סוגית הגרעין האיראנית היא כנראה הסוגייה האסטרטגית הכי מורכבת עמה נאלצה ישראל להתמודד. לא מדובר בכור יחיד כמו עיראק או סוריה. האיראנים הקימו תוכנית גרעין רחבה, מורכבת וחשאית כדי להשיג פצצה. השאלה המרכזית עבור ישראל היא מהי הדרך הכי אפקטיבית לפעול נגד האיום הזה. אני לא מתיימר למצוא את ״הפתרון המושלם״. אבל ב-14 באוקטובר פרסמתי למנויי מועדון המשחק הגדול דפ״א שיכולה לא רק להכין את הקרקע למתקפה רחבה על אתרי הגרעין, אלא גם לייצר לחץ מדיני נרחב על איראן. אני חושב שהדיון הציבורי ירוויח מהיכרות עם הרעיון, ודאי אחרי שהמרכיב הצבאי שלו התממש.

חיסול נסראללה הוא דרמטי, אך אסור לנו להתבלבל - אפילו מוות של ארכי-מחבל הוא רק צעד נוסף בדרך לשינוי אסטרטגי עמוק במצבה של ישראל. מה צריכים להיות היעדים שלנו? ומה יכול ללמד אותנו חנו הגדול מקרתגו? ⛓️ ב-216 לפנה"ס, חניבעל ברקה השיג ניצחון מסחרר על רומא בקרב קאנאי. בתוך יום אחד הוא הצליח להשמיד כמעט לחלוטין שמונה לגיונות רומיים שמנו יחד כ-50,000 חיילים. אובדן קטסטרופלי לרומאים.
en.wikipedia.org/wiki/Battle_of…

מחזירים את הסנקציות

באוקטובר 2025 צפוי להתפוגג מנגנון ה-snapback, אולי המנגנון הכי חשוב בהסכם הגרעין עם איראן. המנגנון מאפשר להחזיר את הסנקציות של מועצת הביטחון על טהרן, מבלי שחברה קבועה תוכל להטיל על כך וטו. האיראנים כנראה רוצים לוודא שהמגנון יצא מתוקף. מה ישראל יכולה לעשות? ⛓️ הבחירה במסעוד פזשקיאן, מועמד ״רפורמי״, לנשיא איראן היא לא מקרית. לא רק שמדובר במחווה למיעוטים של איראן, פזשיקאן הוא הפנים החדשות של איראן למערב. הנשיא נתפס אצל רבים במערב כהזדמנות ל״איראן נורמלית״ והם רואים בקריאתו למשא ומתן גרעיני חדש הזדמנות שאין לוותר עליה. foreignaffairs.com/iran/more-norm…

בין קורסק לעזה

מי שקרא לסיום המלחמה בעזה עכשיו, עם הנוכחים להם מוכן חמאס, לא רק מתעלם מההשלכות האסטרטגיות ארוכות הטווח, אלא גם לא קורא נכון את המפה הגיאופוליטית. לישראל יש לפחות 3 חודשים להסלים כדי להסיים את המצב בצפון ובדרום בתנאים שלה. לא מאמינים? תסתכלו על אוקראינה. ⛓️ מאז הפלישה הרוסית לאוקראינה ממשל ביידן עשה שני דברים: להבטיח שלאוקראינה יש את הנשק להגן על עצמה *ו* להבטיח שאין לאוקראינה את הנשק לנצח את המלחמה. לא חלילה כי ממשל ביידן מתנגד, פשוט הוא לא רוצה ״הסלמה״. foreignaffairs.com/eastern-europe…

Iran has built a formidable missile arsenal, capable of inflicting serious pain on enemies both far and near. But here's the catch: you can't win a war on pain alone. Let me explain. 🧵 First, let's acknowledge Iran's achievements: Despite sanctions and limited resources, they've developed an impressive range of missiles. They've focused on quantity and diversification, creating a potent deterrent.

