בג"צ פשוט נחוש לעודד מסתננים להשאר בישראל. אין לי הסבר אחר.
הנה דברי השופט העליון נועם סולברג, בדעת מיעוט, מסביר בפסקה אחת את השערורייה שחוללו עמיתיו בפסק הדין המבטל את חוק הפיקדון, ובעצם מחסל את התמריץ האחרון, הכלכלי, שיהיה למסתננים לצאת מישראל: >>
סולברג: "ההסדר יוצר תמריץ כלכלי לעובד המסתנן לצאת מן המדינה. המשך ההשתקעות בערים והשהייה בישראל, מחזקים את המוטיבציה של המסתננים שלא לצאת מן המדינה, גם כשהדבר יהיה אפשרי. אל מול תמריץ שלילי זה, מבקש הסדר הפקדון ליצור תמריץ נגדי, מידתי, לעידוד היציאה מישראל, >>
לכשיתאפשר לעשות כן; ובכך להגשים את מדיניות ההגירה של ממשלת ישראל. ההסתננות הבלתי-חוקית - פגיעתה רעה (ראו: דברי השופט ס' ג'ובראן בעניין איתן בפסקה 7). בטחון הפנים מתערער, תחושת הבטחון האישי נפגעת, הפשיעה גואה (ראו: פסקה 102 לתשובת המדינה והאסמכתאות שם). תושבי דרום תל אביב, >>
מרכז העיר נתניה, פתח תקווה, רובע א' באילת, רובע ב' באשדוד, ושאר שכונות שבהן ריכוזי מסתננים - סובלים; העול על הקופה הציבורית בגין שירותי רווחה, רפואה, שיטור וחינוך - רב. אכיפת חובות אזרחיות כגון תשלומי מס - קשה (ראו: דברי השופטת ע' ארבל בעניין אדם בפסקה 14). >>
אין זה בלתי-לגיטימי למנוע ממסתננים להכות שורשים בישראל. המדינה אינה רק רשאית לטפל בתופעה; היא חייבת לעשות כן. למדינת ישראל כמדינה ריבונית יש זכות, זכות שהיא חובה, לקבוע את מדיניות ההגירה לתוכה. עקרון זה, המוכר במשפט הבינלאומי, >>
מעניק למדינה מתחם רחב מאד של שיקול דעת בעיצוב מדיניות ההגירה, ובקביעת כלים אשר יאפשרו את מימושה. על המדינה לעשות כן, בטרם תהיה השתקעותם של רבבות מסתננים בישראל עובדה מוגמרת שלא ניתן עוד לשנותה".
עד כאן הש' סולברג. מוסיף אדם גולד:
"השופט סולברג הוא השופט היחיד בהרכב שנותן משקל אמיתי לאינטרס האישי והלאומי של אזרחי מדינת ישראל. זו תמונת המצב, כל השאר רטוריקה משפטית שנועדה להסתיר עמדות פוליטיות קיצוניות... >>
"...ביהמ"ש העליון הוא גוף פוליטי. גוף שמנפק הכרעות פוליטיות-ערכיות תחת מסווה קלוש של רטוריקה משפטית. גוף שקיבל החלטה מודעת להחריב את אמון הציבור כולו, רק כדי להגשים תכלית פוליטית. או איך שקוראים לזה אצלם: מידתיות".
עד כאן אדם גולד.
<סוף שרשור>