כך נגזר' אומר המוסלמי, 'שבח לאל! זה רצון האלוהים' אומר הנוצרי 'ברוך הוא וברוך שמו!'
#וולניי
#וולניי
ההיסטוריה מעידה שאחדים מהפרעונים מתו עיוורים
בנקל אני למדים שבארץ כזו הכל הולם את מתכונת משטר זה.
במקום שאין עובד האדמה נהנה מפרי עמלו הוא עובד רק בעל כרחו, והחקלאות נמקה;
במקום שבו אין ביטחון לרכוש לא תיתכן חריצות כפיים שתיצרהו, והאומניות נשארות בחיתוליהן;
במקום שאין תכלית לחכמה לא ינקפו הבריות אצבע לקנותה, ויישארו בבערותם
במקום שאין עובד האדמה נהנה מפרי עמלו הוא עובד רק בעל כרחו, והחקלאות נמקה;
במקום שבו אין ביטחון לרכוש לא תיתכן חריצות כפיים שתיצרהו, והאומניות נשארות בחיתוליהן;
במקום שאין תכלית לחכמה לא ינקפו הבריות אצבע לקנותה, ויישארו בבערותם
כך המצב במצרים... הכל שב אל הממשלה, שממנה יש לחזור ולקנות הכל. האיכרים הם שכירי יום, שאין מותירים להם אלא מה שמספיק בדוחק לצורכי החיים. האורז והתבואה שהם קוצרים עוברים אל שולחן אדוניהם, ואין משיירים להם אלא דוּרה, שממנה הם אופים לחם בלי שׂאור, שאין לו טעם כשהוא קר.
הלחם הזה, הנאפה באש המוסקת בגלליהם המיובשים של תואים ופרות, הוא מזונם היחיד כל ימות השנה. עם מים ובצלים יאכלוהו. מאושרים הם בעיניהם אם יצליחו לפעמים לקנות מעט דבש וגבינה, חלב חמוץ ותמרים. בשר ושומן, שאליהם הם מתאווים תאוות נפש, מופיעים רק בחגים הגדולים, ורק על שולחן האמידים שבהם.
