שרשורון קצרצר על הוריאנט החדש אומיקרון עם הרבה תמונות מגניבות:
אמל"ק - מוקדם להכנס לפאניקה. יש סיבות לחשוש ברמת רשויות הבריאות (ותכף נבהיר למה), אבל מוקדם לדבר על זה בקהל הרחב. אנחנו עדיין לא יודעים לאן הרוח נושבת.
אז מה הקטע?
לנגיף הקורונה יש בליטות מובחנות על פני המעטפת שלו, מה שמופיע כאן בצבע אדום. הבליטות הללו בנויות מחלבון שנקרא חלבון הספייק (או S בקיצור), וזה חלבון קריטי לנגיף כיוון שבעזרתו הוא חודר לתוך התאים שלנו ובעצם מדביק אותנו.
לכן החיסונים שלנו וחלק גדול מהטיפולים שאנחנו נותנים לקורונה תוכננו כך שיתקפו את הבליטות הללו - את חלבון הספייק.
באמת החיסונים נותנים עבודה, עם יעילות של ~95%.
הבעיה היא שחלבון הספייק משתנה עם הזמן. זה נובע מהאבולוציה הבלתי נמנעת של הנגיף: בכל פעם שהנגיף מדביק אדם, הוא גם משתנה קצת (צובר מוטציות). רוב השינויים פוגעים בנגיף, אבל מדי פעם מגיעה במקרה מוטציה שדווקא עוזרת לו לשגשג. כך מקבלים הרבה 'גרסאות' (או צבעים) של אותו חלבון מרושע.
לאורך השנתיים האחרונות, צצו וריאנטים עם מוטציות ספציפיות ובעייתיות במיוחד. מוטציות שגורמות לנגיף להיות מדבק יותר, או אלים יותר (מעורר מחלה קשה), או כזה שמצליח לחמוק ממערכת החיסון שלנו.
אחת הסיבות שהם הצליחו לחמוק חלקית ממע' החיסון זה בגלל מוטציות בחלבון הספייק, ובמיוחד בקצה שלו.
קצה חלבון הספייק הוא החלק הכי רגיש בחלבון, כיוון שהוא זה שאשכרה מתווך את חדירת הנגיף לתוך התא. קצה זה נקרא גם RBD.
בקיצור, בעוד שלוריאנטים הקודמים היו 2-3 מוטציות באתר הRBD, לאומיקרון יש 15. זה פער דרמטי, וכשלוקחים בחשבון שהוא *אולי* מדבק יותר, זה מדליק נורות אדומות.
אז למה מוקדם לפחד ברמת האוכלוסייה הכללית?
כיוון שהעדויות בדבר התנהגות הוריאנט עדיין נורא ראשוניות. אנחנו לא יודעים אם הוא *באמת* מדבק יותר מדלתא, ואנחנו לא יודעים עד כמה *בדיוק* החיסונים יעילים כנגדו (בטוח יעילים במידה מסוימת, פשוט לא יודעים בדיוק כמה).
בסופו של דבר חיסונים זה החלק החשוב ביותר. מדבק ככל שיהיה, אלים ככל שיהיה, חמקן ככל שיהיה - החיסונים הם הדרך שלנו להגן על עצמינו ועל הקרובים שלנו. אם נגלה שיעילות החיסון יורדת בגלל המוטציות הללו, בסך הכל נזדקק למנת חיסון אחת נוספת מעודכנת - מה שיכול להגיע לישראל בתוך ~3 חודשים.
בקיצור, טוב שרשויות הבריאות מתייחסות ברצינות לוריאנט שמסתמן כמדבק במיוחד *וגם* שונה במידה כזו שמרימה גבות - אבל בואו ניתן לעוסקים במלאכה לעבוד בשקט, ונעזוב את הנושא כרגע.
בינתיים החיים שלנו ממשיכים, ואפשר לחזור לנושא המרכזי: איזה חמודה מרגול באקס-פקטור אירוויזיון?
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
יש התפרצות של חצבת בטקסס שתוקפת קהילות של מתנגדי חיסונים. חצבת, בניגוד למה שאומרים עליה, היא לא מחלה כל כך שפירה. בדרך כלל היא מתבטאת בחום, נזלת ופריחה - אבל לצד אלו יכולה להיות גם תחלואת מעיים קשה, פגיעה עינית עד כדי עיוורון, דלקת ריאות או ברונכיוליטיס מסכן חיים, >>
פגיעות נוירולוגיות מגוונות (דלקת מוח קטלנית אקוטית, פגיעה נוירולוגית שמתפרצת עשור לאחר ההדבקה, ועוד), והסיכון שבאופן אישי הכי מפחיד אותי: Immune Amnesia. >>
הנגיף יודע לתקוף ספציפית את תאי הזיכרון של מערכת החיסון שלנו, ולהפוך אותנו לנאיביים לפתוגנים שכבר הכרנו, בין אם דרך חיסונים ובין אם דרך תחלואה. זאת אומרת שבמקרים האלה חובה לחזור על כל חיסוני הילדות, שמא יהיה מפגש איתם בהיעדר הגנה (כל שפעת, כל שלשול, כל חתך קל בעור = סכנה ממשית).
