די להשתמש בביטוי "נער גבעות". זה נשמע כמו מישהו תמים, חובב טבע, בחור צעיר מהורהר שיצא לטייל בגבעות השוממות כדי לקבל השראה לשיר חדש או ציור. בפועל מדובר בקבוצה אלימה, שונאת ומשיחית שרואה בעצמה גזע עליון ועם סגולה ובערבים תתי אדם. שאין לה כבוד לכלום ושום דבר, שבזה למוסדות ולחוק>> הנהגת המתנחלים לא ידעה איך להתמודד אתם. האמת? היא גם לא ממש ניסתה. נוח שיש כנופיות שמסתובבות בשטח וממררות לפלסטינים את החיים, כאלה שאפשר לכנות "עשבים שוטים". והכנופיות הללו צברו יותר ויותר כוח ויחד עם נשק ותחושת אין דין ואין דיין נוצר כאוס. ואז נכנסים לכפר פלסטיני ופשוט יורים>>

אני היחיד מבין ארבעה ילדים שנולד בישראל, כל השאר נולדו בעיראק. אמא שלי, נזימה ז"ל, היתה תופרת. אבי עליו השלום עבד בתע"ש ולפני כן במלון השרון. גדלתי בנווה ישראל, שכונת עוני. אחי נשלח לפנימית בוייאר כי מחונן היה משאר בני השכונה. הערבית מהבית שימשה אותי כדי להתקבל ל 8200>> התקדמתי לאט. לערוץ הראשון נכנסתי כי נפתח קורס כתבים שבו נתנו עדיפות לבני עדות מזרח. לראיון האחרון הגעתי עם זיפים של אבלות כי אבא שלי נפטר. >>

אל תשלו את עצמכם: זה לא התחיל בבליך ולא בבן גביר. לפני יותר מעשר שנים עשיתי סרט שנקרא "חיים יקרים" סיפור הצלתו של תינוק פלסטיני בתל השומר. והוזמנתי להקרין אותו בהרצליה, עיר ילדותי, בפני תלמידי תיכון ויצאתי מההקרנה ומהשיחה שהתקיימה אחריה עצוב ומדוכא>> הם לא שרו "שיישרף לכם הכפר". אבל הם כן הסתכלו על כל הערבים כעל מיקשה אחת, רעים ורוצים לזרוק אותנו לים. הם לא הבחינו בין עזה לגדה, בין אזרחי ישראל הערבים לפלסטינים, מבחינתם מוסלמים זה סכנה ומכיוון שכך אסור לרחם עליהם. היה מי שאמר שלטפל בתינוק פלסטיני זאת לא רק טעות אלא בגידה>>

לפני כמה ימים כתבתי על חברי הצלם מג'די ערביד ועל צה"ל שירה עלינו. הרבה אנשים כעסו עלי, איך יתכן שצה"ל יורה על עיתונאים? היום צה"ל מודה בהריגתה בשוגג של שירין אבו עאקלה וזאת הזדמנות לומר משהו חשוב: כל מי שלא מאמין שצה"ל עושה טעויות הוא או תמים או טיפש או שניהם יחד>> צה"ל הוא צבא. בצבא משרתים בני אדם, רובם צעירים. זה שהם חיילים לא הופך אותם לחסינים מפני כעסים או שנאה או טעויות או פחדים. כן, יש חיילים פוחדים, ראיתי אותם לא פעם. הסיטואציות שהם נמצאים בהן מורכבות: קחו למשל מחסום, אנשים מבוגרים מול ילדים, אתה צריך לבדוק בני אדם בגיל של סבא שלך>>