Mostly #Geopolitics| Substack: https://t.co/qoLUpxPNv0 | Heb podcast: @greatgamepod | Fellow @Argaman_inst | RT and likes not endorsement
הרצון של סין להפחית את התלות בדולר ברור: בשנתיים האחרונות, בייג'ינג הובילה מהלכים משמעותיים בכיוון - החל מהסכמי סחר ביואן עם ברזיל וארגנטינה, דרך הרחבת מערכת התשלומים CIPS כחלופה למערכת SWIFT האמריקנית, ועד לקריאות פומביות של בכירים סינים להפחית את השימוש בדולר. 
ברור שהיעד של הממשל צריך להיות סיום מהיר וברור של מלחמת חרבות ברזל, בכל הזירות. סיום כזה גם יאפשר לממשל לקדם יוזמות שונות (נורמליזציה סעודיה-ישראל, IMEC) וגם ישיב במידת מה את ההרתעה והאמינות האמריקנית באזור.
אני לא מתיימר למצוא את ״הפתרון המושלם״. אבל ב-14 באוקטובר פרסמתי למנויי מועדון המשחק הגדול דפ״א שיכולה לא רק להכין את הקרקע למתקפה רחבה על אתרי הגרעין, אלא גם לייצר לחץ מדיני נרחב על איראן. אני חושב שהדיון הציבורי ירוויח מהיכרות עם הרעיון, ודאי אחרי שהמרכיב הצבאי שלו התממש.
ב-216 לפנה"ס, חניבעל ברקה השיג ניצחון מסחרר על רומא בקרב קאנאי. בתוך יום אחד הוא הצליח להשמיד כמעט לחלוטין שמונה לגיונות רומיים שמנו יחד כ-50,000 חיילים. אובדן קטסטרופלי לרומאים.
הבחירה במסעוד פזשקיאן, מועמד ״רפורמי״, לנשיא איראן היא לא מקרית. לא רק שמדובר במחווה למיעוטים של איראן, פזשיקאן הוא הפנים החדשות של איראן למערב. הנשיא נתפס אצל רבים במערב כהזדמנות ל״איראן נורמלית״ והם רואים בקריאתו למשא ומתן גרעיני חדש הזדמנות שאין לוותר עליה. foreignaffairs.com/iran/more-norm…
מאז הפלישה הרוסית לאוקראינה ממשל ביידן עשה שני דברים: להבטיח שלאוקראינה יש את הנשק להגן על עצמה *ו* להבטיח שאין לאוקראינה את הנשק לנצח את המלחמה. לא חלילה כי ממשל ביידן מתנגד, פשוט הוא לא רוצה ״הסלמה״. foreignaffairs.com/eastern-europe…
First, let's acknowledge Iran's achievements: Despite sanctions and limited resources, they've developed an impressive range of missiles. They've focused on quantity and diversification, creating a potent deterrent. 
"דה-אסקלציה" הפכה למנטרה בשיח האסטרטגי של הממשל. ג'ייק סאליבן, היועץ לביטחון לאומי, מרבה להשתמש במונח בהקשרים מגוונים, מעזה ועד אוקראינה. במאמר מנובמבר 2023, סאליבן אף התהדר בהצלחת הממשל בדה-אסקלציה של משברים בעזה - טענה שנותרה על כנה גם לאחר אירועי ה-7 באוקטובר, > 
אפשר לטעון שאין שינוי, וקאטו פשוט שינה נאמנות עם השינוי בזמנים. אבל באותה מידה הוא היה יכול לרדת למחתרת ולהפיץ תעמולה לאומנית נגד הכובש האמריקני. הוא היה יכול פשוט לתאר את יפן ההרוסה. הוא היה יכול להתאבל על המתים.
אנחנו הולכים להתמקד בפרק הראשון בעונה הראשונה, הפרק שבעצם מניע את כל הסדרה לחיים. נכון שבית הקלפים היא יצירה בדיונית, האנשים והאירועים בה מעולם לא קרו, אך היא מבוססת על אירועים ודמויות אמיתיים בתולדות ארה״ב ועל הניסיון האישי של יוצר הסדרה. npr.org/2015/04/14/399…
ארגון הסחר העולמי (WTO) הוקם ב-1995. הצטרפות לארגון מותנת ביישום הדרישות שלו בתחום הסחר, וחברות הארגון מעצבות יחד את החוקים של מערכת הסחר הבינלאומית באמצעות משא ומתן. הארגון גם כולל מנגנון יישוב סכסוכים, אליו המדינות החברות צריכות לפנות.
