הוי טעטע, מעל 400 לייקים לשרשור הדבילי הזה שממחזר לעייפה את דף המסרים המערכתי.
מאיפה לעזאזל מתחילים? 1. אולי מזה שבניגוד לנרמז אוחנה השר הממונה הוא נבחר ציבור פופולארי שעיקר האג'נדה שלו - באופן חריג בליכוד - נוגעת לתיקון מערכת המשפט?שדווקא יש לו רקורד משפטי-פרקליטותי עשיר למדי?>
שגם אם נניח שיש "גרעון דמוקרטי" מסוים בזה שאין כאן ממשלה קבועה עדיין הגרעון הדמוקרטי של פקיד *יחיד*(יועמש) שמכריע בניגוד לחוק חמור פי כמה?
2. ואולי נציין שכל הסאגה הזו נולדה מלכתחילה כתוצאה מהחלטתו המקורית של היועץ למנוע מינוי קבוע? (למרות שבוועדת האיתור יש לשר רק נציג אחד?)>
או אולי נזכיר שאין באמת כזה דבר שר זמני או ממשלה זמנית? שלממשלת מעבר יש בחוק את מלוא הסמכויות? שלמעשה כל שר בכל ממשלה שואב תמיד את כוחו מראה"מ שיכול לפטר אותו באבחת מכתב?
(ומן הצד השני שאיכשהו בשרשור 'נשכח' שמדובר במילוי מקום זמני מה שהופך את 'הפגיעה' הנטענת לזניחה באופן יחסי?)>
3. ואולי, לגופו של עניין נזכיר שבכל השרשור הזה יש בדיוק *אפס* ראיות להאשמה החמורה עליה הוא מבוסס ולפיה בן ארי מונתה רק כי יש לה את האג'נדות 'הנכונות' ותו לא? ("כך נראה")
4. ואם נשאר כוח אולי נזכיר שהשרשור מתבסס שוב ושוב
על חשש ל'שיקולים זרים' כשאפילו היועמש בעמדתו לא טען לכך?>>
או שבניגוד לנרמז האחריותיות על תפקיד המערכת נותרה ותמיד תהיה אצל הדרג המיניסטריאלי ולא אצל הפקידים? ואולי לכך שבניגוד לאיש הקש בשרשור -הימין לא מתנגד (בטח לא באופן קטגורי) לפסילת החלטות משיקולים זרים או משרירות, ומנגד יש התנגדות חריפה וכוללת לעילת הסבירות שעומדת בלב טענת היועמש?
5. ובכלל, יש טעם להזכיר שבן ארי לא באמת תהיה חייבת את עולמה לראש הממשלה- ולהפך, סביר שיהיה עליה לחץ אדיר מהמערכת להוכיח שהיא לא בכיס של אף אחד - ומנגד כל ממלא מקום ילטוש עיניים דווקא ליועמש שיעמוד בראש ועדת האיתור לפרקליט הקבוע?
6. וכמובן, ההתעלמות הבוטה מחלקו של היועמש במשחק>
מגורם פקידותי שפועל בניגוד עניינים לכאורי, בהיבריס בל ישוער, תוך ניסיון להכתיב מועמד אחד, לאיין לחלוטין את הוראת המחוקק, ועל הדרך לעשות אינספור טעויות, כשלים ופאקים באמינות כולל הצעת 2 'מועמדים' בדקה ה99 בסתירה מוחלטת לטענותיו המקוריות?!
(מועמדי קש עם אפס רקע בדין הפלילי, כמובן)
ואולי נחסוך לכולנו זמן ומאמץ ופשוט נניח שהכל מטומטם? שהכל פה מפוזיציה? שעובדות וטיעונים כבר לא תופסים משקל ושהאל הטוב ירחם על כולנו במחול הקשקשת האינסופי הזה?
שבעידן האין-בושה, מחנה פוליטי שלם ויתר על ביקורתיות או לוגיקה ופשוט עובד על אוטומט?
(אלוהים ישמור, באמת שאיני יכול עוד)
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
למה לעזתים כקולקטיב יש אחריות קולקטיבית על הג'נוסייד בדרום?
1. החמאס נבחר בבחירות, האחרונות שנערכו, ברוב משמעותי שהקנה לו כ-56% מסך המושבים במועצה המחוקקת הפלסטינית
2. האידיאולוגיה שלו, בהתאם לאמנה ולהצהרות הפומביות - הייתה ברורה ורצחנית מהרגע הראשון. הציבור ידע במה הוא בוחר >>
3. למרבה האירוניה, בחירת חמאס בידי העזתים הייתה רגע אחרי שישראל נסוגה מעזה בתוכנית ההתנתקות ובכך, כביכול, ישראל "הגשימה תכלית-מדינית-ביטחונית לאומית ראויה ומשכנעת, המשלבת אופק מדיני בתהליך השלום עם הפלסטינים.. עם סיכוי להפחתת החיכוך הביטחוני לרווחת אזרחי ישראל כולם" (בגץ 1661/05)
4. מאז ועד היום, התמיכה בחמאס ובדרכו משמעותית בכל הסקרים.
5. גם בפועל, אין בעזה (או ברשות כולה, אבל זה כבר סיפור אחר) התנגדות משמעותית לרצחנות המבעבעת. גם אם יש מחאות כלשהן - הן מתמקדות בהיבט הכלכלי ונמנעות מלגנות את הנאציזם האידיאולוגי המובנה.
