"שמו של מרכוס יהיה צרוף לעולם בתולדות העם היהודי, ולבנו סמוך ובטוח כי יהדות אמריקה תתגאה בבנה הגדול והאמיץ, שמסר את נפשו על גאולת ישראל".
את המשפט הזה כתב דוד בן גוריון על דוד מרכוס, קולונל אמריקאי והאלוף הראשון בצה"ל.
שרשור על חייו המרתקים של מרכוס, שנולד היום לפני 121 שנים👇
דוד מרכוס נולד בשנת 1901 בניו יורק למשפחה יהודית שהיגרה מרומניה. כשהיה בן 9 נפטר אביו, ואחיו מייק מילא את מקומו כאב וכמפרנס המשפחה. דוד העריץ את אחיו מייק. לימים הכינוי הצבאי שלו יהיה "מיקי סטון", על שם אחיו. מרכוס למד בבתי ספר יהודים, ונעשה בקיא ומלומד בנושאים רבים.
מגיל צעיר רצה מרכוס לשרת בצבא ארה"ב, ולכן לאחר שלמד בסיטי קולג' של ניו יורק, וסיים בהצטיינות, הלך לווסט פוינט - האוניברסיטה הצבאית של ארה"ב שהוציאה אנשי צבא רבים ומוכרים.
מרכוס סיים את המסלול האקדמי של ווסט פוינט בהצטיינות, התשחרר בדרגת קפטן, והחל ללמוד משפטים. כעו"ד התמנה לסגן נציב שירות בתי הסוהר בניו יורק, ולאחר שנתיים בתפקיד, בשנת 1936, התמנה לשופט עירוני, ולאחר שנתיים נוספות לנציב שירות בתי הסוהר בניו יורק.
באותו הזמן התנדב מרכוס לצבא ארה"ב. תחילה מילא תפקיד בפרקליטות הצבאית ולאחר מכן פיקד על בסיס אימוני סיירים. מרכוס לקח חלק אקטיבי בפלישה לנורמנדי, לחם בקרבות נוספים לשחרור אירופה, וזכה לעיטורים רבים. לאחר המלחמה מילא מרכוס את תפקיד המזכ"ל של הקבוצה האמריקאנית במועצת הפיקוח של
בעלות הברית.
מרכוס מונה למנהל ענף פשעי מלחמה בפנטגון, וכעבור שנה חזר לעבודתו כעו"ד בברוקלין.
במקביל, ראשי "ההגנה" הבינו שיש צורך דחוף בשיפור הארגון וסידורו לקראת המלחמה שבפתח, שתהיה לימים מלחמת העצמאות. הם חיפשו אנשי צבא בעלי ניסיון ומביני דבר. שלמה שמיר נשלח לארה"ב לחפש כאלה.
שמיר הופנה במהרה למרכוס, שהיה היחיד שנענה בחיוב והגיע ארצה.
מרכוס החל את עבודתו בפברואר 1948 ומיד חיבר חוברות בעייני צבא שייסיעו להגנה להפוך לצבא מאורגן ומסודר. הוא סקר את המצב וייעץ למקבלי ההחלטות. מרכוס חיבר דו"ח מפורט על כל מסקנותיו מהארגון והגיש אותו לבן גוריון.
הוא עבר בין החטיבות בארץ והעביר את הכתבים שניסח בענייני צבא למפקדים. בשלהי מאי 1948, ביום נפילת הרובע היהודי, מונה מרכוס למפקד חזית ירושלים.
הוא ניסה למצוא דרך לעקוף את המצור על העיר, והוציא לפועל שני מבצעים לפריצת הדרך לירושלים: מבצע בן נון השני ומבצע יורם.
בד' בסיוון תש"ח, 11 ביוני 1948, בשעות הבוקר המוקדמות, יצא מרכוס לשאוף אוויר ממפקדתו שבאבו גוש. בזמן זה, ב-4:15, התחלפו באזור משמרות. כשחזר מרקוס למפקדה, החייל שזה עתה החל לשמור לא זיהה אותו. מרכוס לא ידע עברית, והחייל חשב שמדובר בערבי, וירה בו ירייה אחת.
