בשולי הסרטונים על ילדים שנדרסים מאתמול, צריך להזכיר את העובדה שהתפיסה כאילו הרחוב "שייך" למכוניות ואילו הולכי הרגל צריכים להידחק על המדרכה אם היא קיימת ולעבור רק במקומות שבהם נהגים החליטו שהם יעברו היא תפיסה מכוערת שהמקור שלה הוא במאבק כוחות בארה"ב של שנות ה20-30 >>
לפני זה ה"רחוב" היה נחלת הכלל ואף אחד לא העלה בדעתו ש80% ממנו צריך להיות בבעלותם של נהגים/בעלי כרכרות ושצריך להגביל את הולכי הרגל שאינם מהווים סכנה לאף אחד. הרחוב היה המקום הטבעי למרבית הצרכים של רוב האנשים - החל ממשחקי ילדים ועד קניות. >>
אלא בשנות ה-20 הופיע הרכב הפרטי שבניגוד להולכי הרגל והעגלות - נוסע מהר. והנהגים התחילו לדרוס ילדים. רק שההבדל הוא שבשנות ה-20 *כולם* היו #פידתחבורה. אף אחד לא חשב שהמסקנה של זה שנהגים דורסים הולכי רגל צריך להגביל את הולכי הרגל >>
להפך, בזמנו כל נהג שדרס הולך רגל הואשם ב*רצח* ונהגים זכו לקיתונות של בוז והוקעו באופן ציבורי על כך שהם נוהגים בפראות ומסכנים את הולכי הרגל, כמובן - הקמפיין התרכז בילדים ששיחקו (בצדק) ברחוב, או רכבו על אופניים, ונדרסו על ידי נהגים. קולות רבים קראו לאסור על כניסת רכבים לערים. >>
אלא שעם התרבות כמות כלי הרכב ובאמצעות תעמולה לא מאוד תמימה של בעלי אינטרסים בשוק הרכב המצב השתנה. התעלמולה הצליחה וסומנו "מעברי חציה" ומי שלפני מספר שנים חצה את הרחוב באופן טבעי איפה שהוא רצה התחיל להיות מכונה בכינוי הגנאי "Jay Walker", מטורף, משוגע, לא שפוי >>
תוך מספר שנים הרחוב השתנה כל כך שאף אחד לא יכול היה לדמיין יותר שהרחוב שייך לכולם. המהפכה הושלמה, הרחוב הפך למקום למכוניות, הולכי הרגל נדחקו לשוליים. >>
לדחיקת הולכי הרגל לתחתית שרשרת המזון היו, ועדיין יש, הרבה מאוד השלכות שליליות על הסביבה העירונית שאנחנו חיים בה. ראשית בעובדה שהקורבן פה הוא תמיד אשם. נהג לא צריך לנסוע בזהירות, הולך הרגל הוא שצריך להיזהר. זה בא לידי ביטוי אפילו בסיקור של תאונות דרכים - >>
הכותרת לעולם לא תהיה "נהג דרס הולך רגל" אלא תמיד "הולך רגל נדרס". או, למה הוא נדרס? בטח עבר לא במעבר חציה! בטח התפרץ לכביש (שכמובן זה לא המקום שלו)! בטח היה לא אחראי! האשם הוא לעולם לא הנהג - זולת אם נהג בגילופין >>
השלכות אחרות נוגעות לתכנון. מכירים את השכונות החדשות שאין בהן שום דבר ברחוב חוץ מבנייני ענק מוקפי חניות? זה זה. למה שיבנו משהו להולכי רגל. הרחוב הוא לא מקום שיכולה להיות בו התרחשות - הוא אמצעי להעברת ואפסנת רכבים. ככל שהוא עוין יותר להולכי רגל - הוא ידידותי יותר לרכב. מעולה! >>
שטיפת המוח כל כך עמוקה, שישראלי (ואמריקאי) ממוצע *רואה* את הרחובות האלה בחו"ל - כאלו ש*יש* בהם התרחשות ואנשים וגם מגורים ומסחר ובילוי, ואפילו נהנה מהם כשהוא שם - ופשוט לא מסוגל לחשוב שזה קשור אליו, ושאפשר לתכנן כך גם בישראל. >>
ישראל התחילה במודל אירופאי כשהבריטים שלטו פה, ואיכשהו התדרדרה ושאבה כל מה שרע בתכנון מהאמריקאים. >>
השלכה שלישית היא שהולך רגל כל כך לא נחשב, שאפילו ה20% המסכנים שהושארו לו על ידי בעלי המכוניות בטובם, אינם באמת שייכים לו. אם יש מצוקת חניה - אז יחנו על המדרכה. זה לא שחושבים שהוא דינמי ולכן יסתדר, הוא פשוט לא נספר. >>
ראיתם פעם כביש שנחסם באמצע במהלך העבודות בלי לייצר פתרון שמאפשר לו לעבור? עבור הולכי רגל זו מציאות יומיומית "המדרכה חסומה, נע לעבור למדרכה ממול" - רק שאין מעבר חציה, והכביש שצריך לעבור הוא עם 2 נתיבים לכיוון. בסדר, מי בכלל משתמש במדרכה. >>
אז הסרטונים מאתמול, שרבים כל כך השליכו מהם על החווייה ההו כו נוראית ומפחידה של להיות נהג? כן. תפחדו. תשקשקו. אתם נוהגים במפלצת של 2 טון, תנהגו כאילו אתם מודעים לזה ותפסיקו לרצוח הולכי רגל. תפסיקו לחשוב שכל המרחב שייך רק לכם. כי אנחנו פה, ואנחנו פה בשביל לתבוע אותו בחזרה.
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
הקושי של גברים חרדים באקדמיה, כפי שהשתקף בציוץ של @danabetzalel הוא המחשה נהדרת לעוד מנגנון מסועף ומתוחכם שנועד לשמור על חומות החברה החרדית. מי שלא ראה עד כמה הרמייה העצמית היא אלמנט חזק בתרבות הישיבות לא יאמין. אלפי בחורי ישיבה שבטוחים שהם האליטה האינטלקטואלית של מדינת ישראל. >>
ראשיתה של הטקטיקה הזו במאה ה-19, עם ההתגברות המשמעותית של החילון וההשכלה בקרב יהודים במזרח אירופה (ומוקדם יותר במערבה. אם כי פרופ' שמואל פיינר מתאר חילון במזרח אירופה עוד במאות קודמות). מספר הנוטשים את "הדרך" לטובת ההשכלה היה משמעותי, וזה חולל ריאקציות מגוונות בעולם המסורתי. >>
אחת התגובות לחילון הייתה ניסיון לרומם את לימוד התורה למעמד כמו-אקדמי שיאתגר את הלומדים וימנע זליגה החוצה. האישיות פורצת הדרך ביותר בתחום הזה היה יהודי ששמו הרב חיים הלוי סולובייצ'יק, שפיתח שיטת לימוד שנקראת היום "שיטת בריסק" על שם העיירה בה הוא כיהן כרב. >>