ארנסטו נתן (Nathan, למרות שכאן זה מיותר) היה יהודי, היה אנגלי, היה בונה חופשי – והיה אחד מראשי העיריה הכי טובים שהיו לרומא. 
מאמציו התרכזו בבנית מערכת חינוך חילונית (בונה חופשי, כן?) ובהרחבת גבולות העיר תוך שילוש המס על המשכירים במרכזה,
אבל גם בהכנות לקראת חגיגות היובל לאיחוד איטליה שנועדו ל-1911. מה למשל?
כל מה שבין גבעת האוונטינו לקולוסיאום ומעבר,
"מקדש המולדת" (Il Vittoriano),
בית המשפט,
כל מה שבין גבעת האוונטינו לקולוסיאום ומעבר,
"מקדש המולדת" (Il Vittoriano),
בית המשפט,
וגם יסוד חברות האנרגיה והתחבורה הציבוריות לצד רשת מרפאות עירונית – הכל תוך מאבק מתמיד מול הותיקן שנסה להציל את מה שנשאר מכוחו מול הממלכה.
המיתוס מספר שעם בחירתו לתפקיד ב-25 בנובמבר 1907 בחן נתן את ספר התקציב העירוני ונתקל בסעיף "חלקי פנים לחתולים".
כששאל את עוזריו במה מדובר הוסבר לו שהעיריה מתחזקת מושבת חתולים שתפקידם לצוד את העכברים שעלולים להזיק למסמכים השמורים בבנין העיריה ובארכיון.
כצעד יעול ראשון בתפקיד החליט נתן למחוק את הסעיף וטבע את הביטוי הרומאי “Nun c'è trippa pe' gatti” ("אין יותר קיבות לחתולים" בדיאלקט), כלומר "אין ארוחות חינם".
העדויות על אודות מאכילי חתולים מקצועיים (Carnicciari) ברומא, שבחלק מתיאורים נראים גם כמי שמכרו חתולים שלמים על כל צרה שלא תבוא, מגיעות עד מחצית המאה הקודמת,
ומאז הם התחלפו ב-Gattare, שעושות זאת כתחביב.
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
