ניר עוז - סיפור של הפקרה
היום סיירתי בניר עוז, קיבוץ בו לאשתי ישנם מספר קרובי משפחה.
את הסיור העביר ניר מצגר, הבן של יורם ותמר מצגר שנחטפו לעזה - היא שוחררה בעסקה, הוא נרצח בשבי חמאס.
על קצת יותר מ200 משפחות, 74 חטופים ו41 נרצחים - שליש מהחטופים לעזה הגיעו מהקיבוץ הקטן הזה
1/
יש במקום המון בתים שרופים, המון בתים הרוסים. לכל בית - סיפור משלו. ניר מכיר כל אחד ואחד שם, קיבוץ קטן סך הכל.
חלק מהבתים, אלה שלא נשרפו, שופצו ע"י מתנדבים. הקיבוץ עצמו, אגב, שמר על מדשאות ירוקות. כן, יש פרחים, יש ירוק.
2/
כדי לעזור לאנשים לעשות סדר, שמו בקיבוץ דגלים לפני כל בית: דגל צהוב לחטופים, צהוב עם פס אדום לחטופים שנרצחו, צהוב עם פס כחול לכאלה ששוחררו, שחור לנרצחים.
לראות ולא להאמין.
3/
את מרבית הסיפורים שם שמענו - על משפחת קלדרון, משפחת סימן טוב, משפחת מצגר, משפחת קוניו וכמובן משפחת ביבס.
אבל יש הבדל בין לשמוע, לקרוא, לראות בכתבה לבין לראות בעיניים, ממש, איפה הדברים קרו ואיך.
דקה אחר דקה, שעה אחר שעה
4/
המחבלים הראשונים הגיעו לקיבוץ כבר בשעה 10 ל7 בבוקר, פורצים אליו מ3 כיוונים שונים. זה הגל הראשון, הנוח'בות.
אחרי שעה הגיעו לשם עוד כ200 מחבלים מארגונים שונים ומשונים, ובהמשך עוד כ1000 עזתים. בוזזים.
מולם? 7 חברי כיתת הכוננות. זהו. הם עשו כל שיכלו, אבל רובם רותקו לדירותיהם
5/
ואיפה הצבא? לא הגיע. פשוט לא הגיע לקיבוץ, כאילו לא ידעו מה מתחולל בו.
והנה העזרה שהגיעו: בסביבות 10 בבוקר הגיע טנק לאיזור הכניסה ליישוב, ירה שני פגזים והמשיך הלאה. אח"כ סיפרו שלא היה להם מושג על הטבח במקום.
6/
חבר קיבוץ עם קשר לחיל האוויר הצליח להגיע בדרך לא דרך לטייס מסוק קרב באיזור. הוא הגיע, ירה ופגע בטרקטור, ואז המשיך ופגע ברכב מחבלים שהיו עליו חטופים תוך שהוא הורג את אפרת כ"ץ
מצגר מספר שכשאמו חזרה, אמרה שהשדות בין עזה לבין הקיבוץ היו מוצפים במאות מחבלים וחטופים. ואין צה"ל
7/
"הלך" למחבלים כ"כ טוב, עד שהם סיימו לבזוז, לחטוף ולרצוח כל מה שיכלו ובשעה 13:00 עזבו את שטח הקיבוץ.
כוחות הצבא הראשונים, כוח אגוז, הגיע רק חצי שעה לאחר מכן. משמע - לא היו קרבות בין מחבלים לצה"ל ביישוב, לא נורה אפילו כדור אחד!
7 שעות של טבח והשמדה, ואף אחד לא עזר
8/
כדי להמחיש את הניתוק - קבלו את הסיפור הבא: כרבע שעה לפני שהגיעו כוחות הצבא הראשונים ליישוב, ראו תושבים כוח של מסתערבים מסתובב ביישוב ומחפש את חיים פרי.
אז כבר הגיעו כוחות אגוז, התחילו לרכז את התושבים לקראת פינוי, והמסתערבים פשוט הסתובבו ויצאו
9/
נשמע מוזר ממש, לא?
מסתבר שנועה, ביתו של חיים פרי , התקשרה למשטרה והגישה תלונה טלפונית על חטיפת אזרח ישראלי.
המשטרה שלחה לשם כוח מסתערבים שהבין שחיים אכן נחטף, אין לו מה לעשות שם והמשיך הלאה.
10/
חשוב לומר: ללוחמים? אין שום טענה. הם עשו את המקסימום האפשרי בנסיבות בלתי אפשריות. גם הטנק שלא נכנס לקיבוץ המשיך הלאה לקרב גבורה במקום אחר והרג עשרות מחבלים.
הטענות הקשות הן לצבא ולמדינה, שנתנו לטבח שם "לחמוק" להם.
הייתה שם הפקרה מדרגה ראשונה, אחן ספק
11/
ומספר מילים אישיות:
הסיור שם החזיר אותי באחת ל7 לאוקטובר. שמעתי את הסיפורים שלהם והרגשתי כישלון אישי. איך לא עשיתי כלום?
כל האחראים חייבים לשלם מחיר אישי - באוגדה, בפיקוד, במטכ"ל ובדרג המדיני. כולם.
לכישלון כזה חייב להיות מחיר אישי. קשה.
/12/
שכחתי להוסיף - לאורך כל הביקור שם פיצוצים, אש מקלעים, כטבמים מעל הראש.
תענוג לחיות שם. בהחלט.
Share this Scrolly Tale with your friends.
A Scrolly Tale is a new way to read Twitter threads with a more visually immersive experience.
Discover more beautiful Scrolly Tales like this.