הפסגה של ישראל, איחוד האמירויות, ארה״ב והודו היא הזדמנות טובה לדבר על שני נושאים חשובים בגיאו-אסטרטגיה של ישראל: תזוזת המוקד הדמוגרפי והכלכלי העולמי מצפון האוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס ההודי, והמקום של ישראל באגן האוקיינוס. שרשור (14)
1/14 העולם שלנו חווה כרגע מספר שינויים משמעותיים, חלקם ״עתיקים״ יותר מאחרים. החשוב שבהם, והוא מתרחש מאז שנות ה-90׳, הוא התזוזה של המוקד הדמוגרפי והכלכלי העולמי מאגן צפון האוקיינוס האטלנטי לאגן האוקיינוס ההודי.
2/14 התזוזה הזו חשובה משום שבעוד שהעולם המערבי שולט באגן הצפון האטלנטי מעצם העובדה שהוא מחזיק בכל קו החוף שלו, כמעט ואין נוכחות מערבית באגן האוקיינוס ההודי. התזוזה של המוקד גם נובעת מעליית מעצמות חדשות וגם תומכת בעלייתן. אבל מה בדיוק מזיז אותו?
3/14 נתחיל עם הדמוגרפי: בזמן שהודו וסין היו ועדיין שתי המדינות המאוכלסות ביותר בעולם, ההפיכה של אפריקה ליבשת מאוכלסת היא תופעה חדשה יחסית. אפריקה עקפה את אירופה רק ב-1995. משום שהאוכלוסייה צעירה, אפריקה צפויה להמשיך ולגדול מאוד בעשורים הבאים, ולהישאר היבשת הצעירה ביותר גם ב-2050.
4/14 המוקד הדמוגרפי של העולם יזוז דרומה, עם הגידול באוכלוסייה במדינות אפריקה שמתחת לסהרה, אינדונזיה, הפיליפינים, וכמובן הודו. המרחב של האוקיינוס ההודי, שכולל את דרום מזרח אסיה, מזרח אפריקה והמזרח התיכון, יהיה בבירור צעיר יותר משאר העולם.
5/14 והמרחב הזה יהיה חשוב לא רק דמוגרפית, אלא גם כלכלית. הוא כבר היום קריטי הודות לשני נתיבים מרכזיים שעוברים בו - אחד מהמפרץ הפרסי למזרח אסיה, מספק נפט וגז טבעי למרכזים התעשייתים של מערב הפסיפיק. השני ממזרח אסיה לאירופה, משנע סחורות (ואנרגיה) בין החלקים השונים של אירו-אסיה.
6/14 הצמיחה בהודו, קניה, מרכזי התעשייה והמכרות בדרום אפריקה, המכרות והתעשייה באינדונזיה, השער הימי של מרכז אסיה דרך איראן - כולם יתרמו לצמיחה הכלכלית של המרחב. בעוד אירופה, סין וצפון אמריקה יכנסו לסטגנציה כלכלית עקב הדמוגרפיה, האוקיינוס ההודי יראה צמיחה. greatgame.blog/2021/06/08/%d7…
7/14 הנוכחות של דלקים מאובנים, מחצבים ואוכלוסייה צעירה (גם ביקוש למוצרים, גם כוח עבודה זול) כבר מביא את כל המעצמות הגדולות להשיג דריסת רגל באגן. אם זו יפן, צרפת, בריטניה, רוסיה, טורקיה, ארה״ב וכמובן סין, כולן שוקדות על נוכחות צבאית, כלכלית ודיפלומטית במרחב.
8/14 איפה ישראל בכל הסיפור? ישראל תלויה באוקיינוס ההודי בשביל סחר ימי עם המפרץ הפרסי ועם מזרח אסיה. הים האדום מהווה גוף מים קריטי לביטחון הלאומי של ישראל, לאור החשיבות הכלכלית שלו לנו.
9/14 יותר מזה - חיזוק הקשרים עם מדינות המפרץ הפרסי בעקיפין מביא גם לחיזוק היחסים עם הודו, והזדמנויות חדשות במזרח אפריקה. ערב הסעודית, איחוד האמירויות, קטאר הן כולן שחקניות חשובות באגן האוקיינוס ההודי.
