אני מוצא אות המודעה הזו פוגענית ביותר והשתקה אנטי-להטבקית כולל מחיקה ביסית של הזהות האתנו-קווירית הממשית בתוכנו.
כבר הטקסט למעלה מקומם. "יישוב סכסוכים ושלום" - הנחת המוצא שסכסוכים יש "ליישב" יוצאת במפגיע נגד הנרטיב הפלסטיני המבקש אדרבה להעצים את הסכסוך כפרפורמנס אותנטי>>>
המונח "שלום" הוא מונח ציוני מובהק שאין לו זכר בתרבות הפלסטינית ומהווה פיס-וושינג טיפוסי וביאס מובהק כלפי כל מי שמעוניין בקיום אותנטי המוצא את ביטויו דווקא בדרכים הכוללות שימוש יצירתי בחפצים דוממים כגון אבנים, סכינים ומטעני חבלה מאולתרים.
>>>
"מתבקשים להזמינכן/ם" - הלוכסן הדכאני מראה כבר על נקיטת עמדה שוביניסטית טיפוסית, אבל יתרה מזו, אנטי טראנסית וקווירית במובהק, שהרי הרמיזה כאילו יש רק שני מינים היא גישה הטרו-סיס-לבנה משפילה, שאינה מקבלת את ריבוי הזהויות המגוון, שבו יכול אדם להיות הוא, היא, הִוא, הםן, ומסוק תקיפה.
>
המפגש הראשון העוסק דווקא באמניות פלסטיניות מהווה השתקה ברורה של כל הפלסטיניות שאינן אמניות, ובפרט הוא מתעלם במופגן מן האמנויות הפלסטיניות האמיתיות של יצירת מטעני נפץ וכריכתם סביב גופה של האישה כפרפורמנס מופגן כלפי הנורמות הדכאניות במרחב.
>
המפגש השני מבטא מבט מטריארכלי מיושן ופרמיטיבי, כביכול הילדיםות הם "רכושן" של האמהות. ויש בו גם טרנספוביה אופיינית, כאילו לידה הוא מאפיין נשי, אף שגברים כידוע יכולים ללדת באותה מידה.
>
ולסיום - "אנחנו מזמינות אתכן/ם להקשיב, להרגיש ולהתרגש" - יש לכם את זה ביותר הדרה של א.נשים עם חרשות וא.נשים עם אוטיזם מן המרחב?
אנו קוראות לכןם לצאת נגד הכנס הפוגעני הזה, ש- כמה אופייני - אין בו אף זכר לאמניות טרנסיות פלסטיניות. לא נשתוק יותר!
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
והיום בפינתנו סתומים לחץ: הארץ עם כתבה שלמה על הצ'טבוט של דיקטה (העמותה שאני עובד בה), שבראשה עומדים משה קופל ומאיר רובין.
"האם המודל של דיקטה עשוי להיות מוטה לכיוון העמדות הפוליטיות של פורום קהלת? בבדיקה ראשונית שבה הופנו לצ'אטבוט שאלות על מושגים כמו ההפיכה המשטרית או בית המשפט העליון, ואישים כמו אהרן ברק ואהוד ברק, לא נמצאו ראיות להטיה כלשהי"
מה אתם אומרים! אז למה בעצם הכתבה? על זה שמשה קופל תורם לעולם הבינה המלאכותית העברית?
ככה נראית אובססיה
ברררר
בונוס: מי שרוצה לראות מה זה חבורת שטופי מוח מוזמן להסתכל שם בתגובות
היי הארץ, קראתי בעניין את פרויקט האינפוגרפיקה "אין לאן לחזור" ויש לי כמה שאלות לשאול:
>
כתבתם שלא כל העזתים יכלו להיענות לקריאה לנוע דרומה "בשל מחלות, מחסור בדלק, צורך לטפל בקרובי משפחה ועוד". האם ה"ועוד" הזה כולל במקרה גם חמאסניקים שירו באנשים שנעו דרומה, ואם כן למה שכחתם לציין את זה?
כתבתם שרבים נחשדו כמחבלי חמאס - יש לכם השערה למה? הרי לחמאס יש מדים, לא ככה? >
ציינתם מספרי הרוגים "לפי הרשויות בעזה". מי בדיוק הרשויות האלה, יש לכם שם? אולי משהו שמתחיל באות ח'?
כתבתם ש"בעזה מציינים ש70% מההרוגים הם נשים וילדים", מי אלה שמציינים והאם גם הם מתחילים באות ח'?
