היום לפני 107 שנים הפגיזו ספינות הצי העות'מאני ספינות של הצי הרוסי. הפגזה שסימלה את הצטרפות האימפריה העות'מאנית למלחמת העולם הראשונה לצד מדינות הציר.כניסת האימפריה בסוף אוקטובר מעלה שתי שאלות: מדוע האימפריה העות'מאנית נכנסה למלחמה באיחור ומדוע לצד גרמניה? ⬇️
המענה לשתי השאלות מחייב הסבר על המצב שבו נמצא הצבא העות'מאני אחרי מלחמות הבלקן. בתום מלחמת הבלקן השנייה המפקדים הבכירים של הצבא העות'מאני הבינו שיחידות שלמות ירדו מהמצבה ולא ניתן היה להקימן מחדש מהר בשל מחסור בכוח אדם. ⬇️
מחסור בשטחי אימון, מדריכים וקצינים ובתוכניות גיוס, שינוע מערכה חדשות. לכן, בדצמבר 1913 הגיעה משלחת סיוע שהייתה אמורה לעשות רפורמה מקיפה בצבא, בקצונה ובמטה הכללי. המשלחת בראשות אוטו לימאן פון זאנדרס החלה לעבוד מיד אבל היא פעלה בעצם עד יולי 1914⬇️
בנוסף מצב התשתיות המאפשרות (בעיקר דרכים סלולות ומסילות רכבת) לא השתפר ולא היה צפי שישתפר בתקופה הקרובה. אז מה מפקדי הצבא העות'מאני היו יכולים לעשות בסוף יולי 1914?
לאחר התחלת המלחמה באירופה הצבא העות'מאני החל בתהליך איטי של צבירת הסד"כ והכשרתו (נייטרליות חמושה). בשל כך קצינים גרמניים ועות'מאניים נשלחו לאזורים שונים באימפריה. הערכת המצב העות'מאנית הייתה שהאיום המרכזי על האימפריה נמצא ממזרח (רוסיה) או ממערב (מדינות הבלקן). ⬇️
מה עם ארץ ישראל אתם שואלים וההכנות לקראת עימות מול הבריטים במצרים? קרס פון קרסנשטיין נשלח לדמשק כדי לעזור בהכנת הארמיה השנייה למלחמה. הוא גילה שאין שטחי אש, אין כוחות בחזית הזאת ואין תוכנית מבצעית (שרשור ארוך אחר).
ברמה המדינית, המדינאים משכו את הזמן ככל הניתן. הדרך הבטוחה לעשות זאת היא לנהל משא ומתן עם כל הצדדים: הם ניהלו משא ומתן עם הצרפתים (שהיו אחראים על הרפורמה בג'נדרמיה העות'מאנית), עם הבריטים (אחראיים על הרפורמה בצי) ועם הגרמנים. המטרה הייתה לסגור עסקה שתכלול: ראשית, סיוע כספי ⬇️
שנית, ניטרול בולגריה ושלישית מי שיאפשר לאימפריה לשמור על השטחים שהיא כבשה. לפי מסטפא אקסקאל, המטרה העות'מאנית הייתה לצאת מהמלחמה כשחרפת מלחמות הבלקן נמחקה והאימפריה נמצאת במצב יותר טוב כלכלית, מורלית וכבר לא נחשבת לאיש החולה על הבוספורס. ⬇️
המטרה של מדינות ההסכמה הייתה להוציא את האימפריה העות'מאנית מהמלחמה כדי לשמור על נתיבי השייט במזרח הים התיכון ובעיקר על תעלת סואץ פתוחה. כמו כן, הצטרפות האימפריה העות'מאנית תאפשר לרוסיה להפנות יותר כוחות נגד גרמניה ואוסטרו-הונגריה. מנגד גרמניה שאפה בדיוק הפוך.
