רואה שדובר הפרקליטות הפחות-מפגר של 13 מתנסה במשהו שהוא (כנראה) לא דברור מערכתי.
אז לרגל הביקור המרגש של ברוכי בזירת הרעיונות, הנה שרשור שבודק את הבסיס לתזת "סבירות הענקת המנדט" וממחיש - בפעם המיליון -
כמה נחותה ומוטה 'הפרשנות' המשפטית של קרא שמזמן הפך עצמו לסוג של פרודיה>>
אז ככה: 1. שפיטות – בכל מדינה נורמאלית, עוד לפני מהות, הסוגיה כמובן לא שפיטה
2. הפרדת רשויות – יותר מזה, גם במגה-אקטיביזם התערבות של מערכת המשפט בבחירת מנהיג המדינה היא הפיכה שלטונית דה-פקטו
3. מוסד הנשיא – הסעד המבוקש סותר במהותו את אפיון מוסד הנשיאות שהינו א-פוליטי בהגדרתו>
4. העדר זכות עמידה – מכיוון שיש 'נפגע' ברור (בני גנץ) עתירה כזו גם מחייבת הגשה ישירה של גנץ ולא מישהו מהטרולים השימושיים הרגילים
5. חסינות משפטית לנשיא – ס' 13(א) לחו"י נשיא המדינה מעניק לו חסינות מלאה "בשל דבר הקשור בתפקידיו או בסמכויותיו" כך שתקיפה (בטח ישירה) – איננה אפשרית>
6. הנשיא לא יכול לשמש כמשיב – למעשה העליון אפילו הורה שאסור לכלול את הנשיא כמשיב לעתירה.
כך שהעתירה לא תוכל להתחיל.
7. העדר סמכות עזר לתקיפה עקיפה – ועוד, מכיוון שזו החלטה שמוקנית בלעדית לנשיא א"א לבצע כאן תקיפה עקיפה (בחנינה אפשר *תאורטית* לתקוף את חתימת הקיום של שר המשפטים)>
8. החלטת הנשיא – עד כאן 'תנאי סף'. אבל גם לגופו, התזה מטומטמת להחריד. סמכות הנשיא מפורטת בס'7(א) חוק יסוד הממשלה שמבססת את הכרעתו על התייעצות עם נציגי סיעות בכנסת ובחינת סיכויי המועמד להקים ממשלה.
9.סבירות – במלים אחרות, גם באקטיביזם קיצוני הוראות החוק ותכליתן ברורות ומפורשות>>
10. רציפות הממשלה – מובן שבמקרה של נתניהו הוא גם יגיע כראש הממשלה, ממשלה שלפי ס' 30(ב) בחוק היסוד מחזיקה בכלל סמכויותיה גם כממשלת מעבר.
11. אי המתנה לפסק דין חלוט - בנוסף, העילה כמובן מנוגדת בתכליתה ב180 מעלות לס' 18(א) לחו"י הממשלה שמורה במפורש שרוה"מ יכהן עד לפסק דין חלוט>>
12. חסינות – אם יהיו עוד בחירות, לא יתקיים עד אז דיון בנושא הסרת החסינות. כך שקרא גם מבטל על הדרך את ס' 4(א) לחוק החסינות.
13. אמון הציבור – להשלמת הגיחוך, בפנחסי (המופרך בפני עצמו) נאחז העליון ב'אמון הציבור' – האם בחירת הציבור בקלפי תבוטל בשם 'אמון הציבור'? (והשוו לרוכברגר)>>
14. סעד לא מעשי – ואחרי כל השגיאות והכשלים, מה הסעד? מה קרא בדיוק חושב שיקרה?
האם בגץ יידרש להורות לנשיא להטיל את הרכבת הממשלה על מועמד אחר?
הרי אם אין לו רוב אז הוא לא יצליח להרכיב ממשלה.
15.ואולי, בעצם, המלומד קרא מעוניין שבגץ פשוט יורה לגוש הימין להצביע למועמד השמאל?>>
16. בחירות חוזרות – ואם ביבי יזכה לרוב ולא יהיה מועמד, האם נלך לבחירות חוזרות? ומה אז? בגץ יורה לציבור שזה לא סביר להצביע לנתניהו?
