אנחנו בעד חינוך ציבורי איכותי לכל ילדי ישראל – שרשורופלצת
נשמע ברור, נכון? אז זהו שלא
מחר יתקיים כנס לקידום הפרטה של החינוך הציבורי בהשתתפות ראשי מפלגות
אז החלטנו שהגיע הזמן שנדבר על איך מצילים את החינוך הציבורי
קחו אוויר – זה השרשור הכי חשוב בנושא שתקראו השנה
חינוך ציבורי חזק הוא מה שמאפשר לנו לייצר זהות אזרחית ישראלית מאוחדת, לספר סיפור משותף
וזה אפשרי שיהיה פה חינוך ציבורי איכותי לכל ילדי ישראל.
האמת, זה לא כל כך מסובך, אם רק נחליט שחינוך ציבורי איכותי הוא דבר מספיק *חשוב*
אבל בארגונים כמו 'פורום קהלת' מקדמים הפרטה של החינוך הציבורי, ורעיונות ההפרטה שלהם עומדים בבסיס המצעים הכלכליים והחינוכיים של מגוון מפלגות, בראשן המפלגות של סער ובנט - שני שרי חינוך לשעבר שרצים לראשות הממשלה
בשבוע שעבר העלינו כאן שרשור על שיטת העבודה של 'קהלת' בכל מה שקשור להפרטת החינוך של הילדים שלנו (מוזמנים ומוזמנות להתעמק בלינק)
קיבלנו תגובות שאנחנו לא מתעסקים בהצעות עצמן. אז הנה - הפעם השרשור הוא נטו על מדיניות
ובגלל שאנחנו כאן על מנת לענות ל'קהלת', נצלול למסמכי המדיניות שלהם:
להפרטה של החינוך הציבורי יש שני מובנים: 1. הפרטה של התוכן החינוכי ("אוטונומיה פדגוגית/ניהולית") 2. הפרטה של בית הספר כיחידה כלכלית ("אוטונומיה תקציבית")
נתחיל מאוטונמיה תקציבית: אנחנו מאמינים שמגיעה לנו ממשלה שמשקיעה בילדים שלנו ובעתיד שלהם. משקיעה באמת - בקשב, בתיעדוף, וכן, גם בתקציבים
ולמרות מה שסיפרו ויספרו לכם, ישראל לא משקיעה מספיק בחינוך
כבר שנים שישראל מרעיבה את מערכת החינוך שלה ושוחקת באופן שיטתי את ההוצאה הציבורית על חינוך
בהשוואה ל-OECD אנחנו *לפני אחרונים* בהשקעה בחינוך ו*אחרונים* בהשקעה בחינוך בגיל הרך
בעוד שהבעיה היא הרעבה תקציבית, הפתרון של 'קהלת' הוא דווקא *להפריט* את החינוך הציבורי
כולנו מסכימים שילדים צריכים לקבל ידע ומיומנויות. כל הילדים רוצים ללמוד, להעשיר את עצמם, להתנסות ולגלות, ואנחנו רק צריכים לתת להם את הכלים לעשות את זה
אבל ב'קהלת' רוצים ליצור בישראל מערכת חינוך דיפרנציאלית, שתעמיק ותשכפל את אי-השוויון והפערים בין התלמידים
מה זה אומר בתכל'ס?
האג'נדה השוּקיסטית (כי הכול אצלם זה שוק) שמקדמים ארגונים כמו 'קהלת' ומפלגות כמו 'ימינה' ו'תקווה חדשה' מציעות להחליף את החינוך הציבורי באיים "אוטונומיים" של חינוך *פרטי*
המשמעות בפועל של אוטונומיה תקציבית היא להתייחס לבית הספר כ"יחידה כלכלית עצמאית"
הכוונה היא שבתי-ספר יתנהלו כתאגידים שיגייסו כסף ללא הפרעה, יקבעו אילו ילדים הם מקבלים ויגבו תשלומי הורים *ללא הגבלה*
כבר שנים שמעבירים את האחריות למימון תוכניות העשרה להורים. תשלומי הורים גדלו במאות אחוזים תחת שרי החינוך סער ובנט וכוללים גם סיורים לימודיים, תרבות, טיולים וציוד
להעמקה בנושא הזה, שרשור מעולה של רמי הוד מקרן ברל כצנלסון שמסביר את כל הסיפר של תשלומי הורים ואיך הם קשורים לשאלה: "איזו חברה אנחנו רוצים ורוצות לראות כאן?"
העברת האחריות מהמדינה להורים היא המשך של מדיניות ארוכת שנים שחוזרת עוד לימיו של נתניהו כשר אוצר והיא:
*החלפת החוב הציבורי בחוב פרטי*
המדינה הפסיקה לתת אז אנחנו משלמים מהכיס שלנו
ולראיה, החוב של משקי הבית רק הולך וגדל
רוב משקי הבית חיים מחובות, אבל החוב של המדינה הולך וקטן – ישראל משקיעה פחות ופחות בשירותים בזמן שמדינות ה-OECD משקיעות יותר
בזמן שהם מתגאים בצמצום הגירעון, המינוס שלנו בבנק רק גדל
ההוצאה הכלכלית שקוברת הורים באוברדראפט היא המסגרות החינוכיות הפרטיות.
