שמותיהם של הרחובות בישראל טומנים בחובם סיפורים מרתקים שיש בהם הכל: היסטוריה, פוליטיקה, יצרים ואפילו הומור. לעתים מדובר בתהליך שגרתי ופשוט, אולם פעמים רבות מלווה קריאת השם בוויכוחים מרים ובלחצים פוליטיים>>
החומר הקשור בשמות הרחובות נמצא במאות תיקים שנשמרו בארכיונים עירוניים, והוא כולל אלפי מכתבים ותזכירים, ובראשם פרוטוקולים של מועצות העיריות ושל ועדות השמות. שמות הרחובות בישראל מתחלקים לקטגוריות עיקריות אחדות: אישים, עולם החי והצומח, מושגים מתולדות עם ישראל וארץ ישראל ועוד.
אגב, השם הנפוץ ביותר שניתן לרחוב בישראל הוא 'הזית' - שם המופיע בלא פחות מ-127 רשויות. ויש גם שמות ייחודיים ומשעשעים כמו סומסום, מעג"ל - ראשי תיבות של 'משקי עופות גנים לכל' - חזונם של מייסדי רמת גן, סמטת לאן, מחלקי המים, יהודה הימית, החלום ופשרו, סמטה פלונית וסמטה אלמונית.
שכונת רחביה הירושלמית מהווה דוגמה אופיינית לסיפורים העומדים לעתים מאחורי שמות הרחובות. בשכונה זו מרוכזים רחובות הנקראים על שמם של חכמי ספרד בימי הביניים, ובהם אבן גבירול, אבן עזרא, אבן שפרוט, בן מימון, רמב"ן, רד"ק, אלחריזי, בן סרוק ואלפסי. אבל יש ברחביה גם שם יוצא דופן - רחוב
אוסישקין. מאחורי שם זה מצוי סיפור:
מנחם אוסישקין, יו"ר קק"ל, גר ברחביה ברחוב יהודה הלוי. על אופן החלפת שם הרחוב לשמו של אוסישקין סופרו גרסאות אחדות. הגרסה הנפוצה ביותר היא שביום הולדתו השבעים דרש אוסישקין לקרוא לרחוב על שמו, וכך נעשה. עוד סיפרו על אוסישקין כי לאנשים שבאו אליו
לגבות מסי ארנונה אמר: "למה באתם ישר אליי, אבן עזרא ואבן גבירול כבר שילמו?".
סיפור מעניין נוסף על רחוב ירושלמי הוא שמו של רחוב טרומפלדור. השם שניתן לרחוב היה 'רחוב הגידם', על שם ידו החסרה של הגיבור מתל חי, אלא שדיירי הרחוב הזדעקו ומחו על כך שבחרו להזכיר דווקא את מומו הגופני
של האדם. הם טענו שבהתאם לכך רחובות על שם משה דיין צריכים להיקרא 'רחוב שתום העין'.
ככל הידוע, תל אביב הייתה העיר הראשונה בישראל שקראה שמות לרחובותיה והיוותה בתחום זה - כמו בתחומים רבים אחרים - דגם ליישובים האחרים בארץ. בחוקה המוניציפלית של תל אביב מ-1922 נקבע כי ועדת התרבות תביא
את הצעותיה לשמות רחובות לאישור מועצת העיר. כמו כן נקבע כי רחובות תל אביב לא ייקראו על שם אישים חיים.
בשלב ראשון נקראו הרחובות על שם אבות הציונות - הרצל, אחד העם ולילינבלום - ובהמשך על שם אישים מימי השופטים וראשית המלוכה.
אחר כך גברו הלחצים לקרוא רחובות על שם פרנסי העיר שנפטרו
ורחובות תל אביב הפכו לאתרי הנצחה.
לגבי הסיבוך בשמות רחובות תל אביב, העיד אלתר נאמן, יועץ ראש העיר לענייני שמות רחובות:
"הדוורים התבלבלו בין דב הוז ודה האז, בין המגיד והמגיד מדובנה, בין הרמן כהן, א"ד כהן ואדם הכהן, בין עקיבא וייס ואריה וייס".
אחד הסיפורים המשעשעים קשורים ברחוב שפינוזה. שם זה ניתן תחילה לרחוב בכרם התימנים, אך חובבי שפינוזה קבלו על כך שרחוב שפינוזה נמצא במיקום נידח בשכונת התימנים, וגם התימנים התלוננו על האשכנזים שנתנו לרחוב בשכונתם שם משונה כל כך. הדיירים, ששם הרחוב היה זר להם, שיבשו אותו וקראו לו רחוב
שימפנזה או רחוב ספונז'ה.
בעיה מסוג שונה בעניין שמות רחובות צצה בבני ברק. בעקבות החלטתה של ועדת השמות העירונית להסב את שמו של חלק מרחוב הרצל לרחוב הרב ש"ך, החלטה שעוררה הדים שליליים מחוץ לבני ברק, תוקנה פקודת העיריות ונקבע כי כדי לשנות את שמו של מקום ציבורי הקרוי על שם אחד
מגדולי האומה, או שהוא בעל משמעות לאומית או ממלכתית - הגדרה אפורה הנתונה לפרשנות - נדרש אישור של הממשלה.
בפתח תקוה היו בראשית שנות השלושים רחובות חסרי שם ורחובות אחרים שניתנו להם שמות עממיים, כמו רחוב הבולגרים על שם תושביו הראשונים שבינתיים נטשו את הרחוב,
ורחוב בית המרחץ על שם בית המרחץ הרעוע שהיה בקצה הרחוב. שמות מסוג זה היו ביטוי למסורת מקומית. הם לא הופיעו על שלטים אלא היו חלק מהגאוגרפיה העממית של העיר.
סיפורם של שמות הרחובות בארץ לא תם, וידם היצירתית של קובעי השמות עדיין נטויה להפוך אותם לאתרי הנצחה, ואף לשנות את שמות
הרחובות בהתאם לרוח הזמן, לעליית קרנם של אישים מסוימים ולירידת קרנם של אחרים, ולדרישת התושבים ופרנסי הערים השונות.
מתוך הכתבה של דוד מלמד אצלנו בגיליון 66.
Share this Scrolly Tale with your friends.
A Scrolly Tale is a new way to read Twitter threads with a more visually immersive experience.
Discover more beautiful Scrolly Tales like this.