דה-אסקלציה בכל מחיר

מי שמופתע מהתגובה המאופקת של ממשל ביידן למתקפה של חיזבאללה, כנראה לא היה קשוב 9 חודשים. הממשל מחוייב לדה-אסקלציה, גם נוכח התגרויות איראניות בוטות. השאלה המרכזית היא איך ישראל יכולה לנווט במציאות הזו. ⛓️ "דה-אסקלציה" הפכה למנטרה בשיח האסטרטגי של הממשל. ג'ייק סאליבן, היועץ לביטחון לאומי, מרבה להשתמש במונח בהקשרים מגוונים, מעזה ועד אוקראינה. במאמר מנובמבר 2023, סאליבן אף התהדר בהצלחת הממשל בדה-אסקלציה של משברים בעזה - טענה שנותרה על כנה גם לאחר אירועי ה-7 באוקטובר, >

מעט אחרי הכניעה היפנית הוציא המאייר קאטו אטסורו אוסף של קריקטורות הלועגות למלחמה ומקבלות בחום את ״המתנה השמיימית״ של דמוקרטיה מהכובש האמריקני. קאטו הוא מעניין משום שעד לפני רגע היה אחד המאיירים הארסיים של יפן הקיסרית. מה גרם לשינוי? ⛓️ אפשר לטעון שאין שינוי, וקאטו פשוט שינה נאמנות עם השינוי בזמנים. אבל באותה מידה הוא היה יכול לרדת למחתרת ולהפיץ תעמולה לאומנית נגד הכובש האמריקני. הוא היה יכול פשוט לתאר את יפן ההרוסה. הוא היה יכול להתאבל על המתים.
הוא לא עשה זאת.
השאלה היא למה.

אמירה רווחת שאם אתם מתלבטים בין בית הקלפים לפולישוק, זה כנראה פולישוק.
אבל מה אם המשבר הפוליטי-חברתי שלנו הוא באמת מבית הקלפים? והדרך היחידה לפתור אותו מתחילה בהבנת הבעיה של בית הקלפים?
שרשור פוליטי-פילוסופי. ⛓️ אנחנו הולכים להתמקד בפרק הראשון בעונה הראשונה, הפרק שבעצם מניע את כל הסדרה לחיים. נכון שבית הקלפים היא יצירה בדיונית, האנשים והאירועים בה מעולם לא קרו, אך היא מבוססת על אירועים ודמויות אמיתיים בתולדות ארה״ב ועל הניסיון האישי של יוצר הסדרה. npr.org/2015/04/14/399…

נקודה בנוגע ל״הרס רעיונות״:
רבים מצביעים על לקיחת השטחים מגרמניה הנאצית בסוף מלחמת העולם השנייה כנימוק ללקיחת שטחים מהפלסטינים כ״עונש אפקטיבי״ על הפלישה לעוטף. אני חושב שאנשים לא מעריכים את המטרה מאחורי לקיחת השטחים במקרה הגרמני: עיצוב מחדש של הזהות הגרמנית.
שרשור. הנה השטחים שנלקחו מגרמניה בסוף מלחמת העולם הראשונה (צהוב כהה) ובסוף מלחמת העולם השנייה (צהוב בהיר). נתמקד ברשותכם בשטחים במזרח שנלקחו בסוף מלחמת העולם השנייה: למה דווקא השטחים הללו?

נקודה שאני רוצה לחדד בעקבות השרשור על טרנס-לאומיות: מוסדות בינלאומיים אינם מנוגדים למערכת עולמית המבוססת על ריבונות מדינתית. הם הופכים כאלה כשהם צוברים כוח שלא ניתן להם בהסכמת המדינות החברות. דוגמה קצרה תבהיר זאת. ארגון הסחר העולמי (WTO) הוקם ב-1995. הצטרפות לארגון מותנת ביישום הדרישות שלו בתחום הסחר, וחברות הארגון מעצבות יחד את החוקים של מערכת הסחר הבינלאומית באמצעות משא ומתן. הארגון גם כולל מנגנון יישוב סכסוכים, אליו המדינות החברות צריכות לפנות.

למי שמרגיש שישראל עומדת בפני צונאמי מדיני, כדאי להכיר את המחנה הטרנס-לאומי שאחראי לחלק ניכר מהלחץ. שרשור מדיני-רעיוני ⛓️. בספרו ״ריבונות או כניעה״ ד״ר ג׳ון פונטה מנתח את המערכת העולמית ככזו הנעה מבין-לאומיות (internationalism) לטרנס-לאומיות (transnationalism). מערכת בין-לאומית היא מערכת בה מדינות ריבוניות משתפות פעולה בהתאם לאמנות וחוקים שהסכימו להן מראש.

