סיכום אירועי ה-29 באפריל 2021 בגיפים. מהדורת בריטני ספירס. יום חדשות חלש בל״ג בעומר הזה. המגעים בין לפיד לבנט להקמת ממשלת שינוי נמשכים ומחדרי הדיונים יוצאים מגוון ספינים לא רלוונטיים. ->
בינתיים מסתמן שהצדדים דנים בחלוקת תיקים וקביעת מנגנונים שיאפשרו לממשלה לעבוד בלי שהמרכיבים שלה מסכימים על כלום. כלומר כלום חוץ מזה שבני גנץ צריך לשבת בשקט ולהגיד תודה על מה שלא יתנו לו (ביטחון, יתנו לו את הביטחון כי זה תיק לא חשוב). גנץ בתגובה בי לייק: ->
בהר מירון בינתיים התכנסו המוני גברים למסיבת הדבקה וסיום קורונה. מגבלות על השתתפות נשים כמעט מבטיחות שהסטטיסטיקה החיובית לתוחלת החיים של נשים בישראל תשמר. פעילות פמיניסטיות בתגובה בי לייק:
ובבית המשפט העליון השופט מני מזוז פרש היום לאחר החלטה לסיים את כהונתו מוקדם מהקבוע בחוק. השמאל בתגובה בי לייק:
ברק חירם לא המציא כלום. ב-1957, כמעט חמישים שנה לפני שפרסם את "התנגשות הציוויליזציות" דרכו מכירים רוב הישראלים את סמואל הנטינגטון, הוא פרסם ספר שנקרא "החייל והמדינה". 1/17
זו לא הגזמה להגיד שזהו הספר המשפיע ביותר שנכתב מעולם על יחסי צבא-דרג מדיני, בארה"ב בוודאי, וכנראה גם בישראל. וגם אם ברק חירם מעולם לא קרא אותו, תפיסת העולם שביטא בנאום המקומם שלו השבוע היא האנטינגטונית למשעי, ושגויה באותה המידה.
2/17
מרבית הספר של האנטינגטון היא דיון אנליטי והיסטורי בתפקידו של המקצוע הצבאי, אבל בפסקאות האחרונות שלו התיר לעצמו להמריא מעבר לניתוח האקדמי הקר ושם מתגלה בבהירותה תפיסת עולמו. 3/17
גדעון סער הסביר בפגוש ששבר עם גנץ כי זו "תקופה שבה הנושא הפלסטיני חזר להיות נושא מרכזי", אבל האמת שהנושא הפלסטיני היה מרכזי להפיכה השיפוטית לכל אורך הדרך. הנושא הפלסטיני ושאר הפוליטיקה של המלחמה.
שרשור קצר בלי אף מילה על התראה, מחאה אואחריות לשביעי. מבטיח. 1/9
שלוש קבוצות אינטרס עמדו מאחורי המאבק במערכת המשפט. הראשונה והפחות מעניינת זה נתניהו ואנשיו שנכנסו לסיפור מסיבות של אינטרס משפטי-אישי. השניה היא החרדים שמעבר לבעיות שלהם עם ליברליזם באופן כללי, היו חייבים לנטרל את בג"ץ כדי להעביר פטור גורף מגיוס. זה ששוב על הפרק עכשיו. 2/9
השלישית והמרכזית ביותר היא הציונות הדתית שאנשיה יחד עם לוין היו המנוע האידיאולוגי הבוער של ההפיכה וככל שהיו הפגנות בעדה, שלהן.
מה הייתה הבעיה שלהם עם מערכת המשפט? בעיה אחת בעבר ושתיים בהווה וכולן קשורות לנושא הפלסטיני. 3/9
הסנקציות המתגברות נגד מתנחלים אלימים וקיצוניים עשויות להיות דרמטיות למדינת ישראל כולה. הנה למה: בשנים האחרונות מדינת ישראל בראשות מפלגות ימין עם זיקה מתנחלית עזה, מטשטשות את האבחנה בין ישראל הריבונית לבין השטחים. חוק החרם, ההשוואה בין סימון מוצרי התנחלויות לבין BDS ועוד ->
במובן הזה, יש אחדות מטרה בין ה-BDS לבין הקו הממשלתי והתנועתי (של מפעל ההתנחלויות) הישראלי. אלה ואלה לא רוצים להבחין בין 67 ל-48. בשביל הימין הישראלי זה הכל ישראל. בשביל הפלסטינים זה הכל פלסטין.
ממשלות העולם המערבי כבר הרבה שנים אומרות ישראל כן, התנחלויות לא.