10/14 תפיסה אסטרטגית הוליסטית של המרחב הגיאופוליטי של ישראל מראה שישראל אינה רק חלק מהמזרח התיכון או שלוחה מערבית, אלא עומדת כציר מקשר לשלושה אזורים גדולים - המזרח התיכון, אגן האוקיינוס ההודי, ואירופה. greatgame.blog/2022/06/15/%d7…
11/14 שינוי באחת הזירות משפיע על שתי הזירות האחרות, וישראל יכולה להשתמש ביוזמה בזירה אחת בשביל להגדיל את השפעתה בזירה אחרת. דוגמה אחת היא חיזוק היחסים עם מצרים שנובע מהביקוש האירופי הגדל לגז טבעי ישראלי. דוגמה אחרת הם היחסים המתחזקים עם איחוד האמירויות והודו במשולב.
12/14 האינטרס הישראלי הוא להבטיח את התנועה החופשית של אנשים, סחורות ומידע בכל אחד מהמרחבים וביניהם. להגדיל את הקשרים הכלכלים עם אגן האוקיינוס ההודי, להגדיל את שיתוף הפעולה המדיני במזרח התיכון וייצוב האזור, ולהגדיל את השת״פ הכלכלי והביטחוני עם אירופה.
13/14 ישראל היא שחקן קטן דמוגרפית במרחב, אך היכולות הטכנולוגיות שלה, הניסיון הביטחוני וכמובן הגז הטבעי נותנים לה ארגז כלים משמעותי ונכסים שהופכים אותה אטרקטיבית בשלושת המרחבים.
מעט אחרי הכניעה היפנית הוציא המאייר קאטו אטסורו אוסף של קריקטורות הלועגות למלחמה ומקבלות בחום את ״המתנה השמיימית״ של דמוקרטיה מהכובש האמריקני. קאטו הוא מעניין משום שעד לפני רגע היה אחד המאיירים הארסיים של יפן הקיסרית. מה גרם לשינוי? ⛓️
אפשר לטעון שאין שינוי, וקאטו פשוט שינה נאמנות עם השינוי בזמנים. אבל באותה מידה הוא היה יכול לרדת למחתרת ולהפיץ תעמולה לאומנית נגד הכובש האמריקני. הוא היה יכול פשוט לתאר את יפן ההרוסה. הוא היה יכול להתאבל על המתים.
הוא לא עשה זאת.
השאלה היא למה.
הנה קריקטורה אחרת מאותו אוסף. גבר ואישה מאזינים לנאום הכניעה של הקיסר, ב-15 באוגוסט 1945. הכיתוב לועג לטיפשות של מאבק בפצצות אטום עם חניתות במבוק. אבל מה שנראה טיפשי ב-15 באוגוסט 1945, היה התוכנית הלאומית של יפן ב-14 באוגוסט. איך משהו שהיה נראה הגיוני הופך מטופש?
אמירה רווחת שאם אתם מתלבטים בין בית הקלפים לפולישוק, זה כנראה פולישוק.
אבל מה אם המשבר הפוליטי-חברתי שלנו הוא באמת מבית הקלפים? והדרך היחידה לפתור אותו מתחילה בהבנת הבעיה של בית הקלפים?
שרשור פוליטי-פילוסופי. ⛓️
אנחנו הולכים להתמקד בפרק הראשון בעונה הראשונה, הפרק שבעצם מניע את כל הסדרה לחיים. נכון שבית הקלפים היא יצירה בדיונית, האנשים והאירועים בה מעולם לא קרו, אך היא מבוססת על אירועים ודמויות אמיתיים בתולדות ארה״ב ועל הניסיון האישי של יוצר הסדרה. npr.org/2015/04/14/399…
לא לחינם קלינטון טען שבית הקלפים היא ייצוג נאמן של מה שמתחולל בקונגרס. עבורנו קל יותר לדון ברעיונות דרך סיפורים מאשר דרך אירועים אמיתיים. אנחנו לא מחפשים להוכיח את הרעיון דרך הסיפור, אלא להסביר אותו. זה תמיד היה תפקידם של מיתוסים - להמחיש ולהעביר ידע. csmonitor.com/The-Culture/Cu…
נקודה בנוגע ל״הרס רעיונות״:
רבים מצביעים על לקיחת השטחים מגרמניה הנאצית בסוף מלחמת העולם השנייה כנימוק ללקיחת שטחים מהפלסטינים כ״עונש אפקטיבי״ על הפלישה לעוטף. אני חושב שאנשים לא מעריכים את המטרה מאחורי לקיחת השטחים במקרה הגרמני: עיצוב מחדש של הזהות הגרמנית.