נדמיין שמחר בבוקר כל יכולות ייצור השבבים של טאיוואן עוברות לארה״ב. התרומה של טאיוואן לתעשיית השבבים *מתאפסת*. האם עדיין האי חשוב אסטרטגית לארה״ב? כמובן. בגלל המיקום שלו. שרשור גיאו-אסטרטגי. ⛓️ כדי להבין את החשיבות של טאיוואן צריך להקדים ולהפריך מיתוס גיאופוליטי נפוץ, בנוגע לחסינות האמריקנית בין שני אוקיינוסים. לפי המיתוס ארה״ב צמחה כאומה מבודדת מן העולם, חיה בבטחה הודות לאוקיינוסים המפרידים אותה מאירו-אסיה. בזמן שאין מכחיש שהאוקיינוסים מקשים על פלישה לצפון אמריקה, >

חשיבות אירועי ליל אמש נמצאת לא ברמה הצבאית כי אם ברמה המדינית. התגובה הישראלית, אם ישראל רוצה להגיב באופן חכם, צריכה גם להיות בעיקר ברמה המדינית.
כדי להבין זאת, ננסה לנתח את המצב ברמה המדינית: עברו כמעט שבועיים בין התקיפה ״השבדית״ בדמשק ובין> > התגובה האיראנית. בשבועיים הללו איראן מצד אחד הבטיחה התקפה, מצד שני הרגיעה את האמריקנים שאיראן אינה מעוניינת במלחמה אזורית (בדיוק מה שהאמריקנים רוצים לשמוע). כלומר האיראנים הכינו את האמריקנים לכך שהם יגיבו, מורידים את הסיכוי לתגובה מצד ארה״ב.
politico.com/news/2024/04/1…

ניצחון. דווקא בעת הזו - אולי כדאי להבין מה בכלל מלחמה אמורה להשיג.
שרשור רביעי ואחרון על המלחמה. בשרשור הקודם דיברנו על המלחמה ככלי מדיניות ועל האתגר של ההנהגה להשתמש בכלי הזה: מצד עצמה המלחמה רוצה להיות מוחלטת, עד כיליון, בעוד ההנהגה רוצה שתשרת מטרות מוגדרות. אבל ההנהגה עלולה כל-כך לרסן את המלחמה שהיא תהפוך לא אפקטיבית (כמו וייטנאם).

https://x.com/nitzandfux/status/1772855442173222954?s=46&t=_9W6B065qh9izHrYhNgbng

על-אף הרגשות החזקים שמלחמה מעוררת בנו, אסור לנו לשכוח את שימושה - ככלי מדיניות. מבחינתה של ההנהגה, מלחמה היא רק כלי למטרה. אם זוכרים את זה זה יכול להפוך את המלחמה לאפקטיבית מאוד, או - לאסון.
שרשור שלישי על מלחמה. דיברנו בשרשור הקודם על רצון ויכולת והגענו למסקנה שהדרך לסיים מלחמה היא להרוס את יכולת האויב, מה שבמוקדם או במאוחר יביא אותו לכניעה. הבעיה שבזמן שזה נשמע הגיוני בתיאוריה,>

https://x.com/nitzandfux/status/1772262251267002861?s=20

מלחמה מסתיימת כשאחד הצדדים אינו יכול או רוצה להמשיך את המלחמה. השאלה היא איך להביא את היריב לנקודה הזו. אסטרטגיות הצליחו או נכשלו בדיוק על המנגנון שלהן לנצח את האויב. שרשור שני על המלחמה. עסקנו בשרשור הקודם בהגדרות של מלחמה, תבוסה, כניעה ומה ההבדל בין תבוסה וכניעה. ראינו שמלחמה היא מעשה אלימות לכפות את רצוננו על היריב, וההבדל בין תבוסה וכניעה הוא החלטה *רצונית* של היריב להכיר בתבוסה. אבל זה מעלה שאלה - האם האויב יכול להיכנע מבלי שאביס אותו?