אנחנו אחרי אחד הימים המזעזעים בתולדות ישראל. כמה מהאנשים הטובים ביותר שיש למין האנושי להציע כבר לא איתנו. תנחומיי לכל מי שאיבד קרוב או חבר.
הכל לחוץ ולא ברור אם כדאי לכתוב ברעש הזה.
ובכל זאת, 72 שעות אחרי, הנה כמה נקודות של עשה ואל תעשה, שלדעתי ראוי להעלות על הכתב:
1. אזרחים ישראלים - במקום שקיעה מובנת בדכדוך, כדאי לחשוב איך נרתמים לעשייה כללית (לתרום דם, לסייע למשפחות וכו'). קל לכתוב, קשה לעשות, ובכל זאת. *למי שמסוגל*, כמה שאפשר, מומלץ לכבות רגשות. בהתאם, לא לשקוע בסרטוני סנאף. לא להכנס לחרדות מדומיינות על העתיד.להתכונן, כן. אבל במידתיות.
2. חיוביות – חייבים להיות חיוביים. קונסטרוקטיביים. להתמקד בטוב. כמה שקשה. אין לנו באמת ברירה. כפי שאמר רועי עידן, יש לנו במדינה שלנו את האנשים הכי טובים בעולם. בכל פרמטר. וגם אם יש אחרים וגם אם יש דרעק - חשוב להתמקד בטובים כרגע.
היש מטורללת מהזיית הנבצרות? זה שמנהיגי השמאל הישראלי - ובראשם מיארה, לימון ואסתי חיות - בכלל מעזים לאיים בהפיכה שלטונית-משפטית בריש גלי מעיד שהמחנה הזה דפוק באופן מאד עמוק ויסודי. עצם הפנטזיה על פקיד משפטי שמכריז על הדחת מנהיג המדינה עקב 'נבצרות' היא אירוע חולני בכל קנה מידה.
חשוב בעיניי מאד להבהיר מה קורה פה מבחינה משפטית. לא רק כדי להבין את האירוע הנוכחי, אלא בעיקר כדי לאמץ הסתכלות נכונה על חוסר המשמעות של גיבוש הסדרים אל מול משפטנים רדיקליים, חצופים ואקטיביסטיים מספיק.
במצב כזה, לא משנה מה קובע החוק או החוקה - אלא מה יכריע המשפטן שיפרש את הטקסט.
והרי, מה היה לנו פה? 1. במשך שנים ארוכות. ברבות השנים, היה ברור לכולם שנבצרות היא רפואית-תפקודית ושהיא נקבעת על ידי ראש הממשלה או הממשלה.
2. לפני כמה שנים, בהערה צדדית בג"ץ דחף לפסק דין איזוטרי (6231/08) אוביטר שבו, לצורך הדיון, ההרכב היו "מוכנים להניח" שיש גם נבצרות מהותית.
ראיתי שצייצת בפומפוזיות כי ביקורת על צו תנאי (!) נגד חוק יסוד היא איום מאפיוזי ופלישה ללשכות השופטים.
תגיד, זכור לך פוליטיקאי שנלחם בעבר על *חובתו* לצאת במתקפה נגד 'הסגת גבול' ו'טירוף מערכות' אחרי שבגץ הוציא צו על תנאי מינורי פי כמה?
נו, טוב.
נזכיר לך.
2/ קצת רקע כללי.
בעקבות עתירה, לאחר שהמדינה סירבה להגדיר בפני בגץ מהו הסטנדרט לפיו קובעים תקציב, ומשעה שגם לשופטים היה ברור שבהעדר תשתית כזו לא ניתן לעשות כלום, החליטה דורנר להפוך עצמה למחוקקת.
כך, ולמרות שלא התבקש סעד כזה - השופטים 'הורו' לעותרים להוסיף סעד וקיבלו אותו מיד.
3/ בעקבות זאת ניתן באותו יום צו על תנאי של ההרכב (דורנר, כשלצדה שני שופטים זוטרים וזמניים – ג'ובראן וחיות - שטרם קיבלו קביעות) לפיו על המדינה "להתייצב וליתן טעם מדוע לא יקבעו סטנדרט לקיום אנושי בכבוד כמתחייב מחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו".
1/ טוב, מכיוון שעידן הטמטום שבו אנחנו חיים כל כך הרבה סוכני בורות מפיצים פייק, הנה שרשור קצר על הטענה הכוזבת של מנהג חוקתי למינוי נציג אופוזיציה.
אמלק: גם בגץ הודה שאין מנהג חוקתי כזה - בטח שלא מנהג מחייב.
2/ נתחיל: קודם כל, וכפי שהעליון מציין בעצמו, אם היה מנהג חוקתי מחייב - הוא היה צריך להיות המנהג למנות שני חברי קואליציה לוועדה.
כך, ברוב שנות הכנסת, מקום המדינה (וליתר דיוק, משנת 53' אז הוקמה הוועדה במתכונתה הנוכחית) ועד שנת 92' נציגי הכנסת שנבחרו היו אך ורק מהקואליציה.
3. הלאה. משנת 1992, אמנם החלו להיבחר נציגי אופוזיציה, אבל גם כאן אין ספק שלא נוצר מנהג. בפועל, לא הייתה רציפות, וגם בבחירת המועמדים באופוזיציה הייתה גושית כאשר נציגי האופוזיציה שנבחרו היו 'שכנים אידיאולוגיים' של הקואליציה וחלקם עברו בהקדם לקואליציה.