בעוד זמן קצר תעלה באיירן מינכן למשחק רבע גמר ליגת האלופות מול PSG.
מינכן, בירת בוואריה, חבל שייצג לאורך השנים את הלאומיות ואת הלאומנות הגרמנית. שם התגורר אדולף היטלר לאחר מלחה"ע ה-I ושם בחר לבצע את נסיון ההפיכה הראשון שלו (הידוע כפוטש של מרתף הבירה).
⬇️
במינכן נחתם הסכם הכניעה ("שלום בימינו" אליבא דנוויל צ'מברליין אדריכל מדיניות הפיוס) בו נתנו אנגליה, צרפת ואיטליה לגרמניה את חבל הסודטים הצ'כי (בו היתה אוכלוסיה דוברת גרמנית רבה), בסמוך לשם התקיים מחנה הריכוז דכאו.
⬇️
בוואריה, חבל המתפאר, אפילו משתחצן, בתעשייה שלו (BMW, לדוגמא) ובתרומה הגדולה שלו לגרמניה - חבל שגם בגרמניה אוהבים לא לאהוב.
מועדון הכדורגל באיירן מינכן היה ונשאר סמל וסימן למה שנתפש ככוחנות הבווארית, כוחנות יעילה, כוחנות מרשימה שקשה לנצחה.
⬇️
למועדון היסטוריה יהודית משחר קיומו (1900). המועדון היה על הכוונת של המשטר הנאצי מרגע עלייתו לשלטון.
שניים מ-17 החתומים על אמנת הייסוד של באיירן מינכן היו יהודים - אחד מהם האומן בנו אלקן (BENNO ELKAN) שלימים היגר ללונדון ועיצב משם את מנורת שבעת הקנים הנמצאת ליד בניין הכנסת.
⬇️
מ-1911 יו"ר המועדון היה קורט לנדאואר, בנו של תעשיין יהודי, אשר הביא אליו שורה של מאמנים יהודים שהפכו אותו למועדון ההישגי אותו אנו מכירים עד היום. לנדאואר נאלץ להתפטר בלחץ הנאצים, ועזרה מחברים איפשרה לו להיחלץ מדכאו לשווייץ.
⬇️
תחת השלטון הנאצי קרו מספר אירועי מחאה מצד שחקני המועדון כלפי המשטר - קטטה ביניהם לבין אנשי החולצות החומות, תמונה שלקח שחקן המועדון וילי סימטרייטר עם האצן השחור ג'סי אואנס זוכה ארבע מדליות זהב אולימפיות בברלין לעיני היטלר.
⬇️
ב-1943 לאחר משחק ידידות בציריך מול נבחרת שווייץ, עמדו שחקני באיירן בשורה ונופפו לעברו של לנדאואר שהיה בקהל.
לנדאואר חזר למינכן לאחר המלחמה, וחזר לשמש כנשיא המועדון ב-1951. הסיבה להיעלמותו ולחזרתו הוצנעה בערוצים רשמיים במשך שנים ארוכות.
⬇️
המועדון בחר להצניע את המורשת היהודית שלו לאורם של אינטרסים כלכליים. בכירי מועדון כאולי הנס התחמקו ממתן תשובות, עד שסגן הנשיא פריץ שרר הודה בכך בפה מלא בראיון.
⬇️
לאחר מכן, עם כניסת המאה ה-21, הרוחות השתנו הרבה בזכות קארל-היינץ רומיניגה שמנהיג את המועדון בשנים אלה והאמת ההיסטורית עלתה אל פני השטח בדרך המלך, כולל במוזיאון המועדון באליאנז ארנה.
פיצ'ר חדש בדף של הפנטסי מלנקג' את המשתמש לערוץ הספורט שמשדר את הפרמייר ליג באיזור שלו (לא בעיה, גיאולוקיישן).
איך שאני נכנס לדף החדש בפעם הראשונה, באותה השנייה אני מקבל מסרון מ-YES.
אני לוגד אין לפנטסי בכתובת ג'ימייל בה אני רשום אצל YES. רק ל-YES יש את הטלפון שלי. אז ככל הנראה, הדף החדש (שיודע שאני בישראל ויודע את הג'ימייל שלי) חוזר ל-YES (כנראה דרך גוגל לפי מה שבדקתי). YES מצליבים ורואים שאני לקוח ושולחים לי את ה-SMS.
בהמשך לסדרת ציוצי מוזיקה הודית של @JoeAyurved, רציתי להאיר זווית אחרת - מוסיקאים מהגרים ממוצא הודי שפעלו בארצות אחרות. בחרתי שניים שאני מאד אוהב, ועוד קוריוז.
אחד מכאן, נגן הסיטאר והכינור סמסון קהימקר ממייסדי להקה מן הטובות שידענו, הברירה הטבעית.
גאנש סשאדרי נולד בהודו והיגר ללונדון עם משפחתו כילד. בסוף שנות ה-70 ייסד עם חברים את The Monochrome Set כאשר הוא סולנה וקורא לעצמו בשם "Bid". הלהקה ניגנה פופ פוסט-פאנקי חכם וכיפי והוציאה כמה אלבומי מפתח בז'אנר כדוגמת Love Zombies (1980) ו- (1982) Eligible Bachelors.