https://x.com/nitzandfux/status/1770812811326672996?s=20

בואו נדבר על מלחמה, תבוסה וכניעה. מהי מלחמה? מהו ניצחון? האם כניעה ותבוסה הן אותו דבר? ואם לא - מה ההבדל? רק אם תהיה לנו הבנה טובה של המושגים והיחס ביניהם, נוכל לחשוב ולדון עליהם.
שרשור. בסיס הדיון שלנו יהיה אחת היצירות הגדולות של המערב בתחום המלחמה והפוליטיקה: ״מונטי פייתון והגביע הקדוש״ (״על המלחמה״ של קלאוזביץ גם יופיע כאן, אבל קרל צריך לדעת את מקומו). ספציפית, אנחנו ננתח את הסצנה של האביר השחור. אם אתם לא זוכרים, כדאי לרענן את הזיכרון:

בזמן שאנו ממתינים לראות מה תהיה התגובה של ארה״ב על הרג החיילים בירדן, כדאי להתעכב ולהבין מה בדיוק ממשל ביידן ניסה להשיג במזרח התיכון. לחשוב שאת הבית הלבן מאכלסים פחדנים, טיפשים או גם וגם זה קל. להבין איך הם חושבים עוזר לנו להעריך מה הם יעשו בעתיד. שרשור. את הגישה של ממשל ביידן למזרח התיכון בפרט ולעולם בכלל אפשר לתאר בשתי מילים: משמעת ו-דה-אסקלציה. משמעת - ארה״ב תעבוד לפי סדר העדיפויות שלה והעקרונות שלה, מכירה במגבלות הכוח שלה; דה-אסקלציה - ארה״ב תנסה להוריד מתיחות ולמנוע הסלמה כדי לא להיגרר להרפתקאות צבאיות.

במהלך המצור על אטלנטה מפקד כוחות הדרום התלונן בפני גנרל שרמן שהוא מפגיז בניינים ללא אבחנה, הורג חיילים ואזרחים. שרמן השיב שהוא מוזמן להפסיק לירות כל כך קרוב לאוכלוסייה אזרחית. או שיתרחק מהאזרחים או שירחיק אותם. שרשור מאוד קצר על אגדה אמריקאית. שרמן ראה במלחמה רק מוות וסבל. לא היו לו תפיסות רומנטיות בדבר ״האצילות ואומץ הלב״ שמתגלים בה. ״המלחמה היא גיהנום״ אמר והדרך הכי מהירה לסיים אותה היא לתת לאויב לחוות אותה במלוא אימתה.

מצביעים על חוסר ההצלחה של ערב הסעודית במלחמה נגד החות׳ים כהוכחה שפעולה צבאית נגדם אינה אפקטיבית, משהו בסגנון של ״אין טעם לנהל מלחמה נגד מי שהפציצו והרעיבו אותם״. בזמן שאני מסכים שלישראל אין סיבה לנהל מלחמה ישירה, הניסיון הסעודי לא מלמד את מה שחושבים שהוא מלמד. לדעתי, ניתן לתלות את הכישלון הסעודי בשני גורמים: יכולת צבאית נמוכה והיעדר אסטרטגיה כוללת לטיפול בחות׳ים. הסעודים תכננו להפציץ אותם עד כניעה. לא עבד. למה?

מדוע ארה"ב לא מגיבה בעוצמה נגד הפרוקסי של איראן, למרות ההתקפות נגדה? זה לא משום חוסר יכולת: ארה"ב פרסה באזור כוחות משמעותיים, כולל שתי נושאות מטוסים. הבעיה של ארה״ב היא לא ביכולת, היא בתפיסה - וושינגטון מנסה לרסן הסלמה בה היא לא שולטת. האמריקאים הבהירו כבר בתחילת המלחמה שיעד מרכזי עבורם הוא למנוע את הרחבת המלחמה בעזה לזירות נוספות. האמריקאים לא רוצים להישאב למלחמה חדשה במזרח התיכון, גם משום הרתיעה ממעורבות צבאית באזור (שעלולה להפוך לעוד מלחמה ללא סוף, forever war), >