->
ישראל מצידה מתעלמת מהן, אלא כשאי אפשר כמו כשאובמה איפשר להחלטת מועבי"ט בדבר אי חוקיות ההתנחלויות לעבור. מאז ה-7 באוקטובר חל שינוי בסבלנות הבינלאומית וגם בזיהוי ההזדמנות. הגיבוי לפעולה הישראלית בעזה מלווה בתסכול עמוק מחוסר הטיפול באלימות מתנחלים ומה שנראה כסרבנות מדינית מצד ביבי->
כמו שיורם גביזון כותב ב @TheMarker, עיתוי הוא הכל בחיים ולפרסם, כמו שעשיתי ב-6.10 מאמר בזכות שינוי מודל הגיוס זה חתיכת עיתוי. זה לא 5000 מילה על זה שחמאס מורתע, אבל זה בהחלט מרגיש מעולם אחר. גביזון צודק לגמרי שצריך לחזור להנחות של המאמר >> themarker.com/news/politics/…
ובייחוד שצה"ל מסוגל לספק ביטחון בסד"כ הקיים שלו לאור ה-7.10. המסקנה של גביזון בקצרה היא שצה"ל לא מסוגל, וצריך הגדלה כמותית מסיבית שתשמש לחיל אחזקת גבולות יבשתי מסיבי בשגרה. ההגדלה הזו מטעמים מבצעיים וחברתיים צריכה לבוא מגיוס מלא של החרדים שלא יתרמו כלום בשוק העבודה ממילא. >>
לטעמי גביזון מפספס. לא כי צדקתי בכל מילה במאמר ההוא. ברור שלא. אלא כי מה שקורה כרגע מראה שכשצה"ל ערוך כמו שצריך דווקא יש לו יכולת לספק מענה, אפילו רב חזיתי. הקושי המרכזי שלנו כרגע נובע מזה שאנחנו לא נלחמים בשתי חזיתות אלא כובשים את עזה ונערכים למלחמה בצפון. >>
קודם צייצתי בציניות, אבל הקמפיין של ערוץ 14 נגד צהל זה אחד האירועים הפוליטיים הדרמטיים שקורים מול עינינו. למי שלא צופה ביקום הקולנועי של ריקלין-סג"ל, בימים האחרונים הגבירו את הווליום נגד צה"ל. לטייסים יש מוסר נוצרי. הרמטכ"ל מונה הודות למסמך של פקיד. כל מיני כאלה ->
ונשאלת השאלה, מה הם חושבים שהם עושים?! ובהנחה הדי סבירה שזה לא רחוק מנתניהו, מה הוא חושב שהוא עושה?!
ובכן, לנתניהו יש בעיה. הצבא לא מוכן לשקר לציבור ולהכחיש שאנחנו בדרך לקטסטרופה בניצוח הממשלה. הצבא גם לא מוכן להפיל את האחריות על המחאה. זה לא הביזנס של הרמטכ"ל להגיד מי אשם. ->
הצבא גם רואה באחריותו שהציבור הישראלי ידע מה קורה במיוחד כי יש חשש שמי שחשופים למצב משקרים לבוחרים, כי הקבינט לא מתכנס, וכי ועחוב בקושי נקפה אצבע.
זה מאד לא משמח את ביבי. למעשה הוא כבר כמה פעמים צרח על הפיקוד הבכיר של המדינה. אז מה עושים במצב כזה?->
יש לי חברים ובני משפחה במרכז. הם קיוו שהנשיא יפתור את זה. הם רוצים שהעסק הזה יגמר. הם לא רוצים להיות ברחובות ובמחאה. מחשבה על משבר חוקתי, בצדק, גורמת להם לאימה נוראית. חלקם מאוכזבים שמתווה הנשיא לא קרוב יותר לרוטמן כי רצו להאמין שפשרה אפשרית.
אני מבין ואוהב אתכם אבל זו שגיאה. ->
פשרה לא הייתה אפשרית. הקואליציה החליטה לחוקק את חבילת ההפיכה עד סוף החודש. לא כצורת ביטוי. מושב הכנסת הקרוב נגמר בעוד שבועיים והם יחוקקו את החוקים. פשרה לא הייתה על השולחן בנושא שליטה בלעדית של הקואליציה במינוי שופטים או התגברות לשם פטור חרדים מגיוס ודרעי בממשלה. ->
אם כך נשארו לנשיא 3 אפשרויות: לפוצץ את המגעים, לפרסם את הדבר הכי קרוב שהגיע להסכמות בשיחות שמבטא היעדר פשרה בין הקיצוניות המרחיקה של רוטמן ולוין לבין המרכז, או את הרעיון שלו למתווה שהוא בעצם חוזה חברתי חדש למדינה. ->