לתאי שריר לב יש שתי תכונות מאקרו-אלקטרופיזיולוגיות חשובות במיוחד:
1. ריתמיות 2. אוטומטיות
התכונה הראשונה מתייחסת לכך שכל קרדיומיוציט יכול לקלוט פוטנציאל פעולה מסביבתו, לפרוץ גם הוא בפוטנציאל פעולה, ולבסוף להכנס לתקופה רפרקטורית.
התכונה השנייה מתייחסת לכך שכל קרדיומיוציט יכול, בתנאים מסוימים, לפרוץ בפוטנציאל פעולה עצמאי. חלק מתאי הלב מותאמים יותר לפעילות אוטומטית מאחרים, ולכן פורצים בפוטנציאלי פעולה בקצב גבוה יחסית. עקב תכונת הריתמיות, כל הלב מקוצב ובאופן סדיר.
אף על פי כן, לעיתים אפשר לראות בפעימות שמקורן בפעילות אוטומטית סוררת, אקטופית. פעימות אלה יכולות להיות אירוע נקודתי, או מקבצי; חד מוקדי, או רב מוקדי; ויכולות להגיע מכל איזור בלב.
זאת אומרת שהסיווג שלנו לפעימות מוקדמות הוא משולש:
1. אנטומי (עלייתי, צמתי או חדרי) 2. מספר מוקדים אקטופיים (יוניפוקאלי או מולטיפוקאלי) 3. תבנית נקודתית או חוזרנית (isolated vs repeating)
פעימות עלייתיות מוקדמות - PACs/APCs:
מתבטאות בפעימות שמגיעות מוקדם מהצפוי, עם גל P במורפולוגיה 'מוזרה', אבל עם PR תקין או מעט מאורך. לעיתים קרובות יש post extrasystolic pause קצר, אבל לא ארוך כמו מסלול פעימה שלם.
לעיתים הפעימה היא non conducted, ולכן צץ גל P, אך ללא קומפלקס.
פעימות צמתיות מוקדמות - PJCs/JPBs:
מתבטאות בפעימות שמגיעות מוקדם מהצפוי, ללא גל P או עם גלי P 'רטרוגרדיים'. גלי P רטרוגרדיים הם או הפוכים, או עם PR מאוד קצר, או בתוך הקומפלקס, או אחרי הקומפלקס - שכן הם נעים מהצומת אל עבר העליה (הפוך מהצפוי), ולעיתים מגיעים לעליה אחרי החדר.
הקומפלקס עודנו צר לרוב, אבל אם הפעימה מוקדמת במיוחד היא יכולה לעבור הולכה אברנטית ולייצר תבנית RBBB (כמו ב-Ashman's phenomenon בA.fib).
פעימות חדריות מוקדמות - PVCs/VPBs:
מתבטאות בפעימות שמגיעות מוקדם מהצפוי, עם קומפלקס QRS רחב בעל מורפולוגיה חריגה, יש דיסקונקורדציה פרופורציונלית בין הקומפלקס לבין ה-ST-T, וכמעט תמיד מלווה ב-full compensatory pause (כמו שרואים בתמונה). פאוזה כזו גם מופיעה בפעימות צמתיות מוקדמות.
כל אלו עד עכשיו היו אירועים נקודתיים (אבל בסטריפ של ה-VPB מדובר באירועים מולטיפוקאליים). לפעמים הפעימות האקטופיות הללו צצות בתבנית חוזרנית. כאשר יש 2 או 3 פעימות רצופות אנו קוראים להם 'couplet' ו-'triplet' בהתאמה (עם אותו סיווג אנטומי ומוקדי ממקודם).
כאשר יש פעימות נורמליות ופעימות אקטופיות לסירוגין, הדבר נקרא 'ביגמניה', 'טריגמניה' ו-'קוואדריגמניה' כתלות במספר הפעימות התקינות בין לבין.
כאן למשל מופיעה קוואדריגמניה חדרית יוניפוקאלית.
החוזרניות הזו מהווה את קו התפר בין *פעימה* אקטופית, לבין *מקצב* אקטופי (beat vs rhythm).
המעבר הזה יחסית קל לעיכול, שכן סיווג המקצבים הוא בסך הכל די דומה - מחולק ברובו לאנטומי, ויוני\מולטיפוקאלי. כאן למשל אפשר לראות גלי P רטרוגרדיים, מה שמעיד על מקצב צמתי יוניפוקאלי מהיר.
להבדיל, מה המקצב כאן?
הבעיה בפעימות מוקדמות זה שהן אמנם נובעות מפעילות אוטומטית, אבל לפעמים הן מייצרות תופעה אלקטרופיזיולוגית חריפה - הלא היא "הפרעת קצב ריאנטרית". זה כבר יכנס לשרשור הבא.
בניגוד לשרשור הקודם שלי שהיה מיועד ל #פיד_רפואה, עכשיו זה שרשור שגרתי לחלוטין.
זה לא סוד שתאי שריר ותאי עצב מציגים תכונות חשמליות; בקרב התאים הראשונים שינויים מזעריים במתח החשמלי מובילים להתכווצותם, ואילו בנוירונים שינויים חשמליים דומים מעודדים הפרשת אי-אילו "נוירוטרנסמיטרים", חומרים המשפיעים בתורם על התאים מבסביבתם הקרובה.