האלוף הראשון של צה"ל, דוד מרכוס נהרג במקום, ונקבר בווסט פוינט שבארצות הברית.
היום לפני 76 שנים התאבדו מאיר פיינשטיין ומשה ברזני, זמן קצר לפני שהיו אמורים לעלות לגרדום הבריטי.
לפני מותו כתב פיינשטיין: "טוב למות עם נשק בידיים מאשר לחיות עם ידיים למעלה".
זהו סיפור גבורתם👇
בשנת 1976 עבר חבר הכנסת מנחם בגין התקף לב. בשבתו בבית החולים, קרא בגין לאיש אמונו, ראש הלשכה יחיאל קדישאי, הפקיד בידו מכתב והורה לו: "פתח אותו לאחר מותי". 6 שנים אחר כך, כשרעיית רה"מ בגין, עליזה, נפטרה היה קדישאי ליד בגין בשעתו הקשה.
"לא פתחת עדין את המכתב?" שאל אותו בגין וביקש ממנו לפתוח אותו. קדישאי פתח אותו וקרא: "יחיאל יקירי. בבוא היום, הואל נא לקרוא את בקשתי זו: אני מבקש לקבור אותי בהר הזיתים, ליד מאיר פיינשטיין ומשה ברזני. שלך באהבה, מ. בגין".
אדולפו קמינסקי, ניצול שואה שזייף במהלך מלחמת העולם השנייה כ-14,000 תעודות שהצילו אלפי יהודים, הלך לעולמו והוא בן 97. כשנשאל על שליחותו במסגרתה תרם ללא עלות כספית את מיטב כוחו בזיוף התעודות, ענה: "בשעה אחת אני יכול ליצור 30 מסמכים. אם אני אשן שעה - 30 אנשים ימותו". שרשור👇
קמינסקי נולד ב-1 באוקטובר 1925 בארגנטינה, נצר למשפחה יהודית שהיגרה מרוסיה. כשהיה בן שבע היגר עם משפחתו לצרפת, וכעבור שבע שנים נוספת נקלע כנער צעיר למלחמת העולם השנייה, נדד ממקום למקום ונאלץ לחפש מקומות מסתור שונים. אחרי הכיבוש הנאצי נכלאו קמינסקי ובני משפחתו במחנה המעצר דראנסי
ממנו נשלחו היהודים למחנות ההשמדה. בזכות טעות בירוקרטית הצליחו בני משפחת קמינסקי להינצל, אך אם המשפחה נהרגה בנפילה מרכבת. באותה עת היה ידוע הנער קמינסקי כבעל יכולת ציור מרשימה, ובשל כך בשנת 1944 מצא את עצמו מועסק במעבדה שזייפה מסמכים מטעם המחתרת היהודית. "לעולם לא אשכח את החדר
אברהם יהושע השל, שנולד היום לפני 116 שנים, יועד מינקות להיות אדמו"ר של אחת מחצרות החסידות, אולם חש שא-לוהים קורה לו ליצור הגות רוחנית ומוסרית הפתוחה לכל באי עולם. את מסריו תרגם לפעילות חברתית אמיצה בארצות הברית, וגם למדינת ישראל מצא תפקיד חשוב בדרך לתיקון עולם. שרשור👇
אבות אבותיו של אברהם יהושע השל היו חוליות בשלשלת אדמו"רים שראשיתה במגיד ממזריץ', תלמידו הגדול של הבעש"ט. בהקדמה לספרו האחרון, שהוקדש לרבי מקוצק, כתב השל תחת הכותרת "מדוע אני מוכרח לכתוב את הספר הזה" כי נקרא על שם ה'אוהב ישראל', רבי אברהם יהושע השיל מאפטא (1746-1825), שכן משפחתו
ציפתה ממנו כי יהיה מעין גלגול של גלגול של הבעש"ט. אולם אביו של השל נפטר עוד בטרם הגיע בנו לגיל עשר. אברמל'ה נותר בוורשה, שהייתה נתונה לשליטת הדרך הנגדית, וחינוכו הופקד בידי דודו, חברו של הרבי מגור. עולמו הפנימי של הנער סער, אך זה לא מנע ממנו להתגלות כעילוי ולפסוע במסלול הכשרה
היום לפני 150 שנים נפטר חיים נחמן ביאליק.
