1. שרשור פיגוע כביש החוף (אוטובוס הדמים) היום לפני 44 שנים. 11 במארס 1978
התוכנית המקורית של חוליית המחבלים שהפליגה ב-8 במארס 1978 ומנתה 13 איש [בהם מחבלת אחת] לנחות בתל אביב השתבשה בעקבות תנועת הספינה, ניסיונותיה להתחמק מספינות חיל הים, נקודת הפריקה לסירות ומשטר הים.
2. הים הסוער הקשה על סירות המחבלים. בשבת 11 במארס, בשעה 15:00-14:30 לערך, לאחר שייט קשה שבו אזל הדלק בסירות והמחבלים אף ניסו להסגיר עצמם באמצעות ירי באוויר, ולאחר ששניים מחברי החולייה טבעו בהתהפכות אחת הסירות כ-150 מ' מהחוף, נחתו 11 מהם בחוף מעגן מיכאל.
3. שלט של החברה להגנת הטבע בעברית היה מבחינתם סימן לכך שנחתו בישראל לאחר שהיו סבורים שנחתו בקפריסין. ליד בריכות הדגים של מעגן מיכאל נתקלו המחבלים בגייל רובין, צלמת טבע שישבה במכוניתה. לאחר שלמדו ממנה על מקום הימצאם, רצחו אותה ביריות והסתירו את גופתה.
4. הם נעו לכביש החוף (כביש 2). שם ירו על אוטובוס אגד ובו 62 חברי אגד ובני משפחות ששבו מטיול (שעה 16:45-16:35). נהג האוטובוס שנפצע מהירי בלם אותו במרחק של כמה מאות מטרים מהחולייה. הללו השתלטו עליו והפנו אותו דרומה והחלו בנסיעה לכיוון תל אביב. [מקור: מעריב, 12 במארס 1978]
5. כעבור מספר דקות, השתלטו המחבלים על אוטובוס נוסף, העבירו את 30 מנוסעיו לאוטובוס הראשון והמשיכו דרומה, כשהם יורים במהלך הנסיעה לעבר כלי רכב שנקרו בדרכם. בין הירי הראשוני על האוטובוס ובין השתלטות עליו עבר במקום פנחס קופל מפכ"ל המשטרה לשעבר (1972-1964) שנע דרומה.
6. קופל נעצר על ידי שלוש נשים שאחת מהן הייתה פצועה. ברדתו מהרכב לסייע להן הבחין באדם עומד ויורה, שלדבריו היה: "יותר מדי מסודר מכדי להיראות כחייל ישראלי". קופל הגיע לתחנת המשטרה בחדרה ודיווח על חשדו כי מחבלים פועלים באזור מעגן מיכאל.
7. ידיעה זו והודעה שמסר שומר קיבוץ מעגן מיכאל אודות תאונה וירי צפונית לקיבוץ, ודיווח של אישה פצועה שהגיעה אף היא לתחנת חדרה היו הראשונות שהגיעו למשטרה. התמונה הראשונית שהתקבלה במשטרת ישראל הייתה כאוטית ולא ברורה, אך מצומת גבעת אולגה ודרומה החל להתנהל מרדף בעקבות האוטובוס.
8. המרדף הלך והתהדק למרות חוסר השליטה המרכזי בפעולות השוטרים ואנשי צבא שהצטרפו אליו. מנתניה החלו המחבלים לחוש את האיום עליהם ועל שליטתם באירוע, דבר שהגביר את לחצם ואת האלימות שהפעילו. מנגד, חוסר המוכנות לפיגוע מתגלגל שכזה, והתנאים היקשו על שליטת מפקדי המשטרה בתמונת המצב ובכוחות.
9. כשהגיע האוטובוס להרצליה, גבר החשש מהרג המוני בתל אביב, וניתנה ההוראה לעצור את האוטובוס, גם על ידי ירי בגלגליו. מהירי נעצר האוטובוס מצפון לצומת ה'קאונטרי-קלאב' [צומת גלילות]. במקום התפתח קרב וחילופי אש בין אנשי המשטרה, וחיילים שהזדמנו למקום ובין המחבלים. [מקור: מעריב, 14 במארס]
10. נעשו ניסיונות חילוץ והיחלצות עצמית של בני הערובה מתוך האוטובוס ומסביבתו. במהלך הקרב אירעו באוטובוס מספר התפוצצויות שגרמו לשריפתו. לאחר שכבו הלהבות, נמצא שבמהלך הפיגוע נרצחו 35 ונפצעו 71. [מקור: דובר צה"ל ויקיפדיה].
11. עוצר הוכרז במרחב ונערכו סריקות. כאשר הוברר היקף האבדות, הדרגים הבכירים ידעו שיש להגיב דרסטית ובמהרה. הרמטכ"ל גור הנחה: "[...] ופיקוד הצפון יכין מבצע רב-היקף וממדים בדרום לבנון, שעיקריו יהיו השתלטות על כל בסיסי המחבלים בקרבת גבול ישראל מהים במערב עד החרמון במזרח".
הכוחות הסדירים הונחו להתכונן ליציאה תוך 24 שעות למבצע "אבי החכמה". על כך בימים הבאים.
להרחבה קראו את תחקיר "פיגוע כביש החוף" של המחלקה להיסטוריה של צה"ל שמפורסם באתר ארכיון צה"ל ומשרד הביטחון archives.mod.gov.il/Exhib/otobusda…
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
1. אתמול (11/3) העליתי שרשור על פיגוע כביש החוף שהתרחש לפני 44 שנים והיווה את העילה ליציאה למבצע "אבי החכמה" - כיבוש שטחים בקרבת הגבול בדרום לבנון. נמשיך בתיאור השתלשלות האירועים ובהכרת הנפשות הפועלות.
לאחר שהנחה את המטה ואת אלוף פצ"ן טס הרמטכ"ל לירושלים.
2. שם נפגש עם ראש הממשלה בגין וחברי "הקבינט" - סגן רוה"מ ידין, שר החוץ דיין ונוספים. לאחר הערכת מצב מדינית וצבאית סוכם על יציאה למבצע. אבל כפי שכתב גור "מטרה צבאית ברורה, אך ללא הגדרתה של הכוונה המדינית. על פי לקחי העבר חשוב היה לעשות זאת, אך מגוון הדעות היה גדול והקשה על החלטה."
3. בחזרה ל"בור" בשעות הלילה המאוחרות שבין 11 ל-12 בחודש, הציגו אלוף פצ"ן ינוש ונציגי חיל האוויר וחיל הים את התכניות למבצע שנועד לערב הבא. נקבע שיתבססו על שלושת התכניות האופרטיביות של הפיקוד ועל היכרות החטיבות שנועדו לבצע עם המתארים. האתגרים העיקריים היו כינוס הכוחות ומזג האוויר.