גרמניה הסכימה לרוב התנאים, בעיקר הכספיים והטריטוריאלים ולכן היא זכתה. בנוסף היא "העניקה" את סיירות הקרב הברסלאו והגבן. גורם משפיע נוסף על העות'מאנים הייתה העובדה שנדמה שגרמניה עומדת לנצח את המלחמה. כך שההחלטה הייתה הגיונית לשעתה. ⬇️
הדרישה הגרמנית מהעות'מנאים לא הייתה גדולה מאוד: ליצור איום או על רוסיה ו/או על תעלת סואץ ולסייע למאמץ המלחמתי באירופה (הכוונה במרכז אירופה). סך הכל נדמה שכולם היו צריכים להיות מרוצים מהעסקה הזאת. הגרמנים ידעו את המצב של הצבא העות'מאני ואת היכולות שלו אבל האמינו שהמצב ישתפר. ⬇️
כך, שבתחילת המלחמה כולם באימפריה העות'מאנית היו מרוצים ואופטימיים שהנה המלחמה תסתיים בקרוב. בשני לנובמבר רוסיה הכריזה מלחמה על האימפריה בחמישי לנובמבר בריטניה וצרפת הכריזו מלחמה על האימפריה. דבר אחד לא השתנה לאורך המלחמה החלומות לניצחונות קלים, מהירים ומכריעים.
#פידצבא במהלך הקרב על העיר סואץ ב24 באוקטובר 1973 כוח צנחנים של גדוד 66 (כן אלה מגבעת התחמושת) מצא את עצמו בסיטואציה קשה המג"ד, הסמג"ד, הקמב"ץ של הגדוד והמ"פ נפגעו. מפקד הגדוד נהפך להיות סרן (מיל') דוד עמית שמצא את עצמו בעיר שהוא אינו מכיר, ללא מפות, ללא פקודות ועם הרבה ⬇️
פצועים. מפקד פיקוד דרום עלה מולו בקשר והסביר לו איך לצאת מהעיר. לימים דוד סיפר ש "גורודיש יושב מול תצלום אוויר בקרון המואר שלו במפקדת פיקוד דרום. ואני, בתוך הבית המופגז, בחושך מוחלט, מוציא פנקס, ומתחיל לרשום ו[אני] מבין שהוא מכתיב לי ציר בלתי אפשרי, מסובך וארוך.⬇️
אני מפסיק לרשום באיזשהו שלב, אומר לו 'כן,כן,כן', ומחכה שהוא יגמור את הסיפור." סיפורו של דוד בקרב על העיר סואץ הוא מיקרוקוסמוס לדור המפקדים הזוטרים של מלחמת יום הכיפורים שהיו אנשים מן השורה שפעלו באופן יוצא דופן מכורח הנסיבות ולאור הבעיות שהמפקדים הבכירים יותר יצרו להם.⬇️
#פידצבא בהיסטוריה של צה"ל ישנם שני אנשים בלבד שהוענק להם עיטור הגבורה ועיטור המופת: אביגדור קהלני ושלמה (מוני) ניצני. בעוד הראשון מוכר מאוד על השני לא הרבה אנשים שמעו. שלמה נולד ביום האחרון של שנת 1936בכפר חיטים⬇️.
בילדותו טרם חובר היישוב לחשמל ולמים זורמים. בקיץ של שנת 1955 התגייס לנח"ל המוצנח. כבר מתחילת שירותו נטל חלק בפעולות תגמול . בסתיו 1956 השתתף בקרב ה"מיתלה". כאשר מפקדיו נפגעו מוני לקח על עצמו את הפיקוד והלך לחלץ פצועים. מוטיב שיחזור במהלך הקריירה הצבאית שלו. ⬇️
על פעולותיו זכה ב"עיטור הגבורה": "בשעת הפעולה במצָרים במסגרת 'מבצע קדש' נפתחה אש חזקה על הזחל"ם בו פיקד סמל שלמה ניצני. נהג הזחל"ם נהרג מיד. סמל שלמה ניצני לקח את הגה הזחל"ם ובאש החזקה נסע קדימה, חילץ מספר פצועים שנפלו מזחל"ם שנסע לפניו.⬇️
#פידצבא בעקבות השאלות סביב האוקראינית אפשר ללמוד ממלחמת יום הכיפורים קצת הרבה על הבעיתיות של הבקעה של מערך הגנה מבוצר. מכיוון שאוגדה 36 עברה "כמו חמאה" לתוך סוריה הסיפור שלה קצת פחות מעניין (לפחות אותי) ולכן אתמקד באוגדה 210 (כן אני משוחד בעניינה כי היא ומפקדה מרתקים אותי)⬇️
