Thread by @baimelhaprof

בל"ג לעומר צויץ לו דל"פ על רבי עקיבא ואחריותו לאסון מרד בן כוסבה, שעורר דיון ער וגם ביקורת מצד רבים וטובים כאן. בשרשור זה (שיחולק ל-3 חלקים) אנסה להעמיק קצת בסקירה היסטוריוגרפית של רעיון המשיח בדת המקרא והתפתחותו בימי בית שני, חז"ל, הרמב"ם ופרשני המקרא עד ימינו >> 🧵#מחכים_למשיח

2 >> הערה: דמותו של רבי עקיבא כרפורמטור בעל השפעה עצומה על התפתחות המחשבה הפרושית-רבנית (שהיא, במידה רבה, המקור של מה שרובנו מזהים כיום עם הכינוי "יהדות") היא כמובן מורכבת הרבה יותר מתפיסתו המשיחית ואי אפשר, ואני גם לא מתיימר, לנתח אותה רק באמצעות הזוית המסויימת הזו >>

3 >> לפני שנגיע לרבי עקיבא והכתרתו של בן כוסבה כמשיח, אנסה לעשות סדר ברעיון המשיחי: ראשית, יש בידינו עדויות מוקדמות לטקסי משיחה קדומים במרחב, כמעט תמיד בהקשר של המלכת מלך או כהן דת בכיר. בתעודה מהמאה ה-18 לפנה"ס שנמצאה במארי, מאות שנים לפני עלייתו של עם ישראל על במת ההיסטוריה >>

4 >> , מתוארים דברי הנביא הנשלח אל המלך ע"י הדד, אל הסערה: "השבתי אותך לכס בית אביך, נתתי לך את כלי הנשק אשר בהם נלחמתי בתיאמת ומשחתי אותך בשמן של זוהרי". כלומר, האל הדד מזכיר למלך שכל הצלחותיו מקורן במקור הכח והצדק שנמצאים באל עצמו ומיוצגים, באמצעות המשיחה, במלך בשר ודם. >>

5 >> פרופ' קנוהל טוען שהתורה, וביחוד ברובד הכהני שלה, שואפת להשגבת האל. היא יוצרת הבחנה מאוד ברורה בין האלוהי ובין האנושי, אין בתורה מקום להשגבה של יציר בשר ודם. גם כשדנה התורה במינוי מלך, הניסוח לא מסתיר את סלידתו של הכותב ממלך בשר ודם ורואה בכך מציאות שאינה רצויה: >>

6 >> "כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.. וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי. שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ" >>

7 >> בנביאים ובכתובים המצב שונה. בתהלים ובחלק מדברי הנביאים מוצגת גישה שונה השואפת להשגבת דמות המלך, הנוכחי היושב על הכס ונקרא לעיתים "משיח" או המלך העתידי שלו מצפים: "אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶיךָ". >>

8 >> הצעד הבא בהתפתחות המונח נמצא אצל הנביא היהודאי בן המאה ה-8 לפנה"ס ישעיהו ה-1: "כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ בֵּן נִתַּן לָנוּ וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִי עַד שַׂר שָׁלוֹם. לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ >>

9 >> עַל כִּסֵּא דָוִד וְעַל מַמְלַכְתּוֹ לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם קִנְאַת יְהוָה צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת". מיהו הילד שעליו מדבר הנביא? היו חוקרים שהסבירו שמדובר בחזקיהו ושמדובר בהלך רוח אופטימי של הנביא. >>

10 >> חז"ל ניסו לטעון שמדובר באלוהות עצמה, אך פרשנות מעניינת בעיניי של קנוהל מציעה שמדובר למעשה במיאוס מצד הנביא במלכי בית דוד ובשאיפתו לכונן דמות חדשה, עתידית וערטילאית, דמות נעלה שתשקם את גדולתו של בית דוד. >>

11 >> אין כאן עדיין שימוש במונח "משיח" עצמו, אך בהחלט אפשר לראות ברגע זה את רגע הולדתו של רעיון הציפיה המשיחית. (בנקודה זו מעניין להשוות את דברי ישעיהו לדברי הנביא הישראלי הושע, פחות או יותר בן תקופתו. הפולמוס בין השניים בנושא מרתק ואשמח להתייחס אליו בשרשור נפרד בעתיד). >>

12 >> במאה ה-6 ירמיהו לוקח אותנו צעד נוסף: "ִהנֵּה יָמִים באים.. וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל ועשה משפט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ. בְּיָמָיו תִּוָּשַׁע יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכֹּן לָבֶטַח וְזֶה שְּׁמוֹ אֲ‍שֶׁר יִקְרְאוֹ יהוה צִדְקֵנוּ" >>

13 >> צמח צדיק הוא כינוי מעניין – אנחנו מוצאים אותו כבר בכתובות פיניקיות מאותה התקופה ומשמעותו יורש חוקי לכס המלוכה. גם ישעיהו מרמז לאותה משמעות: "וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה". אבל בהקשרו של הפסוק, נראה שהמפתח נמצא בשורש צ.ד.ק >>