בעוד שבמדינות ה-OECD הממשלה מממנת כ-70% מההוצאה על חינוך לגיל הרך, בישראל, ההוצאה הציבורית מהווה רק 16% מההוצאה הלאומית על גילאי 0-6.
ההורים נושאים בכ-84% מהנטל, שהוא 2500-5000 ש"ח בחודש לילד
אבל מה המשמעות של תשלומי הורים ללא הגבלה?
ככל שבית ספר יכול לגבות יותר כסף - ככה הפערים גדלים
אם תשאלו אותנו, נראה של"שוּקיסטים" (Shukistim) של 'קהלת' אין בעיה עם פערים בחינוך
אין להם בעיה שאיכות החינוך שתקבלי לא תהיה תלויה בזה שאת *אזרחית*, אלא בעומק הכיס של ההורים שלך
אנחנו רגילים לשמוע פוליטיקאים מדברים על "אחדות", אבל מי שמקדם הפרטה של מערכת החינוך הציבורי רק מעמיק את הפערים וההפרדה המעמדית ביננו
תשלומי הורים ללא הגבלה מייצרים פערים
כמו שמוקי די אמר פעם: "מי שאין לו לא יהיה לו, מי שיש לו רק רוצה עוד" bit.ly/3k4TZ3T
אנחנו מחנכים את ילדינו כדי להכין אותם, בין השאר, לעולם התעסוקה. איכות החינוך שהם יקבלו בהכרח משפיעה על האופק התעסוקתי שלהם
טיב החינוך שקיבלת נמדד ביחס לטיב החינוך שאחרים מסביבך קיבלו. לכן מתייחסים לחינוך בתור "טובין יחסי", שהערך שלו לא נמדד באופן אבסולוטי, אלא ביחס לאנשים אחרים
שיהיה ברור: הציבור הישראלי תומך בחינוך ציבורי איכותי
לסחורה של 'קהלת' אין באמת תמיכה ציבורית, אז הם מסתתרים מאחורי מילים מכובסות וממשיכים לדחוף רעיונות זרים הישר מהשוליים של המפלגה הרפובליקנית
בעוד המחנה הסוציאל-דמוקרטי מסתכל על מדדי ה-OECD כיעד לשאוף אליו, תומכי ההפרטה והקיצוצים נושאים עיניהם לארה"ב כמודל לחיקוי.
תסתכלו על הגרף הזה שמראה את ההבדל בין הימין לשמאל בישראל - לאיזה כיוון אנחנו צריכים ללכת?
ויודעות משהו? לא צריך ללכת רחוק, בניגוד לחזון הזר של 'קהלת' ומקביליה, האידיאולגיה שלנו נעוצה בחזון של הרצל לחברת מופת בארץ ישראל. תראו איך הוא מתאר את מערכת החינוך הציבורי בספרו "אלטנויילנד":
עוד דוגמא: שני חוקרים כתבו ספר על איך להפוך קבוצת כדורגל ליותר טובה (סמכו עלינו זה קשור).
הם טוענים שכדורגל הוא ספורט של חוליה חלשה, להבדיל מכדורסל שהוא ספורט של חוליה חזקה. בכדורסל אפשר להביא איזה לברון ג'יימס ולהגיד לכולם "תשימו את הכדור בידיים שלו והוא יעשה את העבודה"
בכדורגל, גם אם מסי הוא החלוץ והשוער שלך חוטף גולים מחצי מגרש - אתה לא תנצח
הקורונה חשפה שאנחנו מתנהלים כמו ספורט של חוליה חלשה - החיים בקיסריה תלויים בבני ברק ואום אל פאחם
ככה זה: משברים פוגעים חזק יותר בחלשים, ואנחנו תלויים זה בזה. אנחנו נמדדים לפי החוליה החלשה ביותר בחברה
לתפיסתנו, ב'קהלת' מניחים שוויון הזדמנויות. הקורונה הוכיחה שההנחה הזאת לא מחזיקה מים
למשל הלמידה המקוונת: אלפי תלמידים בלי נגישות לחשמל, מאות אלפים בלי מספיק לפטופים, עם תשתית אינטרנט מקרטעת, וצפיפות בבית שלא מאפשרת למידה אפקטיבית.
הקורונה מעמיקה את הפערים כי מערכת החינוך שבורה
ב'קהלת' מאמינים שיש כאלו שמגיע להם פחות - כי הם לא עובדים מספיק קשה, כי הם עצלנים, כי הם חסרי אחריות. אחת הפוליטיקאיות שהם גידלו היא שרן השכל, שבכנס של 'קהלת' לפני שנה הציעה למובטלים מהדרום ללכת לשטוף כלים בתל-אביב
בחינוך, הביקוש לבתי ספר טובים תמיד יהיה גבוה מההיצע, מה שאומר שבשוק חופשי בחינוך - החלשים *בהכרח* נשארים מאחור. וכשהמדינה לא שחקנית אקטיבית בשיפור החינוך הציבורי, למי שאין כסף, אין סיכוי - ולא לילדים או לנכדים שלו
אנחנו לא צריכים שבית הספר החלש יסגר. אנחנו צריכים שהוא יהיה טוב