ציינתם מרכזים כמו מסגדים, בתי חולים ובתי ספר, למה לא ציינתם למה הם באמת משמשים?
>
1/ Let's talk about the #Gaza Miracle of Hanukkah: how fuel that should have been depleted continued to burn.
On October 11, Al-Monitor reported that Gaza was expected to run out of power within 10 to 12 hours and that generators would run out by Thursday, October 12.
🧵
2/ October 12: Voilà! Gaza hospitals are okay for now. However, in three days, they will definitely be out of power.
3/ Four days have passed, and there is still fuel. But alas, in just a few hours, the UN informs us, there will be no more.
התימנים קוראים לחרוסת "דוכה", ומסתבר שזה כינוי עתיק יומין, הנמצא גם בקטעי גניזה שונים (ראו כאן בשורה העליונה בסוף), ויש לו שרידים בתלמוד הירושלמי, שהשתבשו בדפוסים, כי המדפיסים והמגיהים לא הבינו את משמעות המילה.
>
בירושלמי נאמר "ולמה נקרא שמה רובה שהיא רבה עמו", ואין לזה פשר. חוקרים כבר הראו שהירושלמי במקורו אומר "ולמה נקרא שמה דוכה? דו דכה עימו/עימן", אלא שהם פירשו שהכוונה היא שהוא דך את החרוסת עם המרור או עם התבלין.
(כאן מתוך מאמרו של י"נ אפשטיין, "מדקדוקי ירושלמי: א. כ"י ליידן)"
>
אלא שהגם שזה הפשט של המילה "דוכה", נראה שלא זה מה שאמר הירושלמי, אם קוראים במדוקדק את כתב היד לפני שהוגה. הירושלמי אמר במקור "ולמה נקרא שמה דוכה? דו הכא עימן". כך קראו במהדורת האקדמיה ללשון, אלא שחשבו בעקבות דברי החוקרים הנ"ל שזו טעות ושיש לתקן ל"דכה". אבל אין שום צורך בתיקון.
>
"האדם נולד חופשי, ובכל מקום נתון הוא באזיקים", פתח רוסו את ספרו "האמנה החברתית", שיצא לאור ב-1762.
מילותיו אלה של רוסו הציתו זיק אצל מתקני עולם רבים מאז רוסו, שביקשו לשחרר את האדם מכבליו הבלתי נראים - מן הנורמות, החוקים והנהגים.
>
מאתיים שנה (פחות שנתיים) אחר כך, פרסם פרידריך האייק את ספרו "חוקת החירות". בספר הזה מנסה האייק לפצח את מהותה ועניינה של המילה חירות. שלא כמו רוסו ורבים שבאו אחריו, הוא אינו סבור שחירות היא "יכולתו של אדם לעשות מה שהוא חפץ".
>
האייק מגדיר "חירות" באופן שלילי, כהפך של כפייה, ומזהיר מפני זיהויה של החירות עם הכוח. האייק יוצא נגד הרציונליסטים מן הנאורות, שביקשו לבנות מחדש חברה מתוקנת תוך שימוש בשכלם של המתקנים הנאורים, ומעלה על נס את המסורת ההדרגתית שבתוכה התפתחה תפיסת החירות.
>
מסתובבת בטוויטר התמונה הזאת, שמראה את הפערים המדהימים בתוחלת החיים באמריקה, שמגיעים עד כדי פער של עשרים שנה. מובן שרוב הפרשנויות שגויות בתכלית. זו מפה שמשקפת בדיוק כמעט נמרץ את ההבדל בין ריכוזי לבנים לריכוזי שחורים. וזה *לא* מלמד על דיכוי שחורים אלא פשוט על ההשפעה האדירה של מוצא>
בישראל, לדוגמה, יש פער של חמש שנים בין תוחלת החיים של ערבים לתוחלת החיים של יהודים. אבל כשמשווים את הערבים הישראלים לערבים מחוץ לישראל, רואים דמיון (ויתרון לערבים בישראל). מה שמלמד שהשאלה איפה אתה חי משפיעה, אבל משפיעה הרבה יותר השאלה *מאיפה* הגעת
אגב, אחת מהעובדות היחסית-לא-ידועות לגבי תוחלת חיים בארה"ב הוא "הפרדוקס ההיספני". לבנים הם לכאורה האליטה השלטת בארה"ב, אבל לא רק האסייתים עוקפים אותם (בהרבה) אלא גם ההיספנים, העניים יותר