14 >> ירמיהו מתנבא שאותו מלך יקרא בשמו המפורש של האל. ע"פ קנוהל זו לא פחות מסנסנציה תאולוגית שאותה ניסוי רבים לתרץ. בירמיהו עצמו אנחנו מוצאים בהמשך את הנוסח: "בַּיָּמִים הָהֵם תִּוָּשַׁע יְהוּדָה וִירוּשָׁלַ‍ִם תִּשְׁכּוֹן לָבֶטַח וְזֶה אֲשֶׁר יִקְרָא לָהּ יְהוָה צִדְקֵנוּ" >>

15 >> כלומר הסבה של הביטוי כלפי העיר ירושלים. פסוק זה ככל הנראה הוא תוספת מאוחרת של עורך הספר, שנועדה "לסדר" את הפסוק ראשון והוא חסר בתרגום השבעים. >>

16 >> הקפיצה הבאה היא לסוף גלות בית ראשון והשיבה מבבל. בשנת 539 לפנה"ס כובש המלך הפרסי כורש את בבל ולאחר מכן מפרסם את הצהרת כורש. האירוע דרמטי עד כדי כך שהנביא ישעיהו השני אומר: "כֹּה אָמַר יְהוָה לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּי בִימִינוֹ לְרַד לְפָנָיו גּוֹיִם >>

17 >> וּמָתְנֵי מְלָכִים אֲפַתֵּחַ לִפְתֹּחַ לְפָנָיו דְּלָתַיִם וּשְׁעָרִים לֹא יִסָּגֵרוּ" – כלומר, יש כאן שינוי פרדיגמה עמוק: המלך המשיח לא חייב להיות מבית דוד, הוא יכול אפילו להיות נכרי. איך מסביר זאת הנביא?

18 >> הוא אומר: "הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם.. הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים". ע"פ קנוהל יש כאן "ניוד זכויות", לא עוד אל > מלך מבית דוד > עם, אלא ישירות מהאל אל העם, "חסדי דוד הנאמנים" >>

19 >> עם שיבת ציון, פסקה שושלת המלוכה ואנו עדים לתחילתה של תקופה ארוכה שבה הכח הפוליטי והדתי מתחלק בין שתי דמויות: הכהן הגדול שהוא המנהיג הרוחני, והנציג מטעם האימפריה שהוא בעל הסמכותית המנהלתית, ומתגלם בדמותו של זרובבל שהוא עצמו נצר לשושלת בית דוד. >>

20 >> דואליות זו מתבטאת בחזון המנורה של הנביא זכריה, כאשר המלאך עונה: "וַיֹּאמֶר אֵלֶּה שְׁנֵי בְנֵי הַיִּצְהָר הָעֹמְדִים עַל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ", שני ייצוגי השמן המייצגים את הדואליות המשיחית ואת ההשגבה שרואה הנביא בשתי הדמויות. פרשנות מקובלת רואה בזרובבל את בן היצהר הראשון >>

21 >> רמז למשיחתו של זרובבל אנחנו מוצאים בהמשך נבואת זכריה: "שְׁמַע נָא יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אַתָּה וְרֵעֶיךָ הַיֹּשְׁבִים לְפָנֶיךָ כִּי אַנְשֵׁי מוֹפֵת הֵמָּה כִּי הִנְנִי מֵבִיא אֶת עַבְדִּי צֶמַח" – ומיהו אותו עבדי צמח? מוסיף הנביא ועונה באופן מפורש: >>

22 >> "וְלָקַחְתָּ כֶסֶף וְזָהָב וְעָשִׂיתָ עֲטָרוֹת וְשַׂמְתָּ בְּרֹאשׁ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל. וְאָמַרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת לֵאמֹר הִנֵּה אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח וּבָנָה אֶת הֵיכַל יְהוָה. >>

23 >> וְהוּא יִבְנֶה אֶת הֵיכַל יְהוָה וְהוּא יִשָּׂא הוֹד וְיָשַׁב וּמָשַׁל עַל כִּסְאוֹ וְהָיָה כֹהֵן עַל כִּסְאוֹ וַעֲצַת שָׁלוֹם תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם". עד כאן החלק הראשון של השרשור. כאמור המקור העיקרי לשרשור הוא ספרו של פרופ' קנוהל: מחלוקת המשיח – למי מחכים היהודים? >>

24 >> " פרופ' קנוהל מרחיב על הנושא המרתק גם בסדרה בת 8 הרצאות (באותו שם) אצלנו בערוץ. בחלק הבא אמשיך לחגי, עזריה ונחמיה, ישוע וחז"ל בתקווה להגיע בפרק השלישי לרמב"ם, הרב קוק ופרופ' ליבוביץ. יש, אני מקווה, למה לצפות. סוף.
@MyHactana
@AlexTseitlin