17. אין אפילו צורך בהחלטת הנשיא – ואם כל זה לא מספיק, הרי לפי החוק, אחרי שהנשיא סיים 10(א) מעניק 21 יום ל61 חכים להורות על הטלת התפקיד על נתניהו.
כלומר,אחרי כל השגיאות המשפטיות הטכניות, המהותיות והפרוצדורליות,
גם לשיטתו המגה-מטורללת אין שום השלכה פרקטית אפקטיבית להתערבות של בגץ
(חוץ מכך שהמדינה כולה תמתין, לכאורה, עד ל-21 הימים האחרונים אז חברי הכנסת יורשו סוף סוף לבחור ראש ממשלה)
וזהו,
אלו היו יותר מדי ציוצים על טמטום צרוף.
(די נבוך מזה שבזבזתי הפסקת צהריים על השטות הזו אבל שווה לנצל את הרגע החטוף שבו נכנסים
לתוך זירת הרעיונות כדי לנהל דיונים גם לגופו של חוק, עקרונות משפטיים, פרוצדורה וכל הזוטות האלה -
זוטות שדפי מסרים מסוגו של קרא שכחו כבר מזמן מזמן)
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
למה לעזתים כקולקטיב יש אחריות קולקטיבית על הג'נוסייד בדרום?
1. החמאס נבחר בבחירות, האחרונות שנערכו, ברוב משמעותי שהקנה לו כ-56% מסך המושבים במועצה המחוקקת הפלסטינית
2. האידיאולוגיה שלו, בהתאם לאמנה ולהצהרות הפומביות - הייתה ברורה ורצחנית מהרגע הראשון. הציבור ידע במה הוא בוחר >>
3. למרבה האירוניה, בחירת חמאס בידי העזתים הייתה רגע אחרי שישראל נסוגה מעזה בתוכנית ההתנתקות ובכך, כביכול, ישראל "הגשימה תכלית-מדינית-ביטחונית לאומית ראויה ומשכנעת, המשלבת אופק מדיני בתהליך השלום עם הפלסטינים.. עם סיכוי להפחתת החיכוך הביטחוני לרווחת אזרחי ישראל כולם" (בגץ 1661/05)
4. מאז ועד היום, התמיכה בחמאס ובדרכו משמעותית בכל הסקרים.
5. גם בפועל, אין בעזה (או ברשות כולה, אבל זה כבר סיפור אחר) התנגדות משמעותית לרצחנות המבעבעת. גם אם יש מחאות כלשהן - הן מתמקדות בהיבט הכלכלי ונמנעות מלגנות את הנאציזם האידיאולוגי המובנה.
אנחנו אחרי אחד הימים המזעזעים בתולדות ישראל. כמה מהאנשים הטובים ביותר שיש למין האנושי להציע כבר לא איתנו. תנחומיי לכל מי שאיבד קרוב או חבר.
הכל לחוץ ולא ברור אם כדאי לכתוב ברעש הזה.
ובכל זאת, 72 שעות אחרי, הנה כמה נקודות של עשה ואל תעשה, שלדעתי ראוי להעלות על הכתב:
1. אזרחים ישראלים - במקום שקיעה מובנת בדכדוך, כדאי לחשוב איך נרתמים לעשייה כללית (לתרום דם, לסייע למשפחות וכו'). קל לכתוב, קשה לעשות, ובכל זאת. *למי שמסוגל*, כמה שאפשר, מומלץ לכבות רגשות. בהתאם, לא לשקוע בסרטוני סנאף. לא להכנס לחרדות מדומיינות על העתיד.להתכונן, כן. אבל במידתיות.
2. חיוביות – חייבים להיות חיוביים. קונסטרוקטיביים. להתמקד בטוב. כמה שקשה. אין לנו באמת ברירה. כפי שאמר רועי עידן, יש לנו במדינה שלנו את האנשים הכי טובים בעולם. בכל פרמטר. וגם אם יש אחרים וגם אם יש דרעק - חשוב להתמקד בטובים כרגע.
