על עוני וחארטות: למי שזוכרת, בסגר הקודם פרסמתי שאני מציע מזון מבושל עבור מי שמרגיש שהוא צריך. הציוץ נהיה וויראלי, קניתי דברים וחיכיתי לטלפונים. בשבוע הראשון לא היה כלום, היו מי שאמרו לי צ'מע בתכלס אין פה אנשים שבאמת רעבים ללחם. ואז הגיע הטלפון הראשון, אישה מתמודדת שתוכנית השיקום
שלה יצאה לחל"ת, כולל המדריך שהיה מגיע לבשל לה. היא דיברה בשקט, בהיסוס, במשפטים קצרים. ביקשה שאשים את האוכל בשקיות של צומת ספרים ושאם ישאלו אגיד שהיא ביקשה משהו לקרוא שיהיה איך להעביר את הסגר. אחריה בא עוד טלפון. ועוד אחד. ועוד. מבול של טלפונים, אנשים מכל הסוגים והגוונים
אנשים שלא יודעים עברית ותקשרו איתי בשיחת וידאו בתנועות והקצת ערבית שאני מכיר. עשרות אנשים, אולי מאות. כל מקרה שונה מקודמו. דבר אחד משותף לכולם: הבושה. הרצון שלא ידעו. הצורך להבהיר שזה בד"כ לא ככה והם ממש בסדר פשוט עכשיו יותר נח. הרצון להחזיר לי, לתת צ'ק דחוי או רהיט
@Tzachi_Hanegbi - יש עניים בארץ. יש המון עניים בארץ. יש גם כאלו שאין להם מה לאכול. אתה לא שומע עליהם כי הם מתביישים. הסיבה שהם מתביישים היא, בין היתר, אנשים כמוך. שבת שלום
אגב, רק כדי להבהיר את הכמות - הפסקתי עם המיזם כשהבנתי שאני מוציא יותר מהשכר החודשי שלי ואני מגיע לנקודה שאני צריך לתעדף למי אני מביא אוכל ולמי לא. המחיר הנפשי של לשמוע את הסיפורים ולהגיד שאני לא יכול לעזור היה לי גדול מידי והעדפתי לוותר. אין עניים עלאק. תגיד אתזה למטפלת שלי ידבע