ביאליק עוד לא היה בן שלושים כשהוכתר על ידי חוגי הסופרים והמשוררים הציוניים למשורר הלאומי וזכה להערצת ההמון. המורשת הספרותית המפוארת שהותיר אחריו עוד מזמרת בגני הילדים ובתחנות הרדיו.
שרשור👇
חיים נחמן ביאליק נולד בשנת 1873 בכפר ראדי, הסמוך לעיר ז'יטומיר, שבתחום המושב. ביאליק העביר במקום את שש שנותיו הראשונות, ולאחריהן עבר עם משפחתו לז'יטומיר, וזאת בעקבות כשלון אביו בעסקי היערות.
אביו החל לעבוד בבית מרזח ומצבו הכלכלי והנפשי בעקבות העבודה היה רע.
כעבור שנה מתחילת
עבודתו במקום נפטר, והשאיר אחריו אשה וילדים ללא פרנסה. האם נאלצה למסור את חיים נחמן בן השבע לסבו. החיבור בין הסב לנכד לא היה טוב, מאחר שחיים נחמן היה שובב שדרש טיפול ותשומת לב, ואילו סבו היה אדם מבוגר ולא היה לו פנאי וסבלנות לנכד הקטן.
בעקבות כתבה שקרא בעיתון, החליט חיים נחמן
היום לפני 110 שנים נולד עולה הגרדום דב גרונר, אחד מגדולי וחשובי הלוחמים שפעלו לתקומת ישראל. במכתבו האחרון לפני עלייתו לגרדום, כתב למנחם בגין: "הנני נשבע שלו הייתה לי הברירה להתחיל מחדש, הייתי בוחר באותה הדרך שבה הלכתי מבלי להתחשב בתוצאות האפשריות בשבילי". שרשור👇
דב גרונר נולד ב-6 בדצמבר 1912 למשפחה דתית שהתגוררה בעיירה קישווארדה ההונגרית. משפחתו כללה רבנים שונים, ובין היתר בשל כך למד גרונר הנער בישיבה מקומית. משם התגלגל ללימודי הנדסה, ושנים ספורות אחר כך היה למהנדס בבית חרושת בבודפשט.
באותן שנים דבק בו הרעיון הציוני, וגרונר החליט כי
ברצונו לתת את מיטב כוחו אליו. הוא הצטרף לתנועת הנוער בית"ר, מייסודו של זאב ז'בוטינסקי, ועסק בחינוכם של בני נוער צעירים ממנו לערכי הציונות. באותו הזמן דבק בו רעיון העלייה ארצה, וב-1940 הגשים את חלומו והעפיל ארצה יחד עם עמיתיו לתנועה באונייה "סקריה". עם זאת, האונייה נעצרה בידי
אוליבר קרומוול היה מצביא ומדינאי בעל השפעה אדירה על אנגליה של המאה ה-17. לזכותו אפשר לזקוף את התחלפות אנגליה ממלוכה לרפובליקה. הוא ניהל מלחמות, מאבקים אזרחיים ומסעות כיבוש. אבל אנחנו נזכור אותו בזכות מה שאירע היום לפני 367 שנים👇
ב-4 בדצמבר 1655 כינס קרומוול אספה של נכבדים אנגלים על מנת להכריע בשאלה האם להתיר ליהודים לשוב לאנגליה. במשך 350 שנה לא דרך יהודי על אדמת האי הבריטי, שכן במאה ה-14 המלך אדוארד הראשון גירש מאנגליה את כל יהודיה. בדורות שלפני כן סבלו היהודים מרדיפות קשות, גזירות ופוגרומים.
קרומוול ואנשי ממשלו תמכו בחזרתם של היהודים לאנגליה, ואילו הסוחרים וראשי הכמורה הנוצרית התנגדו. כשקרומוול הבין שלא יצליח להשיג את הרוב הדרוש לעמדתו - פיזר את האספה מבלי להגיע הכרעה.