היום לפני 104 שנים התרחש קרב עזה השלישי. הקרב היווה נקודת מפנה בהיסטוריה של ארץ ישראל ובמלחמת העולם הראשונה בחזית זו, עת הבקיעו הכוחות הבריטיים את מערך ההגנה העות'מאני והחלו בכיבוש הארץ. להלן שרשור על אודות כיצד הצבא העות'מאני נערך להגנה על ארץ ישראל: ⬇️
מפקד הצבא העות'מאני בארץ ישראל ומפקד קבוצת הארמיות ילדרים אריך פון פלקנהיין החליט ארגון מחדש את ההכוחות ואת גזרות האחריות בחזית: 1. הארמיה הרביעית נושלה מאחריותה על ארץ ישראל ומפקדה הודח בספטמבר 1917; 2. הארמיה השמינית, החדשה, קיבלה תחת פיקודו של פון קרסנשטיין את האחריות להגנה;⬇️
3. הארמיה השביעית תחת פיקודו של מוצטפא כמאל פאשא, לימים אתאתורכ (בתמונה). כמאל פאשא הוחלף, ערב הקרב, על ידי פזווי פאשא, כי הוא טען שאין היגון בתוכנית של פון פלקנהיין והסדר הפוש מזיקים יותר ממסייעים. הארמיה התמקמה בחברון כעתודה להתקפה, אך לא השלימה את הכנותיה עד תחילת הקרב.
המסגרות השונות נפרסו באופן הבא:
1.הקורפוס ה-22, בפיקוד רפעת ביי וכלל בתוכו את הדיוויזיות ה- 53 וה-3 ונפרס סביב העיר עזה עצמה. 2. הקורפוס ה- 20, בפיקוד פואד ביי כלל את הדיוויזיות ה- 54, ה- 26, ושליש מהדיוויזיה ה- 24 ונפרס בשטח שבין עזה לבאר שבע.
⬇️
3. הקורפוס ה- 3, בפיקודו של איסמט ביי, לימים הנשיא השני של הרפובליקה התורכית, כלל בתוכו את הדיוויזיה ה- 27, שליש מהדיוויזיה ה- 16, שליש מהדיוויזיה ה- 24, ודיוויזיית פרשים שנפרסו סביב העיר באר שבע.
4.כוח העתודה של הארמיה, על בסיס הדיוויזיה ה- 7, נפרס בבית חנון, צפונית לעזה. ⬇️
5. במקביל, הארמיה השביעית, ששימשה כעתודה אסטרטגית לטובת מתקפת הנגד, נפרסה באזור העיר חברון.
6.טייסות 300 וטייסת 301 חנו בשדה התעופה ברמלה, טייסת 302 חנתה באזור ג'וליס, טייסת 303 חנתה ליד אל תינה (צפונית לכפר מנחם של ימינו), וטייסת 304 התמקמה בעיראק אל מנשיה (ליד קריית גת).⬇️
בסך הכל עמדו לרשות הצבא העות'מאני בארץ ישראל כ- 24,000 איש ו- 190 תותחים. זאת, לעומת כשמונים אלף חיילים, חמישה עשר אלף פרשים, וכארבע מאות כלי ארטילריה שונים, לרבות תותחי ספינות חיל הים הבריטי, שעמדו לרשות המפקד הבריטי הגנרל אדמונד אלנבי.⬇️
יתרונם המכריע של הבריטים בכוח אדם ואמצעי לחימה היה אמנם מרכזי לניצחונם, אך לכך הצטרפה גם חולשת המערך הלוגיסטי העות'מאני, שהוותה נקודת תורפה משמעותית אותה השכיל לנצל מפקד כוח המשלוח הבריטי.
הקרב נפתח בפעולת הטעייה שכללה הפצצה של חיל הים הבריטי על העיר עזה, בעוד המאמץ העיקרי כוון להבקעה באזור באר שבע, תוך איום על הציר המקשר בינה לבין לירושלים ועל תחנת הרכבת בנחל שורק. האיום הכפול על באר שבע ועל עזה הציב את הפיקוד העות'מאני בפני דילמה⬇️
,שכן המערך הלוגיסטי שעמד לרשותו, שנסמך על מסבלת הברזל יחידה, לא אפשר לתגבר בו זמנית את שני המוקדים. בנוסף, ההבקעה באזור באר שבע סיכלה תכנית התקפת הנגד של פון פלקנהיין, שהתכוון לאגף את הכוח הבריטי ממזרח על בסיס ציר ירושלים-חברון-באר שבע. ⬇️
לסיכום, קרב באר שבע או קרב עזה השלישי אפשר לכוח המשלוח הבריטי להבקיע את המערך העות'מאני משום שהתוכנית הייתה פשוטה, נשענה על יתרון כמותי בזמן ובמרחב, כוונה לחולשות של המערך העות'מאני, כללה הפתעה מערכתית, היעדים היו ברי השגה, הכוחות מאומנים ומתורגלים. אה כן והיא הייתה רב ממדית.
