אל תשלו את עצמכם: זה לא התחיל בבליך ולא בבן גביר. לפני יותר מעשר שנים עשיתי סרט שנקרא "חיים יקרים" סיפור הצלתו של תינוק פלסטיני בתל השומר. והוזמנתי להקרין אותו בהרצליה, עיר ילדותי, בפני תלמידי תיכון ויצאתי מההקרנה ומהשיחה שהתקיימה אחריה עצוב ומדוכא>>
הם לא שרו "שיישרף לכם הכפר". אבל הם כן הסתכלו על כל הערבים כעל מיקשה אחת, רעים ורוצים לזרוק אותנו לים. הם לא הבחינו בין עזה לגדה, בין אזרחי ישראל הערבים לפלסטינים, מבחינתם מוסלמים זה סכנה ומכיוון שכך אסור לרחם עליהם. היה מי שאמר שלטפל בתינוק פלסטיני זאת לא רק טעות אלא בגידה>>
ברור שלא כל התלמידים חשבו ככה. ברור שרבים מהם חשו כאב ורחמים כלפי מוחמד התינוק שעבר השתלת מח עצם. אבל זה תמיד אותו סיפור, מי שקולני ואלים יותר הוא זה שנותן את הטון. ואז התחושה היא שכולם ככה, שזה הרוב, גם אם אתה מרגיש וחושב אחרת אתה שותק. סותם את הפה כדי לא להתחיל ויכוח/להסתבך>>
ואתם יודעים מה הבעיה העיקרית? שעם השנים הקולות הגזעניים והשונאים נעשו יותר ויותר קולניים ומי שחושב אחרת התחפר יותר ויותר בתוך עצמו. הדוגמא הכי טובה לכך היא התקשורת, מה שפעם היה בסדר להגיד היום נחשב "אמיץ". וזה "אמיץ" רק אם יש לזה ניחוח שמאלני, לדבר גזענות זה לגמרי בסדר, בון טון>>
"חיים יקרים" היה בשורטליסט של האוסקר. הרבה מנהלי בתי ספר הזמינו אותי להופיע אתו, לדבר, להקרין בפני תלמידים. הם לא פחדו ממה יגידו או איך יסתכלו עליהם מפני שהם מקרינים סרט שמדבר אנושיות כלפי הצד השני. אני לא בטוח שהיום הם היו עושים את אותו דבר ואם כן אז הם היו נחשבים "אמיצים">>
זה הסיפור האמיתי: ההתקפלות של מי שחושב שבן גביר גזען בפני הבן גביריות. נסיונות השכנוע העצמי שמדובר בחופש הביטוי. תכניסו לכם טוב טוב לראש: חופש ביטוי זה רק אם הוא פתוח לשני הצדדים. אם אתם מאפשרים לבן גביר לדבר תזמינו גם מישהו מהמשותפת, בלי לפחד מהתגובות>>
יש בישראל מי שחושבים אחרת. הם מדברים בשקט, מעט. הקוזקים הנגזלים יורים ובוכים ויוצרים אווירת אסור לדבר. אין הצלחה גדולה יותר לאלימות מצנזורה עצמית, ברגע שהיססת מה מותר/אסור לומר הצד השני ניצח. הקולות ששמעתם היום בבליך? הם היו שם גם לפני שנים. רק שאז היה מי שדאג שיושמע גם קול אחר
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
