הפסגה של ישראל, איחוד האמירויות, ארה״ב והודו היא הזדמנות טובה לדבר על שני נושאים חשובים בגיאו-אסטרטגיה של ישראל: תזוזת המוקד הדמוגרפי והכלכלי העולמי מצפון האוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס ההודי, והמקום של ישראל באגן האוקיינוס. שרשור (14)
1/14 העולם שלנו חווה כרגע מספר שינויים משמעותיים, חלקם ״עתיקים״ יותר מאחרים. החשוב שבהם, והוא מתרחש מאז שנות ה-90׳, הוא התזוזה של המוקד הדמוגרפי והכלכלי העולמי מאגן צפון האוקיינוס האטלנטי לאגן האוקיינוס ההודי.
2/14 התזוזה הזו חשובה משום שבעוד שהעולם המערבי שולט באגן הצפון האטלנטי מעצם העובדה שהוא מחזיק בכל קו החוף שלו, כמעט ואין נוכחות מערבית באגן האוקיינוס ההודי. התזוזה של המוקד גם נובעת מעליית מעצמות חדשות וגם תומכת בעלייתן. אבל מה בדיוק מזיז אותו?
3/14 נתחיל עם הדמוגרפי: בזמן שהודו וסין היו ועדיין שתי המדינות המאוכלסות ביותר בעולם, ההפיכה של אפריקה ליבשת מאוכלסת היא תופעה חדשה יחסית. אפריקה עקפה את אירופה רק ב-1995. משום שהאוכלוסייה צעירה, אפריקה צפויה להמשיך ולגדול מאוד בעשורים הבאים, ולהישאר היבשת הצעירה ביותר גם ב-2050.
4/14 המוקד הדמוגרפי של העולם יזוז דרומה, עם הגידול באוכלוסייה במדינות אפריקה שמתחת לסהרה, אינדונזיה, הפיליפינים, וכמובן הודו. המרחב של האוקיינוס ההודי, שכולל את דרום מזרח אסיה, מזרח אפריקה והמזרח התיכון, יהיה בבירור צעיר יותר משאר העולם.
5/14 והמרחב הזה יהיה חשוב לא רק דמוגרפית, אלא גם כלכלית. הוא כבר היום קריטי הודות לשני נתיבים מרכזיים שעוברים בו - אחד מהמפרץ הפרסי למזרח אסיה, מספק נפט וגז טבעי למרכזים התעשייתים של מערב הפסיפיק. השני ממזרח אסיה לאירופה, משנע סחורות (ואנרגיה) בין החלקים השונים של אירו-אסיה.
6/14 הצמיחה בהודו, קניה, מרכזי התעשייה והמכרות בדרום אפריקה, המכרות והתעשייה באינדונזיה, השער הימי של מרכז אסיה דרך איראן - כולם יתרמו לצמיחה הכלכלית של המרחב. בעוד אירופה, סין וצפון אמריקה יכנסו לסטגנציה כלכלית עקב הדמוגרפיה, האוקיינוס ההודי יראה צמיחה. greatgame.blog/2021/06/08/%d7…
7/14 הנוכחות של דלקים מאובנים, מחצבים ואוכלוסייה צעירה (גם ביקוש למוצרים, גם כוח עבודה זול) כבר מביא את כל המעצמות הגדולות להשיג דריסת רגל באגן. אם זו יפן, צרפת, בריטניה, רוסיה, טורקיה, ארה״ב וכמובן סין, כולן שוקדות על נוכחות צבאית, כלכלית ודיפלומטית במרחב.
8/14 איפה ישראל בכל הסיפור? ישראל תלויה באוקיינוס ההודי בשביל סחר ימי עם המפרץ הפרסי ועם מזרח אסיה. הים האדום מהווה גוף מים קריטי לביטחון הלאומי של ישראל, לאור החשיבות הכלכלית שלו לנו.
9/14 יותר מזה - חיזוק הקשרים עם מדינות המפרץ הפרסי בעקיפין מביא גם לחיזוק היחסים עם הודו, והזדמנויות חדשות במזרח אפריקה. ערב הסעודית, איחוד האמירויות, קטאר הן כולן שחקניות חשובות באגן האוקיינוס ההודי.
10/14 תפיסה אסטרטגית הוליסטית של המרחב הגיאופוליטי של ישראל מראה שישראל אינה רק חלק מהמזרח התיכון או שלוחה מערבית, אלא עומדת כציר מקשר לשלושה אזורים גדולים - המזרח התיכון, אגן האוקיינוס ההודי, ואירופה. greatgame.blog/2022/06/15/%d7…
11/14 שינוי באחת הזירות משפיע על שתי הזירות האחרות, וישראל יכולה להשתמש ביוזמה בזירה אחת בשביל להגדיל את השפעתה בזירה אחרת. דוגמה אחת היא חיזוק היחסים עם מצרים שנובע מהביקוש האירופי הגדל לגז טבעי ישראלי. דוגמה אחרת הם היחסים המתחזקים עם איחוד האמירויות והודו במשולב.