למתעניינים הנה קישור לשני מאמרים שפרסמתי, יחד עם פרופסור רות קרק, בנושא, המבוססים על עבודת התזה שלי (הראשון באנגלית והשני בעברית) : academia.edu/35308783/First…
#פידצבא במהלך הקרב על העיר סואץ ב24 באוקטובר 1973 כוח צנחנים של גדוד 66 (כן אלה מגבעת התחמושת) מצא את עצמו בסיטואציה קשה המג"ד, הסמג"ד, הקמב"ץ של הגדוד והמ"פ נפגעו. מפקד הגדוד נהפך להיות סרן (מיל') דוד עמית שמצא את עצמו בעיר שהוא אינו מכיר, ללא מפות, ללא פקודות ועם הרבה ⬇️
פצועים. מפקד פיקוד דרום עלה מולו בקשר והסביר לו איך לצאת מהעיר. לימים דוד סיפר ש "גורודיש יושב מול תצלום אוויר בקרון המואר שלו במפקדת פיקוד דרום. ואני, בתוך הבית המופגז, בחושך מוחלט, מוציא פנקס, ומתחיל לרשום ו[אני] מבין שהוא מכתיב לי ציר בלתי אפשרי, מסובך וארוך.⬇️
אני מפסיק לרשום באיזשהו שלב, אומר לו 'כן,כן,כן', ומחכה שהוא יגמור את הסיפור." סיפורו של דוד בקרב על העיר סואץ הוא מיקרוקוסמוס לדור המפקדים הזוטרים של מלחמת יום הכיפורים שהיו אנשים מן השורה שפעלו באופן יוצא דופן מכורח הנסיבות ולאור הבעיות שהמפקדים הבכירים יותר יצרו להם.⬇️
#פידצבא בהיסטוריה של צה"ל ישנם שני אנשים בלבד שהוענק להם עיטור הגבורה ועיטור המופת: אביגדור קהלני ושלמה (מוני) ניצני. בעוד הראשון מוכר מאוד על השני לא הרבה אנשים שמעו. שלמה נולד ביום האחרון של שנת 1936בכפר חיטים⬇️.
בילדותו טרם חובר היישוב לחשמל ולמים זורמים. בקיץ של שנת 1955 התגייס לנח"ל המוצנח. כבר מתחילת שירותו נטל חלק בפעולות תגמול . בסתיו 1956 השתתף בקרב ה"מיתלה". כאשר מפקדיו נפגעו מוני לקח על עצמו את הפיקוד והלך לחלץ פצועים. מוטיב שיחזור במהלך הקריירה הצבאית שלו. ⬇️
על פעולותיו זכה ב"עיטור הגבורה": "בשעת הפעולה במצָרים במסגרת 'מבצע קדש' נפתחה אש חזקה על הזחל"ם בו פיקד סמל שלמה ניצני. נהג הזחל"ם נהרג מיד. סמל שלמה ניצני לקח את הגה הזחל"ם ובאש החזקה נסע קדימה, חילץ מספר פצועים שנפלו מזחל"ם שנסע לפניו.⬇️
#פידצבא בעקבות השאלות סביב האוקראינית אפשר ללמוד ממלחמת יום הכיפורים קצת הרבה על הבעיתיות של הבקעה של מערך הגנה מבוצר. מכיוון שאוגדה 36 עברה "כמו חמאה" לתוך סוריה הסיפור שלה קצת פחות מעניין (לפחות אותי) ולכן אתמקד באוגדה 210 (כן אני משוחד בעניינה כי היא ומפקדה מרתקים אותי)⬇️
ב10 באוקטובר מפקדי האוגדה דן לנר, ראו שרשור שכתבתי עליו ומשה בר כוכבא [בריל] ומפקדת האוגדה, המח"טים של אוגדה 210 (אורי אור [679] ורן שריג [179] -החלו לתכנן את ההבקעה האוגדתית לתוך שטח סוריה. ההנחה של האוגדה הייתה שיש להם שני צירים להבקעה. ⬇️
תוכנית ההבקעה לתוך סוריה נועדה להתבצע ב 11 באוקטובר. אישור התוכנית הפיקודית, על ידי הרמטכ"ל ושר הביטחון, נערכה בחמ"ל פיקוד צפון. בסוף הדיון, הרמטכ"ל אמר שהוא לא חושב שצריך להבקיע בשני מאמצים שונים אולם זה לא בא לידי ביטוי בתוכנית הפיקודית. ⬇️
