במילים אחרות, מנת הבוסטר משפרת את ההגנה בערך פי 5!
במילים אחרות - הבוסטר מקנה הגנה מצוינת, ונכון להיום לא נראה שישנה דעיכה (נמשיך לעקוב באדיקות).
שימו לב:
אין חולים קשים מחוסנים ב-2 מנות מתחת לגיל 20
אין (כמעט) חולים קשה מחוסנים ב-3 מנות מתחת לגיל 40!
ברמת המאקרו אפשר לראות באופן בולט שהגל דועך תודות למנה השלישית. ירוק - נדבקים, אדום - חולים קשה, שחור - מתים. שימו לב, ככל שמתחסנים יותר במנות 1+2, הגל השלישי דעך, וככל שהתחסנו במנה 3, הגל הרביעי דעך.
ה-R יציב על ~0.75, והדעיכה בהתאם.
בכל מנה חוזרת של חיסון מע' החיסון מתחזקת. זה לא סתם סלוגן, אלא ישנם שינויי של ממש במע' החיסון, שמתבטאים בהמון אלמנטים שונים (כן, גם כמות הנוגדנים, אבל ממש לא רק).
לכן המנה השלישית פועלת ב-2 חזיתות במקביל: 1. ירידה תחלואה קשה ותמותה חדשה. 2. ירידה בהפצה של הנגיף (במידה ונדבקים).
זה זמן טוב להזכיר שאת *כל* החיסונים בריבוי מנות, בין 2-4 (לרוב 3). למשל נותנים חיסון לכלבת ב-4 מנות, הפטיטיס B ב-3 מנות, ו-HPV ב-2/3 תלוי בגיל.
אחרי הסדרה הראשונית (2-4 מנות) מוסיפים בעת הצורך (טטנוס, פוליו, דיפטריה, שפעת..).
בדרך כלל פשוט אין צורך להוסיף עוד מנות, אבל אפשר.
אחלה יום לכולם😄
תודה ל-@eshed_lin שזיהה טעות קלה בתצוגת הנתונים (לא בחישוב). הנה המתוקנים של יעילות החיסונים (שימו לב לסטיות התקן):
יש התפרצות של חצבת בטקסס שתוקפת קהילות של מתנגדי חיסונים. חצבת, בניגוד למה שאומרים עליה, היא לא מחלה כל כך שפירה. בדרך כלל היא מתבטאת בחום, נזלת ופריחה - אבל לצד אלו יכולה להיות גם תחלואת מעיים קשה, פגיעה עינית עד כדי עיוורון, דלקת ריאות או ברונכיוליטיס מסכן חיים, >>
פגיעות נוירולוגיות מגוונות (דלקת מוח קטלנית אקוטית, פגיעה נוירולוגית שמתפרצת עשור לאחר ההדבקה, ועוד), והסיכון שבאופן אישי הכי מפחיד אותי: Immune Amnesia. >>
הנגיף יודע לתקוף ספציפית את תאי הזיכרון של מערכת החיסון שלנו, ולהפוך אותנו לנאיביים לפתוגנים שכבר הכרנו, בין אם דרך חיסונים ובין אם דרך תחלואה. זאת אומרת שבמקרים האלה חובה לחזור על כל חיסוני הילדות, שמא יהיה מפגש איתם בהיעדר הגנה (כל שפעת, כל שלשול, כל חתך קל בעור = סכנה ממשית).
טוב, עכשיו כשיש לי שני תארים ראשונים בהצטיינות יתרה משני מוסדות מוכרים, חשבתי לכתוב שרשורון על "דברים שלמדתי" ב-6 השנים האלה (טכניקות למידה, גישה, וכו').
מתנצל אם זה נשמע יומרני, ובכל זאת 🧵
מן הסתם כל מה שאכתוב כאן מגיע מתוך החוויה האישית שלי, שמושפעת בין היתר גם מהקורונה, ההפיכה המשטרית (או "רפורמה", כל אחד ומילותיו), והמלחמה; מהתחום האקדמי עצמו; אבל גם מהתמיכה הכלכלית שלי מהבית. חד משמעית לא הייתי יכול לעשות את זה אילולא תמיכה *מלאה* מההורים המקסימים שלי.
