הפסגה של ישראל, איחוד האמירויות, ארה״ב והודו היא הזדמנות טובה לדבר על שני נושאים חשובים בגיאו-אסטרטגיה של ישראל: תזוזת המוקד הדמוגרפי והכלכלי העולמי מצפון האוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס ההודי, והמקום של ישראל באגן האוקיינוס. שרשור (14)
1/14 העולם שלנו חווה כרגע מספר שינויים משמעותיים, חלקם ״עתיקים״ יותר מאחרים. החשוב שבהם, והוא מתרחש מאז שנות ה-90׳, הוא התזוזה של המוקד הדמוגרפי והכלכלי העולמי מאגן צפון האוקיינוס האטלנטי לאגן האוקיינוס ההודי.
2/14 התזוזה הזו חשובה משום שבעוד שהעולם המערבי שולט באגן הצפון האטלנטי מעצם העובדה שהוא מחזיק בכל קו החוף שלו, כמעט ואין נוכחות מערבית באגן האוקיינוס ההודי. התזוזה של המוקד גם נובעת מעליית מעצמות חדשות וגם תומכת בעלייתן. אבל מה בדיוק מזיז אותו?
3/14 נתחיל עם הדמוגרפי: בזמן שהודו וסין היו ועדיין שתי המדינות המאוכלסות ביותר בעולם, ההפיכה של אפריקה ליבשת מאוכלסת היא תופעה חדשה יחסית. אפריקה עקפה את אירופה רק ב-1995. משום שהאוכלוסייה צעירה, אפריקה צפויה להמשיך ולגדול מאוד בעשורים הבאים, ולהישאר היבשת הצעירה ביותר גם ב-2050.
4/14 המוקד הדמוגרפי של העולם יזוז דרומה, עם הגידול באוכלוסייה במדינות אפריקה שמתחת לסהרה, אינדונזיה, הפיליפינים, וכמובן הודו. המרחב של האוקיינוס ההודי, שכולל את דרום מזרח אסיה, מזרח אפריקה והמזרח התיכון, יהיה בבירור צעיר יותר משאר העולם.
5/14 והמרחב הזה יהיה חשוב לא רק דמוגרפית, אלא גם כלכלית. הוא כבר היום קריטי הודות לשני נתיבים מרכזיים שעוברים בו - אחד מהמפרץ הפרסי למזרח אסיה, מספק נפט וגז טבעי למרכזים התעשייתים של מערב הפסיפיק. השני ממזרח אסיה לאירופה, משנע סחורות (ואנרגיה) בין החלקים השונים של אירו-אסיה.
6/14 הצמיחה בהודו, קניה, מרכזי התעשייה והמכרות בדרום אפריקה, המכרות והתעשייה באינדונזיה, השער הימי של מרכז אסיה דרך איראן - כולם יתרמו לצמיחה הכלכלית של המרחב. בעוד אירופה, סין וצפון אמריקה יכנסו לסטגנציה כלכלית עקב הדמוגרפיה, האוקיינוס ההודי יראה צמיחה. greatgame.blog/2021/06/08/%d7…
7/14 הנוכחות של דלקים מאובנים, מחצבים ואוכלוסייה צעירה (גם ביקוש למוצרים, גם כוח עבודה זול) כבר מביא את כל המעצמות הגדולות להשיג דריסת רגל באגן. אם זו יפן, צרפת, בריטניה, רוסיה, טורקיה, ארה״ב וכמובן סין, כולן שוקדות על נוכחות צבאית, כלכלית ודיפלומטית במרחב.
8/14 איפה ישראל בכל הסיפור? ישראל תלויה באוקיינוס ההודי בשביל סחר ימי עם המפרץ הפרסי ועם מזרח אסיה. הים האדום מהווה גוף מים קריטי לביטחון הלאומי של ישראל, לאור החשיבות הכלכלית שלו לנו.
9/14 יותר מזה - חיזוק הקשרים עם מדינות המפרץ הפרסי בעקיפין מביא גם לחיזוק היחסים עם הודו, והזדמנויות חדשות במזרח אפריקה. ערב הסעודית, איחוד האמירויות, קטאר הן כולן שחקניות חשובות באגן האוקיינוס ההודי.
10/14 תפיסה אסטרטגית הוליסטית של המרחב הגיאופוליטי של ישראל מראה שישראל אינה רק חלק מהמזרח התיכון או שלוחה מערבית, אלא עומדת כציר מקשר לשלושה אזורים גדולים - המזרח התיכון, אגן האוקיינוס ההודי, ואירופה. greatgame.blog/2022/06/15/%d7…
11/14 שינוי באחת הזירות משפיע על שתי הזירות האחרות, וישראל יכולה להשתמש ביוזמה בזירה אחת בשביל להגדיל את השפעתה בזירה אחרת. דוגמה אחת היא חיזוק היחסים עם מצרים שנובע מהביקוש האירופי הגדל לגז טבעי ישראלי. דוגמה אחרת הם היחסים המתחזקים עם איחוד האמירויות והודו במשולב.
12/14 האינטרס הישראלי הוא להבטיח את התנועה החופשית של אנשים, סחורות ומידע בכל אחד מהמרחבים וביניהם. להגדיל את הקשרים הכלכלים עם אגן האוקיינוס ההודי, להגדיל את שיתוף הפעולה המדיני במזרח התיכון וייצוב האזור, ולהגדיל את השת״פ הכלכלי והביטחוני עם אירופה.
13/14 ישראל היא שחקן קטן דמוגרפית במרחב, אך היכולות הטכנולוגיות שלה, הניסיון הביטחוני וכמובן הגז הטבעי נותנים לה ארגז כלים משמעותי ונכסים שהופכים אותה אטרקטיבית בשלושת המרחבים.
