משום שאתם אוהבים תרחישי קצה, ומפני שהטמפרטורות סביב אוקראינה מתחילות לעלות (מה שאמרתי שיקרה כבר לפני שלושה חודשים), בואו ננסה לענות על השאלה: למה הקרמלין רוצה לפרק את אוקראינה?
ועל שאלת המשנה: למה גיאו-אסטרטגיה חשובה בעידן של נשק גרעיני?
שרשור.
לרוסיה יש בעיה אסטרטגית בסיסית: למרות שהיא מדינה גדולה מאוד, האוכלוסייה מרוכזת בשטח קטן מאוד, עם מעט מאוד חיץ גיאוגרפי בינה ובין מדינות אחרות: רוב ״רוסיה״ חיה בחלק האירופי של המדינה, שנמצא במרחק של כ-500~ מהאיחוד האירופי.
ניתן לגשת ללב הדמוגרפי של רוסיה משלושה כיוונים: דרך המדינות הבלטיות, דרך בלארוס ומעבר סמולנסק, ודרך אוקראינה, חוצים את הדנייפר ופשוט ממשיכים צפונה למוסקבה. במפה: המהלכים הפותחים של הנאצים ימ״ש במבצע ברברוסה. בצפון דרך הבלטיות, במרכז דרך מעבר סמולנסק, בדרום חציית הדנייפר.
אסטרטגית הביטחון הלאומי של רוסיה מבקשת למנוע פלישה מאסיבית ללב שלה. הרוסים איבדו את המדינות הבלטיות לנאט״ו ולאיחוד, אך הם מחזיקים בבלארוס וקלינינגרד, יכולים לנתק את המדינות הבלטיות ולמנוע כל פלישה דרך מעבר סמולנסק.
״החור״ שנשאר לרוסיה היא אוקראינה - הרוסים צריכים להבטיח שאוקראינה לא תהפוך לבסיס של נאט״ו. בכך הם גם ימנעו מנאט״ו שהעורף הדרומי שלו בטוח בכל תרחיש של פלישה לרוסיה דרך בלארוס, וגם יאפשר לכוחות רוסים לחצות את הדנייפר במהירות ולאיים על פולין, ״מרכז המסה״ של נאט״ו בכל תרחיש מלחמה.
הדרך להבטיח זאת היא לפרק את אוקראינה לגורמים. הסיבה שהרוסים תומכים בחבל הבדלני במזרח המדינה הוא לא כדי לספח אותו, אלא כדי ש*אוקראינה* תחזיר אותו כרפובליקות אוטונומיות רוסיות. במקרה הסביר הרפובליקות האלו יתקעו טריז לכל התקרבות בין קייב למערב,>
> ויעודדו מחוזות נוספים לדרוש עצמאות. במקרה המאוד טוב (לרוסיה), השילוב שלהן בחזרה יעורר מלחמת אזרחים חדשה באוקראינה בין לאומנים אוקראינים ורוסים. warontherocks.com/2019/02/implem…
יש לאוקראינה עוד כמה מחוזות דוברי רוסית שעדיין לא זכו ״לעצמאות״.
כל זה אבל מעורר שאלה לגיטימית: לרוסיה יש אלפי ראשי נפץ גרעינים. למה שהיא תפחד מפלישה מערבית אליה? הרי היא יכולה בלחיצת כפתור להשמיד את העולם - האם זו לא הרתעה מספיקה?
טוב, לא.
בשביל להבין למה, בואו נשחק עם תרחיש קיצון. בתרחיש הזה נניח שרוסיה ב-20 השנים האחרונות הייתה פודל - בלי חדירות למדינות סביבה, בלי פיתוח של נשק גרעיני, פוטין השתלט על המדינה אך נמנע מפעולות אגרסיביות החוצה.
בתרחיש הזה בלארוס היא מדינת חיץ בין האיחוד ורוסיה, המדינות הבלטיות חלק מנאט״ו ואוקראינה עומדת להיות. לרוסיה יש כוח צבאי משמעותי, אך זה מתגמד מול הכוחות שיש לנאט״ו במזרח אירופה.
התרחיש שלנו מתחיל בגל מהומות ששוטף את רוסיה בעקבות תוצאות הבחירות האחרונות. המפגינים יוצאים במאות אלפים לרחובות, והקרמלין בתגובה... טוב, שובר להם את העצמות.
