Thread by @RafiVered

בעוד 10 ימים, ביום ראשון השני של חודש נובמבר, יחול יום הזכרון הבריטי. ביום זה, בכל בתי הקברות הצבאיים הבריטיים ברחבי העולם, יתקיימו טקסי זכרון לחללי בעלות הברית בשתי מלחמות העולם. שני בתי קברות יוצאי דופן ישנם- וכמובן, שניהם כאן בישראל.

שרשור>>>
#עובדות_לוד_חשובות

בבית הקברות הבריטי שבירושלים הטקס נערך כבר בשבת, וזאת כדי להמנע מהגעת משמר הכבוד הצה"לי לארוע (סירוב להכיר בריבונות ישראל על ירושלים). בבית הקברות ברמלה, לעומת זאת, הטקס נערך ביום ראשון, אולם מוקדם בחצי שעה בגלל המואזין השכן, אשר מסרב באופן מסורתי להתחשב בבאי הטקס.

הטקס ברמלה מרשים ויפה, ונערך בהנחיית הנספח הצבאי הבריטי ומלווה בחמת חלילים סקוטית. אל הטקס מגיעים (מעבר לסקרנים ולתיירים) כל הנספחים הצבאיים הזרים בישראל על שלל מדיהם היצוגיים והססגוניים, וכן וטרנים של בעלות הברית ויוצאי הבריגדה היהודית.

גם מקומו של צה"ל לא נפקד, אם כי בדרך כלל משמר הכבוד הצה"לי נראה דהוי ומצ'וקמק ליד החצאיות הסקוטיות ומדי היצוג האירופאיים המצוחצחים.

בסוף הטקס הרשמי, מתרחש טקס חצי רשמי בקצה בית הקברות, שם ישנו ריכוז של חללים יהודים (ככלל, הבריטים לא הפרידו בין לאומים שונים, פרט למקרים חריגים), בו כמה מותיקי הבריגדה עורכים אזכרה לחבריהם. בצירוף מקרים מעורר השתאות, המואזין הסמוך מתחיל תמיד בזמן תפילת 'אל מלא רחמים'.

שווה להגיע לטקס ולו בשביל לשמוע את אחד מבוגרי הבריגדה היהודית המגיע כל שנה לומר קדיש על החבר'ה שלו. ומי שלא שמע אותו שר 'אדון עולם', לא שמע תפילה זכה מימיו.

בית הקברות עצמו שקט ומדהים ביופיו (הבריטים דואגים לכך שהוא יראה ירוק כמו אחו בריטי) ונותן איזושהי פרופורציה למה שקרה כאן במאה הקודמת. באתר ישנם 4520 קברים של חיילים שאיבדו את חייהם באזור, שכן הבריטים נהגו לקבור את חלליהם בארץ בה נפלו. היום הם כבר מטיסים את כולם חזרה הביתה.

עד אמצע WW1 כל יחידה הייתה דואגת באופן עצמאי לקבורת חלליה. רק אז הוקמה הועדה האימפריאלית לקברי מלחמה שדאגה לבתי קברות ממלכתיים ומסודרים. רוב החללים הקבורים ברמלה הינם בריטים, אך חלקם בני לאומים אחרים מבנות הברית (פולנים, ניו זילנדים והודים) ואף מקרב אויביהם (גרמנים ואיטלקים).

לכל לאום צורת מצבה שונה, ואף ליחידות שונות בצבא הבריטי יש לעיתים מצבות שונות. רוב החללים נפלו במלחמת העולם הראשונה, חלקם במלחמת העולם השניה, והשאר מהתקופה שבין המלחמות ומסוף המנדט הבריטי בארץ. הבריטים, אגב, עונדים בתקופה זו של השנה על דש בגדם פרג אדום (בדומה לדם המכבים שלנו).

