Thread by @RanBalicer

1. קראתי טענות שונות שהסגר אינו משפיע, והוכחות לכך מכל מיני השוואות בין מדינות. המלצה אחת לקריאה ביקורתית של מסמכים וגרפים שאנשים מפיצים בימים אלה:
אם ההשוואה בין מדינות היא בקצב גידול מספר הנדבקים - דפדפו הלאה. קצב זה תלוי בגרף נסתר מעיניכם - קצב גידול הבדיקות בכל מדינה. /1

קצב גידול ביצוע הבדיקות בכל מדינה מתנהג באופן מפותל. עולה דרמטית בתחילה, ואז מגיע להשטחה (׳המגיפה נעצרה, הידד!׳), ואז עולה שוב כשנכנסות שיטות / מעבדות חדשות. קצב התפשטות המחלה מאחורי הקלעים לוקח מסלול נסתר משלו, ומתגלה רק בדמות גרף צבירת הנפטרים. בהשהייה של 3 שבועות.

וקצב גידול הנדבקים- כל עוד שיעור החיוביים מהנבדקים נותר קבוע וגבוה עם הגברת הבדיקות - לא גירדת את תחתית החבית, ואין לך מושג, בפועל, עד כמה מעריכית ההתפשטות בהשוואה בין מדינות. לכן- תסתכלו רק על השוואת קצב גידול החולים הקשים/נפטרים. וגם שם יש הטיות (לא בכל מדינה נבדקים כל הנפטרים)

2. מה עושה סגר אמיתי? קודם כל מפריד בין תאים משפחתיים. ולכן יש חשיבות קריטית לתזמון הסגר. אם סגר מתחיל מאוחר מדי, יש ברבים מהתאים חולה. ואז ת״כ סגר צפויים מעגלי הדבקה שימשכו שבועות ויגיעו לבני הבית הפגיעים. ולכן- הסגר יעיל בעיקר בהתחלה. ככל שתאחר- צריך סגר הדוק יותר וממושך יותר.

לכן מדינות שנקטו בסגר מאוחר מדי נפגעו קשות. יש גרפים מאד יפים של אריק טופול להדגים זאת. סגר אינו פנצאה (תרופת פלא) - הוא כמו כימותרפיה - גורם נזק היקפי כבד, אבל אם ניתן בשלב מוקדם מונע מהגידול להתפשט ומציל את החולה (או קונה לו זמן). אם כבר יש גרורות בכל איבר - לא ממש מועיל.

3. סגר הדוק, בסופו של יום, לא פותר את הבעיה. רק קונה לך זמן. במחיר כלכלי כבד. זמן למה? לבנות מערך לאומי חלופי לסגר שמונע התפשטות מעריכית. בראש ובראשונה- מערך מהיר ואפקטיבי של איתור חולים-בדיקות-חקירה אפידמיולוגית-איתור מגעים-בידוד מגעים. זה בעצם מאות ׳סגרים׳ קטנים, בזעיר אנפין.

4. כל יום שעובר והמערך הזה לא נבנה ומתורגל, הוא יום מבוזבז של סגר כללי, במחיר משקי/כלכלי/נפשי כבד ביותר. מקווה שמינוי תא״ל במיל׳ ייעודי לנושא מהווה נקודת מפנה.

5. אין ערבות לכך שהקלות כעת לא יחזירו אותנו למסלול מעריכי, שיכפה עלינו סגר כבד וממושך בעוד חודש. הרי מאות אנשים (לפחות) נדבקים מדי יום. אבל כלכלית/משקית נדרש איזון סיכונים. לכן צריך (לדעתי) להתחיל הקלות כעת, תוך מזעור ההשלכות להדבקות בין תאים משפחתיים. והמשך בניית היכולות לעיל.

ובשלב זה - פתיחת גני ילדים ומניעת הדבקה בין תאים משפחתיים - לא מתחבר. גני ילדים ובתי ספר הוכחו שוב ושוב כוקטורים היעילים ביותר במחלות נשימתיות. ראו עדויות מיפן בתחום השפעת. בקורונה - הילדים חולים במחלה קלה או ללא תסמינים, אבל למיטב הידע שנצבר - אינם מדבקים פחות.

6. מכון כללית למחקר בנה מודל פשוט (רידוד של מודל מורכב מבוסס למידת מכונה הפועל בכללית מעל לחודש) להגדרת חולים בסיכון. 90% מהחולים הקשים נכללים בו, ורק כ-20% מבני 30-70. השלב הבא הוא להנחות משפחות גרעיניות שיש בהן אדם כזה, להשאר בבידוד עמוק, לתקופה נוספת, גם בעת ההקלות הבאות.