המערב דורש מפוטין להפסיק את האלימות, ומזהיר שהוא יהיה מוכן להפעיל סנקציות כלכליות ואחרות נגד מוסקבה. בתגובה, צינורות הגז של רוסיה לאירופה חווים ״תקלות״, ואירופה נותרת ללא גז טבעי.
משום שאין לחץ צבאי כלשהו על נאט״ו, הוא חופשי לתגבר את כוחותיו במזרח אירופה. אוגדות שריון מגיעות למדינות הבלטיות, הצי השישי נכנס לים השחור ומפציצי B-2 מתחילים להופיע ברדאר של הרוסים מעל הים הצפוני.
מוסקבה דורשת שנאט״ו תוריד כוננות. נאט״ו דורשת שמוסקבה תחזיר את הגז ותפסיק להכות במפגינים. הרוסים מכריזים על כוננות אסטרטגית של מערך הטילים הגרעינים שלהם ומתחילים להזרים כוחות לגבול עם נאט״ו.
זה אבל מאוחר מדי.
בגל המתקפה הראשון של נאט״ו, מפציצי B-2 מוחקים את רוב ההגנה האווירית של רוסיה ואת הסוללות הגרעיניות במזרח אירופה. כלי סייבר משבשים את התקשורת, ומפציצי B-52 כותשים את הכוחות הרוסים בגבול עם אוקראינה והמדינות הבלטיות.
מה שנאט״ו לא עושה הוא לכתוש את הכוחות במעבר סמולנסק. בעוד כוחות שריון של נאט״ו זורמים לדרום וצפון רוסיה, מרכז רוסיה, מוסקבה, נותרת בטוחה. למה? כדי שלקרמלין תהיה ברירה - להיכנע, או להתחיל שואה גרעינית.
במשך כשבועיים הרוסים מנסים להילחם, אך העליונות הקונבנציונאלית של נאט״ו מנצחת. סנט פטרסבורג נתונה תחת מצור, הדרכים לקווקז נותקו, ופוטין נאלץ להשלים עם הניצחון של נאט״ו. הוא נכנע, מתפטר ורוסיה מפסיקה להיות מעצמה משמעותית, מחולקת לאזורי השפעה בין האיחוד האירופי וסין.
עכשיו את קוראים את זה וחושבים ״בולשיט״ ובהחלט בולשיט - הרוסים עובדים בשני ווקטורים מרכזים לוודא שתרחיש כזה לא יקרה: הם מפתחים יכולות להפעיל נשק גרעיני בהיקף מצומצם, כך שאם נאט״ו תנסה להכניס קווי שריון לרוסיה הם יענו בפצצות גרעין קטנות היקף.tandfonline.com/doi/full/10.10…
הם דואגים שבכל פתיחה של סכסוך קונבנציונאלי, תהיה להם את העמדה העדיפה גיאו-אסטרטגית: הם יוכלו לנתק את המדינות הבלטיות במהירות, למנוע כל כניסה ללב הרוסי דרך בלארוס ולאיים על פולין משתי חזיתות.
בסופו של יום, לרוסיה יש יתרון אחד ברור על ארה״ב והמעצמות האירופיות (בריטניה, גרמניה, צרפת) במזרח אירופה: עבורה זה משחק של הישרדות. עבורן זה בעיקר משחק של בלימה.
זה אומר שלרוסים יש סיבולת נזק גבוהה יותר, מה שמביא אותם להיות מוכנים להסלמה מהירה יותר עם המערב.
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
הסיפור המעניין בנוגע למגבלות הצפויות של ממשל ביידן הוא *לא* שישראל תהיה תחת מגבלות.
אלא שרוב העולם, כולל מזרח אירופה והודו, יהיו תחת מגבלות.
חברות במדינות רמה 2 שירצו בכל זאת לייבא שבבים יצטרכו להסכים רגולציות אמריקניות, כולל בנושא ״זכויות אדם״.
רגע לפני שכולם שוב מנסים לפרשן את טראמפ, הגיע הזמן למקם אותו בהיסטוריה הארוכה של המדינאות האמריקנית. טראמפ אינו החריג. ארה"ב של 1945-2009 היא החריגה. ⛓️
בשנת 2001, וולטר ראסל מיד, מהפרשנים השמרנים המובילים של מדיניות החוץ האמריקנית, פרסם ספר שהפך במהרה לקלאסיקה: "השגחה מיוחדת: מדיניות החוץ האמריקנית וכיצד היא שינתה את העולם".