הקבר המוכר מכולם הוא כמובן קברו של טוראי הארי פוטר שנהרג ממוקש באזור חברון, אולם בבית הקברות הזה קבורים סיפורים מעניינים הרבה יותר. במהלך השבוע הקרוב אספר על חלקם.

ועוד טעימה מהטקס היפהפה.

ולרגע, נדמו גבעות רמלה לשדות פלנדריה.

הבטחתי סיפורי קברים שאינם הארי פוטר, אז הנה.

והפעם, על שני בני דודים לבית רוטשילד המפואר שנפלו כאן בארץ, בסדרת קרבות שזכו לשם 'מרדף פלשת'. היהודי שבהם נקבר תחת צלב, ואילו הנוצרי נקבר תחת מגן דוד.

לאחר כיבוש באר שבע ועזה, פרצו הבריטים צפונה, לכיוון השפלה (ובעיקר לכיוון המרכז הלוגיסטי של הטורקים בארץ, שישב על נחל שורק). ב-13 בנובמבר 1917 תקפה דיוויזית רגלים סקוטית את הטורקים באזור גדרה של היום, אולם הם התקשו מאד בפריצת הקו הטורקי.

דיבזיית הפרשים 'יומינארי' הוזעקה לסיוע, וגדוד הוסרים המלכותי בקינגהמשייר הסתער בדהרה במעלה הגבעות לאורך 3 ק"מ תחת אש המקלעים הטורקיים. סגן מפקד הגדוד, מייג'ור אוולין רוטשילד, רכב על סוסת המרוצים שלו (שכן האצילים הבריטים היו מביאים עמם את סוסיהם למלחמות), עד שהיא חטפה צרור בחזה.

הסוסה האצילה הצליחה לדהור עוד קילומטר כשהיא שותתת דם, עד שקרסה והשליכה את רוכבה מעליה. אוולין נפצע קשה, ובן דודו ג'יימס (בנו של הנדיב הידוע) ששהה באותה העת במצרים כנספח לועד הצירים בראשותו של חיים ויצמן, דאג להעבירו לטיפול בבית החולים שבקהיר (שכן בארץ לא היה אז מענה רפואי הולם).

אוולין נפטר כעבור יומיים מפצעיו. כעבור שנתיים הועבר ארונו, והוא נקבר בבית הקברות של המושבה הצעירה ראשון לציון. שלושת הגדודים העבריים חלקו לו כבוד, ונציגי המושבות הביאו אדמה ממושבותיהם כדי להשליך את רגביהם על הקבר הטרי:

"הצבי ישראל על במותיך חלל. איך נפל גיבור הגביר ר' אפרים בן הגביר ר' שלמה דה רוטשילד שחרף נפשו למות על מרומי שדה בארץ ישראל וייפול שדוד ביום קרב בסביבות אל-מוער ויהיה בעלות המנחה ותעל נשמתו… שר וגדול נפל היום בישראל"

בן הדוד של אוולין, ניל פרימרוז, נהרג באותו היום בדיוק שבו נפטר אוולין מפצעיו, היום האחרון של מרדף פלשת. ניל נפל בראש לוחמיו, כאשר הסתער גם הוא על סוסו על עמדות הטורקים בתל גזר. בקרב הזה, אגב, נהרגו פחות מארבעים בריטים, לעומת כ-400 טורקים וגרמנים.

ניל עצמו היה הבכיר הבריטי הבכיר ביותר שנפל בארץ במלחמת העולם הראשונה. הוא היה חבר בבית הנבחרים הבריטי (ועל מותו הודיע ראש ממשלת בריטניה דאז, לויד ג'ורג'), ואפילו שימוש כתת שר החוץ. אמו היתה חנה רוטשילד, ואילו אביו היה ראש ממשלת בריטניה (בשנים 1895-6) הלורד פרימרוז.

ניל פרימרוז דאג שלא להסתיר את עובדת היותו יהודי מצד האם, ואף אהד את הרעיון הציוני, אבל דווקא הוא נקבר תחת סמל הצלב בבית הקברות הבריטי שברמלה, בעוד בן דודו הגוי בן המשפחה האנטי ציונית נקבר תחת מגן דוד וזכה להלוייה ממלכתית ולכינוי 'שר בישראל'.

