Stav Kislev Profile picture
Foodie 🍕 @TelAvivUni Biomed Alumnus 🧬 @TechnionLive Med Student 👨🏼‍⚕️ Top-writer on @Quora ✍️ Executive Editor at @JIMS_Journal1📜 Tweets are my own

Oct 22, 2021, 26 tweets

ובכן, הבטחתי שרשור על יסודות מערכת החיסון, והגיע הזמן להתחיל. אנסה לגעת בשאלות כמו: מה רואים בתמונה? איך החיסון לקורונה עובד? איך תחום האימונולוגיה התפתח? למה נותנים את כל החיסונים בריבוי מנות? למה תמונות זרחניות הן כאלה מגניבות?

בתפריט של היום: "היסטוריה1 - מי את מע' החיסון?":

תחילתו של סיפורינו בנגיף בשם Variola Major. מדובר בנגיף שהיה מאוד נפוץ לאורך השנים, גרם להופעת שלפוחיות כאלה ברחבי הגוף, קטל כ-30-50% מהנדבקים, והותיר שליש מהשורדים עיוורים. המחלה שהנגיף עורר נקראת Smallpox (או בעברית: אבעועות שחורות).

בתחילת המאה ה-18, אצילה בריטית בשם ליידי מונטגיו שלחה מכתב ל-Royal Society באנגליה. במכתב פירטה מונטגיו על מנהג משונה שמבצעים בטורקיה; רופאים מקומיים נוטלים דגימות משלפוחיות נגועות, מייבשים אותן, ומזריקים את התכולה לאנשים בריאים כצעד מניעתי. אכן שיעור ה-smallpox היה יחסית קטן >>

בטורקיה באותה העת. תהליך זה נקרא Variolation (מלשון Variola). מתברר אגב שמדינות שונות בתקופות שונות בהיסטוריה פיתחו באופן עצמאי שיטות כאלה ואחרות ל-Variolation. למשל, בסין העתיקה נהגו לטחון את תכולת השלפוחיות ואז לשאוף את האבקה. ישנן עדויות דומות גם מהודו, סודאן ומדינות נוספות.

התהליך הזה לא היה מושלם, ובערך 2-3% מאלו שנחשפו ל-Variolation מתו. גם הוא היה מאוד מאתגר לביצוע, בגלל שהוא התבצע כ-person to person, כלומר, הוא התבסס על כך שהיו אנשים חולים בסביבה בכל רגע נתון. טריקי.

קופצים קדימה, סוף המאה ה-18, רופא בריטי בשם אדוארד ג'נר נחשף לשמועות לפיהן חולבות של פרות מוגנות מ-smallpox. על פי השמועות, חולבות שחלו בעברן במחלת שלפוחיות בשם cowpox מוגנות מ-smallpox.

מבלי לעבור ועדות אתיקה, ועם ביצים של שור (סלחו לי על השפה), ביצע ג'נר את הניסוי הבא: בתחילה, הזריק לילד תכולה של שלפוחיות מ-cowpox. לאחר מכן, הדביק במכוון את אותו הילד ב-smallpox, ועקב אחר תוצאות ההדבקה.

כצפוי (כיום) - הילד לא חלה כלל וכלל ב-smallpox. >

זה אולי נשמע כמו 'צלש או טרש', אבל בעצם:
1. ג'נר לא הראשון שביצע את הניסוי הזה (#מי_אתה_בנג'מין_ג'טסי?).
2. זה לגמרי צלש או טרש.

בכל אופן, כאשר ג'נר לקח את התוצאות שלו לקולגות, הם לא התרשמו כיוון שמדובר היה בתוצאות על אדם אחד בסך הכל. על כן עמל ג'נר במשך שנתיים נוספות שבהן הוא>

חזר על ניסוי זה פעמים רבות. בסופו של דבר נראה היה שהוא אכן 'עלה על משהו'. יש משהו משותף בין המחלה המסוכנת smallpox והמחלה השפירה cowpox, וחשיפה לאחת מגנה מפני השנייה. כמו כן, cowpox תוקף פרות, ולכן כבר לא צריך להיאבק בתצורת מתן בלעדית של person-to-person (ניתן לייבא פרות חולות).

אגב, בלטינית משמעות המילה 'Vacca' היא פרה. מכאן ניתן השם 'Vaccination' (חיסון). זה בטוח יותר וזמין יותר מאשר האלטרנטיבה ה'ותיקה והטובה' - Variolation.

2 נקודות מעניינות לציון:
1. ב-1810 גילה ג'נר ש-Vaccination לא מקנה הגנה לכל החיים (אם כי הוא לא ידע למה). >>>

2. לא ברור אם אכן השתמשו לכל אורך הדרך (או בכלל) בנגיף שמעורר Cowpox, או בעצם נגיף אחר שמעורר Horsepox, או pox אחר. יש תיעוד חלקי וסותר מהתקופה הזו, בלאגן שלם.

בכל אופן, במשך השנים חיסן ג'נר אלפי ילדים כנגד smallpox, וב-1980 הנגיף שמעורר smallpox הוכרז כמוכחד מעל פני כדור הארץ.

הבקתה מהציוץ הקודם זו 'בקתת החיסונים' של ג'נר. היא עדיין קיימת אגב, בברקלי (אנגליה).

ראוי לציין שכל זה התרחש בתקופה שלא ידעו בכלל מה זה וירוס, מה מעורר את המחלות הללו של Cowpox ו-Smallpox, ועדיין לא נהוג היה לשטוף ידיים!

מדען צרפתי בשם לואי פסטר עבד על חיידקים במחצית השנייה של המאה ה-19. בתחילה, עבד פסטר על החיידק שגורם לכולרה בעופות (באותה התקופה חיידקים כבר היו ידועים). כשהוא גידל את החיידק ואז נתן לתרנגולות לאכול מזון מזוהם בחיידק - כולן מתו.