אפשר להפליג למחוזות רחוקים בבואנו לתאר את השינויים החשמליים ברקמות הללו, אבל נמצמם כי לא זו מהות השרשור. רק אגיד שהתחום שעוסק בכך נקרא 'אלקטרופיזיולוגיה', ז'אנר מדעי מרתק שנח על התפר בין פיזיקה לביולוגיה.
אחת מבעיות הבריאות המובילות בעולם היא מה שנקרא "תת-תזונה". מדובר במונח מטרייה רחב ומבלבל שכולל בתוכו גם את מגיפת ההשמנה של העולם המערבי, אבל גם תסמונות של מיעוט-תזונה בעולם המתפתח. כ-10% מהתמותה בחולי סרטן היא משנית לתת-תזונה, וגם כשתת-תזונה היא לא גורם המוות - היא מגבירה תמותה.
עקרונית, תזונה נאותה צריכה לכלול שלושה אלמנטים:
1. קלוריות מספקות לדרישות הגוף. 2. כמות מספקת של מאקרו-נוטריינטים (חלבונים, שומנים ופחמימות). 3. כמות נאותה של ויטמינים ומינרלים.
תת-תזונה (malnutrition) מצידה מוגדרת כ"כל חריגה מהמאזן התזונתי של הגוף", כולל עודף או חוסר.
יחד עם זאת, המון פעמים כשאומרים "תת-תזונה" הכוונה היא ל"under-nutrition", קרי חסר באחד או יותר מהאלמנטים שציינו לפני.
השנה היא 1596, ואתם מוצאים את עצמכם תקועים על ספינת מפרשים בחוג הארקטי. קרח עוטף אתכם מכל וכל, והתנאים קשים ביותר: קור אימים, רוחות עזות, הטונדרה קפואה, האוכל מדלדל, הַקַּפִּיטָן מורה על שריפת חלקים מגוף הספינה לחימום, ואפילו הבירה קפאה - כך שחביותיה התנפצו לרסיסים.
הצטרפתם למסע גילוי הארצות כבוני-ספינות מוכשרים בשירותה של הרפובליקה ההולנדית, אבל בואו - פטריוטיות לחוד - ובילוי חורף שלם בקוטב הצפוני לחוד.
בלית ברירה, צוות הספינה נאלץ לפנות לאמצעים מיושנים לאספקת מזון - ציד, דיג, ולא מעט תפילה.
באמצעות מלכודות מאולתרות ולא מעט סבלנות הצליחו אנשי הצוות לצוד מגוון בעלי החיים מסביבתם, כגון שועלים ארקטיים. הם אמנם לא היו מודעים לכך, אבל בשר שועלים ארקטיים מכיל כמויות בינוניות של ויטמין C; כך הצליחו אנשי הצוות להימנע מאימת המלחים - מחלת הצפדינה.
אחד הדברים שהכי מפחידים צוות רפואי כשבאים להאכיל מטופלים לא-יציבים תזונתית זה "תסמונת האכלה מחדש" (Refeeding Syndrome).
מכירים את הצ'יזבט על כך שלאחר שחרור המחנות בתום מלחמת העולם השנייה, חיילים מצאו שורדי שואה במצב שקשה לתאר - האכילו אותם - ובאותו הרגע הם קרסו ומתו?
ובכן, לא מדובר בצ'יזבט, אלא בתיעוד היסטורי מדויק.
כשהגוף סובל מתת-תזונה ניכרת, נוצר מעין שיווי-משקל בין צריכת המזון בגוף - ובין רמת מרכיבי המזון השונים בדם. כמות הסוכר, כמות החלבונים, כמות המלחים השונים - הכל מתייצב על איזשהו מאזן מוזר ולא שגרתי.
ישנה סטיגמה לפיה ספורטאים צריכים לאכול המון ביצים, אבל זה הזמן לספר לכם על Egg White Syndrome.🧵
תועדו לא מעט מקרים שבהם ספורטאים אכלו כמויות אדירות של חלבון ביצה (החלק הלבן), והציפייה לגדילת מסת השריר לא התממשה.
במקום, הם חשו חולשה, כאבי שרירים, ירדו במשקל, איבדו שיער, העור הפך ליבש, הופיעו פריחות אדומות באיזור הפנים, השמיעה נפגעה, הופיע רעד והפרעות נוירולוגיות נוספות.
ההפרעות הנוירולוגיות היו מאוד מגוונות, מעיוורון ועד הזויות, מפרכוסים ועד חירשות. תועדו אפילו מקרי מוות, ככה שהדבר הזה לא שפיר.
לפני שנצלול לעומק, צריך לומר כמה מילים על ריאות. מבחינה אנטומית, אפשר לסווג את מערכת הנשימה ל"Conductive Zone" ול-"Respiratory Zone". הראשון מהווה אסופה של צינורות שהולכים ומתפצלים מקנה הנשימה ועד לסימפוניות הקטנות ביותר, ותפקידם הוא להוליך את האוויר פנימה לריאות לשחלוף גזים.
לעומת זאת ה-"Respiratory Zone", שכולל את נאדיות האוויר (Alveoli) מבצע את שחלוף הגזים; חמצן מועבר מהאוויר לתוך זרם הדם, ופחמן דו חמצני מועבר מהדם חזרה לנאדית האוויר.