טוב, עכשיו כשיש לי שני תארים ראשונים בהצטיינות יתרה משני מוסדות מוכרים, חשבתי לכתוב שרשורון על "דברים שלמדתי" ב-6 השנים האלה (טכניקות למידה, גישה, וכו').
מתנצל אם זה נשמע יומרני, ובכל זאת 🧵
מן הסתם כל מה שאכתוב כאן מגיע מתוך החוויה האישית שלי, שמושפעת בין היתר גם מהקורונה, ההפיכה המשטרית (או "רפורמה", כל אחד ומילותיו), והמלחמה; מהתחום האקדמי עצמו; אבל גם מהתמיכה הכלכלית שלי מהבית. חד משמעית לא הייתי יכול לעשות את זה אילולא תמיכה *מלאה* מההורים המקסימים שלי.
אז איך אני לומד?
באופן כללי סגנון הלמידה שלי הוא מאוד 'old school', אבל לפני כן, כמה נקודות מוצא:
1. בשום פנים ואופן לא לצבור פערים. החומר בסמסטר יכול לרוץ מאוד מהר, ופערים הם האויב של השכלה אקדמית. אי אפשר לסגור את כל החומר בתקופת מבחנים, אז צריך לעשות כל מאמץ להשאר על הדברים.
אני בטיול בתאילנד ולא מתכוון לבזבז זמן על שטויות שכאלה. כולסטרול בכלל, ו-LDL בפרט, מקושרים למחלות לב וכלי דם. הקשר הוא לא 'רק' אפידמיולוגי, אלא ממש סיבתי.
במחקר ה-FHS הנודע זוהו 5 גורמי סיכון מרכזיים למחלות לב וכלי דם: יתר לחץ דם, עישון, כולסטרול גבוה, השמנה וסוכרת. ככל שיש יותר גורמי סיכון במקביל, כך הסיכון גדל אקספוננטיאלית.
ממליץ לקרוא קצת על המחקר המעניין הזה, שאגב התחיל ב-1948 וממשיך עד היום.
כולסטרול כולל (total cholesterol) מורכב מ-HDL, LDL וקצת מ-VLDL. יש קשר הפוך בין HDL לבין סיכון קרדיווסקולרי, אז מאיפה הסיכון בין כולסטרול טוטאלי לבין התקפי לב?
עילפון הוא חוסר הכרה רגעי שחולף ספונטנית, ומלווה באיבוד טונוס שרירים, קרי נפילה. זו אחת התלונות הנפוצות ביותר, והיא בעיקרה תלונה שפירה - אם כי ישנם גם גורמים מסוכנים פוטנציאליים. כמו כן, זו תלונה שמחייבת התייחסות משולשת: אישוש שאכן מדובר בעילפון; הגורם לעילפון; והשלכות הנפילה.
לא אלאה אתכם בסוגיה הראשונה שעלולה להיות מאתגרת, וגם לא בסוגיה השלישית בדבר הטיפול בפציעות נפילה. השרשור הזה מתמקד בטריגרים שמובילים לעילפון.
הקשר בין סוכרת מסוג 2 לבין השמנה הוא נושא שקשה להגדיר אותו אחרת מ'מרתק'. 🧵
סוכרת היא כאמור משפחה של מחלות בהן ההורמון אינסולין, שמופרש מהלבלב, לא עובד. זה יכול לנבוע, למשל, עקב תקיפה אוטואימונית שגורמת להרס התאים שמפרישים אינסולין בלבלב (סוכרת מסוג 1); או פגיעה באיזורים אחרים בלבלב שבלית ברירה משפיעים לרעה גם על הלבלב האינסוליגני (גידול בלבלב, CF).
יש גם הפרעות שאמנם לא הורסות את מאגרי האינסולין בלבלב - אבל כן פוגעות במערכת ההפרשה שלו (הפרעות גנטיות קשות שמופיעות כבר בלידה), ויש עולם שלם של מחלות (והרעלות) שלא בהכרח משפיעות על האינסולין, אלא דווקא על הקולטן שלו, ועל אתרים אחרים בתוך התא עליהן קולטן האינסולין פועל.
קוקאין מופק מעלי הקוקה, עשב שגדל בדרום אמריקה. הילידים ביבשת נהגו ללעוס את העלים הללו עוד לפני הפלישה הספרדית, והאקט נחשב - בין היתר - למיסטי.
כל זה טוב ויפה, אבל הדברים החלו להשתנות במהלך המאה ה-19. כימאים, רוקחים, ואנשי רפואה החלו להתנסות עם העלים הללו.
חלקם הצליחו להפיק את הקוקאין מתוך העלים, אחרים שיפרו את היעילות, וקבוצות אחרו התחילו לגשש אחר ההשפעות הפיזיולוגיות והפסיכולוגיות של הסם. מבין אלו, פרויד הוא המפורסם ביותר, והוא אף פרסם מונוגרף בו הוא כתב על התכונות החיוביות של קוקאין כסם פסיכואקטיבי, והמליץ עליו להמונים.