ב10 באוקטובר מפקדי האוגדה דן לנר, ראו שרשור שכתבתי עליו ומשה בר כוכבא [בריל] ומפקדת האוגדה, המח"טים של אוגדה 210 (אורי אור [679] ורן שריג [179] -החלו לתכנן את ההבקעה האוגדתית לתוך שטח סוריה. ההנחה של האוגדה הייתה שיש להם שני צירים להבקעה. ⬇️
תוכנית ההבקעה לתוך סוריה נועדה להתבצע ב 11 באוקטובר. אישור התוכנית הפיקודית, על ידי הרמטכ"ל ושר הביטחון, נערכה בחמ"ל פיקוד צפון. בסוף הדיון, הרמטכ"ל אמר שהוא לא חושב שצריך להבקיע בשני מאמצים שונים אולם זה לא בא לידי ביטוי בתוכנית הפיקודית. ⬇️
#פידצבא במהלך השבוע האחרון נשאלת השאלה האם מתקפת הנגד האוקראנית משיגה את יעדיה (מצליחה) או האם היא נתקעה והאוקראינים לא מצליחים. התשובה הקצרה היא שאף אחד לא יודע כי פשוט אין מידע. מה אנחנו כן יודעים: ראשית, שני הצדדים מנהלים קרבות מקומיים לאורך כל החזית. לחימה שאינה מוגבלת ⬇️
למרחב מבצעים אחד או בזמן. כלומר במבט רחב הלחימה נמשכת כאילו אין מתקפת נגד בדרום. שנית, נדמה שאין ריכוז מאמץ אוקראיני שזה הגיוני משום שהם עדיין מחפשים את הפריצה במערך ההגנה הרוסי. שלישית, ובהקשר שני בסעיפים הקודמים: לדעתי אין כרגע יכולת לצד אחד להכריע את השני אז המטרה היא לשחוק.⬇️
בעוד הצד האוקראני רוצה להשיג כמה שיותר הישגים מבצעיים שבאים לידי ביטוי בשטח הצד הרוסי רוצה, להערכתי, למנוע את ההישג האוקראני ולכן כל עוד האוקראנים לא מצליחים הצבא הרוסי עומד ביעדים שלו. בהקשר זה חשוב לשים לב ליכולת בנייה מחדש של יחידות בשני הצדדים, לדוגמא חזרת ואגנר ללחימה⬇️
#פידצבא היום לפני 75 שנה התרחש הקרב על משמר העמק שהוא הקרב הגדודי הראשון של הפלמ"ח וצה"ל. מי שפיקד על הקרב הזה היה מג"ד הגדוד הראשון של הפלמ"ח דן לנר. פרטים על הקרב ניתן למצוא בספרו של עמירם אזוב "משמר העמק לא תיפול". שרשור קצר על מדוע הקרב הזה חשוב⬇️
אלחנן אורן תיאר אותו כנקודת מפנה בצה"ל, זאת משום ש "לראשונה פעל גדוד פלמ"ח קטן במתואם, לחם פעמיים יותר מיממה ברציפות, תקף והגן ביום [...]." עמירם אזוב טען שברוב הקרבות של משמר העמק המג"ד מתאם ומתכנן אך הכוחות פעלו ללא רעיון מרכזי גדודי. ⬇️
המפנה נעשה בקרבות של 13 באפריל "שם ניכרה ידו של המג"ד לנר בניצוח על הרעיון המבצעי ומימושו. החידוש בהפעלה היה מובהק". הרעיון שיישם לנר הוא מארב גדודי שבו כוח של שייקה גביש מושך את הכוח של צבא ההצלה לתוך "קופסא" שמורכבת ממארבים של שלוש פלוגות שונות בשטח שנוח לאורב.⬇️
#פידצבא דקה לפני ציון שנה למלחמה אציין כמה תובנות אישיות שלי: 1. האחרונים שהאמינו שהמלחמה תציין את השנה הראשונה שלה הם קציני המטה הכללי הרוסי שתכננו את המלחמה. הם למדו שאי אפשר לזלזל באויב, אי אפשר להיות יהיר ובעיקר אין נצחונות קלים, מהירים וכירורגים⬇️
בכך המלחמה דומה יותר למלחמת העולם הראשונה מאשר למלחמה שמרבית הצבאית, כולל הרוסי, דמיינו עד 2022. (בקרוב מאמר ב @maarachot_idf בנושא)⬇️
2.הסיבה היחידה ששני הצבאות יכלים להמשיך להילחם היא כי יש הרבה מהם עם הרבה ציוד ויכולת לייצר ציוד ולהכשיר אנשים. הכשלון הרוסי בהיבט זה הוא פספוס העיתוי של גיוס המילואים ועצירת המבצעים עד סיום ההכשרה של מרבית מגויסי הגיוס החלקי. ⬇️