12/14 האינטרס הישראלי הוא להבטיח את התנועה החופשית של אנשים, סחורות ומידע בכל אחד מהמרחבים וביניהם. להגדיל את הקשרים הכלכלים עם אגן האוקיינוס ההודי, להגדיל את שיתוף הפעולה המדיני במזרח התיכון וייצוב האזור, ולהגדיל את השת״פ הכלכלי והביטחוני עם אירופה.
13/14 ישראל היא שחקן קטן דמוגרפית במרחב, אך היכולות הטכנולוגיות שלה, הניסיון הביטחוני וכמובן הגז הטבעי נותנים לה ארגז כלים משמעותי ונכסים שהופכים אותה אטרקטיבית בשלושת המרחבים.
סוגית הגרעין האיראנית היא כנראה הסוגייה האסטרטגית הכי מורכבת עמה נאלצה ישראל להתמודד. לא מדובר בכור יחיד כמו עיראק או סוריה. האיראנים הקימו תוכנית גרעין רחבה, מורכבת וחשאית כדי להשיג פצצה. השאלה המרכזית עבור ישראל היא מהי הדרך הכי אפקטיבית לפעול נגד האיום הזה.
אני לא מתיימר למצוא את ״הפתרון המושלם״. אבל ב-14 באוקטובר פרסמתי למנויי מועדון המשחק הגדול דפ״א שיכולה לא רק להכין את הקרקע למתקפה רחבה על אתרי הגרעין, אלא גם לייצר לחץ מדיני נרחב על איראן. אני חושב שהדיון הציבורי ירוויח מהיכרות עם הרעיון, ודאי אחרי שהמרכיב הצבאי שלו התממש.
כתבתי כך:
״אני מציע גישה עם שני רכיבים – צבאי ומדיני. במישור הצבאי, ישראל תבצע *מתקפה על יעדים צבאיים באיראן, כולל אתרי שיגור טילים, מחסני נשק, מערכות הגנה אווירית ומתקני שו"ב (שליטה ובקרה). מתקפה כזו תכין את הקרקע לתקיפה עתידית של אתרי הגרעין, ותפגע ביכולת האיראנית לתקוף את העורף הישראלי*.
[...]
במקביל, וזה הרכיב המדיני, ישראל תדרוש מהמעצמות (צרפת, בריטניה, גרמניה וארה"ב) שתי פעולות בתמורה להימנעות מפגיעה בתשתיות האנרגיה האיראניות ומתקני הגרעין שלה: הפעלת מנגנון ה-snapback כעונש על ההפרה האיראנית של הסכם הגרעין והפעולות ההתקפיות נגד ישראל, והאצת אספקת אמל"ח הדרוש לישראל למתקפה עצמאית על מתקני הגרעין. כך, אם איראן חלילה תנסה לפרוץ לפצצה, לישראל תהיה את היכולת לפעול באופן עצמאי נגד תוכנית הגרעין של איראן.
הצעדים הללו גם ישיבו את ההרתעה המערבית מול איראן, גם יגבו ממנה מחיר על ההתקדמות בתוכנית הגרעין, וגם יכינו את ישראל לתקיפת מתקני הגרעין בעתיד. בנוסף, הם יאלצו את איראן להסיט משאבים מגורמי הפרוקסי שלה, לשיקום הנזקים מהתקיפה הישראלית. אם טהרן תגיב במתקפה רחבה נוספת נגד ישראל, היא גם תכלה את ארסנל הטילים שלה, וגם תסתכן בפעולה ישראלית נגד מתקני הגרעין שלה, כשלב הבא בסולם ההסלמה.״
חיסול נסראללה הוא דרמטי, אך אסור לנו להתבלבל - אפילו מוות של ארכי-מחבל הוא רק צעד נוסף בדרך לשינוי אסטרטגי עמוק במצבה של ישראל. מה צריכים להיות היעדים שלנו? ומה יכול ללמד אותנו חנו הגדול מקרתגו? ⛓️
ב-216 לפנה"ס, חניבעל ברקה השיג ניצחון מסחרר על רומא בקרב קאנאי. בתוך יום אחד הוא הצליח להשמיד כמעט לחלוטין שמונה לגיונות רומיים שמנו יחד כ-50,000 חיילים. אובדן קטסטרופלי לרומאים. en.wikipedia.org/wiki/Battle_of…
מעודד מן הניצחון, חניבעל שלח את אחיו מאגו לסנאט הקרתגני כדי לספר על הניצחון ולבקש תמיכה בציוד ותגבורות.
