לתאי שריר לב יש שתי תכונות מאקרו-אלקטרופיזיולוגיות חשובות במיוחד:
1. ריתמיות 2. אוטומטיות
התכונה הראשונה מתייחסת לכך שכל קרדיומיוציט יכול לקלוט פוטנציאל פעולה מסביבתו, לפרוץ גם הוא בפוטנציאל פעולה, ולבסוף להכנס לתקופה רפרקטורית.
התכונה השנייה מתייחסת לכך שכל קרדיומיוציט יכול, בתנאים מסוימים, לפרוץ בפוטנציאל פעולה עצמאי. חלק מתאי הלב מותאמים יותר לפעילות אוטומטית מאחרים, ולכן פורצים בפוטנציאלי פעולה בקצב גבוה יחסית. עקב תכונת הריתמיות, כל הלב מקוצב ובאופן סדיר.
אף על פי כן, לעיתים אפשר לראות בפעימות שמקורן בפעילות אוטומטית סוררת, אקטופית. פעימות אלה יכולות להיות אירוע נקודתי, או מקבצי; חד מוקדי, או רב מוקדי; ויכולות להגיע מכל איזור בלב.
זאת אומרת שהסיווג שלנו לפעימות מוקדמות הוא משולש:
1. אנטומי (עלייתי, צמתי או חדרי) 2. מספר מוקדים אקטופיים (יוניפוקאלי או מולטיפוקאלי) 3. תבנית נקודתית או חוזרנית (isolated vs repeating)
פעימות עלייתיות מוקדמות - PACs/APCs:
מתבטאות בפעימות שמגיעות מוקדם מהצפוי, עם גל P במורפולוגיה 'מוזרה', אבל עם PR תקין או מעט מאורך. לעיתים קרובות יש post extrasystolic pause קצר, אבל לא ארוך כמו מסלול פעימה שלם.
לעיתים הפעימה היא non conducted, ולכן צץ גל P, אך ללא קומפלקס.
פעימות צמתיות מוקדמות - PJCs/JPBs:
מתבטאות בפעימות שמגיעות מוקדם מהצפוי, ללא גל P או עם גלי P 'רטרוגרדיים'. גלי P רטרוגרדיים הם או הפוכים, או עם PR מאוד קצר, או בתוך הקומפלקס, או אחרי הקומפלקס - שכן הם נעים מהצומת אל עבר העליה (הפוך מהצפוי), ולעיתים מגיעים לעליה אחרי החדר.
הקומפלקס עודנו צר לרוב, אבל אם הפעימה מוקדמת במיוחד היא יכולה לעבור הולכה אברנטית ולייצר תבנית RBBB (כמו ב-Ashman's phenomenon בA.fib).
פעימות חדריות מוקדמות - PVCs/VPBs:
מתבטאות בפעימות שמגיעות מוקדם מהצפוי, עם קומפלקס QRS רחב בעל מורפולוגיה חריגה, יש דיסקונקורדציה פרופורציונלית בין הקומפלקס לבין ה-ST-T, וכמעט תמיד מלווה ב-full compensatory pause (כמו שרואים בתמונה). פאוזה כזו גם מופיעה בפעימות צמתיות מוקדמות.
כל אלו עד עכשיו היו אירועים נקודתיים (אבל בסטריפ של ה-VPB מדובר באירועים מולטיפוקאליים). לפעמים הפעימות האקטופיות הללו צצות בתבנית חוזרנית. כאשר יש 2 או 3 פעימות רצופות אנו קוראים להם 'couplet' ו-'triplet' בהתאמה (עם אותו סיווג אנטומי ומוקדי ממקודם).
כאשר יש פעימות נורמליות ופעימות אקטופיות לסירוגין, הדבר נקרא 'ביגמניה', 'טריגמניה' ו-'קוואדריגמניה' כתלות במספר הפעימות התקינות בין לבין.
כאן למשל מופיעה קוואדריגמניה חדרית יוניפוקאלית.
החוזרניות הזו מהווה את קו התפר בין *פעימה* אקטופית, לבין *מקצב* אקטופי (beat vs rhythm).
המעבר הזה יחסית קל לעיכול, שכן סיווג המקצבים הוא בסך הכל די דומה - מחולק ברובו לאנטומי, ויוני\מולטיפוקאלי. כאן למשל אפשר לראות גלי P רטרוגרדיים, מה שמעיד על מקצב צמתי יוניפוקאלי מהיר.
להבדיל, מה המקצב כאן?
הבעיה בפעימות מוקדמות זה שהן אמנם נובעות מפעילות אוטומטית, אבל לפעמים הן מייצרות תופעה אלקטרופיזיולוגית חריפה - הלא היא "הפרעת קצב ריאנטרית". זה כבר יכנס לשרשור הבא.
יש התפרצות של חצבת בטקסס שתוקפת קהילות של מתנגדי חיסונים. חצבת, בניגוד למה שאומרים עליה, היא לא מחלה כל כך שפירה. בדרך כלל היא מתבטאת בחום, נזלת ופריחה - אבל לצד אלו יכולה להיות גם תחלואת מעיים קשה, פגיעה עינית עד כדי עיוורון, דלקת ריאות או ברונכיוליטיס מסכן חיים, >>
פגיעות נוירולוגיות מגוונות (דלקת מוח קטלנית אקוטית, פגיעה נוירולוגית שמתפרצת עשור לאחר ההדבקה, ועוד), והסיכון שבאופן אישי הכי מפחיד אותי: Immune Amnesia. >>
הנגיף יודע לתקוף ספציפית את תאי הזיכרון של מערכת החיסון שלנו, ולהפוך אותנו לנאיביים לפתוגנים שכבר הכרנו, בין אם דרך חיסונים ובין אם דרך תחלואה. זאת אומרת שבמקרים האלה חובה לחזור על כל חיסוני הילדות, שמא יהיה מפגש איתם בהיעדר הגנה (כל שפעת, כל שלשול, כל חתך קל בעור = סכנה ממשית).