הסיפור המעניין בנוגע למגבלות הצפויות של ממשל ביידן הוא *לא* שישראל תהיה תחת מגבלות.
אלא שרוב העולם, כולל מזרח אירופה והודו, יהיו תחת מגבלות.
חברות במדינות רמה 2 שירצו בכל זאת לייבא שבבים יצטרכו להסכים רגולציות אמריקניות, כולל בנושא ״זכויות אדם״.
רגע לפני שכולם שוב מנסים לפרשן את טראמפ, הגיע הזמן למקם אותו בהיסטוריה הארוכה של המדינאות האמריקנית. טראמפ אינו החריג. ארה"ב של 1945-2009 היא החריגה. ⛓️
בשנת 2001, וולטר ראסל מיד, מהפרשנים השמרנים המובילים של מדיניות החוץ האמריקנית, פרסם ספר שהפך במהרה לקלאסיקה: "השגחה מיוחדת: מדיניות החוץ האמריקנית וכיצד היא שינתה את העולם".
את שם הספר שאל מיד מציטוט של ביסמרק: "ישנה השגחה מיוחדת לשוטים, לשיכורים ולארצות הברית של אמריקה". אבל ביסמרק טעה. בזמן שגרמניה שלו, שנבנתה בקפידה על עקרונות של ריאל-פוליטיק, נחלה תבוסה בשתי מלחמות עולם, ארה"ב הפכה למעצמת-העל היחידה.
ממשל טראמפ החדש מסתמן כתומך נלהב של ישראל. אבל גם ידיד קרוב אינו מסתכל על העולם מנקודת מבט ישראלית. וישראל צריכה לזכור זאת. כשירושלים רואה את איראן כאיום הכי גדול עליה, עבור מנשל טראמפ איראן היא הסחת דעת מהיריב המרכזי - סין. ⛓️
סין אינה עוד יריב. הגודל שלה מחייב את האמריקנים להשקיע את כל המשאבים שלהם מולה. זה מגביל מאוד את חופש הפעולה האמריקני.
כך למשל קובע דו״ח של מכון CSIS מ-2023: "התעשייה הביטחונית האמריקנית אינה ערוכה לסביבת הביטחון התחרותית הקיימת כיום. היא פועלת בקצב המתאים יותר לסביבת שלום".
המסלול הימי מסין לאירופה דרך הקוטב הצפוני קצר ב-4500 ק״מ מהנתיב המסורתי דרך תעלת סואץ.
כיצד הנתון הזה קשור להצהרתו המפתיעה של טראמפ על הצורך ב"שליטה אמריקאית בגרינלנד"? ⛓️
גרינלנד היא לא סתם אי קפוא - היא נקודה אסטרטגית בהגנה על צפון אמריקה. מיקומה הייחודי מאפשר שליטה על נתיבי השיט והתעופה בין האוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס הארקטי, ומציב אותה כמעין "שומר הסף" של האוקיינוס האטלנטי מאיומים מצפון.
במלחמת העולם השנייה שימשה גרינלנד כתחנת ביניים למטוסים בדרכם לאירופה. בשנות החמישים הקימו האמריקאים בצפון האי את בסיס ת'ולה - הבסיס הצפוני ביותר של חיל האוויר האמריקאי. כיום משמש הבסיס כחלק ממערך ההתרעה המוקדמת מפני טילים בליסטיים ומערכת השליטה בלוויינים צבאיים.
השרשור על תעלת פנמה (קישור בסוף השרשור) הזכיר לי נקודה אחרת בניתוח של אלפרד מהאן, האסטרטג הצבאי בן המאה ה-19:
כיצד הגיאוגרפיה הופכת את הודו לכזו שיכולה להיות מעצמה עולמית? ⛓️
מהאן ראה את היסוד של כל אימפריה גדולה בכוח הימי שלה. מדינה ללא כוח ימי תתקשה להבטיח את האינטרסים הרחוקים שלה, ולהפוך לאימפריה. הוא ניסה לגבש תיאוריה גיאופוליטית שתוכל לזהות את הפוטנציאל של מדינה להיות מעצמה ימית.
אחת הנקודות המעניינות בתיאוריה של מהאן היא השאלה האם יש א-סימטריה בין המדינה והיריבות שלה: האם נתיבי הסחר שלהן עוברים קרוב למרכז היבשתי שלה?
אלפרד תייר מהאן (1914-1840), אדמירל בצי האמריקני והוגה צבאי, עיצב את החשיבה האסטרטגית האמריקנית. בספרו המשפיע "השפעת הכוח הימי על ההיסטוריה" (1890), פיתח מהאן תיאוריה מקיפה על הקשר בין עוצמה ימית לבין מעמד של מעצמה עולמית.
הוא טען שמדינות השולטות בנתיבי הסחר הימיים ומחזיקות בצי חזק יהפכו למעצמות דומיננטיות, והביא כדוגמה את בריטניה של המאה ה-19.
בספרו, מהאן ניסח את התוכנית האסטרטגית לתעלת פנמה וההצדקה לחפירתה, כשזיהה שלושה יתרונות מרכזיים שיעניקו לארצות הברית עליונות אסטרטגית.
היתרון הראשון היה חיבור החופים האמריקניים. עד לחפירת הפנמה, תנועה בין החופים של ארה״ב דרשה שבועות של מסע ימי. אפקטיבית, צי באוקיינוס האטלנטי היה מנותק מזה בשקט. התעלה קיצרה את המרחק בין החופים ב-13,000 ק"מ וחסכה עד חמישה חודשי הפלגה.