שרשור.
הנה השטחים שנלקחו מגרמניה בסוף מלחמת העולם הראשונה (צהוב כהה) ובסוף מלחמת העולם השנייה (צהוב בהיר). נתמקד ברשותכם בשטחים במזרח שנלקחו בסוף מלחמת העולם השנייה: למה דווקא השטחים הללו?
יש כמה סיבות, אחת מהן נוגעת לעיצוב מחדש של גרמניה: השטחים הללו היו בסיס העוצמה של אצולת הקרקעות הפרוסית, היונקרים, שזוהו כמקור לאנטי-ליברליות, אנטי-מערביות ומיליטריזם בגרמניה. סיפוח השטחים בבת אחת חיסל את אחת הקבוצות הכי חזקות בפוליטיקה הגרמנית, ודחפה את גרמניה לכיוון מערבי.
נקודה שאני רוצה לחדד בעקבות השרשור על טרנס-לאומיות: מוסדות בינלאומיים אינם מנוגדים למערכת עולמית המבוססת על ריבונות מדינתית. הם הופכים כאלה כשהם צוברים כוח שלא ניתן להם בהסכמת המדינות החברות. דוגמה קצרה תבהיר זאת.
ארגון הסחר העולמי (WTO) הוקם ב-1995. הצטרפות לארגון מותנת ביישום הדרישות שלו בתחום הסחר, וחברות הארגון מעצבות יחד את החוקים של מערכת הסחר הבינלאומית באמצעות משא ומתן. הארגון גם כולל מנגנון יישוב סכסוכים, אליו המדינות החברות צריכות לפנות.
ארגון הסחר העולמי בתחילתו שיקף מערכת עולמית בה הריבונות המדינתית היא הסמכות העליונה. המדינות הן שקובעות את החוקים והארגון אמור לפעול רק על-פי החוקים שקבעו המדינות החברות. מכאן שהסמכות שלו נובעת אך ורק מהסכמת המדינות הריבוניות.
למי שמרגיש שישראל עומדת בפני צונאמי מדיני, כדאי להכיר את המחנה הטרנס-לאומי שאחראי לחלק ניכר מהלחץ. שרשור מדיני-רעיוני ⛓️.
בספרו ״ריבונות או כניעה״ ד״ר ג׳ון פונטה מנתח את המערכת העולמית ככזו הנעה מבין-לאומיות (internationalism) לטרנס-לאומיות (transnationalism). מערכת בין-לאומית היא מערכת בה מדינות ריבוניות משתפות פעולה בהתאם לאמנות וחוקים שהסכימו להן מראש.
הסמכות הריבונית הגבוהה ביותר במערכת היא המדינה, שפועלת בראש ובראשונה לשמור ולאכוף את ריבונותה.
נדמיין שמחר בבוקר כל יכולות ייצור השבבים של טאיוואן עוברות לארה״ב. התרומה של טאיוואן לתעשיית השבבים *מתאפסת*. האם עדיין האי חשוב אסטרטגית לארה״ב? כמובן. בגלל המיקום שלו. שרשור גיאו-אסטרטגי. ⛓️
כדי להבין את החשיבות של טאיוואן צריך להקדים ולהפריך מיתוס גיאופוליטי נפוץ, בנוגע לחסינות האמריקנית בין שני אוקיינוסים. לפי המיתוס ארה״ב צמחה כאומה מבודדת מן העולם, חיה בבטחה הודות לאוקיינוסים המפרידים אותה מאירו-אסיה. בזמן שאין מכחיש שהאוקיינוסים מקשים על פלישה לצפון אמריקה, >
>האמריקנים לא חיו בבטחה.
הביטחון האמריקני היום הוא תוצאה של תהליך היסטורי בו ארה״ב מצד אחד התעצמה ימית, בעוד האיום הימי הכי גדול עליה דעך - האימפריה הבריטית. עבור האמריקנים של המאה ה-19 פלישה מבריטניה בהחלט הייתה איום ממשי, והרפובליקה הצעירה סערה בדיונים כיצד להתמודד עם האיום.