טוב, עכשיו כשיש לי שני תארים ראשונים בהצטיינות יתרה משני מוסדות מוכרים, חשבתי לכתוב שרשורון על "דברים שלמדתי" ב-6 השנים האלה (טכניקות למידה, גישה, וכו').
מתנצל אם זה נשמע יומרני, ובכל זאת 🧵
מן הסתם כל מה שאכתוב כאן מגיע מתוך החוויה האישית שלי, שמושפעת בין היתר גם מהקורונה, ההפיכה המשטרית (או "רפורמה", כל אחד ומילותיו), והמלחמה; מהתחום האקדמי עצמו; אבל גם מהתמיכה הכלכלית שלי מהבית. חד משמעית לא הייתי יכול לעשות את זה אילולא תמיכה *מלאה* מההורים המקסימים שלי.
אז איך אני לומד?
באופן כללי סגנון הלמידה שלי הוא מאוד 'old school', אבל לפני כן, כמה נקודות מוצא:
1. בשום פנים ואופן לא לצבור פערים. החומר בסמסטר יכול לרוץ מאוד מהר, ופערים הם האויב של השכלה אקדמית. אי אפשר לסגור את כל החומר בתקופת מבחנים, אז צריך לעשות כל מאמץ להשאר על הדברים.
אני בטיול בתאילנד ולא מתכוון לבזבז זמן על שטויות שכאלה. כולסטרול בכלל, ו-LDL בפרט, מקושרים למחלות לב וכלי דם. הקשר הוא לא 'רק' אפידמיולוגי, אלא ממש סיבתי.
במחקר ה-FHS הנודע זוהו 5 גורמי סיכון מרכזיים למחלות לב וכלי דם: יתר לחץ דם, עישון, כולסטרול גבוה, השמנה וסוכרת. ככל שיש יותר גורמי סיכון במקביל, כך הסיכון גדל אקספוננטיאלית.
ממליץ לקרוא קצת על המחקר המעניין הזה, שאגב התחיל ב-1948 וממשיך עד היום.
כולסטרול כולל (total cholesterol) מורכב מ-HDL, LDL וקצת מ-VLDL. יש קשר הפוך בין HDL לבין סיכון קרדיווסקולרי, אז מאיפה הסיכון בין כולסטרול טוטאלי לבין התקפי לב?
עילפון הוא חוסר הכרה רגעי שחולף ספונטנית, ומלווה באיבוד טונוס שרירים, קרי נפילה. זו אחת התלונות הנפוצות ביותר, והיא בעיקרה תלונה שפירה - אם כי ישנם גם גורמים מסוכנים פוטנציאליים. כמו כן, זו תלונה שמחייבת התייחסות משולשת: אישוש שאכן מדובר בעילפון; הגורם לעילפון; והשלכות הנפילה.
לא אלאה אתכם בסוגיה הראשונה שעלולה להיות מאתגרת, וגם לא בסוגיה השלישית בדבר הטיפול בפציעות נפילה. השרשור הזה מתמקד בטריגרים שמובילים לעילפון.
הקשר בין סוכרת מסוג 2 לבין השמנה הוא נושא שקשה להגדיר אותו אחרת מ'מרתק'. 🧵
סוכרת היא כאמור משפחה של מחלות בהן ההורמון אינסולין, שמופרש מהלבלב, לא עובד. זה יכול לנבוע, למשל, עקב תקיפה אוטואימונית שגורמת להרס התאים שמפרישים אינסולין בלבלב (סוכרת מסוג 1); או פגיעה באיזורים אחרים בלבלב שבלית ברירה משפיעים לרעה גם על הלבלב האינסוליגני (גידול בלבלב, CF).
יש גם הפרעות שאמנם לא הורסות את מאגרי האינסולין בלבלב - אבל כן פוגעות במערכת ההפרשה שלו (הפרעות גנטיות קשות שמופיעות כבר בלידה), ויש עולם שלם של מחלות (והרעלות) שלא בהכרח משפיעות על האינסולין, אלא דווקא על הקולטן שלו, ועל אתרים אחרים בתוך התא עליהן קולטן האינסולין פועל.
קוקאין מופק מעלי הקוקה, עשב שגדל בדרום אמריקה. הילידים ביבשת נהגו ללעוס את העלים הללו עוד לפני הפלישה הספרדית, והאקט נחשב - בין היתר - למיסטי.
כל זה טוב ויפה, אבל הדברים החלו להשתנות במהלך המאה ה-19. כימאים, רוקחים, ואנשי רפואה החלו להתנסות עם העלים הללו.
חלקם הצליחו להפיק את הקוקאין מתוך העלים, אחרים שיפרו את היעילות, וקבוצות אחרו התחילו לגשש אחר ההשפעות הפיזיולוגיות והפסיכולוגיות של הסם. מבין אלו, פרויד הוא המפורסם ביותר, והוא אף פרסם מונוגרף בו הוא כתב על התכונות החיוביות של קוקאין כסם פסיכואקטיבי, והמליץ עליו להמונים.