בנאום נלהב, מאגו תיאר את ההישג חסר התקדים, את המפלה המוחצת שנחלו הרומאים, ואת העובדה שחניבעל מצא עצמו עמוק בשטח האויב כשהוא חופשי לנוע כרצונו.
באוקטובר 2025 צפוי להתפוגג מנגנון ה-snapback, אולי המנגנון הכי חשוב בהסכם הגרעין עם איראן. המנגנון מאפשר להחזיר את הסנקציות של מועצת הביטחון על טהרן, מבלי שחברה קבועה תוכל להטיל על כך וטו. האיראנים כנראה רוצים לוודא שהמגנון יצא מתוקף. מה ישראל יכולה לעשות? ⛓️
הבחירה במסעוד פזשקיאן, מועמד ״רפורמי״, לנשיא איראן היא לא מקרית. לא רק שמדובר במחווה למיעוטים של איראן, פזשיקאן הוא הפנים החדשות של איראן למערב. הנשיא נתפס אצל רבים במערב כהזדמנות ל״איראן נורמלית״ והם רואים בקריאתו למשא ומתן גרעיני חדש הזדמנות שאין לוותר עליה. foreignaffairs.com/iran/more-norm…
הם צודקים שזו הזדמנות, פשוט לא למערב.
סביר להניח שהמשחק האיראני יהיה זה: איראן תאותת מוכנות לחדש את המו״מ הגרעיני. אם בנובמבר תבחר קמלה האריס, קרוב לודאי שהנשיאה החדשה תסכים לחזור לשולחן המשא ומתן (זכרו שהמועמד שלה ליועץ לביטחון לאומי, פיליפ גורדון, תמך בעסקה המקורית). theatlantic.com/international/…
מי שקרא לסיום המלחמה בעזה עכשיו, עם הנוכחים להם מוכן חמאס, לא רק מתעלם מההשלכות האסטרטגיות ארוכות הטווח, אלא גם לא קורא נכון את המפה הגיאופוליטית. לישראל יש לפחות 3 חודשים להסלים כדי להסיים את המצב בצפון ובדרום בתנאים שלה. לא מאמינים? תסתכלו על אוקראינה. ⛓️
מאז הפלישה הרוסית לאוקראינה ממשל ביידן עשה שני דברים: להבטיח שלאוקראינה יש את הנשק להגן על עצמה *ו* להבטיח שאין לאוקראינה את הנשק לנצח את המלחמה. לא חלילה כי ממשל ביידן מתנגד, פשוט הוא לא רוצה ״הסלמה״. foreignaffairs.com/eastern-europe…
משום החשש להסלמה הממשל התעכב עם משלוחי נשק, דאג שלרוסים תהיה התרעה מספקת לפני שיגיעו - כך שיוכלו להתכונן - ואף הגביל את היכולת של האוקראינים להשתמש בנשק מערבי או בכלל לתקוף ברוסיה. במילים אחרות ממשל ביידן תדלק את מאמץ המלחמה של קייב, ולחץ על הברקס.
Iran has built a formidable missile arsenal, capable of inflicting serious pain on enemies both far and near. But here's the catch: you can't win a war on pain alone. Let me explain. 🧵
First, let's acknowledge Iran's achievements: Despite sanctions and limited resources, they've developed an impressive range of missiles. They've focused on quantity and diversification, creating a potent deterrent.
However, missiles have a fundamental limitation: they're a one-time use weapon. Once fired, they're gone. Iran can't sustain a high volume of attacks for an extended period without depleting its arsenal. In a prolonged conflict, this becomes a major issue.
מי שמופתע מהתגובה המאופקת של ממשל ביידן למתקפה של חיזבאללה, כנראה לא היה קשוב 9 חודשים. הממשל מחוייב לדה-אסקלציה, גם נוכח התגרויות איראניות בוטות. השאלה המרכזית היא איך ישראל יכולה לנווט במציאות הזו. ⛓️
"דה-אסקלציה" הפכה למנטרה בשיח האסטרטגי של הממשל. ג'ייק סאליבן, היועץ לביטחון לאומי, מרבה להשתמש במונח בהקשרים מגוונים, מעזה ועד אוקראינה. במאמר מנובמבר 2023, סאליבן אף התהדר בהצלחת הממשל בדה-אסקלציה של משברים בעזה - טענה שנותרה על כנה גם לאחר אירועי ה-7 באוקטובר, >