עשרות רבות של מצבות נושאות מגן דוד פזורות בבית הקברות. חלק מהיהודים הקבורים שם נספרים כחללי מערכות ישראל (אם כי החלוקה לא ברורה לי). אחת מהן היא סמלת שושנה בלנק, שנהרגה בתאונת דרכים כחיילת בצבא הבריטי.

שושנה נולדה ב-1914 בפולין, הצעירה מבין שישה אחים. בגיל 20 עלתה ארצה, ואחריה הגיע גם אחד מאחיה יחד עם אשתו. שלושה מאחיה הגרו לארה"ב, ואחות אחת נספתה עם ילדיה בשואה.

במהלך מלחמת העולם השניה התגייסה שרה כנהגת לחיל העזר לנשים (ATS). מעניין לציין כי החיילות בחיל העזר קבלו 2/3 מהמשכורת של גברים בתפקידים מקבילים. שרה הוצבה בבסיס בדיר סניד (ליד נתיב העשרה של היום), שהיה בסיס האימונים הגדול במזרח התיכון.

שרה נהרגה בדצמבר 1944 בתאונת דרכים.

כ-12 חיילי וורמאכט קבורים בבית הקברות הבריטי ברמלה. על מצבותיהם מופיע צלב הברזל (עיטור גבורה גרמני), ולא צלב קרס, כמו במצבה של החייל האלמוני בתמונה.

אחד מאותם חיילים גרמנים הוא אלברט אספנלאוב. אספנלאוב נולד בקיץ 1913, בעיירה קטונה דרומית לשטוטגרט.

גוטלוב, אחיו המבוגר יותר שנולד 13 שנים לפניו, נתפס לתחום הטיסה החדש והמתפתח במהירות, והיה אחד מחלוציו: גוטליב זכה לתהילה עולמית על מטוס ממונע שבנה במו ידיו, ובהמשך אף ייסד מפעל ליצור מטוסים.

למרות הבטחון התעסוקתי שהציע לו אחיו, בחר אלברט להתגייס לחיל האוויר הגרמני ב-1937.

הוא הוכשר כטייס, וב-1940 הוצב כטייס קרב בצפון אפריקה. את ההפלה הראשונה שלו השיג באפריל 1941 ליד טוברוק שבלוב, כאשר הפיל הוריקן בריטי, ובמשך שמונה חודשים הצליח להפיל 14 מטוסים בריטיים (מהם שלושה ביום אחד) וזכה לתואר אייס.

בדצמבר 1941 מטוס המסרשמידט שלו נפגע במנוע, והוא נאלץ לנחות נחיתת חרום באזור שנשלט על יד הבריטים. הוא נלקח בשבי, והועבר למחנה שבויים בארץ. משם הוא שלח מכתב להורין שבגרמניה. בהמשך, הם קבלו מכתב נוסף, הפעם מהצלב האדום הגרמני:

"[...] באמצעות הקונסול הספרדי בירושלים ומשרד החוץ הספרדי, שפנה לשגרירות גרמניה במדריד, נודע לנו כי נציג של הכוחות המזוינים הבריטיים דיווח לשלטונות הספרדים, כי בבוקרו של ה-25 בפברואר 1942 אוברפלדובל אלברט אספנלאב נורה על ידי שומריו, בעת שניסה להימלט ממחנה שבויים. הוא נהרג במקום."

הוריו, אגב, טענו שמדובר בשקר. במכתב ששלח להם לפני שנורה, לא הראה כל רצון לברוח. לטענתם אלברט נורה על ידי שומר יהודי, והשלטונות הבריטיים טייחו את הארוע.
ועל זה אני אומר, נו שוין.