מה שכן, מסתבר שאם מגדלים את החיידק במשך תקופה על מצע חריג (למשל, חומצי במיוחד) ורק לאחר מכן חוזרים על הניסוי (האכלה באוכל מזוהם בחיידק), התרנגולות מפתחות מחלה - אך לא מתות. אם לאחר מכן אותן התרנגולות נחשפות לחיידק המקורי, הן לא חולות כלל!

לתהליך זה קרה פסטר אטניואציה>

או 'החלשה'. לאות של כבוד, כינה פסטר את התכשיר של החיידקים המוחלשים בשם 'Vaccine', לזכר עבודתו של אדוארד ג'נר על Smallpox. בהמשך פעל פסטר לפיתוח גם חיסונים גם כנגד בצילוס אנתרקסיס, החיידק שגורם לאנתרקס.

בתמונות - אנתרקס (בחרתי תמונות עדינות יחסית):

בשנת 1885, פסטר טיפל עם חיסון לראשונה בבן אדם. ילד בן 9 בשם ג'וזף מייסטר, ננשך 14 פעמים על ידי כלב נגוע בכלבת. הילד הגיע לטיפול כ-60 שעות לאחר שננשך, והרופא שעבד יחד עם פסטר (ד"ר גרנצ'ר) היה משוכנע שהילד ימצא את מותו מכלבת בהיעדר טיפול.

פסטר נטל דגימות מעמוד שדרה של ארנבות שמתו מכלבת, וייבש אותן. לאורך החודשים הבאים, הזריק פסטר לילד סדרה של דגימות בכמות הולכת ועולה, ופחות ופחות מיובשות (כלומר, פחות ופחות מוחלשות). הילד שרד!

ילד אחר, בן 14, בשם ז'אן-בפטיסט ז'ופיל, נאבק בכלב נגוע בכלבת שתקף קבוצת ילדים צעירים ממנו. ז'אן-בפטיסט ננשך מספר פעמים על ידי הכלב, והגיע לטיפול 6 ימים לאחר שננשך. גם הוא קיבל את אותו קו טיפול על ידי פסטר, ושרד בשביל לספר.

גם כיום כלבת שאיננה מטופלת מאופיינת בשיעור תמותה של ~100%. מעניין לציין שהחיסון לכלבת הוא מבין הבודדים שאפשר להשתמש בהם *לאחר* החשיפה לנגיף (בתנאי שהוא עדיין לא הגיע למערכת העצבים המרכזית)

אז איך הגיב הציבור לחיסון החדש?
זעם, ולמעשה פרצו מהומות ענק.

המחשבה על הזרקת תכשיר קטלני>

לבני אדם, ובייחוד לילדים, הסעירה רבים בקהל הרחב (כמו גם בקהילה הרפואית). זו גם התקופה שבה Variolation (הזרקת smallpox 'טבעי') נידונה כלא-חוקית ולא מוסרית בעליל (והוחלפה באופן מלא בחיסונים - Vaccination). כעת המחשבה של 'הזרקת כלבת קטלנית מארנבות לבני אדם' עוררה פלצות.

ההתקדמות הבאה הגיעה דווקא מארה"ב. מדען בשם דניאל אלמר-סאלמון הצליח לפתח חיסון כנגד חיידקי הסלמונלה באמצעות חימום אגרסיבי. זהו למעשה (ככל הנראה) החיסון המומת הראשון כנגד חיידקים, אבל בסביבות אותה התקופה שני מדענים צרפתים - קולגות של פסטר - עבדו על חיסון מומת משלהם.

סאלמון פרסם את עבודתו ב-1886, אבל עקב התהילה של פסטר, צ'מברלנד ורוקס (Roux) משנת 1887 קיבלו את מרבית תשומת הלב. כך או כך, המתודה של שימוש בחיסונים מומתים נגד חיידקים נשא פרי, והוליד חיסונים נוספים: טיפוס הבטן, דבר (Plague), וכולרה.

בתמונה - דבר (והחיידק שגורם לכך: ירסיניה פסטיס)

בשנת 1890 אמיל-וון בהרינג לצד קיטאסאטו זיהו שבדם של מטופלים אשר נחשפו ל*רעלן* של דיפטריה או טטנוס, מופיע 'לבד' אנטי-רעלן.

אם מבודדים את האנטי-רעלן, ומזריקים אותו לאנשים חדשים, הם מוגנים לתקופה כנגד הדיפטריה או הטטנוס (בהתאמה). אותם אנטי-רעלנים הם נוגדנים!

כל אלו הכינו את הקרקע לכניסה למאה ה-20. בשנת 1900 היו ברשותינו חיסונים כנגד 5 מחלות בבני אדם: אבעועות שחורות של ג'נר (נגיף חי), כלבת של פסטר (נגיף חי מוחלש), טיפוס, כולרה ודבר (מומתים).

מה קרה במאה ה-20? איזה חיסונים פיתחנו בהמשך? איך? כמה? מהם אותם נוגדנים שגילה וון-בהרינג? האם ישנם מרכיבים נוספים במערכת החיסון? למה החיסונים דועכים? אם החיסון דועך, איך אפשר למגר מגיפות? ומה הקטע של התמונה הזוהרת בהתחלה?

כל זאת ועוד, בשרשור הבא..

תודה רבה לכל מי שקרא ו/או שיתף ❤️

Share this Scrolly Tale with your friends.

A Scrolly Tale is a new way to read Twitter threads with a more visually immersive experience.
Discover more beautiful Scrolly Tales like this.

Keep scrolling