לקריאה אודות המודל המורכב ויישומיו- themarker.com/amp/news/healt… לקריאה אודות המודל הפשוט - הפניה בסוף השרשור.

שילוב של הנחייה לחלק ממשקי הבית להשאר בבידוד (אלו שיש בהם אדם פגיע) ומערך יעיל (ובעיקר -מהיר!) של בדיקות-איתור מגעים-בידוד הוא החלופה האמיתית והקבועה לסגר. אבל המערכת הלאומית הזו עוד לא מוכנה. כמה סיכון צריך לקחת בהמתנה- זו השאלה הקשה מול מקבלי ההחלטות. את האסטרטגיה הזו יש לבנות.

7. למה צריך שילוב של אסטרטגיות והמשך התנהגות אוכלוסיה אחראית וריחוק פיזי ולא רק חקירה ובידוד מגעים / סגר מקומי? בגלל הא-תסמיניים המדבקים. הם משמרים את הגחלים לוחשות, גם תחת בידוד חולים ומגעים. ראו הציקליות בהונג קונג וסינגפור, ששוב נכנסות לסגר חלקי למרות שמערכות הבידוד שם יעילות.

שורה תחתונה: יש כעת אינדיקטורים חיוביים שלדעת חלק מהגורמים (ואני בתוכם) די בהם לאפשר כעת הקלה בסגר. אין ביטחון בצעד הזה, רק ניהול סיכונים. אבל המשק זקוק ומשווע להקלה, ולמגמה מורגשת של חתירה ל-׳פתרון קבע׳. עם זאת, הקלות עמוקות אמיתיות מחייבות השלמת ההכנות לעיל. וחבל על כל יום.

במקביל - צריך לפעול להשלים מיפוי והפרדה של משקי הבית לשניים - משקי בית בהם יש אדם בסיכון לפי מודל מכון כללית למחקר, וכאלה שאין. רמת הסיכון שיכולים בני הבית לקחת במפגשים עם תאים משפחתיים אחרים, יכולה וצריכה להיות דיפרנציאלית גם בהיבט זה. גם צעירים ׳שלא בסיכון׳ מתים- אבל הרבה פחות.

כאשר כל הנ״ל יהיו פעילים, ומספר ההדבקות החדשות (האמתיות, שנכיר בעזרת בדיקות מרובות) ירד, המגעים יבודדו מייד, והאוכלוסיות בסיכון יוותרו בבידוד יחסי - אפשר יהיה לבצע הקלות מפליגות ולחזור לרמה אחרת של ׳שיגרה בנוכחות קורונה׳. לנוע מיד לשם =סיכון לא מושכל ולא סביר. למרות ובגלל הכלכלה.

לקריאה אודות המודל להגדרת אוכלוסיה בסיכון: health.gov.il/Subjects/disea…

ובינתיים - זו מבחינתי עדיין מפת הדרכים. ניסוי וטעייה. לשמור על מרווח ביטחון למערכת הבריאות, ולנסות לא לפגוע אנושות את הכלכלה ולשחוק את אמון הציבור תוך כדי התהליך, וכל זאת בהיעדר מידע עדכני. תהליך מורכב וכואב לכל המעורבים. נלקח מתוך המאמר האחרון בהארץ - haaretz.co.il/amp/opinions/1…

יובהר - מי שלא נכלל במודל הסיכון לעיל אינו ׳מוגן׳. המודל מזהה אנשים שאם יחלו בקורונה - סיכוייהם למחלה קשה גבוהים במיוחד. אבל גם צעירים בריאים (או פחות חולים ברקע) מתים מקורונה - אבל הסיכון קטן יותר. ההתנהגות האישית לאור הסיכון השיורי היא עניין של ניהול סיכונים אישי.

ועוד הבהרה- לגבי סעיף 4- המשימה השגרתית של ביצוע חקירה אפידמיולוגית לעשרות אנשים אינה דומה לוגיסטית לאותה המשימה כאשר מדובר במאות חולים חדשים ביום, ופענוח מהיר לבדיקות. לכן- לדעתי אתגר לאומי ולא רק שדרוג הקיים. לגבי מאמץ לאומי מסתמן, מביא דברים בשם אומרם -

https://twitter.com/nadaveyaldesk/status/1249787465176621056?s=21