היש מטורללת מהזיית הנבצרות? זה שמנהיגי השמאל הישראלי - ובראשם מיארה, לימון ואסתי חיות - בכלל מעזים לאיים בהפיכה שלטונית-משפטית בריש גלי מעיד שהמחנה הזה דפוק באופן מאד עמוק ויסודי. עצם הפנטזיה על פקיד משפטי שמכריז על הדחת מנהיג המדינה עקב 'נבצרות' היא אירוע חולני בכל קנה מידה.
חשוב בעיניי מאד להבהיר מה קורה פה מבחינה משפטית. לא רק כדי להבין את האירוע הנוכחי, אלא בעיקר כדי לאמץ הסתכלות נכונה על חוסר המשמעות של גיבוש הסדרים אל מול משפטנים רדיקליים, חצופים ואקטיביסטיים מספיק.
במצב כזה, לא משנה מה קובע החוק או החוקה - אלא מה יכריע המשפטן שיפרש את הטקסט.
והרי, מה היה לנו פה? 1. במשך שנים ארוכות. ברבות השנים, היה ברור לכולם שנבצרות היא רפואית-תפקודית ושהיא נקבעת על ידי ראש הממשלה או הממשלה.
2. לפני כמה שנים, בהערה צדדית בג"ץ דחף לפסק דין איזוטרי (6231/08) אוביטר שבו, לצורך הדיון, ההרכב היו "מוכנים להניח" שיש גם נבצרות מהותית.
ראיתי שצייצת בפומפוזיות כי ביקורת על צו תנאי (!) נגד חוק יסוד היא איום מאפיוזי ופלישה ללשכות השופטים.
תגיד, זכור לך פוליטיקאי שנלחם בעבר על *חובתו* לצאת במתקפה נגד 'הסגת גבול' ו'טירוף מערכות' אחרי שבגץ הוציא צו על תנאי מינורי פי כמה?
נו, טוב.
נזכיר לך.
2/ קצת רקע כללי.
בעקבות עתירה, לאחר שהמדינה סירבה להגדיר בפני בגץ מהו הסטנדרט לפיו קובעים תקציב, ומשעה שגם לשופטים היה ברור שבהעדר תשתית כזו לא ניתן לעשות כלום, החליטה דורנר להפוך עצמה למחוקקת.
כך, ולמרות שלא התבקש סעד כזה - השופטים 'הורו' לעותרים להוסיף סעד וקיבלו אותו מיד.
3/ בעקבות זאת ניתן באותו יום צו על תנאי של ההרכב (דורנר, כשלצדה שני שופטים זוטרים וזמניים – ג'ובראן וחיות - שטרם קיבלו קביעות) לפיו על המדינה "להתייצב וליתן טעם מדוע לא יקבעו סטנדרט לקיום אנושי בכבוד כמתחייב מחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו".
1/ טוב, מכיוון שעידן הטמטום שבו אנחנו חיים כל כך הרבה סוכני בורות מפיצים פייק, הנה שרשור קצר על הטענה הכוזבת של מנהג חוקתי למינוי נציג אופוזיציה.
אמלק: גם בגץ הודה שאין מנהג חוקתי כזה - בטח שלא מנהג מחייב.
2/ נתחיל: קודם כל, וכפי שהעליון מציין בעצמו, אם היה מנהג חוקתי מחייב - הוא היה צריך להיות המנהג למנות שני חברי קואליציה לוועדה.
כך, ברוב שנות הכנסת, מקום המדינה (וליתר דיוק, משנת 53' אז הוקמה הוועדה במתכונתה הנוכחית) ועד שנת 92' נציגי הכנסת שנבחרו היו אך ורק מהקואליציה.
3. הלאה. משנת 1992, אמנם החלו להיבחר נציגי אופוזיציה, אבל גם כאן אין ספק שלא נוצר מנהג. בפועל, לא הייתה רציפות, וגם בבחירת המועמדים באופוזיציה הייתה גושית כאשר נציגי האופוזיציה שנבחרו היו 'שכנים אידיאולוגיים' של הקואליציה וחלקם עברו בהקדם לקואליציה.