בספרו ״ריבונות או כניעה״ ד״ר ג׳ון פונטה מנתח את המערכת העולמית ככזו הנעה מבין-לאומיות (internationalism) לטרנס-לאומיות (transnationalism). מערכת בין-לאומית היא מערכת בה מדינות ריבוניות משתפות פעולה בהתאם לאמנות וחוקים שהסכימו להן מראש. 
כדי להבין את החשיבות של טאיוואן צריך להקדים ולהפריך מיתוס גיאופוליטי נפוץ, בנוגע לחסינות האמריקנית בין שני אוקיינוסים. לפי המיתוס ארה״ב צמחה כאומה מבודדת מן העולם, חיה בבטחה הודות לאוקיינוסים המפרידים אותה מאירו-אסיה. בזמן שאין מכחיש שהאוקיינוסים מקשים על פלישה לצפון אמריקה, >
> התגובה האיראנית. בשבועיים הללו איראן מצד אחד הבטיחה התקפה, מצד שני הרגיעה את האמריקנים שאיראן אינה מעוניינת במלחמה אזורית (בדיוק מה שהאמריקנים רוצים לשמוע). כלומר האיראנים הכינו את האמריקנים לכך שהם יגיבו, מורידים את הסיכוי לתגובה מצד ארה״ב.
בשרשור הקודם דיברנו על המלחמה ככלי מדיניות ועל האתגר של ההנהגה להשתמש בכלי הזה: מצד עצמה המלחמה רוצה להיות מוחלטת, עד כיליון, בעוד ההנהגה רוצה שתשרת מטרות מוגדרות. אבל ההנהגה עלולה כל-כך לרסן את המלחמה שהיא תהפוך לא אפקטיבית (כמו וייטנאם).
דיברנו בשרשור הקודם על רצון ויכולת והגענו למסקנה שהדרך לסיים מלחמה היא להרוס את יכולת האויב, מה שבמוקדם או במאוחר יביא אותו לכניעה. הבעיה שבזמן שזה נשמע הגיוני בתיאוריה,>
עסקנו בשרשור הקודם בהגדרות של מלחמה, תבוסה, כניעה ומה ההבדל בין תבוסה וכניעה. ראינו שמלחמה היא מעשה אלימות לכפות את רצוננו על היריב, וההבדל בין תבוסה וכניעה הוא החלטה *רצונית* של היריב להכיר בתבוסה. אבל זה מעלה שאלה - האם האויב יכול להיכנע מבלי שאביס אותו?
בסיס הדיון שלנו יהיה אחת היצירות הגדולות של המערב בתחום המלחמה והפוליטיקה: ״מונטי פייתון והגביע הקדוש״ (״על המלחמה״ של קלאוזביץ גם יופיע כאן, אבל קרל צריך לדעת את מקומו). ספציפית, אנחנו ננתח את הסצנה של האביר השחור. אם אתם לא זוכרים, כדאי לרענן את הזיכרון:
את הגישה של ממשל ביידן למזרח התיכון בפרט ולעולם בכלל אפשר לתאר בשתי מילים: משמעת ו-דה-אסקלציה. משמעת - ארה״ב תעבוד לפי סדר העדיפויות שלה והעקרונות שלה, מכירה במגבלות הכוח שלה; דה-אסקלציה - ארה״ב תנסה להוריד מתיחות ולמנוע הסלמה כדי לא להיגרר להרפתקאות צבאיות.
שרמן ראה במלחמה רק מוות וסבל. לא היו לו תפיסות רומנטיות בדבר ״האצילות ואומץ הלב״ שמתגלים בה. ״המלחמה היא גיהנום״ אמר והדרך הכי מהירה לסיים אותה היא לתת לאויב לחוות אותה במלוא אימתה.