החלל האחרון שנקבר בבית הקברות הבריטי ברמלה, נקבר אחרי קום המדינה.

"אין לי אלא להתחרט על הידיעה שדייויד טטרספילד מת ללא צורך.
באתי לישראל כדי להגן על המדינה כמיטב יכולתי. אני לא יהודי, אבל אני מרגיש את חובתי לסייע למדינה שבדרך הזאת...

מה אוכל לומר? מילים הן כל כך לא מתאימות. אני יכול רק לומר שאני מצטער מאוד על מותו של דיוויד, ומקווה שתבינו או שתוכלו להבין זאת יום אחד."

כך, בעילום שם, כתב ביל שרודר, טייס בצי האמריקאי שהתנדב לשרת בחיל האוויר הצעיר של מדינת ישראל במלחמת השחרור, להוריו של דיוויד טאטרספילד.

חמישה מטוסים בריטיים הופלו באותה תקרית, שלימים נודעה בשם 'תקרית האוויר הישראלית-בריטית', בשבעה בינואר 1949.

לקראת סוף מלחמת השחרור פתח צה"ל במבצע חורב, שנועד להעיף את שאריות הצבא המצרי מישראל. המבצע הצליח למעלה מהמצופה, וכוחות צה"ל מצאו עצמם עמוק בסיני.

כחלק ממגמה שתלך ותחריף בשבעים השנים שלאחר מכן, מגמה שלא מחבבת נצחונות ישראליים, החל לחץ בינלאומי על ישראל לסגת בחזרה אל קו הגבול הבינלאומי.

הגדילה לעשות בריטניה, אשר החזיקה מספר לא מבוטל כוחות באזור תעלת סואץ, ואיימה להחלץ לעזרת מצרים כנגד האויב הציוני. כאשר המצרים חצו את קו הגבול הבינלאומי אל תוך הנגב, רק חצי שנה קודם לכן, זה לא בדיוק הפריע לג'נטלמנים בלונדון.

הפעם הבריטים שלחו טייסות סיור כדי לאיים על כוחות צה"ל.

לא אכנס כאן לכל פרטי התקרית, אבל שילוב של שחצנות אימפריאליסטית ויחס רופף לחוק הבינלאומי מתובל באנטישמיות קלה, גררו שני קרבות אוויר: בראשון 2 מטוסים ישראליים מול 4 בריטיים (4:0 לטובים), ובשני, שהתרחש שעות ספורות לאחר הראשון, נלחמו 4 מטוסי קרב ישראליים נגד 19 בריטיים (הפעם רק 1:0).

המטוס הבריטי שהופל בקרב השני, מטוס מסוג הוקר טמפסט, התרסק סמוך לניר יצחק. הטייס, דיוויד טאטרספילד נקבר בתחילה באתר ההתרסקות ורק בהמשך הועבר ארונו לבית הקברות הבריטי ברמלה. כראוי לג'נטלמנים, ארונו של טאטרספילד נישא על ידי שישה חיילי חיל האוויר הישראלי.

שר המאה סליבו דוד היה כנראה החייל האשורי האחרון שנהרג בארץ ישראל.

האשורים הם בני פלג נוצרי דובר ארמית שפרש מהכנסיה במאה ה-5, שרצו ליחס את עצמם לאימפריה האשורית. לא אכנס לכל הסיפור, אבל האשורים מצאו את עצמם בצד של הבריטים, והתנדבו ליחידת עזר של חיל האוויר המלכותי הבריטי בעיראק.

סליבו עצמו נהרג ליד גדרה בהתקפה של האצ"ל במוצאי יו"כ בשנת 1945. אנשי האצ"ל תקפו 4 תחנות משטרה בריטיות. סליבו ונהגו הערבי היו בסיור, ומהרו לחזור לסייע בהגנת התחנה, אולם נתקלו בחסימה שפרשו לוחמי האצ"ל מבעוד מועד. סליבו סרב להכנע ונהרג, ואילו נהגו נמלט.