אז איך אני לומד?
באופן כללי סגנון הלמידה שלי הוא מאוד 'old school', אבל לפני כן, כמה נקודות מוצא:
1. בשום פנים ואופן לא לצבור פערים. החומר בסמסטר יכול לרוץ מאוד מהר, ופערים הם האויב של השכלה אקדמית. אי אפשר לסגור את כל החומר בתקופת מבחנים, אז צריך לעשות כל מאמץ להשאר על הדברים.
אני בטיול בתאילנד ולא מתכוון לבזבז זמן על שטויות שכאלה. כולסטרול בכלל, ו-LDL בפרט, מקושרים למחלות לב וכלי דם. הקשר הוא לא 'רק' אפידמיולוגי, אלא ממש סיבתי.
במחקר ה-FHS הנודע זוהו 5 גורמי סיכון מרכזיים למחלות לב וכלי דם: יתר לחץ דם, עישון, כולסטרול גבוה, השמנה וסוכרת. ככל שיש יותר גורמי סיכון במקביל, כך הסיכון גדל אקספוננטיאלית.
ממליץ לקרוא קצת על המחקר המעניין הזה, שאגב התחיל ב-1948 וממשיך עד היום.
כולסטרול כולל (total cholesterol) מורכב מ-HDL, LDL וקצת מ-VLDL. יש קשר הפוך בין HDL לבין סיכון קרדיווסקולרי, אז מאיפה הסיכון בין כולסטרול טוטאלי לבין התקפי לב?
עילפון הוא חוסר הכרה רגעי שחולף ספונטנית, ומלווה באיבוד טונוס שרירים, קרי נפילה. זו אחת התלונות הנפוצות ביותר, והיא בעיקרה תלונה שפירה - אם כי ישנם גם גורמים מסוכנים פוטנציאליים. כמו כן, זו תלונה שמחייבת התייחסות משולשת: אישוש שאכן מדובר בעילפון; הגורם לעילפון; והשלכות הנפילה.
לא אלאה אתכם בסוגיה הראשונה שעלולה להיות מאתגרת, וגם לא בסוגיה השלישית בדבר הטיפול בפציעות נפילה. השרשור הזה מתמקד בטריגרים שמובילים לעילפון.
הקשר בין סוכרת מסוג 2 לבין השמנה הוא נושא שקשה להגדיר אותו אחרת מ'מרתק'. 🧵
סוכרת היא כאמור משפחה של מחלות בהן ההורמון אינסולין, שמופרש מהלבלב, לא עובד. זה יכול לנבוע, למשל, עקב תקיפה אוטואימונית שגורמת להרס התאים שמפרישים אינסולין בלבלב (סוכרת מסוג 1); או פגיעה באיזורים אחרים בלבלב שבלית ברירה משפיעים לרעה גם על הלבלב האינסוליגני (גידול בלבלב, CF).
יש גם הפרעות שאמנם לא הורסות את מאגרי האינסולין בלבלב - אבל כן פוגעות במערכת ההפרשה שלו (הפרעות גנטיות קשות שמופיעות כבר בלידה), ויש עולם שלם של מחלות (והרעלות) שלא בהכרח משפיעות על האינסולין, אלא דווקא על הקולטן שלו, ועל אתרים אחרים בתוך התא עליהן קולטן האינסולין פועל.
קוקאין מופק מעלי הקוקה, עשב שגדל בדרום אמריקה. הילידים ביבשת נהגו ללעוס את העלים הללו עוד לפני הפלישה הספרדית, והאקט נחשב - בין היתר - למיסטי.
כל זה טוב ויפה, אבל הדברים החלו להשתנות במהלך המאה ה-19. כימאים, רוקחים, ואנשי רפואה החלו להתנסות עם העלים הללו.
חלקם הצליחו להפיק את הקוקאין מתוך העלים, אחרים שיפרו את היעילות, וקבוצות אחרו התחילו לגשש אחר ההשפעות הפיזיולוגיות והפסיכולוגיות של הסם. מבין אלו, פרויד הוא המפורסם ביותר, והוא אף פרסם מונוגרף בו הוא כתב על התכונות החיוביות של קוקאין כסם פסיכואקטיבי, והמליץ עליו להמונים.