#פידצבא במהלך השבוע האחרון נשאלת השאלה האם מתקפת הנגד האוקראנית משיגה את יעדיה (מצליחה) או האם היא נתקעה והאוקראינים לא מצליחים. התשובה הקצרה היא שאף אחד לא יודע כי פשוט אין מידע. מה אנחנו כן יודעים: ראשית, שני הצדדים מנהלים קרבות מקומיים לאורך כל החזית. לחימה שאינה מוגבלת ⬇️
למרחב מבצעים אחד או בזמן. כלומר במבט רחב הלחימה נמשכת כאילו אין מתקפת נגד בדרום. שנית, נדמה שאין ריכוז מאמץ אוקראיני שזה הגיוני משום שהם עדיין מחפשים את הפריצה במערך ההגנה הרוסי. שלישית, ובהקשר שני בסעיפים הקודמים: לדעתי אין כרגע יכולת לצד אחד להכריע את השני אז המטרה היא לשחוק.⬇️
בעוד הצד האוקראני רוצה להשיג כמה שיותר הישגים מבצעיים שבאים לידי ביטוי בשטח הצד הרוסי רוצה, להערכתי, למנוע את ההישג האוקראני ולכן כל עוד האוקראנים לא מצליחים הצבא הרוסי עומד ביעדים שלו. בהקשר זה חשוב לשים לב ליכולת בנייה מחדש של יחידות בשני הצדדים, לדוגמא חזרת ואגנר ללחימה⬇️
#פידצבא היום לפני 75 שנה התרחש הקרב על משמר העמק שהוא הקרב הגדודי הראשון של הפלמ"ח וצה"ל. מי שפיקד על הקרב הזה היה מג"ד הגדוד הראשון של הפלמ"ח דן לנר. פרטים על הקרב ניתן למצוא בספרו של עמירם אזוב "משמר העמק לא תיפול". שרשור קצר על מדוע הקרב הזה חשוב⬇️
אלחנן אורן תיאר אותו כנקודת מפנה בצה"ל, זאת משום ש "לראשונה פעל גדוד פלמ"ח קטן במתואם, לחם פעמיים יותר מיממה ברציפות, תקף והגן ביום [...]." עמירם אזוב טען שברוב הקרבות של משמר העמק המג"ד מתאם ומתכנן אך הכוחות פעלו ללא רעיון מרכזי גדודי. ⬇️
המפנה נעשה בקרבות של 13 באפריל "שם ניכרה ידו של המג"ד לנר בניצוח על הרעיון המבצעי ומימושו. החידוש בהפעלה היה מובהק". הרעיון שיישם לנר הוא מארב גדודי שבו כוח של שייקה גביש מושך את הכוח של צבא ההצלה לתוך "קופסא" שמורכבת ממארבים של שלוש פלוגות שונות בשטח שנוח לאורב.⬇️
#פידצבא דקה לפני ציון שנה למלחמה אציין כמה תובנות אישיות שלי: 1. האחרונים שהאמינו שהמלחמה תציין את השנה הראשונה שלה הם קציני המטה הכללי הרוסי שתכננו את המלחמה. הם למדו שאי אפשר לזלזל באויב, אי אפשר להיות יהיר ובעיקר אין נצחונות קלים, מהירים וכירורגים⬇️
בכך המלחמה דומה יותר למלחמת העולם הראשונה מאשר למלחמה שמרבית הצבאית, כולל הרוסי, דמיינו עד 2022. (בקרוב מאמר ב @maarachot_idf בנושא)⬇️
2.הסיבה היחידה ששני הצבאות יכלים להמשיך להילחם היא כי יש הרבה מהם עם הרבה ציוד ויכולת לייצר ציוד ולהכשיר אנשים. הכשלון הרוסי בהיבט זה הוא פספוס העיתוי של גיוס המילואים ועצירת המבצעים עד סיום ההכשרה של מרבית מגויסי הגיוס החלקי. ⬇️