את שם הספר שאל מיד מציטוט של ביסמרק: "ישנה השגחה מיוחדת לשוטים, לשיכורים ולארצות הברית של אמריקה". אבל ביסמרק טעה. בזמן שגרמניה שלו, שנבנתה בקפידה על עקרונות של ריאל-פוליטיק, נחלה תבוסה בשתי מלחמות עולם, ארה"ב הפכה למעצמת-העל היחידה.
ממשל טראמפ החדש מסתמן כתומך נלהב של ישראל. אבל גם ידיד קרוב אינו מסתכל על העולם מנקודת מבט ישראלית. וישראל צריכה לזכור זאת. כשירושלים רואה את איראן כאיום הכי גדול עליה, עבור מנשל טראמפ איראן היא הסחת דעת מהיריב המרכזי - סין. ⛓️
סין אינה עוד יריב. הגודל שלה מחייב את האמריקנים להשקיע את כל המשאבים שלהם מולה. זה מגביל מאוד את חופש הפעולה האמריקני.
כך למשל קובע דו״ח של מכון CSIS מ-2023: "התעשייה הביטחונית האמריקנית אינה ערוכה לסביבת הביטחון התחרותית הקיימת כיום. היא פועלת בקצב המתאים יותר לסביבת שלום".
המסלול הימי מסין לאירופה דרך הקוטב הצפוני קצר ב-4500 ק״מ מהנתיב המסורתי דרך תעלת סואץ.
כיצד הנתון הזה קשור להצהרתו המפתיעה של טראמפ על הצורך ב"שליטה אמריקאית בגרינלנד"? ⛓️
גרינלנד היא לא סתם אי קפוא - היא נקודה אסטרטגית בהגנה על צפון אמריקה. מיקומה הייחודי מאפשר שליטה על נתיבי השיט והתעופה בין האוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס הארקטי, ומציב אותה כמעין "שומר הסף" של האוקיינוס האטלנטי מאיומים מצפון.
במלחמת העולם השנייה שימשה גרינלנד כתחנת ביניים למטוסים בדרכם לאירופה. בשנות החמישים הקימו האמריקאים בצפון האי את בסיס ת'ולה - הבסיס הצפוני ביותר של חיל האוויר האמריקאי. כיום משמש הבסיס כחלק ממערך ההתרעה המוקדמת מפני טילים בליסטיים ומערכת השליטה בלוויינים צבאיים.
השרשור על תעלת פנמה (קישור בסוף השרשור) הזכיר לי נקודה אחרת בניתוח של אלפרד מהאן, האסטרטג הצבאי בן המאה ה-19:
כיצד הגיאוגרפיה הופכת את הודו לכזו שיכולה להיות מעצמה עולמית? ⛓️
מהאן ראה את היסוד של כל אימפריה גדולה בכוח הימי שלה. מדינה ללא כוח ימי תתקשה להבטיח את האינטרסים הרחוקים שלה, ולהפוך לאימפריה. הוא ניסה לגבש תיאוריה גיאופוליטית שתוכל לזהות את הפוטנציאל של מדינה להיות מעצמה ימית.
אחת הנקודות המעניינות בתיאוריה של מהאן היא השאלה האם יש א-סימטריה בין המדינה והיריבות שלה: האם נתיבי הסחר שלהן עוברים קרוב למרכז היבשתי שלה?
אלפרד תייר מהאן (1914-1840), אדמירל בצי האמריקני והוגה צבאי, עיצב את החשיבה האסטרטגית האמריקנית. בספרו המשפיע "השפעת הכוח הימי על ההיסטוריה" (1890), פיתח מהאן תיאוריה מקיפה על הקשר בין עוצמה ימית לבין מעמד של מעצמה עולמית.
הוא טען שמדינות השולטות בנתיבי הסחר הימיים ומחזיקות בצי חזק יהפכו למעצמות דומיננטיות, והביא כדוגמה את בריטניה של המאה ה-19.
בספרו, מהאן ניסח את התוכנית האסטרטגית לתעלת פנמה וההצדקה לחפירתה, כשזיהה שלושה יתרונות מרכזיים שיעניקו לארצות הברית עליונות אסטרטגית.
היתרון הראשון היה חיבור החופים האמריקניים. עד לחפירת הפנמה, תנועה בין החופים של ארה״ב דרשה שבועות של מסע ימי. אפקטיבית, צי באוקיינוס האטלנטי היה מנותק מזה בשקט. התעלה קיצרה את המרחק בין החופים ב-13,000 ק"מ וחסכה עד חמישה חודשי הפלגה.